מבחינתי - עין כרם לקח את כולם בכיס הקטן.

רק שם הרגשתי באמת שמכבדים אותי, שנותנים לי מידע, שמקשיבים לבחירות שלי (אולי עניין של מזל. ב"ה הגעתי במשמרת של רופא מתמחה מקסים).

רק שם היה לי ביות מלא אמיתי, בלי שום הפרדה: מהרגע הראשון כל הבדיקות והטיפולים לידי. והחדר גדול ומאובזר ומתאים לזה.

ועוד פכים קטנים.

מאז שילדתי גם פתחו שם את מרכז הלידה הטבעי בתשלום, אם מתאים לך. ונראה לי שהיום גם כל יולדת מקבלת לילה במלונית חינם.

הייתה לי מיילדת אחת ערבית. אגב, גם אלה שלא ערביות, אני לא יכולה לדעת בוודאות שיהודיות. במחלקה הייתי מאושפזת עם יהודייה - לא יודעת אם זה בהכרח כך.

א. מיילדות לא נתקלתי. רופאים- מקסימים ומעולים ממש ממש!! 

אני נתקלתי ברופא ערבי שהיה הרבה יותר אמפטי, קשוב ורגוע. מקצועי מאוד והסביר לי כל מה שהייתי ורציתי לדעת.

בחדר- אני יודעת שהם מפרידים בכוונה.

ב. אם- תינוק- אני טיפוס שלא מתאים לי שיניחו עלי את התינוק מיד או להניק מיד ובשתי הלידות עודדו אותי שזה טוב ותורם וחשוב. כשהתנגדתי כיבדו את הרצון שלי אבל בהחלט ניתן היה להרגיש שזה חשוב להם.

ג. לא התנסיתי.

ד. קשה לענות כי אני לא יודעת למה הכוונה קודרים.. זה משהו שאת יכולה להתרשם בעצמך בסיור.

בהצלחה ובשעה טובה!

טיפ לגבי האוכל- להצטייד בחד"פ. הם לא מוציאים כלים מחדר האוכל אבל מי שבא עם חד"פ יכול לקחת לחדר.

 באחת הלידות הם אפשרו לעשות מוניטור בעמידה ולא בשכיבה שלדעתי זה חשוב - גם לא סובלים וגם לא מוותרים על מוניטור

יש ביות מלא ויש ביות חלקי שגם הוא כמעט מלא - ב11 בלילה שמים תינוקות לתינוקייה וב5 בבוקר כבר מחזירים לאימא ומי שרוצה יכולה להניק בתינוקייה בלילה. האמת היא שכשיולדת מטפלת בתינוקה בעצמה זה מאוד מקל על אחיות לדעתי, לא מבינה למה יש מקומות שפחות מעודדים את זה

בלידה ראשונה שלי שם הייתי צריכה ייעוץ בהנקה ולא ממש קיבלתי מענה אבל זה היה לפני 7 שנים ואולי זה השתנה, אני אישית לא פניתי יותר, העדפתי לסמוך על אינטואיציה שלי בעניין

הם בודקים שיש סל קל בשחרור, אם אין אז אפשר להשאיל מהם 

לגבי שהות מלווה במחלקה- הבעל יכול להיות מ8:00 ועד 22:00 בלילה...

אני חושבת שהם מאשרים רק לבעל, ולא למלווים במקום...

(מה שכן, מי שיולדת בקיסרי יכולה להביא מישהי שתהיה איתה בלילה הראשון ותעזור לה..דגש על אישה)

שעות ביקור יש בין 12:30-13:30

בין 16:00-17:30

ובין 20:00-21:00

מקווה שאני מדייקת, אבל זה למיטב זכרוני

צריך להביא שמן מהבית, אני חושבת שצריך סגור

וכן, לילה שלישי חינם בהדסה ביבי, לי זה היה מצוין!

בהצלחה

לגבי מלווה- לבעל מותר חופשי כל היום ומותר לו להוציא את התינוק מהתינוקיה.

מלווה אחר- בעיקרון לא, אבל אף פעם לא עשו לי בעיות לא כמלווה ולא כיולדת. צריך לעשות זאת בטאקט ולהסביר לצוות שצריך עזרה ולהיות כמה שפחות מורגשת.

