הילדים- לאן?אור היום

**מי שמכירה אותי, נא לא לקרוא. תודה **

 

 

 

 

 

בעז"ה אני אמורה ללדת בעוד כמה חודשים.

כרגע יש לנו שתי בנות מתוקות. אחרי הלידות שלהן, הלכנו בכל פעם להוריי. אחרי הלידה הראשונה, היינו אצל הוריי שבועיים-שלושה; אחרי הלידה השניה- חצי שבוע.

הצירים של הלידה השניה התחילו בבוקר, אז קצת אחרי ששמנו את הבכורה במשפחתון, נסענו לבית החולים. אח"כ הוריי אספו את הבכורה והיא הייתה אצלם (נראה לי שגם בעלי ישן אצלם), עד שהשתחררנו וקצת אח"כ.

 

ואני לא יודעת מה לעשות הפעם.

מצד אחד, אמא שלי אמרה שנראה לה יותר טוב שהבנות יישארו במסגרות שלהן ולא יהיו אצלם (אצל הוריי), ואז בעלי יהיה איתי בבוקר ובצהריים יחזור הביתה ויטפל בבנות עד הערב.

מצד שני, כשאמרתי לבעלי שאולי כדאי שנעשה כך, הוא נשמע קצת חושש ואמר שאולי כדאי שהבנות יהיו אצל הוריי וגם הוא יישן שם (והם בעיקר יטפלו בבנות, הוא פחות).

 

חשוב לתת קצת רקע, שמבחינת הטיפול בבנות (עזרה בשירותים, מקלחות, האכלה וכו')- אני עושה הכל באופן כמעט בלעדי. חלק בגלל שבעלי מרגיש לא בנוח/נגעל (מקלחות ושירותים), חלק בכלל שזה פחות במודעות שלו וברצון שלו (לתת לבנות לאכול, לארגן אותן בבוקר וכו').

אתמול לדוגמא יצאתי ב-18, לשעתיים. אמרתי לו מראש שאני יוצאת ושאני משאירה את הבנות מקולחות, ושייתן להן ארוחת ערב. אמרתי לו שהבכורה יכולה ללכת לישון כבר ב-19:00. כשחזרתי, גיליתי שהוא רק חתך להן תפוח (שהבכורה ביקשה ממני ולא היה לי זמן לחתוך), שיחק איתן, וזהו. איפה ארוחת ערב? איפה פיג'מות? שינה?... ייאמר לזכותו שהוא קצת חולה, מאוד משתעל וכו'. ועם זאת, בחלק מהדברים הבנות עצמאיות (אוכלות בכוחות עצמן, הבכורה יודעת להתפשט ולהתלבש לבד), וציפיתי שהמצב יהיה אחרת כשאחזור. (לא פעם ראשונה שקורה ככה).

 

אז אני מרגישה שחסר לבעלי ידע איך לטפל בבנות, ורצון לעשות את זה (יש דברים שהוא עושה איתן, כמו משחק וקריאת ספר, וזהו בערך). אני מאוד מבינה את הרצון שלו להביא את הבנות להוריי ולהיעזר בהם.

מצד שני, אני מבינה את הוריי... אם הבנות יהיו אצלם, יהיה צורך להעסיק אותן גם בבוקר, כי הן לא יהיו במסגרות (פרט חשוב- אנחנו לא גרים באותו יישוב, אלא ביישובים במרחק 15 דקות נסיעה), והוריי לא יסעו הלוך ושוב רק כדי לשים את הבנות במעון ובגן. ועם זאת שהבנות מתוקות ודי נוחות, זה לא צריך כל פעם "ליפול" על הוריי; הם רוצים ומצפים שנסתדר לבד.

 

ועוד הסתייגות אחרונה- ברור שחלק מההחלטות תלוי מתי אלד וכו'.

 

אז- מה אתן ממליצות לעשות?

הייתי משאירה בבית עם הבעל ונותת לו להתמודדנסיכים שלי

כמובן שמראש אני יאמר לו מה אני מצפה ממנו.

אולי אפשרר.א.

להשאיר את הבנות עם הבעל בבית ולבקש מהשכנות עזרה איתן,

 שילכו לשעתיים-שלוש לשכנה והיא תעזור במקלחות וארוחת ערב.

 

בהצלחה!

לא קראתי..זה נקרא שאני מכירה?רגעים
מתוקה . לא, את יכולה לקרוא.אור היום
על איזה תקופה מדובר?חילזון 123

על היומיים-שלושה שתהיי בבי"ח? או גם אח"כ?

מה המרחק מבית הוריך לבית שלכם ולבי"ח?

 

בכל מקרה זה נראה לי תקופה רגישה מדי לעשות "חינוך" לבעלך.

אם תחזרי מהבי"ח לבלאגן ובית הפוך וכו' זה יהיה עוגמת נפש גם לך (לפחות ככה אני הייתי מרגישה...) אז אולי עדיף לספוג כמה ימים של יציאה מהמסגרת לבנות ולחזור לבית מאורגן ומסודר.

יש אולי אפשרות שבימים האלה הבנות יהיו במסגרות ואז בעלך יסיע אותן לשינה אצל הוריך? או שתהיה איזה ביביסיטר אחראית שתשמור על הסדר בזמן שבעלך יוכל יותר להתפנות לבוא אליך לבי"ח?

 

ובכל מקרה בשעה טובה

קודם כל - מזדההאנונימי (2)

גם בעלי עונה פחות או יותר לתיאור שנתת כאן.

ולפני שיקפצו כאן ויגידו כל מיני, נגיד שהוא צדיק ומותק ועם השנים גיליתי שאני נעזרת בו בתחומים מאוד משמעותיים אחרים - כמו חינוך הילדים ועוד. אם כי זה באמת לא קל בזמנים כמו אחרי לידה.

 

לדעתי - להשאיר אותו לגמרי לבד ולהגיד לו למה את מצפה - לא ילך.

 

הרעיון של לגייס שכנה לנושא של ארוחת ערב ומקלחות הוא טוב.

אם אפשר שההורים יגיעו יותר מאוחר - כשאת משתחררת וחוזרת הביתה בעז"ה - לכמה ימים אליך כדי לעזור ולתת לך להתאושש.

 

ככה אני עשיתי בחלק מהלידות. ההורים שלי הגיעו אלי למרות שגרנו רחוק מאוד. אבא שלי נסע הלוך ושוב לעבודה פעם ביומיים ולן בביתם ואמא שלי נשארה איתנו לכמה ימים.

 

בלידות אחרות התפצלנו - אני הייתי עם התינוק + הפעוט שלפניו אצל ההורים שלי עד הברית ובעלי לקח את השאר לכמה ימים לפני הברית אל ההורים שלו.

 

בהצלחה ובשעה טובה.

כמה קשה!רבקה שיין

את תמיד עושה הכל, וכאשר את צריכה עזרה כל אחד מנסה להפיל את השק על גב של מישהו אחר!

נראה לך שתוכלי לקחת עזרה בתשלום? (אם הילדים כמובן נשארים בבית)

אם לדעתך זה בסדר והוא מתנגד, תנסי להסביר לו, שאין ברירה. הוא בכל אופן צריך לקחת אחריות .

אלו הילדים שלו ולא של ההורים שלך.

בכל מקרה זה קשה!

כל הכבוד על ההתמודדות!

מצב מוכר..פרח-שלג

אני חושבת שהייתי משאירה את הבעל בבית, עם הקלות משמעותיות,

מכינה קצת אוכל עיקרי, (עוף, קציצות,) מדריכה אותו בהכנת פתיתים, ושיאכלו גם עם פיתה,

ואפילו לעשות תפריט מסודר, כל יום, מה ימרח להם בלחם,

להכים שקיות עם בגדים, לכל יום שקית נפרדת ועליה הכיתוב של כל יום.

