כמובן שמראש אני יאמר לו מה אני מצפה ממנו.

להשאיר את הבנות עם הבעל בבית ולבקש מהשכנות עזרה איתן,

 שילכו לשעתיים-שלוש לשכנה והיא תעזור במקלחות וארוחת ערב.

בהצלחה!

על היומיים-שלושה שתהיי בבי"ח? או גם אח"כ?

מה המרחק מבית הוריך לבית שלכם ולבי"ח?

בכל מקרה זה נראה לי תקופה רגישה מדי לעשות "חינוך" לבעלך.

אם תחזרי מהבי"ח לבלאגן ובית הפוך וכו' זה יהיה עוגמת נפש גם לך (לפחות ככה אני הייתי מרגישה...) אז אולי עדיף לספוג כמה ימים של יציאה מהמסגרת לבנות ולחזור לבית מאורגן ומסודר.

יש אולי אפשרות שבימים האלה הבנות יהיו במסגרות ואז בעלך יסיע אותן לשינה אצל הוריך? או שתהיה איזה ביביסיטר אחראית שתשמור על הסדר בזמן שבעלך יוכל יותר להתפנות לבוא אליך לבי"ח?

ובכל מקרה בשעה טובה

גם בעלי עונה פחות או יותר לתיאור שנתת כאן.

ולפני שיקפצו כאן ויגידו כל מיני, נגיד שהוא צדיק ומותק ועם השנים גיליתי שאני נעזרת בו בתחומים מאוד משמעותיים אחרים - כמו חינוך הילדים ועוד. אם כי זה באמת לא קל בזמנים כמו אחרי לידה.

לדעתי - להשאיר אותו לגמרי לבד ולהגיד לו למה את מצפה - לא ילך.

הרעיון של לגייס שכנה לנושא של ארוחת ערב ומקלחות הוא טוב.

אם אפשר שההורים יגיעו יותר מאוחר - כשאת משתחררת וחוזרת הביתה בעז"ה - לכמה ימים אליך כדי לעזור ולתת לך להתאושש.

ככה אני עשיתי בחלק מהלידות. ההורים שלי הגיעו אלי למרות שגרנו רחוק מאוד. אבא שלי נסע הלוך ושוב לעבודה פעם ביומיים ולן בביתם ואמא שלי נשארה איתנו לכמה ימים.

בלידות אחרות התפצלנו - אני הייתי עם התינוק + הפעוט שלפניו אצל ההורים שלי עד הברית ובעלי לקח את השאר לכמה ימים לפני הברית אל ההורים שלו.

בהצלחה ובשעה טובה.

את תמיד עושה הכל, וכאשר את צריכה עזרה כל אחד מנסה להפיל את השק על גב של מישהו אחר!

נראה לך שתוכלי לקחת עזרה בתשלום? (אם הילדים כמובן נשארים בבית)

אם לדעתך זה בסדר והוא מתנגד, תנסי להסביר לו, שאין ברירה. הוא בכל אופן צריך לקחת אחריות .

אלו הילדים שלו ולא של ההורים שלך.

בכל מקרה זה קשה!

כל הכבוד על ההתמודדות!

אני חושבת שהייתי משאירה את הבעל בבית, עם הקלות משמעותיות,

מכינה קצת אוכל עיקרי, (עוף, קציצות,) מדריכה אותו בהכנת פתיתים, ושיאכלו גם עם פיתה,

ואפילו לעשות תפריט מסודר, כל יום, מה ימרח להם בלחם,

להכים שקיות עם בגדים, לכל יום שקית נפרדת ועליה הכיתוב של כל יום.

שיוציא אותם אפילו הרבה החוצה לגינה, לא חייב לצחצח שיניים או להתקלח כל יום, שיעביר להם מגבון על הפנים, אלא א"כ ממש מוכרח.

ואולי אם קשה לו להזמין בייבי סיטר לשעתיים כל יום וזה שווה, הוא יתרענן ויאסוף כוחות למשמרת ערב בבית.