עדיך להיכנס בשעות הביקור ולהישאר שם אבל כבר קרה שאחותי באה להביא לי דברים בשעה מאוחרת, משא ומתן מול המאבטח בכניסה והכניסו אותה.

לילה שלישי- זה רק בהרשמה ללידה מראש! ועד כמה שהבנתי גם למי שיולדת בהר הצופים מגיע לילה בהדסה בייבי.

ילדתי פעמיים בעין כרם וליוויתי מעל 100 לידות בעין כרם.

א. הייתה מיילדת ערביה היא עברה להר הצופים. יש שם רופאים/ות ומרדימים ערבים.

דר' מושיריה אבו דיא מהממת בטירוף!!

ב.הצוות מדהים ותומך,מניחים מיד את התינוק על האם,משהים את חבל הטבור אם את בעניין,תומכים בהנקה עוד בחדר לידה.

ג.יש שם ביות מלא מצויין!!! ואת יכולה ללדת בכל תנוחה,יש שם כיסא לידה,אפשר בעימדת 6 או על הצד. גם עם אפידורל אפשר בעמידת 6.

ד. לדעתי החדרי לידה יפים ומרווחים לא יודעת למה את רגילה.

לגבי מלווים,מותר שיהיה מלווה כל הזמן.

צריך להביא שמן שקדים סגור מהבית.

וכן,מקבלים לילה מתנה בהדסה בייבי.

הם לא אוהבים לקחת סיכונים בכל מה שקשור לניתוח.

יכולה לענות לך לפי הגישה שלהם ב"שיחות מסדרון" את שומעת את הרופאים מאשימים את שע"צ שלוקחים סיכונים מיותרים. למשל בעין כרם ימליצו על זירוז יותר בקלות כדי לא להגיע למצב סכנה אז אם את רוצה שיעשו הכל הכל הכל כדי להימנע מניתוח אז זאת לא הגישה שלהם.

לא שהם מנתחים סתם, אבל במצב שלדעתם לא כדאי לקחת סיכון- הם לא יקחו.

א. יש. היתה אחות ערביה באשפוז שהיתה עם שרשרת צלב והיתה אמורה לטפל בתינוק (היה אמור לעבור מעקב 6 פעמים ביום בגלל משקל גבוה). לי זה מאוד הפריע שהצלב הנוצץ שלה זה מה שהוא צריך לראות בימים הראשונים להיוולדו.

בנוסף היה רופא ילדים ערבי שהיה מאוד מאוד נחמד ואנושי.

ב. עניתי לך על זה בג'

ג.טבעי -עונה מהתנסות פרטית שלי:

לגבי הלידה - בהתנסות שלי היו יחסית בסדר איתי בלידה הקצרצרה שהיתה לי.

אך ניסו לפקוע לי את הקרומים מבלי לבקש את רשותי (הרגשתי ועצרתי אותם, הבהרתי שאני לא מוכנה שיעשו משהו מבלי להגיד לי קודם, ואחרי שהסבירו לי את המצב שקלתי את זה והחלטתי שזה בסדר מצידי לפקוע).

מעבר לזה הם היו מעולים.

היתה רופאה מקסימה אחרי הלידה שתפרה אותי שתי תפירות ללא הרדמה, והיתה עדינה מאוד.

לגבי האשפוז - יש שם ביות מלא באמת. כזה שהתינוק איתך כל הזמן ולא לוקחים אותו לכמה שעות לבדיקות.

אבל - תזכרי שאת עדיין בבית חולים. וזה אומר מבחינתי ומניסיוני מביות מלא בעין כרם  - שאי אפשר לנוח נפשית אלא כל הזמן להמשיך לעמוד על המשמר שלא יעשו נזקים.

לדוגמא - ישר אחרי הלידה בבדיקות רצו לתת לו סוכר תוך כדי בדיקה.