שיוציא אותם אפילו הרבה החוצה לגינה, לא חייב לצחצח שיניים או להתקלח כל יום, שיעביר להם מגבון על הפנים, אלא א"כ ממש מוכרח.

ואולי אם קשה לו להזמין בייבי סיטר לשעתיים כל יום וזה שווה, הוא יתרענן ויאסוף כוחות למשמרת ערב בבית.

ולהחמיא, להחמיא ולהודות,

כי הם לא עושים את זה מרוע או מאגואיסטיות, אלא זה משהו שלא נתנו שיחרור והם מרגישים חסרי אונים לידו, אז פשוט לתמוך ולהבין כשהוא מחפף,

(לא כ"כ הגיוני לבקש מההורים, לפי דעתי, אבל תעשו מה שטוב לכם, את יודעת לבד אם הוא יצליח להתמודד או אם אין ברירה וצריך לגייס את ההורים)

בהצלחה

לידה קלה והרבה נחת.

תנסי לפרק לכמה גורמים ולראות מה מתאים לכל שלבאמאשוני

יש את הבוקר- מרגע קימה עד שליחה למסגרות. (צריך להכין סנדוויצ'ים? מה עוד?)

אחר"צ- מי אוסף אותם? באיזה שעה?

יש את כל אחר"צ צריך מישהו שישמור ויעסיק אותן.

ערב- כולל ארוחת ערב, מקלחות, סדר שינה.

לילה- מישהו שישן איתם.

 

אז ככה:

קודם כל, כנראה שתצטרכו להשקיע בזה כסף. קחי את זה כחלק מהוצאות שכרוכות בלידה.

לגבי הבוקר- נראה לי שזה הזמן הכי קשה כי גם יהיה קשה למצוא נערה או שכנה לעזרה כי לכולם זה בוקר...

אז גם פה לפרק:

אוכל-האם אפשר לבקש מראש ממישהי שתכין ארוחת בוקר לבנות ולבעלך? למי שבבית וערוכה לכך מראש זה לא צריך להיות מסובך בכלל. לארגן בשקיות או קופסאות אישיות, לא במגש.

בגדים- להלביש מהערב בגדים של הבוקר, יש מצב? אם תכיני מראש בגדים ליד המיטה תלבושת מלאה- בעלך יוכל לעשות זאת?

אולי ישמע לך משונה אבל אני מראש הכנתי את המטפלת במעון שייתכן שהילד יגיע אליה עם פיג'מה וטיטול מלא של הלילה והיא אמרה שבשמחה תארגן אותו. אולי הגננות יוכלו לעזור עם סידור השיער, התאמת הבגדים למזג האוויר במידת הצורך, לוודא שאכן יש להם אוכל וכד' (אני מכירה את זה גם עם מורות בביה"ס)

שטיפת פנים, צחצוח שיניים- אם בעלך ירצה, יזכור ויצליח, מה טוב. אם לא, לא נורא...

מה עוד כולל בוקר?

 

אחר"צ- בייביסיטר/ חברים (עדיף הורים שיש להם בנות באותו גן). גם אם בעלך יכול- מה שלא הכרחי תורידי ממנו. גם הם עמוסים בימים האלו.

ערב- אם ההורים שלך יסכימו לקפוץ לערב לטפל בבנות (גם זמן איכות עם סבא וסבתא) זה יהיה מעולה מעולה!! אין כמו טיפול של מישהו שבאמת אפשר לסמוך עליו ולהשלים פינות של מה שחסר (אולי אחת התלבושות שהכנת מראש לא מתאימה וצריך מישהו מבין עניין כדי לטפל בזה...)

תבקשי מההורים שלך, תגידי להם שיש פה ערך מוסף דווקא לטיפול שלהם! אם נניח משום מה ארוחת בוקר או צהריים לא הייתה כמו שצריך (תפוח...) אז לפחות בערב שהכל יהיה כמו שצריך. וגם שיעזרו עם ההתארגנות למחרת (אם אפשר שהם יכינו כבר סנדוויבצ'ים לבוקר, ידאגו לבגדים ויכינו סיר או שניים להמשך ושהבית יראה קצת נורמלי...

מה גם, אם הנסיעה היא לא רצופה הלוך- חזור אז זה לא מורגש כמו נסיעה ארוכה לחינם.

 

אם זה ממש לא מסתדר- אז גם מקלחות וארוחת ערב- תבקשי מבייביסיטר (עדיף מישהי גדולה ובאמת אחראית) שתבשל, תרחץ כלים, תקלח, מ הסתם התשלום יהיה בהתאם אבל זה שווה שתהיי רגועה.

אם אפשר אז תכיני שכנה שתעבור לראות שהכל בסדר.

 

השכבה לישון ולילה- בעלך.

 

מה שאפשר להתארגן מראש- תלבושות, אוכל מוכן (אני אוהבת לאפות לחמניות גבינה או לחמניות שום כאלה שאפשר לשלוף מהמקפיא, לשקית ולדרך. בלי צורך להפשיר, ולמרוח משהו בפנים)

לתאם עם שכנות/ חברים/ בייביסיטר/ הורים.

 

במקביל, להכין את בעלך שייתכן ויהיו שינויים ומה לעשות צריך יהיה להתמודד. לעשות רשימה מדוייקת ביותר של מה צריך לעשות ולקחת (גם ברמת המעיל- לא זה לא ברור מאליו)

לסמן מתוך הרשימה מה חובה חובה וא"א לוותר (לפחות ארוחה אחת חמה ומזינה)

בתיק מאורגן לבייביסיטר- לשים חטיפי בריאות וכד' למקרה הצורך אם פשוט אין מי שיגיש להם אוכל וכסף. (קרה לי שביקשתי מבייביסיטר לקנות לחמניה במכולת כי הבית היה נעול ובעלי לא השאיר מפתח)

לעדכן גם את הגננת וגם את הבחורה שיש תיק עם הכל שהיא צריכה לקחת מהגן.

(קרה לי שבעלי שכח להביא את התיק לבייביסיטר והיה שם הכל!!)

 

זהו מה שאני זוכרת מקווה שתמצאי פה טיפים שיעזרו לך..

בשעה טובה!

 

כל כך השקעת.אנונימי (2)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

בעלי נשאר כמה פעמים לטפל בילדיםl666

כשילדתי

אז החלטנו מראש שיומיים האלו הם לא יתקלחו וכמובן הוא לא יסדר את הבית, כדאי לקנות כלים חד פעמיים

בקשר לאוכל - אפשר לקנות קורנפלקס,מעדנים, שימורים של דגים, תירס ואפונה, תונה, נקניקיות- את כל אלו לא צריך להכין

אפשר לבשל ביצים או פסטה - רק לשים במים רותחים

ואפשר לבשל תפוחי אדמה - מותר אפילו לא לקלף אלא לבשל בקליפה - רק לשים בתוך מים ולהוסיף מלח - זה קל וטעים, בעיקרון בעלך יוכל לעשות את זה כשבנות ירדמו

כדאי גם לקנות פרות וירקות שאפשר ישר לאכול אותם 

בקשר לבגדים - אצלי לכל ילד מדף שלו - בצד שמאל מכנסיים או חצאיות ובצד ימין חולצות - אין מה להתבלבל ומגירה עם גרביים ותחתונים - לכל אחד מגירה שלו

יכול היות שאם בעלך יטפל בילדים אז כדאי שהוא ינוח בצהריים כשהן יהיו במסגרת וכדאי לקנות להן כמה משחקים חדשים שהן יקבלו כשלא תהיי בבית ואולי גם ממתק שהן אוהבות, 

לסיכום - הכי חשוב זה בטיחות - לוודא עם בעלך שהוא מודע לזה וכל השאר זה לא נורא

 

 

 

להדריך אותו בהוראות ברורותאמהונת

אפילו להכין לו דף מפורט של הלו"ז אחהצ- ערב שלהם,

כולל מה לתת להן לאכול,

איפה יש,

באיזה שעה מדויקת,

להערך מראש עם אוכל קפוא שהוא רק צריך לחמם,

חד פעמי,

להכין לו מראש סטים של בגדים ליומיים שלא תהיי,(על המיטה של כל אחת בשקיות נפרדות, עם שם)

כולל פיג'מות,

ובאמת להעזר בשכנה טובת לב....