ולהחמיא, להחמיא ולהודות,

כי הם לא עושים את זה מרוע או מאגואיסטיות, אלא זה משהו שלא נתנו שיחרור והם מרגישים חסרי אונים לידו, אז פשוט לתמוך ולהבין כשהוא מחפף,

(לא כ"כ הגיוני לבקש מההורים, לפי דעתי, אבל תעשו מה שטוב לכם, את יודעת לבד אם הוא יצליח להתמודד או אם אין ברירה וצריך לגייס את ההורים)

בהצלחה

לידה קלה והרבה נחת.

יש את הבוקר- מרגע קימה עד שליחה למסגרות. (צריך להכין סנדוויצ'ים? מה עוד?)

אחר"צ- מי אוסף אותם? באיזה שעה?

יש את כל אחר"צ צריך מישהו שישמור ויעסיק אותן.

ערב- כולל ארוחת ערב, מקלחות, סדר שינה.

לילה- מישהו שישן איתם.

אז ככה:

קודם כל, כנראה שתצטרכו להשקיע בזה כסף. קחי את זה כחלק מהוצאות שכרוכות בלידה.

לגבי הבוקר- נראה לי שזה הזמן הכי קשה כי גם יהיה קשה למצוא נערה או שכנה לעזרה כי לכולם זה בוקר...

אז גם פה לפרק:

אוכל-האם אפשר לבקש מראש ממישהי שתכין ארוחת בוקר לבנות ולבעלך? למי שבבית וערוכה לכך מראש זה לא צריך להיות מסובך בכלל. לארגן בשקיות או קופסאות אישיות, לא במגש.

בגדים- להלביש מהערב בגדים של הבוקר, יש מצב? אם תכיני מראש בגדים ליד המיטה תלבושת מלאה- בעלך יוכל לעשות זאת?

אולי ישמע לך משונה אבל אני מראש הכנתי את המטפלת במעון שייתכן שהילד יגיע אליה עם פיג'מה וטיטול מלא של הלילה והיא אמרה שבשמחה תארגן אותו. אולי הגננות יוכלו לעזור עם סידור השיער, התאמת הבגדים למזג האוויר במידת הצורך, לוודא שאכן יש להם אוכל וכד' (אני מכירה את זה גם עם מורות בביה"ס)

שטיפת פנים, צחצוח שיניים- אם בעלך ירצה, יזכור ויצליח, מה טוב. אם לא, לא נורא...

מה עוד כולל בוקר?

אחר"צ- בייביסיטר/ חברים (עדיף הורים שיש להם בנות באותו גן). גם אם בעלך יכול- מה שלא הכרחי תורידי ממנו. גם הם עמוסים בימים האלו.

ערב- אם ההורים שלך יסכימו לקפוץ לערב לטפל בבנות (גם זמן איכות עם סבא וסבתא) זה יהיה מעולה מעולה!! אין כמו טיפול של מישהו שבאמת אפשר לסמוך עליו ולהשלים פינות של מה שחסר (אולי אחת התלבושות שהכנת מראש לא מתאימה וצריך מישהו מבין עניין כדי לטפל בזה...)

תבקשי מההורים שלך, תגידי להם שיש פה ערך מוסף דווקא לטיפול שלהם! אם נניח משום מה ארוחת בוקר או צהריים לא הייתה כמו שצריך (תפוח...) אז לפחות בערב שהכל יהיה כמו שצריך. וגם שיעזרו עם ההתארגנות למחרת (אם אפשר שהם יכינו כבר סנדוויבצ'ים לבוקר, ידאגו לבגדים ויכינו סיר או שניים להמשך ושהבית יראה קצת נורמלי...

מה גם, אם הנסיעה היא לא רצופה הלוך- חזור אז זה לא מורגש כמו נסיעה ארוכה לחינם.

אם זה ממש לא מסתדר- אז גם מקלחות וארוחת ערב- תבקשי מבייביסיטר (עדיף מישהי גדולה ובאמת אחראית) שתבשל, תרחץ כלים, תקלח, מ הסתם התשלום יהיה בהתאם אבל זה שווה שתהיי רגועה.

אם אפשר אז תכיני שכנה שתעבור לראות שהכל בסדר.

השכבה לישון ולילה- בעלך.

מה שאפשר להתארגן מראש- תלבושות, אוכל מוכן (אני אוהבת לאפות לחמניות גבינה או לחמניות שום כאלה שאפשר לשלוף מהמקפיא, לשקית ולדרך. בלי צורך להפשיר, ולמרוח משהו בפנים)

לתאם עם שכנות/ חברים/ בייביסיטר/ הורים.