והרופאה המליצה לי לתת לו מטרנה כתוספת (כי לא ישנתי בבית חולים והחלב התחיל להתמעט לי. למזלי הכרתי מחקרים שיש נזק בלתי הפיך בלתת מטרנה, וב"ה אני יכולה להניק, דחיתי את המלצתה והשתחררתי מוקדם, הלכתי לישון והכל הסתדר).

אחות אחת היתה מזעזעת ברמות. זה היה ממש יסורים. ומאז אני מכירה מקרה נוסף עם אותה האחות (ובמקרה זה אף היולדת לא קיבלה בסופו של דבר את הלילה מתנה במלונית "בזכותה").

אבל, רוב הצוות ממש נחמד. האחות הזאת הסיתה את הצוות נגדי כי היא נעלבה כשביקשתי את הבן שלי ממנה אחרי שלקחה אותו ללא רשותי (הוא צרח מאוד והיא החליפה לו, ללא רשותי, בשיא האיטיות. שנייה אחרי שהרמתי אותו הוא התפנה שוב...). מאז היה לי פחות נחמד מבחינת הצוות, אבל עדיין סביל.

אם תרצי אשלח לך את שמה במסר אישי כדי שתדעי להיזהר ממנה.

ד. בהתחלה כשהכניסו אותי לחדר, חשבתי שכנראה כל החדרים תפוסים אז הכניסו אותי לחדר הטבעי. אחרי שהייתי רגילה לבית חולים אחר = בעיני זה היה חדר גדול ומרווח וכולל מקלחת, כדור פיזיו, פוף.

מנצלשת:

בהחלט מותר מלווה, לא זוכרת אם אפשרי גם שהבעל יהיה (כלומר גבר). ישר אחרי הלידה בעלי נשאר איתי בלילה.

על שאר השאלות או שאני לא יודעת או שכבר ענו.

בשורה התחתונה:

הייתי בהחלט חוזרת לעין כרם. 

ודואגת שיהיה מישהו איתי לאורך כל האשפוז, גם אם זה אומר שזאת תהיה "בייביסיטר" בתשלום.

וכמובן יוצאת כמה שיותר מהר הביתה (אפשר כבר אחרי 12 שעות)

בהצלחה!!

שצריך 'לעמוד על המשמר' כל הזמן. גם אצלי נתנו לו מי סוכר בבדיקה, שלא הייתי מעוניינת, והפעילו לחצים על תמ"ל. לא ציינתי את זה למעלה, זה באמת הצד השלילי גם בעיניי.

ועדיין - עצם הביות המלא שווה את האי-נעימות הזאת בעיניי, והייתי חוזרת לשם (ממילא לא נראה לי שבבתי חולים אחרים המצב יותר טוב).

אני פשוט ממש אוספת מידע על שם ושמחה לכל חוות דעת שתסייע לי בהחלטה.

לגבי ביות- יש דבר כזה שאין מקום במחלקה ביות מלא ובגלל זה אני חייבת לשים את התינוק בתינוקיה??

               ומה זה שצריך לעמוד על המשמר בביות? לא כ"כ הבנתי.

               כל הבדיקות נעשות ליד האמא? כי אני מכירה מביות מלא בבי"ח אחר שכן יש שעה ביום שלוקחים את התינוק                       לרחצה וטיפול. שם זה אחרת?

לגבי הערבים- יש מציאות שבחדר במחלקה מאושפזות גם יהודיה וגם ערביה?

                   מבחינת הצוות, רופאים בע"ה שלא אזדקק..(בלידות הקודמות כמעט ולא נתקלתי) מיילדת אני מבינה שכבר                     אין ואני לא הולכת לעשות בירור יהדות לכל איש צוות כן? אבל ערבים מפריע לי יותר!

לגבי החדרי לידה- הייתי בסיור שם לפני 5 שנים.. לא זוכרת מאז.. ואין לי אפשרות ללכת שוב הפעם. אני מבינה שיחסית                           לבי"ח אחר הם טובים. אני רגילה למרכז לידה טבעי של לניאדו לשאלתך יפעת.. במרכז של עין כם לא                           שוקלת בגלל המחיר.

שכחתי לשאול על שעות שהבעל נמצא אז תודה לך מנצלש"ת.. הרווחתי מידע חשוב.