 

 

גם בעלי היה נגעל או לא מסתדר מעזרה לבנות בשירותים, אבל הבהרתי לו שאין מצב וש"מה יקרה כשאלך ללדת?",

חפרתי לו על זה המון המון המון, ועכשיו הוא כבר יודע לעזור להן בשירותים,

בהתחלה בליווי שלי ואח"כ כבר לבד.

אולי תעשו תרגול של כמה ימים לאט לאטבתאל1

הרי לא כל החיים זה יעבוד כך לא? כמה אפשר להסתמך על שכנות טובות לב במשך כל החיים?

אם תסעי לחתונה או משהו איזה ערב אחד? או שסתם מסיבה אחרת (וטובה) לא תהיי בבית ליום או יומיים?

אז כדאי להתחיל לתרגל מעכשיו לא?

כך נראה לי.

 

תדברי איתו על זה ואם הוא יסכים (ואני מקווה בשבילך שכן, תגידי לו שזה מאד ישמח אותך וכו' תמצאי מה להגיד כדי לרכך את העניין)
 קיצר אם הוא יסכים אז שיעשה משימות שאת צריכה שיעשה אחרי הלידה בבית, אבל כל פעם רק אחת.

נגיד רק מקלחות או רק ארוחת ערב.

בהתחלה זה יקח הרבה זמן וסבלנות אבל זה ישתלם לטווח הרחוק.

הכי קל זה לשים אצל ההורים וזהו אבל מה בלידה הבאה? ואחריה? ואחריה?

ואח"כ?

 

אגב, לא קורה שיש איזה בוקר שאת לא נמצאת והוא צריך לארגן את הילדים? זה נראה לי דבר בסיסי שכל הורה (לא משנה אמא או אבא) צריך לדעת לעשות.

 

שיתחיל לתרגל מעכשיו...אמלאלה
תתחילי לשתף אותו יותר כבר מעכשיו, תשתפי אותו בכל המלאכות, תני לו הוראותבורות ולאט לאט הוא יתרגל... אמרת שההורים גרים בסהכ רבע שעה נסיעה אולי הם יוכלו לבוא כל יום לכמה שעות לעזור לו?!
אמרת שיש לך עוד כמה חודשים-זה הזמן להתחיל להתרגלאנונימי (3)
אין לי מה להוסיף,מטרי
רק לחזק את ידייך, את מדהימה אם את יכולה ככה לעשות הכל לבד!! זה ממש לא מובן מאליו! (מבחינתי, לפחות...) כל הכבוד לך!
תודה רבה רבה על כל התשובות!אור היום

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

אין כמוך!!! את מהממת ומדהימה!!!רגעים
הציעו פה להרגיל את הבעל ותרגל ולטחון ולטחון לואין כמו אמא

ולהכין לו רשימות וכוו זהו שלא כל הבעלים מוכנים. אז יש מצב שגם בעלה כזה.

אז מה עושים? .

אז כשתלדי הוא יסתדר , את לא בבית , מקסימום לא יתקלחו, לא ממש יתנגבו בשרותים. ילבשו בגדים לא מתאימים.   לא יקרה כלום או שלהפך הוא ילמד,

תתחילי קצת לצאת יותר מהבית אבל לא להגיד שאת מרגילה אותו, את צריכה לצאת לסידורים והוא ילמד להתמודד,הוא לא ילד.

סתם בלי קשר ללידה ,תצאי קצת ותשאירי אותם לבד כי את בטח צריכה להתאוור או קניות וכ.. אי אפשר כל הזמן רק שאמא תדע לטפל בילדים.

 

לפעמים אין ברירהאנונימי (4)
ורק האמא מטפלת. בעלי מדהים- עושה הכל חוץ מלטפל בילדים.
לפעמים אני משאירה אחד מהם איתו לשעה, והוא באמת מנסה, אבל פשוט לא מצליח.
ושירותים? בחיים לא... הוא לא מצליח לגעת בטיטול מלוכלך שנמצא על הרצפה...
אני נעזרתי בהורים, והם הסיעו את הגדולים 25 דקות כל כיוון למעון... אבל השארתי להם מרחב תימרון ענק, שיעשו מה שנח ומתי שנוח...
ומה עושים אז? אני פשוט חושבת שאני אצטרך רווחים ככ גדולים כדי שכל הגדולים יהיו עצמאים לגמרי...
שינסה עוד ועוד...או שלא תצאי לעבוד ותשאריבתאל1

עם הילדים בבית כל הזמן..

...אור היום

אין לי מה לצאת יותר מהבית, כי בעלי לא נמצא בבית רוב הזמן. הוא חוזר הביתה מאוחר-מאוחר מאוד, וגם כשהוא בבית, לא שייך לצאת ולהשאיר אותן איתו (לא שייך מבחינת ההתנהלות המשפחתית).

אישית, אני גם מרגישה שהוא קשוח מדי לפעמים (הקטנה אומרת לי לא פעם שהיא מפחדת ממנו. הוא לא "מעורר אימה" או משהו, בעיניי, אבל כן יכול להיות קשוח בצורה לא רגישה מספיק).

 

התאווררות, קניות וכו' אני עושה כשהבנות במסגרת, או בערב (ואז הן נשארות עם בייביסיטרית. כתבתי בהודעה הראשונה בשירשור מה קרה כשהשארתי אותו השבוע איתן בערב).

תודה (:אור היום

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

להתחיל לתרגל מעכשיו טיפול בילדים?יעל מהדרום
לק"י

לטפל בהם ביחד, בנחת, בכיף..
בסופו של דבר, גם בלי הלידה המתקרבת- הם גם הילדים שלו, וכדאי שהוא ידע לטפל בהם.
זה יהיה שימושי ונכון גם בהמשך החיים בעז"ה.

אם בכל זאת, עד קרוב ללידה תרגישי שעדיין אין לו את היכולת לטפל בהם לגמרי לבד, אולי עדיף לבקש מההורים או האחים עזרה.
תובנה שלי מהשירשור הזהאנונימי (5)

כל פעם שאני רק אחשוב להתלונן לבעלי שהוא לא עושה מספיק,

ולא מטפל מספיק בילדה,

אני אקרא את השירשור הזה ואברך אותו.

את מדהימה! אני לא הייתי שורדת שבוע ככה.

ולמה ש"אין כמו אמא" כתבה, "לא ממש ינגבו, לא יתקלחו"

זה נראה לי יכול להיות לילדות מאוד לא נעים להיות במצב של חוסר היגיינה באיזורים המוצנעים. (מגרד, שורף וכו'...)

ילדים בני 2-3-4 (זה נראה לי הגילאים בערך שהפותחת מדברת עליהם) צריכים להתרחץ כל יום,

אפשר לרחוץ חפיף (רק את האיזורים המוצנעים כדי שלא יגרד וישרוף) במצבים כאלה,

אבל צריך תמיד שתהיה היגיינה בסיסית. 