במקביל, להכין את בעלך שייתכן ויהיו שינויים ומה לעשות צריך יהיה להתמודד. לעשות רשימה מדוייקת ביותר של מה צריך לעשות ולקחת (גם ברמת המעיל- לא זה לא ברור מאליו)

לסמן מתוך הרשימה מה חובה חובה וא"א לוותר (לפחות ארוחה אחת חמה ומזינה)

בתיק מאורגן לבייביסיטר- לשים חטיפי בריאות וכד' למקרה הצורך אם פשוט אין מי שיגיש להם אוכל וכסף. (קרה לי שביקשתי מבייביסיטר לקנות לחמניה במכולת כי הבית היה נעול ובעלי לא השאיר מפתח)

לעדכן גם את הגננת וגם את הבחורה שיש תיק עם הכל שהיא צריכה לקחת מהגן.

(קרה לי שבעלי שכח להביא את התיק לבייביסיטר והיה שם הכל!!)

זהו מה שאני זוכרת מקווה שתמצאי פה טיפים שיעזרו לך..

בשעה טובה!

באמת יישר כוח .

אבל בעלי למשל, על ההתחלה מאבד את כל הרשימות, לא מוצא את הידיים והרגלים בין כל הקופסאות המאוחסנות, ואיכשהו הוא פשוט לא רואה ערימות מסודרות של בגדים בארון - מבחינתו סדר הוא חסר פשר.

הוא יכול לקבל דלקת גרון על המקום רק מלהציץ ברשימות הללו.

הוא בדרך כלל שורד יום יומיים בעזרת שכנות טובות וזהו. 

אני כותבת את זה לא כדי להמעיט בערך של הרשימות המסודרות והטיפים הטובים שנתת. אלא כדי להביא גם את האפשרות הזו. אני לא יודעת אם זה המקרה כאן, אבל יש אנשים שזקוקים להמון עזרה ממשית.

כשילדתי

אז החלטנו מראש שיומיים האלו הם לא יתקלחו וכמובן הוא לא יסדר את הבית, כדאי לקנות כלים חד פעמיים

בקשר לאוכל - אפשר לקנות קורנפלקס,מעדנים, שימורים של דגים, תירס ואפונה, תונה, נקניקיות- את כל אלו לא צריך להכין

אפשר לבשל ביצים או פסטה - רק לשים במים רותחים

ואפשר לבשל תפוחי אדמה - מותר אפילו לא לקלף אלא לבשל בקליפה - רק לשים בתוך מים ולהוסיף מלח - זה קל וטעים, בעיקרון בעלך יוכל לעשות את זה כשבנות ירדמו

כדאי גם לקנות פרות וירקות שאפשר ישר לאכול אותם 

בקשר לבגדים - אצלי לכל ילד מדף שלו - בצד שמאל מכנסיים או חצאיות ובצד ימין חולצות - אין מה להתבלבל ומגירה עם גרביים ותחתונים - לכל אחד מגירה שלו

יכול היות שאם בעלך יטפל בילדים אז כדאי שהוא ינוח בצהריים כשהן יהיו במסגרת וכדאי לקנות להן כמה משחקים חדשים שהן יקבלו כשלא תהיי בבית ואולי גם ממתק שהן אוהבות, 

לסיכום - הכי חשוב זה בטיחות - לוודא עם בעלך שהוא מודע לזה וכל השאר זה לא נורא

אפילו להכין לו דף מפורט של הלו"ז אחהצ- ערב שלהם,

כולל מה לתת להן לאכול,

איפה יש,

באיזה שעה מדויקת,

להערך מראש עם אוכל קפוא שהוא רק צריך לחמם,

חד פעמי,

להכין לו מראש סטים של בגדים ליומיים שלא תהיי,(על המיטה של כל אחת בשקיות נפרדות, עם שם)

כולל פיג'מות,

ובאמת להעזר בשכנה טובת לב....