על הלילה שלישי אני שומעת לראשונה- מה זה? איך זה שם?

תודה על טיפ עם החד"פ.. ותודה על התזכורת לדאוג לשמן סגור.

ותודה לך גם יפעת באופן מיוחד משמעותי לשמוע תשובות מבעלת ניסיון כה רבה.

כן, לצערי יש מצב שלא יהיה מקום בביות. נדיר אך קורה קרה לחברה שלי, והיא לא הסכימה להיפרד מהתינוקת ונשארה לידה בתינוקייה, והתייחסו אליה ממש לא יפה (כשכמעט התעלפה אפשרו לה כיסא).

כן, בביות כל הבדיקות מההתחלה ועד הסוף בחדר איתך. אין בכלל תינוקייה במחלקת הביות.

לעמוד על המשמר - תלוי עד כמה חשובים לך דברים כמו לי. לי חשובים הרבה דברים. למשל, אני לא מסכימה שייתנו לתינוק מי סוכר בזריקה (נהוג כך, אך זה בניגוד לנוהלי משרד הבריאות) - לרגע רופפתי ערנות ונתנו לו. ועוד - התייעצתי עם אחות משהו לגבי הנקה, והיא שלפה בקבוק מטרנה ועמדה להתחיל להאכיל אותו תוך כדי שהיא מסבירה לי שנתחיל ככה ונעבור להנקה. הכוונה שלה לא הייתה רעה, ויש יולדות שזה סבבה מבחינתן. מבחינתי אין מצב, וכיוון שהיא לא שאלה אלא כבר קירבה אליו את הבקבוק הייתי צריכה להגיב במהירות ובבהלה שלא-לא-לא (אנא, מי שקוראת, אל תתווכחו איתי שזה לא אסון, זו הבחירה האישית שלי, ולכל אמא יש זכות לבחור). אז זו תחושה כזאת לא נעימה, שבמקום להיות רגועה בהתאוששות אחרי לידה אני צריכה להיות דרוכה כל הזמן, כי עושים דברים שהם בניגוד לרצוני ולא שואלים לפני. נוסף על כך גם הייתה אחות שכל הזמן לחצה עליי ועל השותפה שלי לחדר להוסיף תמ"ל, בהמון שיחות שכנוע ארוכות (כל אחת מאתנו מסיבה אחרת לכאורה). אם לא הייתי באה עם המון הכנה מראש לגבי מצבים שצריך תוספת ומצבים שלא, הייתי עלולה להשתכנע מהשטויות שלה.

אבל שוב - הביות המלא שם כל כך שווה, שבעיניי שווה לעשות הכנה טובה ולשים מסננות באוזניים וכן להגיע.

לגבי אשפוז עם ערבים אני פשוט לא יודעת. לי זה לא קרה. אין לי מושג אם זה יכול לקרות או לא.

אני גם ממליצה לבוא מאורגנים לשבת עם מיץ ענבים ולחמניות, כי במחלקה לא תמיד יש. זה נכון שאפשר למצוא בבית החולים עזר מציון וכאלה, אבל אם את לבד בלי הבעל בשבת, ובביות המלא - אסור להוציא תינוק מהמחלקה, כך שאת לא יכולה ללכת לחפש.

כשאני באתי לעין כרם הייתי באופוריה שסוף סוף אני זוכה להיות במחלקה הזו של ביות מלא, אחרי שעברתי דירה והייתי רחוקה מידי מבית החולים.

בלידה הייתי מאוד זהירה - איך מצד אחד לשתף פעולה עם הנחיות בית החולים, ומצד שני שלא אפגע מדברים שקורים פעמים רבות וכן קרו גם לי. כלומר לא הייתי לגמרי בהתמסרות ללידה, אלא השארתי נגיד 5% של הכוחות שלי, 5% דריכות ממוקדת של ווידוא שההתנהלות תקינה.