בקשר לאיסור ייחוד, הילדות גם בבית, זה עדיין ייחוד? אפשר להגיד לשכן/ה שבשעה Y ידפקו בדלת,

ואז נראה לי שזה כבר לא נחשב ייחוד אם יודעים שמישהו יכול להיכנס. 

כדאי לך כבר מעשיו לתרגל איתו..

ומצטרפת לכל שאר העצות, כתבו טוב ממני.

 

 

תודה רבה!אור היום

ההודעה שלך באה לי ממש בזמן, אחרי שיותר מוקדם הערב אמרתי לעצמי שאני ממש צריכה עכשיו להעריץ את עצמי (אחרי שסיימתי לחזל"ש את השולחן אחרי שבת, לקלח ולהשכיב את הבנות, לשטוף כלים בשריים ולנקות את הכיריים).

 

אני אכן חושבת בכיוון שהבנות לא יתקלחו יומיים. הן כן יודעות לנגב לעצמן, אם כי הן צריכות קצת עזרה (במיוחד הקטנה, שלא מגיעה לבד למגבונים ועלולה לזרוק אותם לאסלה אח"כ).

כן יחליפו בגדים ותחתונים, אבל על אמבטיה אחת אפשר לוותר (או שנבקש מחמותי או מאמא שלי לרחוץ אותן).

 

אני די בטוחה שהבנות לא "מבטלות" את איסור ייחוד. בכל מקרה, בין אם כן ובין אם לא, בעלי לא ירגיש בנוח להסתובב בבית או להסתגר בחדר בזמן שבייביסיטרית מטפלת בבנות.

 

שוב תודה

ילדה מגיל 5 פוטרת מיחודנויה חןאחרונה

תודה על התגובה...אור היום

הייתי שמחה אם זה היה שייך. בד"כ, זה כמעט בלתי אפשרי להכניס אותו לטיפול בבנות, ולטפל ביחד, בנחת ובכיף.

זה משהו מורכב וארוך, שאני לא נכנסת אליו כרגע בשירשור כאן.

הריוניות עם ילדים בבית- מה עושים בצום?הרמה

בהל נחה שהבעל כל היום בתפילה

אני מתה מפחד

הבעל לא כל היום בתפילהנעומית

אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.

^^שמ"פ

הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ

זה תלויהשם שלי

איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.

בגילאים של הילדים.

ועד כמה הבעל נמצא וזמין.

אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.

הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.

אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.

צריך לדאוג לילדים לאוכל.

עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.

כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.

שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.

אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.

לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.

כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.

לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.

להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.

לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.

או מתארגמים על עזרה מבחוץ של נערה או משהו או שהואאורוש3

נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.

בעלי מתפלל בנץעדיין טרייה

ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.

לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...

אצלנוהמקורית

פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים

והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים

אין מה לעשות, duty calls

הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה

אצלנו במצבים כאלה בעלי התפלל בבית כנסת סמוך לביתמתואמת

ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.

ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.

כמה אופציותאיזמרגד1

לעשות את הצום ביחד עם משפחה

אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה

להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם

ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...

משחקים חדשיםאוזן הפיל

לא צריך משהו מיוחד ויקר

אפשר בסטוק

קניתי כלי אוכל והחבאתי

הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות

הבעל נשאר בביתחרות

מטפל בילדים

ומתפלל בבית.

אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.

הצום שלך מדאורייתא.

התפילה שלו מדרבנן.

בודקים מחדש את הנחות היסודהשקט הזה

ראיתי שחשוב ממש בשביל הילדים אוכל מבושל,ד' הוא האלוקים

אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.

ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.

איך את צמה בדרך כלל?דיאן ד.

אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.

לא היה מצב שאני אשמור על הילד.

הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.

במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.

ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.

לא בהריון אבל צריכה עזרה, אז מביאה נערהשימושיתאחרונה

שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)

רב להתייעץ איתו על סכרת ביום כיפורהבוקר יעלה

מחפשת רב שמבין ברפואה ובסכרת הריון לשאול שאלת רב.

פעם שעברה ששאלתי את הרב שלי הוא פחות הבין בזה לכן לכתחילה מעדיפה לשאול מישהו שמבין.

ובאופן כללי אם למישהי יצא ככה ביום כיפור, מה עשיתן?

אולי מכון פועה?קל"ת

מכון פועהענבלית

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

לי הם אמרו לצום למרות שהרופא אמר לא לצום..אולי בקרוב

גם לי בעבר. ולמרות שהרופאה אסרה עלי לצוםקנמון

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

רב או שגם רופא?הבוקר יעלה

מעניין

אני מכירה ששואלים רופא ירא שמייםשיפור

לא תמיד יש כזה זמין...ענבלית

בהרבה ערים יש מוקד עם רופא ירא שמייםשיפור

לקראת יום כיפור.

יש את הרב מרדכי הלפרין, שהוא גם רופא.מתואמת

ממה שאני יודעת,קנמון

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

מכירה כזה?הבוקר יעלה

עוקבת גםציונה.

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

צריך רופא שמבין את החשיבות על שמירת הלכהעל הנס

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

לא לצום זה אומר שיעורים?הבוקר יעלה

גם ליהבוקר יעלה

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

לפני כיפור מתפרסמים מוקדיםרק לרגע 1

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

הרב מנחם בורשטייןואני שראחרונה

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

בררנות באכילה - מה עושים?אמא טובה---דיה!

כל ילד אוהב דברים מאוד מסוימים ומעטים, וכמובן שאלו דברים שהשני לא אוכל...

המאכל היחיד שכולם אוהבים זה שניצל, ואין לי כוח כל יום להכין שניצלים. זה המון עבודה ולכלוך (ואין לי תנור בשרי, אז לא רלוונטי לאפות).

כבר אין לי חשק להכין אוכל, כי תמיד יהיה מישהו שיתלונן שאין לו מה לאכול ואז אני אכין לו עוד משהו במיוחד.

ולרוב שניהם לא אוהבים. אפילו לא מסכימים לטעום.

זה כל כך מתסכל.

חיבוקאפונה

גם אני מאד מושקעת בקשר עם הילדים שלי

ובכל זאת המצב שלנו מאד רחוק ממה שהייתי רוצה בשבילנו באמת -

לפעמים הצורך של הילד לא ברור לנו,

לפעמים יש חסמים שלנו שמקשים,

לפעמים נסיבות החיים שלנו או של הילד הן יותר מידי.

אני לא מכירה אותך ולא את הילדים שלך. שמתי את זה פה כי בהרבה מקרים של בררנות יש מקום להתכווננות הורית שעושה שינוי. האם כך זה גם אצלכם?

רק את יכולה לבדוק

בהמשך לשרשור על פוליטיקה משפחתית... אני פגועה נוראאנונימית בהו"ל

ילדתי לפני שבוע.

המשפחה של בעלי מס' דו ספרתי של ילדים - כולם נשואים.

אף אחד לא טרח להרים טלפון לאחד מאיתנו לאחל מזל טוב.

מרגיש לי שהלידה הזו לא מעניינת שם אף אחד.

הם לא כאלה משפחתיים באופן כללי, אבל התעלמות כזו גורפת???

בשגרה הייתי מצפצפת על כולם...

אבל עכשיו מוצפת עם כל ההורמונים של הלידה ובוכה מלא....