גם בעלי היה נגעל או לא מסתדר מעזרה לבנות בשירותים, אבל הבהרתי לו שאין מצב וש"מה יקרה כשאלך ללדת?",

חפרתי לו על זה המון המון המון, ועכשיו הוא כבר יודע לעזור להן בשירותים,

בהתחלה בליווי שלי ואח"כ כבר לבד.

הרי לא כל החיים זה יעבוד כך לא? כמה אפשר להסתמך על שכנות טובות לב במשך כל החיים?

אם תסעי לחתונה או משהו איזה ערב אחד? או שסתם מסיבה אחרת (וטובה) לא תהיי בבית ליום או יומיים?

אז כדאי להתחיל לתרגל מעכשיו לא?

כך נראה לי.

תדברי איתו על זה ואם הוא יסכים (ואני מקווה בשבילך שכן, תגידי לו שזה מאד ישמח אותך וכו' תמצאי מה להגיד כדי לרכך את העניין)
 קיצר אם הוא יסכים אז שיעשה משימות שאת צריכה שיעשה אחרי הלידה בבית, אבל כל פעם רק אחת.

נגיד רק מקלחות או רק ארוחת ערב.

בהתחלה זה יקח הרבה זמן וסבלנות אבל זה ישתלם לטווח הרחוק.

הכי קל זה לשים אצל ההורים וזהו אבל מה בלידה הבאה? ואחריה? ואחריה?

ואח"כ?

אגב, לא קורה שיש איזה בוקר שאת לא נמצאת והוא צריך לארגן את הילדים? זה נראה לי דבר בסיסי שכל הורה (לא משנה אמא או אבא) צריך לדעת לעשות.

אנסה לענות על כל הנקודות שהעלתן ואני מקווה שלא אפספס כלום...

אין אפשרות להיעזר בשכנה. אין לי כאן חברות שכנות שיכולות לתת את העזרה הזו (או שהן גרות רחוק ולהן בעצמן יש יותר מילד אחד, אז זה לא שייך).

רבקה שיין- השורה הראשונה שלך נכונה בעיקרון (ונותנת לי הרגשה טובה בתחילתה ). אבל זה לא שיש כאן ניסיון להסיר אחריות. לא יודעת, גם אם בפועל זה מה שקורה, זה קצת יותר מורכב שאוכל לפרש את זה כך וזהו.

מבחינה כלכלית, נוכל להיעזר במישהי (בייביסיטרית). מבחינה מעשית, זה לא שייך כי בעלי יצטרך לצאת מהבית לאותו זמן, בגלל איסור ייחוד, וגם בגלל שמדובר בעז"ה לכל היותר ב-3-4 שעות, במשך יומיים. אז הבנות יבואו הביתה, לא רק שלא יראו את אמא, אלא גם אבא יילך? ואם אבא (בעלי) נשאר, אז זה פחות נוח טכנית להיעזר בנערה.

אמלאלה- מאותה סיבה, לא שייך לבקש מהוריי לבוא לעזור בטיפול בבנות. בסך הכל מדובר בכמה שעות, לא הרבה, אז להטריח אותם בנסיעה בכל פעם? לא נראה לי שצריך וראוי.

לגבי האוכל- אתן מתוקות כולכן שהתייחסתן לזה . באמת שכחתי להתייחס ולציין שזה הדבר האחרון שאני דואגת לו. כן צריך להגיד לבעלי שייתן לבנות לאכול ומתי (ולפעמים גם מה), אבל הוא פנטסטי בהכנת אוכל אז באמת אין לי מה ללמד אותו בזה

חילזון יקרה- מדובר על היומיים-שלושה שאהיה בבית החולים.

את צודקת שזה לא הזמן להתחיל ללמד את בעלי איך לטפל בבנות; זו תקופה רגישה ועמוסה. עם זאת, נראה לי שהגיע הזמן כן להיכנס לזה. שוב, אני לא מתכוונת "להפיל" עליו הכל ולצפות שהכל יצליח. אבל יש עוד כמה חודשים עד הלידה ואולי כן אפשר לאט לאט להרגיל אותו לעשות יותר בטיפול בבנות, כך שאז הדברים לא "יפלו" עליו בבת אחת (דוגמא קטנה להמחשה- בשבוע שעבר כשהלכתי לגן של הגדולה, הוא נשאר להשגיח על הקטנה. אמרתי לו מראש שכך יהיה. היא הייתה בשירותים ועשתה יציאה, והוא התגבר על הקושי ועזר לה קצת בניגוב. אולי זה כן אפשרי ).