אחרי הלידה, פשוט הורדתי את כל המגננות. רציתי לנוח. חשבתי שהגעתי למקום שיכול לתת לי פשוט לנוח אחרי לידה, ובצמוד לתינוק שלי כמו שאני רוצה. וזאת היתה כל הטעות שלי. והיום ההבנה שלי היא שכל עוד אני בבית חולים אני חייבת להישאר דרוכה. גם במחלקת ביות מלא בעין כרם. אולי בסופו של דבר לא יהיה בה כל צורך, והלוואי שכך יהיה. אך מניסיון הבנתי שיש כזאת אפשרות.

וכותבת לך שוב, שגם אחרי שעברתי שם אשפוז מאוד לא נעים, הייתי חוזרת לשם שוב, יחד עם יישום המסקנות שציינתי.

אחרי הנקה, זה לא פוגע בהנקה ותינוק לא בוכה מרעב

דווקא אם לא לתת מטרנה ולהניק יומיים בלי הפסקה אז זה כן יפגע בהנקה כי אימא תהיה עייפה מאוד ויהיו לה פצעים כואבים - מניסיון שלי לפחות

יש הגנה משמעותית מאוד  על גוף התינוק כל עוד הוא יונק בלעדית. 

קראתי על זה מחקר מאלף, חבל שאני קצרה בזמן אז אני לא מחפשת אותו כרגע. אולי בשבוע הבא.

כמובן שתכונות טובות אחרות של ההנקה עדיין משמעותיות וטובות.

לגבי מה שכתבת אפשר להסיק שאם לא נותנים מטרנה זה אומר שצריך להניק יומיים בלי הפסקה - צר לי לשמוע שזאת היתה ההתנסות שלך. זה ממש לא אמור להיות כך. מומלץ להתייעץ כמה שיותר מוקדם לאחר הלידה עם יועצת הנקה מעולה.

מעירה שאם מישהי לא מצליחה להניק מכל סיבה, בין אם היא מהאחוז הבודד שבאמת אין חלב, בין אם זה מבנה, הדרכה שגויה או כל דבר אחר  - אני מאמינה שהכל מלמעלה, וכך ה' כיוון שיהיה,  שכך טוב לתינוק שלה.

קודם כל אני יקדים שלא קראתי בעיון את כל השרשור על עין-כרם.

פשוט הספיק לי פעם אחת ללדת בבית, ואני כבר יודעת שאצלי, אין מצב לבחור בין בית חולים אחד למשנהו. אצלי השאלה היא, אם ללכת לבית החולים הקרוב ביותר, או ללדת בבית או בדרך.....

אבל ראיתי דיון על המטרנה ואליו אני רוצה להתייחס.

יש לי ילדה שאחרי 30 שעות מהלידה בכתה בלי הפסקה. ניסיתי להניק ולא עזר. האחיות אמרו לי שיכול להיות שהיא רעבה, והחלב שלי עוד לא הגיע. זה היה נראה לי הזוי, היות שבלידה הקודמת נשפך ממני חלב בכמויות אדירות ("עד שיבלו שפתותיכם מלומר די!") ממש סבלתי מהרטיבות של החלב. אמרתי שקיבלתי הכנה להריון, ללידה, לתפרים להכל! חוץ מהחלב שלא מפסיק להישפך..... אף אחד לא הכין אותי לזה שאהיה רטובה כל הזמן! לכן כשהאחיות הציעו לי לתת מטרנה לתינוקת שבכתה, זה היה נראה לי לא הגיוני. אבל אחרי שזמן רב לא הצלחתי להרגיע את התינוקת, נתתי לה מטרנה והיא נרגעה.

מה לדעתכן היה הסוף של הסיפור? הפסקתי להניק? הנקה חלקית? לא! מאז המטרנה בבית החולים, המטרנה הבאה שהיא קיבלה הייתה בגיל שנה!!! מהארוחה הבאה היא פשוט חזרה להנקה מלאה, ובגיל חצי שנה התחלתי לתת לה בהדרגה ירקות מבושלים ופירות.

לא קרה שום נזק מהמטרנה!

זה לא שאני ממליצה לתת מטרנה, אבל אם צריך, לדעתי לא כדאי להיבהל מהרעיון.

יש פה דוגמא למאמר

אבל המאמר שקראתי בזמנו הרבה יותר חד משמעי ומאלף בגאונות של הגוף.