וואו באמת מעליב ממשרינת 24

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת סמנה לייק לסטטוס...אנונימית בהו"ל

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אני בשוק!באתי מפעם

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

הלם!!!ממתקית

לומדת כעת

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

לא שווים את הדמעות שלך!!!!!ניק חדש2

אני מוחקת מהר מאד

פוגע מאוד 😔שמשית123

מה בעלך אומר על זה?

בהתחלה ניסה לסנגר...אנונימית בהו"ל

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

קודם כל חיבוק ענק 🫂 ואני באמת לא הייתי מגיעהסטודנטית אלופה

למען האמתבאתי מפעם

אני לא הייתי מגיעה.

אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.

חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...

אוךקל"ת

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

יתכן שעל זה זה יושב, למרות שלא חושבת שזו סיבהסטודנטית אלופה

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

וואי, ממש מעליב! חיבוק גדולקופצת רגע

והמון מזל טוב!

מעליבנעמי28

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

גם בקבוצה א"א לא הגיב להודעהאנונימית בהו"ל

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

לגמרי פוגענעמי28

ממש לא נעים😥שיפור

וואורקאני

ממש פוגע

לא יודעת איך הייתי מגיבה

מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש

ממש מבאס ופוגע.ממתקית

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

לידה שישיתאנונימית בהו"ל

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

מסכימה איתך ממש!!!ממתקית

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

בא לי לבכות איתך, זה באמתעדינה אבל בשטח

מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.

אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .

כתבתי ל2 הגיסות שכן רשמו ליאנונימית בהו"ל

שאני ממש פגועה...

והן הבינו אותי,

אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.

אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...

חיבוק באמת תחושה ממש לא נעימה ❤️דיאן ד.

לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו

וזה פשוט לא נפגש.

אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.

ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.

לגבי השורה האחרונה, לא מסכימה איתךקנקן שבור

זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים

זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)

לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.

לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות

מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם

כנ"ל. המינימום הוא לכתוב מזל טוב לפחות בקבוצהמחי

גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.

תודה לכן על התגובותאנונימית בהו"ל

מחמם את הלב

וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...

נסיכה שישית זה האור של הביתאורוש3אחרונה

מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...

מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!

בחילות - תחילת הריוןאנונימית בהו"ל

זה הגיוני שאני כל הזמן אוכלת כי אחרת יש לי בחילות?

מרגישה כבר שאני עובדת בזה😒

נגיד אני אוכלת בייגלה, מסיימת, ואחרי חצי שעה חוזרת הבחילה.

כשאני אוכלת ארוחה ממש, זה עוזר נגיד לשעה וחצי.

אבל אני לא יכולה לאכול כל היום ארוחות...

הגיוני לגמריאיזמרגד1

אצלי בין הארוחות עזר גם כמה בייגלה בודדים, אז פשוט הייתי מנשנשת כל פעם כמות קטנה ובסוף זה לא יוצא כמות מוגזמת

אבל כן נראה לי שעבוד בלאכול יותר קל מלהיות עם בחילות כל הזמן...

זהו שכמות קטנה לא עוזרת ליאנונימית בהו"ל

זה אכן עדיף מבחילות

וואי זה היה אני בשבועות 4-8 בערךשמ"פ

אכלתי ( רק פחמימות ) נון סטופ, משהו מפחיד

ממש נס שלא עליתי 20 ק''ג

אחר כך כבר לא היה לי תאבון ...

תני לגוף שלך מה שהוא צריךהרמה

מבחינתי השלב הזה הוא שלב שצריך לשרוד אותו , אחר כך כשהגוף קצת מתחזק אפשר לנהל אוכל עם שכל. כרגע תעשי מה שטוב לך ועוזר לך

ככה הייתי. מלא משקל עודף... מבאס. תנסיאורוש3

כמה שיותר בריא לפחות. למרות שרוצים סתם פחמימות ריקות.

הבעיה שאת רוב הפירות והירקות אני לא אוהבתאנונימית בהו"ל

וגם לבשל אני לא אוהבת🙈

מבינה אותך. לא באמת מצאתי פתרון...אורוש3

לוקחת משהו נגד בחילות?שימושיתאחרונה

שואב שוטף - רק סיכום.לומדת כעת

מרוב היצע אני מבולבלת לגמרי

אשמח להמלצות ממי שיש לה שואב שוטף ידני

מה הדגם המדוייק?

כמה זמן יש לה אותו

והאם ממליצה / דיס.

תודה מראש! יעזור לי מאוד

דרימי 14, היה אחד שנתיים. קניתי חדש אותו דגם לפנישושנושי

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

תודה רבה!לומדת כעת

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

אני רואה שלהרבה מאוד סביבי השואב שוטף (חברות שונותשימושית

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

טינקו S7רוני_רון

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מצטרפת לטים טינקו. יש לי את הs9 פרוהמקורית

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

דרימי פרו 15כי כל פה

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

דרימי 16אישהואימא

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

H14 פרו. יש לי יותר משנתיים ומרוצה מאד!!:-)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

אשמח לעצות לגבי הריחשמ"פ

סליחה על הניצלוש

ממליצה לא לקנות ידני אלא רובוטהבוקר יעלהאחרונה

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

בן 7 שאמר שבא לו למות. זה חריג?אנונימית בהו"ל

פעם שניה בשבועיים האחרונים.

פעם ראשונה זה היה כשבעלי לא הסכים לו לעשות משהו מסוכן שמאוד רצה

והערב הוא אמר את זה אחרי שרב עם אחותו.

הוא אמר שהוא רוצה למות ולחיות בדור אחר שהיא לא תהיה בו.

הוא התחיל בדיוק לפני שבועיים את הלימודים,

היום היה מאודד עייף, אני יודעת שהתאמץ וגם שרב עם איזה חבר שלא מסתדר איתו ככ.

חוץ מזה ב"ה הוא ילד שמח, חכם (יש מצב שמחונן), אהוב על החברים, רגיש לאחרים ואיכפתי כזה

נשמע חריג מאוד? לאן הולכים עם זה?

תודה לכל מי שמגיבה, עוקבת מהניק שלי

אנונימית אחרת... באה מהתחום.אנונימית בהו"ל

להתייעץ עם יועצת ביה"ס או פסיכולוג ביה"ס.

אוקי תודה!אנונימית בהו"ל

הוא לא יתוייג כמישהו בעייתי? או שזה באמת חריג ובעייתי ולא מצוי?

יכול להיות שזה כלום,אנונימית בהו"ל

ויכול להיות שמצריך בירור.

יש פרוטוקול מסודר איך לבדוק,

לכן כדאי לפנות לאנשי מקצוע מהתחום.

מעולה, תודה!אנונימית בהו"ל

מקווה שהיועצת אצלם בבית ספר טובה, פסיכולוגית כרגע אין…

יועצת בית ספר תהייה חייבת לבצע לילד אבחון קצרממתקית

לראות שזה לא מגיע ממניעים אובדניים.

לרוב זה נגמר בהבנה שסתם היה עצבני או עייף וכו...

ולא עושים עם זה כלום.

קחי בחשבון שאם תשתפי את היועצת, היא לא תבליג על זה.

אם זה היה חד פעמי וזהו- אולי הייתי שוכחת.

אם קורה שוב- תשתפי את יועצת בית הספר, רק מקצועית לוודא שאין לו נטיות אובדניות (ולרוב רואים שאין והכל בסדר...)

גם הבן שלי בגיל הזה אומר דברים כאלהניק חדש2

לשתף יועצת בית ספר לא יעזור אצלנו.

היא לא משהו בכלל.

כן מתכננת לקחת אותו לאיזשהו טיפול.

לא בגלל זה.

אלא בגלל שאני מרגישה שהוא מוצף.