בתאל1- את צודקת לגבי עניין האירגון בבוקר. מבחינה אישית, לנו כזוג, זה בלתי אפשרי (לא שלא הייתי רוצה, ובכל זאת). ותודה

אמהונת- איזה כיף לשמוע אותך! 

אמאשוני (ועוד נשים מקסימות שפירטו)- ממש תודה רבה על הפירוט. באמת כדאי שאשב ואעבור על סדר היום של הבנות כדי לראות איך להתכונן הכי טוב לכל דבר.

ברוך ה' ששתי הבנות כבר גמולות (אני מקווה שהקטנה לא תפספס אז... היא תהיה גמולה-בלילה כבר יותר מחצי שנה כשאלד בעז"ה, אז נקווה).

מטרי- תודה על ההערכה! שימחת אותי, מקסימה אחת.

שוב תודה רבה לכל אחת ואחת

ולהכין לו רשימות וכוו זהו שלא כל הבעלים מוכנים. אז יש מצב שגם בעלה כזה.

אז מה עושים? .

אז כשתלדי הוא יסתדר , את לא בבית , מקסימום לא יתקלחו, לא ממש יתנגבו בשרותים. ילבשו בגדים לא מתאימים.   לא יקרה כלום או שלהפך הוא ילמד,

תתחילי קצת לצאת יותר מהבית אבל לא להגיד שאת מרגילה אותו, את צריכה לצאת לסידורים והוא ילמד להתמודד,הוא לא ילד.

סתם בלי קשר ללידה ,תצאי קצת ותשאירי אותם לבד כי את בטח צריכה להתאוור או קניות וכ.. אי אפשר כל הזמן רק שאמא תדע לטפל בילדים.

עם הילדים בבית כל הזמן..

אין לי מה לצאת יותר מהבית, כי בעלי לא נמצא בבית רוב הזמן. הוא חוזר הביתה מאוחר-מאוחר מאוד, וגם כשהוא בבית, לא שייך לצאת ולהשאיר אותן איתו (לא שייך מבחינת ההתנהלות המשפחתית).

אישית, אני גם מרגישה שהוא קשוח מדי לפעמים (הקטנה אומרת לי לא פעם שהיא מפחדת ממנו. הוא לא "מעורר אימה" או משהו, בעיניי, אבל כן יכול להיות קשוח בצורה לא רגישה מספיק).

התאווררות, קניות וכו' אני עושה כשהבנות במסגרת, או בערב (ואז הן נשארות עם בייביסיטרית. כתבתי בהודעה הראשונה בשירשור מה קרה כשהשארתי אותו השבוע איתן בערב).

כל פעם שאני רק אחשוב להתלונן לבעלי שהוא לא עושה מספיק,

ולא מטפל מספיק בילדה,

אני אקרא את השירשור הזה ואברך אותו.

את מדהימה! אני לא הייתי שורדת שבוע ככה.

ולמה ש"אין כמו אמא" כתבה, "לא ממש ינגבו, לא יתקלחו"

זה נראה לי יכול להיות לילדות מאוד לא נעים להיות במצב של חוסר היגיינה באיזורים המוצנעים. (מגרד, שורף וכו'...)

ילדים בני 2-3-4 (זה נראה לי הגילאים בערך שהפותחת מדברת עליהם) צריכים להתרחץ כל יום,

אפשר לרחוץ חפיף (רק את האיזורים המוצנעים כדי שלא יגרד וישרוף) במצבים כאלה,

אבל צריך תמיד שתהיה היגיינה בסיסית. 

בקשר לאיסור ייחוד, הילדות גם בבית, זה עדיין ייחוד? אפשר להגיד לשכן/ה שבשעה Y ידפקו בדלת,

ואז נראה לי שזה כבר לא נחשב ייחוד אם יודעים שמישהו יכול להיכנס. 

כדאי לך כבר מעשיו לתרגל איתו..

ומצטרפת לכל שאר העצות, כתבו טוב ממני.