גם הבן שלי צרח ונתנו לו מטרנה בבית החולים כי טענו שאין לי חלב. אבל איך אני יכולה לטעון שלא קרה שום נזק מהמטרנה? זה משהו פנימי בגוף. חסינות לדברים. אצלו לדוגמא הוא דווקא רגיש לחלב ולאוכל תעשייתי - אם אוכל מהם בכמות גדולה יחסית סיכוי סביר שיקיא או לפחות ישלשל. לא יודעת אם זה בגלל זה או לא.

אני גם לא מתעסקת במה שהיה. מה שהיה היה. 

ומתייחסת פה למרות שזה שרשור בנושא אחר לטובת הקוראות.

כן. בקבוק אחד יכול ליצור נזק בלתי הפיך.

(לא. זה לא אומר שאסור לתת בקבוק. לפעמים זה ממש הצלה. בשכלנו שה' נתן לנו נוכל להשכיל לבחור בכל מקרה מה לעשות, והכל מ-ה'. את הבחירה כדאי לעשות תוך כדי שיודעים את היתרונות והחסרונות של המצב בכללותו, כולל זה שהוזכר פה)

ביום הראשון 5 CC ביום השלישי 15 CC (תכולה של כפית-3 כפיות בהתאמה)

את בטוחה שהוא צריך להעמיס עוד מטרנה אחרי ההנקה?

עוד חיסרון של הבאת בקבוק כשאין בו צורך, התמ"ל משנה את האיזון בפלורת המעי של התינוק למשך חודש, כלומר בעצם ההשפעה אפילו של בקבוק אחד היא לחודש שלם.

אם מראש הולכים על הנקה חלקית אז מילא, אבל אישה שמתכננת הנקה מלאה ובבית חולים "דוחפים" בקבוק זה משפיע לחודש שלם על התינוק...

וכמובן שאין בכלל צורך בבקבוק אלא במזרק/שניים לכל ארוחת בימים האלה.

נראה לי שאת מגיבה למה שאני כתבתי על הבעיה בביות המלא, נכון?

אז לא נראה לי שיש הבדל משמעותי בין המחלקות. כשהם כבר מגיעים לאזור - מין הסתם הם ייכנסו גם למחלקה של החלקי וגם למחלקה של המלא. אצלי למשל בהבדלה הם כן הגיעו.

מה שכן משמעותי כאן הוא שאם הם לא מגיעים אפשר לצאת ולמצוא אותם במחלקות אחרות, אבל אסור להוציא תינוק מהמחלקה. אז אם את בביות המלא ויש לך אפשרות ורצון לצאת בלי התינוק (להשאיר אותו עם הבעל / השכנה לחדר / האחיות בתחנה לפעמים מסכימות) - את יכולה לצאת ולמצוא אותם. אבל בין אם את בביות המלא ובין אם בחלקי, אם את לא מעוניינת לצאת במשך היום בלי התינוק, כדאי שתהיי ערוכה מראש, שיהיה לך איתך כל מה שאת צריכה.

ממש הרגשתי שאני חווה איתך את הדברים, את הטוב ואת הרע...

איזה מזל לפצפונת שלך שיש לה כזאת אמא מסורה.

ואחת המפלות בהם עם צלב על החזה.

לי זה היה מאד קשה

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

מהבחינה הזאת..

אני הייתי ממשיכה לקחת ומפסיקה הדרגתי, נגיד יום כן יום לא.. 

ותיארה תופעות דומות אחרי התקן

בטח תדע לעזור לך

@פרח חדש 

אכן נשמע שיש לך מה שהיה לי

דלקת ברחם כתוצאה מההתקן.

צריך קוקטייל של אנטיביוטיקה כדי לטפל בזה כמו שצריך ולא חפיף כמו שעשו לי..

אני מזהירה אותך מראש שרוב הרופאים לא יתייחסו אליך ברצינות!