מעניין, מתאים לך לפרט מה מראה לך שהוא מוצף?אנונימית בהו"ל

ואיזה סוג טיפול חשבת?

התפרצויות זעם. תסכול מאד גדולניק חדש2

תגובות לא פרופורציונלית.

בלילה כשהבית יורד הילוך הוא מאד מתרפק ומתחבק.

את מבינה שרוב היום היה מסיכות ומגננות.

בעיקר התקפי הזעם שלו

כרגע חשבתי על 3 המימדים. אמא שלי טוענת שאמור לעזור לו בע"ה.

לקחתי אותו לטיפול רגשי והמטפלת 'פיטרה' אותנו בטענה שעד שלא נפתור את הבעיות הזוגיות שלנו אין לה איך לעזור לנו.

וואו. איזו אמירה של המטפלת ריגשיתאנונימית בהו"ל

יפה שאת לוקחת את זה ככה בטוב, לפחות זה נשמע ככה.

זה פחות תיאור שמזכיר לי את הבן שלי אבל כן יש זמנים שאני מרגישה שהוא לא נותן לעצמו להתפרק והוא במגננות.

תודה ובהצלחה לכם!!

אין לי מה לעשות ככ.ניק חדש2

אם היא בעצם אומרת שהיא לא מסוגלת אני לא אתווכח איתה.

בכל מקרה שמתי לב שהוא מאד נרגע בחופש הגדול. משהו בו התבגר כזה.

עדיין התקפי זעם אבל הרבה פחות.

קשור לעוד כל מיני דברים.

ובהצלחה בע"ה

שיהיו בשורות טובות

מה הייתה ההכשרה של המטפלת הרגשית?מתיכון ועד מעון

יש לה ניסיון טיפולי מעמיק?

לא זוכרת האמת.ניק חדש2

רק יודעת שהיא נחשבת מומלצת פה בסביבה.

יש ילדים שאומרים כאלו משפטיםיראת גאולה

ולא באמת מתכוונים למשמעות של זה, אלא רוצים לבטא תסכול גדול מאוד, או שמצאו שהמשפט הזה הפעיל אתכם, או שהם מחקים מישהו שדיבר ככה.

אבל מוכרחים אבחנה מקצועית כדי לוודא שלא מדובר באובדנות. כשמדובר על נושא קריטי כל כך, אף הורה לא רוצה חלילה לפספס גם אם הסיכוי קטן.

נכון! חס וחלילה!אנונימית בהו"ל

לא להילחץמתואמת

כן להתייעץ. עם פסיכולוג. אפשר מפגש אחד שלכם איתו, והוא יגיד אם הוא רוצה לפגוש גם את הילד.

(על פניו זה נשמע יותר כמו מניפולציה מאשר רצון אמיתי למות)

תודה על החיבוק!אנונימית בהו"ל

פשוט לחפש פסיכולוג ילדים באיזור ולקבוע פגישה איתו? בלי הילד?

כן. אפשר גם דרך השפ"חמתואמת

אבל אני אישית ממליצה ללכת לפסיכולוג פרטי - יותר מהיר, יותר דיסקרטי וגם לרוב (לדעתי) יותר מקצועי.

אנחנו היינו פעם אצל פסיכולוג מהשפח והוא היה מעולה!בת מלך =)

הפסיכולוגים שאני מכירה מהשפ"חאפונה

מצויינים.

לדעתי חלק מהפסיכולוגים הפרטייםהמקורית

עובדים גם בשפח. אז לא בהכרח שיותר מקצועי בכל מקרה. לדעתי לפחות

יותר נכוןאפונה

יש הרבה פסיכולוגים שיוצאים לעצמאות עם הנסיון שצברו בשפ"ח

תודה על הדיוקהמקוריתאחרונה

למה הוא מתכוון שהוא אומר שרוצה למות?מתיכון ועד מעון

בכל מקרה לא הייתי מזלזלת בכך גם אם לא מתכוון באמת לאובדנות, נשמע קריאה לסיוע

אני חושבת שהוא רוצה להראות לנואנונימית בהו"ל

כמה הוא כועס או פגוע

וואו אני לא מאמינה שזה קורה לי ואני פותחת כזה שרשור

פשוט הזוי לי

והוא ילד כזה מביע ויודע לשיים רגשות בדרכ

ובעלי אומר שאני סתם מגזימה ולעשות עם זה משהו רק ייצר בעיה, הוא לא רוצה לעשות עם זה כלום

לא מתרגש וזהו

יש צדק במה שבעלך אומרמתואמת

מול הילד. כלומר, עדיף בשלב זה לא לערב את הילד בחששות, כי זה יכול להגדיל אצלו את העניין ולהפוך אותו לבעיה גם אם הוא לא.

לכן תתייעצו בלעדיו דבר ראשון. את יכולה גם בעצמך, אם בעלך לא רוצה...

מקרה דומה שהייתי נוכחת בו- הילד עבר טיפול רגשינפש חיה.

ובהמשך עבר למסגרת שיותר התאימה לו.

כבר לא זוכרת מה בדיוק אבל פעם היתהקנמון

לבן שלי התבטאות בסגנון של 'אני לא רוצה לחיות בעולם הזה' (זה היה קושי שעלה סביב המלחמה).

התקשרתי לקופת חולים. יש מוקד של מענה טלפונית של הקופה להתייעצות בענייני נפש.

היתה שיחה ארוכה, מבררת ונותנת כלים.

נשאלתי שאלות כדי לדייק את הבנת הסיטואציה וקבלתי מענה.

לא יודעת אם לכל קופה יש, אבל שווה חבדוק

פוליטיקה משפחתית בחגים 😵‍💫 מנסה להבין מה נחשבאנונימית בהו"ל

מקובל והגיוני ומה פחות.

נניח ובמשפחת המקור שלכם יש שלושה אחים. שניים מתוכם מתאימים יותר בפרמטרים אובייקטיביים יחסית, של סגנון/ רמה דתית/ גילאי ילדים/ עיסוק, ואחד שפחות.

יוצא שהשניים הדומים מבלים הרבה יחד, סביב חגים חופשים פעילויות לילדים וכדו'. בתור שני האחים הקרובים יותר, האם הייתם:

1- מעדכנים את האח הנוסף על התוכניות שלכם?

2- מנסים להזמין גם את האח הנוסף, גם אם נראה לכם שלא יוכל/ ירצה לבוא? גם אם זה אומר להצטופף אם כן ירצה לבוא?

3- הייתם מנסים לשמור על מינון כלשהו של מפגשים של כל האחים מול מפגשים רק של השניים שנפגשים הרבה, או מה שיוצא יוצא?

בתור האח ש'פחות מתאים' ובהתאמה פחות מבלה עם האחים, האם הייתם:

1- נעלבים אם הייתם שומעים כבדרך אגב ששוב שני האחים חוגגים חג בלעדיכם?

2- יוזמים יותר מפגשים עם האחים כדי להתקרב? מזמינים יותר?

וסתם, אם יש לכם מה לומר בנושא... מעסיק אותי

אני האחות שפחות מזמיניםהמקורית

מתוך כמה וכמה אחים, אני כמעט היחידה ששומרת שבת/ חג, אוכלת ירק ובשר מהדרין, לא נוסעת בשבת. מלבדי יש אחות קטנה יותר ששומרת שבת וחג ב"ה אבל לא מקפידה על הכל כמוני

הייתי רוצה שיזמינו אותי יותר

אז נכון הילדים שלי לא יבואו להצגה בשבת ולא אקנה איתכן כרטיס לפסטיגל/ אטוס איתכן לחול/ ארד איתכן לאילת

אבל אם יש למשל ערב אחד בסוכות שאתן מזמינות את כולם אליכן לעל האש - אשמח לקבל גם הזמנה.או לחילופין ערב ספינג' בחנוכה. קמח מנופה עולה רק כמה שקלים יותר לא משו שאחיות שלי לא יכולות להרשות לעצמן ב"ה.