ההודעה שלך באה לי ממש בזמן, אחרי שיותר מוקדם הערב אמרתי לעצמי שאני ממש צריכה עכשיו להעריץ את עצמי (אחרי שסיימתי לחזל"ש את השולחן אחרי שבת, לקלח ולהשכיב את הבנות, לשטוף כלים בשריים ולנקות את הכיריים).

אני אכן חושבת בכיוון שהבנות לא יתקלחו יומיים. הן כן יודעות לנגב לעצמן, אם כי הן צריכות קצת עזרה (במיוחד הקטנה, שלא מגיעה לבד למגבונים ועלולה לזרוק אותם לאסלה אח"כ).

כן יחליפו בגדים ותחתונים, אבל על אמבטיה אחת אפשר לוותר (או שנבקש מחמותי או מאמא שלי לרחוץ אותן).

אני די בטוחה שהבנות לא "מבטלות" את איסור ייחוד. בכל מקרה, בין אם כן ובין אם לא, בעלי לא ירגיש בנוח להסתובב בבית או להסתגר בחדר בזמן שבייביסיטרית מטפלת בבנות.

שוב תודה

הייתי שמחה אם זה היה שייך. בד"כ, זה כמעט בלתי אפשרי להכניס אותו לטיפול בבנות, ולטפל ביחד, בנחת ובכיף.

זה משהו מורכב וארוך, שאני לא נכנסת אליו כרגע בשירשור כאן.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

שומריה זה בלכיש.

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית

בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

לק"י

אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.

כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.

היו תפרים

לא נמסים

לא זכור לי שהיה צריך חבישה, רק הגנה מהשמש

בהצלחה 

אם אני זוכרת נכון הטבילה היתה באותו ערב, ולא קלטתי עד הרגע האחרון שזה עלול להיות מורכב..

בהתפתחות גדולה שאלתי את הרופא מתי מותר לי ללכת לבריכה (יש מצב שהוא ניחש...), ואם אני זוכרת נכון הוא אמר שמיד אפשר.

בכל אופן לא היתה בעיה עם הטבילה (באותו ערב או למחרת).

מה שכן - אחת הנקודות היתה בגב, והיה לי ממש קשה להוריד את הדבק של הפלסטר....

נראה לי שאם הנקודה קטנה, ויש לך אחר כך כמה ימים עד הטבילה, לא אמורה להיות בעיה. כמובן תשאלי על "בריכה" את הרופא.

בהצלחה ♥️

אפילו צריך להתקלח שלא יהיה זיהום

ונותנים משחה אנטיביוטית לשים כמה ימים

כנראה אין ברירה וצריך לשאול במרפאה כי אוכל להתייעץ עם רב רק כשאדע אם יהיו תפרים או לא :/

ואני מבינה שכל מקרה לגופו מבחינת תפרים ופלסטרים..

תודה!

ונאלצה לקחת אנטיביוטיקה כמה ימים אחרי ההסרה

ח"ו לא על אף אחת, אבל עדיף להתייעץ עם הרופא

בכל אופן, כן יש תפרים, תחבושת...

תפרים נמסים או לא, זה תלוי במקום שמנתח. היו לי גם וגם...

אולי כדאי לשקול דחייה של המקווה בכמה ימים אם בעייתי לקבוע תור חדש...

או לשאול רב על התפרים. תפרים רגילים זה 8 עד 10 ימים.

תפרים נמסים לוקחים זמן אבל זכור לי משהו שזה לא חוצץ, אבל הכי טוב יהיה לשאול רב

ממליצה כדרכי לפנות לקו הפתוח של נשמת. ולשאול שם 

היו תפרים נמסים,

אם אני זוכרת טוב (עברו מאז כמה שנים),

אמרו שנמסים תוך שבוע אבל בפועל אחרי שבועיים עדיין היו שאריות, לי פסקו שהשאריות של התפרים לא חוצצות, אבל בפועל האמבטיה של ההכנות המיסה אותם כך שלא היו שאריות בפועל.

(אז תכלס כנראה ההמסה של התפרים זה לא רק עניין של זמן אלא גם של חשיפה למים).

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

כן! ממש רואים חלש,חלש יש למה לקוות בעזרת ה'!🤣

עם פלטות ומיחמים