זה קרה לי פעמיים לצערי, אצל רופאות שונות

אין ברירה אלא לדרוש אנטיביוטיקה

אבקש מהרופאה מחר אנטביוטיקה מקווה שתתן

זה באמת מרגיש לי לא רגיל אף פעם לא היה לי ככה

ופעם השניה, לאחרונה

הדלקת לא טופלה כמו שצריך אלא מאוד בזלזול מצד הרופאה (היא אמרה לי מה את רוצה? אנטיביוטיקה? איזה? כמה ימים? אמרתי לה את הרופאה וצריכה להגיד ואז היא אומרת אבל את אומרת שיש לך דלקת.. אפילו לא טרחה לבדוק.. ) בקיצור אחרי טיפול חפיף ולא רציני הדלקת חזרה במלוא עוצמתה ואז הלכתי למוקד נשים כי כאב לי ממש ווהביאו לי טיפול רציני ב''ה מקווה שזה מאחורי

אז באמת מקווה בשבילך שתצליחי מהר לטפל בזה.

גם לי בפעם הראשונה והשניה לא היו כאבים נוראיים

אבל הרגשה מאוד לא נעימה ברחם ובשחלות

איזה זלזול עצוב לשמוע שזה מה שעברת

אני מקווה שהיא תיתן לי כי כן יש כאבים ודקירות

אני גם רוצה הריון

לא מצליחה בנתיים להיקלט

אולי זה מה שמפריע 🤷‍♀️

הבנתי מכמה חברות שכשהוציאו להן נתנו להן אנטביוטיקה ישר..מוזר שלא נתנו לי

רק לקחה משטח ופאפ

שהרופאה לא התייחסה באמת

היא אמרה שהכאבים האלה נורמליים וזה טבעי  לא מצביע על דלקת 

עשתה לי אולטרסאונד מהיר ואמרה שהכל בסדר ושאם כואב שאקח אדוויל

קבעתי תןר לרופאה אחרת 🤷‍♀️

עשו לי גם פאפ וגם משטח לדלקת ויצא תקין

ועברו כמה חודשים היא אומרת שהיא לא חושבת שמדובר בדלקת

היא ראתה גם גופיף צהוב אמרה שלפעמים זה עושה דקירות וכאבי מחזור

אין לי מושג באמת 

איך בודקים דלקת?

חוץ מזה שזאת לא דלקת רגילה

זאת דלקת באנדומטריום, ברירית הרחם

הרירית מודלקת

ובגלל שלפני המחזור הרירית בשיא העובי שלה אז יותר מורגש והריון לא נקלט בכזאת רירית

או שנקלט אבל לא מתפתח תקין..

ככה זה היה לי

אני מזה מקווה שזה לא התפספס

קבעתי לעוד רופאה מקווה שיתייחסו ברצינות

הזוי לי שהרופאה אמרה אם כואב תקחי אדוויל 🤦‍♀️ 

הדלקת לא יושבת בצוואר

אלא בתוך הרחם..

ובאמת כואב ההתייחסות של הרופאה

לצערי אני כבר לא סומכת על רופאים 

אולי אם הייתי הולכת לרופא פרטי ומשלמת אלפי שקלים הייתי מקבלת יחס מתאים

מבאס ברמות

מקווה באמת שרופאה הבאה תתיחס יפה

קראתי על זה קצת זה באמת נשמע שאולי יש לי

ואני מוטרדת עכשיו

היה לי התקן

אני יודעת שיש נשים שמפתחות בגלל זה דלקת (דלקת שקטה, זה לא תמיד משהו חריף) ואת רוצה לקבל טיפול אנטיביוטי אפילו בשביל החשש הקטן שיש לך את זה. 

יש לזה הגדרה ברפואה לא יודעת איך קוראים לסוג הדלקת הזאת

לא יודעת איך עושים את זה

אם צריך בשביל זה הרדמה או שזה פעולה פשוטה

אני מרגישה שיש ברפואת נשים חוסר מודעות נוראית על זה

שמים התקנים כאילו מחלקים סוכריות, (יכולות להיות עוד סיבות לזה אבל התקן הוא טריגר רציני)

בעיני זה זלזול חמור בגוף האישה

פשוט לפלוש לתוכו וככה למנוע הריון בלי לחשוב על מה שזה גורם מסביב..

הבטן שלי מלאה על זה אז אעצור כאן כי זה יהיה לא נעים 🤐