כמעט ואין סופרים שלא מוכרים בשר מהדרין. ויותר מזה - אני מוכנה להביא את שלי. העיקר לשבת יחד

אפשר גם להזמין פיצה מבחינתי, לא כזה משנה

לדעתי החסם הוא לא כסף אצלנו, אבל אני לא אפתור לאנשים אחרים את התסביכים שלהם מולי.

אני כן מרגישה נטל לפעמים בקטע הזה כי לא מוזמנת באמת. וגם כשאני הזמנתי לא הגיעו

🤷

בסוף יש גבול עד כמה ארדוף אחרי זה. ב"ה המשפחה של בעלי מהווה תחליף. זה לא אותו דבר אבל ב"ה זה יותר טוב מכלום והם משפחה מדהימה

אני לא לוקחת את זה קשה. זה מציק לי לפעמים אבל מתעסקת בחיים שלי, וגם לא רואה סיבה לפתוח את זה כי אני לא מזמינה את עצמי לאף מקום

לעצמי אומרת - אני ממשיכה להזמין כדי לשמור על הדלת פתוחה ושתהיה אפשרות גם אם לא מגיעים.

אני זאת שלא מזמינהמקקה

לא מזמינה את מי שמבקש שאקנה רק עוף בהכשר הזה והזה או ירקות כאלה וכאלה.

מי שלא מספיק כשר לו אצלי מוזמן להגיע עם האוכל או לא להגיע...

אני מאוד רגישה לנושא הזה ומאוד נפגעת כשהם מתחילים את בלאגן ההכשרים

זכותך המקורית

המטרה היא להיפגש, לא לדרוך לך על האגו (מבחינתי כאילו כן,?)

יש לי את הקווים האדומים שלי ואני לא אומרת שזה לא נחשב כשר אלא שאני אוכלת רק כשרות x ומוכנה להביא איתי אם צריך

אבל במקרה שלי גם זה לא עזר😅

עלה לי בהזמנה - אז שיעלה

כל אחד ומה שחשוב לו

אפשר למצוא דרכים יצירתיותכי לעולם חסדו

לאכול בחוץ

לבקש שימצאו מסעדה בהכשר שלהם

לעשות מפגש אחר לאו דווקא סביב אוכל

לבקש מהם להיות אחראיים על האוכל

למה זה פוגע? באמת מנסה להביןתוהה לעצמי

אם היית אומרת שזה מטריח ואין לך כח להתעסקות עוד הייתי מבינה, אבל להיפגע? יש בעם ישראל מיליון כשרויות ומנהגים, ואין בהקפדה על כשרות מסויימת משהו אישי נגדך או מחשבה שאת לא בסדר. זה כמו שאני כספרדייה אפגע מאשכנזי שלא ירצה לאכול אוכל שלי בפסח..

מסכימה ממש..אמא לאוצר❤

לפעמים זה עניין של גישה של דורש ההתאמהאמאשוניאחרונה

כמו שאם מישהו שרגיש לגלוטן לא יעשה עניין ויבקש בנעימות,

ככה גם מי שמבקש כשרות ספציפית צריך להבין שהוא דורש התאמה ואין פה משהו שחייבים לו וזה יהיה נחמד אם יבקש בטאקט ויוכיח שהביחד חשוב לו בדיוק כמו לצד השני ולא יעשה פוזות.

זה לא כמו פסח, כי כשמתרגלים שנותנים לך משהו באופן קבוע, הנפש שלך כבר פחות מרכישה את הנתינה, זה כבר הופך לברור מאליו.

במיוחד אם זה צעירים ודור שני.

כלומר ילדים שגדלו על זה כברור מאליו לפעמים מרגישים כבחורים שזה ממש ברור מאליו והטון די מעצבן.

לא כי זה משנה אם לקנות את החבילה האדומה או השחורה, אם למישהו יש העדפה ספציפית אז בכיף. אבל שישקף את זה שבחרו לבוא לקראתו..

האמת אצלנו במשפחה נגיד היה קטע של להסתכל/ לדבר עם בנות

ובאמת הרגשתי שזה כבר לא מכבד אותנו ולא רוצה שהבנות שלי יגדלו באקלים כזה, אז כן דיברנו ושמנו גבול.

כשנפגשים אומרים שלום נימוסי ומתייחסים בכבוד לכולם. גם הבני דודים משני המינים.

ווואלה כשאומרים לי שלום יפה זה עושה לי חשק להקפיד על הצניעות יותר ממה שאני הולכת בד"כ, בשביל לכבד אותם.

יש לי גם אחות כזאת, אני ממש מכבדתממתקית

ובאירועים שלנו אני סוגרת קייטרינגים רק בכשרות שלהם, גם אם יותר יקר.

אחותי מאוד מעריכה... נשמע שאצלכם הם עושים מזה בלאגן ולא מסתפקים במינימום, ולכן את רגישה לנושא.

מנסה לענותבאתי מפעם

1- כן, בטח שהייתי נעלבת. בעיקר אם יש רק 3 אחים והם יחד ואני בחוץ. אבל לא כל פעם חייבים להזמין את כולם.

  1. כן. משפחה זה דבר שצריך להתאמץ עליו, זה לא בא בקלות, כל אחד עם השריטות שלו. צריך הרבה קלילות, לא לקחת כל דבר ללב, לזרום, לשחרר כספים ולא להתקמצן ואם להתחשבן, אני מאמינה שבסוף הכל חוזר בחזרה. יש לנו במשפחה מישהו שמקפיד על הכשרים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מעיק כי אין בסביבה שלנו בכלל סופרים כאלה , אבל זה לא מונע מלהיפגש. מוצאים דרכים יצירתיות.

אני זאת שלא מוזמנתשיפור

וזה קצת מבאס. אני מנחמת את יצמי שכנראה יודעים שאני לרוב לא אוכל להגיע. אבל הייתי שמחה שיזמינו. אולי לפעמים כן יסתדר?

זה תלוי אופידרקונית ירוקה

אבל אני האחות שיותר מזמינה ובעלי האח שפחות מזמינים.

לגבי הזמנה - אני משתדלת לפחות מידי פעם לידע את האח שפחות משתתף. ברוב מוחלט של המקרים הוא לא מגיע. כשהוא מארגן משהו כולנו משתדלים להגיע.

כשאחים של בעלי נפגשים - בדרך כלל אנחנו שומעים על זה בדיעבד. יש דברים שהיינו שמחים להיות מוזמנים אליהם. אבל אנחנו לא נעלבים כי אנחנו יודעים שזה נובע מהשוני באופי ובזרימה.

יש מספיק מפגשים בשני הצדדים שכולם מוזמנים אליהם

גם אצלנו זה די מסובךשמשית123

הבדלי מנטליות, גילאים, סטטוס משפחתי ולקינוח גם כשרויות.

אז המפגשים די נדירים, וקורים אצל סבא וסבתא בעיקר, וכשאני רואה כמה נחמד לילדים יחד זה חבל לי שזה נדיר, מצד שני יודעת שאחים שלי יעשו הכל בשבילי וכנל אני בשבילם למרות שאנחנו חלוקים בכמה עקרונות מרכזיים, אני מעריכה את מסירות הנפש שלהם.

קצת מדכאנעמי_

חושבת על הבנות שלי

איך אני מתאמצת על היחד שלהן והן רק בתחילת חייהן

איזה דיכאון אם הן יתרחקו

אם הן לא ירצה לקנות את ההכשר המועדף (כמשל) אחת לשנייה

זו לא ברירת מחדלמתואמת

אין לי מושג איך ההורים שלי עשו את זה - אבל אנחנו הרבה אחים יחסית, על כל הרצף הדתי והלא דתי, ובכל זאת נפגשים די הרבה ואוהבים ומכבדים זה את זה. (יש תאקלים, כן? אבל בסך הכללי אין כאסחים גמורים)

אנחנו אגב אלה עם ההכשרים המהודרים, וגם עם הרבה ילדים, אז יוצא שאנחנו פחות מגיעים למפגשים משפחתיים ספונטניים (בעיקר בגלל כמות הילדים ב"ה). אבל זה בסדר לנו...

ברור מה השאלה בכללאמאשוני

ברור שמזמינים, אם מגיע, נהדר!! נצטופף בשמחה בשביל שהמפגש המורחב יצא לפועל,

אם לא יגיע, באסה אבל נשארנו באותה סיטואציה כמו שלא מזמינים.

הייתי מנסה למצוא הזדמנויות ביום חול למפגשים יזומים בסגנון שמתאים לו גם אם שני האחים האחרים פחות מתחברים.

האמת לא הבנתי את הדילמה, אם מדובר באח שלא מתנהג יפה ויש התנגשויות בגלל דברים שהוא עושה או אומר נניח משפיל, אז אוקי יש כאן דילמה, אבל אם זה נתונים אובייקטיביים אין פה שאלה לדעתי.

אצלנו גם אם אנחנו פחות קשוריםניק חדש2

אני עדיין אזמין את כולם.

מי שבא ברוך הבא ובאהבה.

גם אם אני פחות בקשר איתו.

יש לי אח ואחות שאני בקשר מצוין והדוק איתם.

ואח אחד שבכלל לא.

ואם אני עושה משהו בבית- אז כולם מוזמנים.

(מלבד פעם אחת שזכור לי שהזמנתי רק את ההורים שלי. הרווקים באו איתם. ועוד אח אחד נשוי אבל שגר איתם בבית. 2 האחים הנשואים האחרים- לאחד אני קשורה לשני פחות- לא הוזמנו. פשוט כי הזמנתי רק את ההורים. זה שהגיעו איתם האחרים זה משהו אחר.

זה שקשור אלי הבין. זה שפחות קשור אלי נפגע. לא זוכרת איך פתרנו את זה).

ויותר מזה. בכללי כשאנחנו יוצאים לטיולים או משהו ובאלי איתנו עוד אנשים אני תמיד מזמינה את כולם.

גם כשאחותי ואני יצאנו לאיזו הופעה הזמנתי את גיסות שלי שיבואו. זה שבסוף לא באים זה שלהם🙃 אבל אני תמיד שמחה לשותפים ושותפות. בעיני אין כמו משפחה. גם אם פחות קרובה

אני הייתי נעלבת אם לא היו מזמינים אותידיאן ד.

יש לי במשפחה אח אחד שיחסית פרום יותר מכולם.

כן לפעמים זה לא נח ולא פשוט, לפעמים מרגיש הם מתנשאים עלינו וכו'.

ועדיין אני תמיד מתעקשת שצריך להזמין אותם כמה שיותר

ולהתחשב אם צריך במה שרגיש וחשוב להם.

משפחה זה לא הולך ברגל, צריך להתאמץ על הקשרים בין אחד לשני ככל שאפשר.

אם הייתי מרגישה שמדירים אותי לא הייתי יוזמת יותר מידי.

הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. ואם שוב ושוב הייתי נפגעת ומרגישה שלא רוצים אותי. אז לא.

אני הפותחת, תודה לכל מי שהגיבהאנונימית בהו"ל

לא אענה אחת אחת כדי לא להכביד על השרשור.

מעניין שהזווית המרכזית שעלתה כאן זה הבדלי כשרויות, את זה אני מכירה מהצד שלי במשפחה ובמיוחד וזה אכן מקשה קצת, אבל באמת מתייחסים לזה כאל קושי טכני וממש לא נמנעים ממפגשים בכלל זה.

מהצד של בעלי, אנחנו המשפחה שלא מזמינים, ואף שהתרגלתי, ואף שאכן יש סיבות אובייקטיביות (הילדים שלהם ממש צמודים והם חבורה כזו, הילדים שלנו צעירים ולא משתלבים, ויש עוד), זה עדיין קצת מעליב שבעלי כותב לאחים לברר איפה אבא שלהם יהיה בחג ומי יזמין אותו, ומגלה שהם שוב חוגגים יחד. בעקרון, גם אם היו מזמינים לא היינו באים ליומיים שלמים. אבל לא יודעת מה אכפת להם להזמין. האם חוששים שנבוא או שדווקא בגלל שהרבה פעמים אנחנו לא באים אז לא מזמינים. כשאנחנו מזמינים אנחנו כן מזמינים את כולם ואומרים שיהיה צפוף... יש אח שמניחים מראש שלא יגיע והוא באמת לא מגיע... אבל מזמינים.

כל פעם נראה לי שהתרגלתי וכל פעם מגלה שנעלבתי מחדש.

אני מבינה שנפגעתשקדי מרק

במיוחד שזה משהו שחוזר על עצמו..

אבל בסוף להזמין ליומיים חג זה מאוד מאתגר, דורש, וצריך גם מספיק מקום לשינה וכו'

זה שונה לדעתי ממפגש משפחתי או סתם יציאה יחד בחופש.

ממש מעליב❤️😥 מבאס שזאת התחושה במשפחהשיפור

נושא מאוד מעסיק.ממתקית

אצלנו זה פחות אחים, זה יותר הורים שבוחרים להזמין הרבה אחים מסוימים ולא אותנו למשל.

אומנם הם יותר קרובים וקלים לאירוח (יש אצלנו כמה אלרגיות) עדיין זה מבאס ופוגע כשכולם נפגשים בחגים ואנחנו אולי מתישהו נפגוש אותם.

חושבת שאם זה לא היה מצד ההורים, אלא מצד האחים, הייתי פחות נפגעת, בפרט אם יש להם משהו משותף שלי אין איתם (כמו רמת דת כלשהי, גילאי ילדים זהים, נגיד אם הם היו נוסעים לבריכה מעורבת ואני כדתיה לא אגיע זה ברור, לא אפגע אם לא הזמינו אותי. או שאם הם יצאו לפעילות שווה במוזיאון ולי אין ילדים בגיל שזה מעניין אותם- לא הייתי נפגעת.

מול ההורים זה באמת הרבה יותר פוגע😔שיפור

אני האחות שלא מזמינים...מתיכון ועד מעון

אוהבת את האחיות שלי, באמת אבל לשתיהן יש מעט ילדים באותם גילאים והן פחות עמוסות ממני...

בהחלט מבאס אותי לא פעם לראות אותן רק הן נפגשות או יותר מבאס שהן נפגשות ביחד עם ההורים שלי וכמובן כולם יוצאים ביחד לבית קפה או מפגש כיף אחר.

אני כבר לא נעלבת, עברתי את השלב יודעת שאוהבים אותי למרות שלא מזמינים ועדיין יש לי צביטה בלב

ברור שלהזמין את האחכי לעולם חסדו

אם הוא מעצמו לא ירצה להגיע, זה משהו אחר אבל לפחות לנסות.

לדעתי גם לנסות להתגמש כדי שכן יתאים לכולם עד כמה שאפשר...

אולי יעניין אותך