א. ענו באמת.

ב. הפגנת ענווה.

ג. חוסר ביטחון עצמי.

ד. יצירת רצון ואיתגור אצל השני בצורה מניפולטיבית משהו.

והיא שזו יכולה להיות דווקא גאווה:

"כל מה שהשלמות הפנימית יותר חסרה, כן הטבע מחפש להשתלם לצד חוץ. רק במעמד שפלות הנפש, יתעורר החשק להתהדר בפני אחרים, בין במה שיש בו בין במה שאין בו. ועל כן חייב האדם להגדיל את רושם השלמות הפנימית, ודבריו ביחושו להכרת עצמו לאחרים יהיו תמיד במשקל הראוי" (מידות הראי"ה, כבוד, אות ד).

ובמילים אחרות, ביסודה של הערכה עצמית נמוכה עשויה (או: עלולה) לעמוד דווקא שחצנות.

כמה שהאדם חסר מבפנים, מרגיש שפלות, כך מרגיש צורך להתגאות כלפי חוץ.

אם מגביר את שלמותו הפנימית והכרת ערכה, אינו צריך כ"כ את "הסכמת" האחרים והרושם עליהם.

אז נכון שלפעמים יש "מתגאה בענוותו" כדברי המס"י, אבל לא על זה דווקא מדבר הרב.

* שזה הדרך שלו לומר לך: "זה לא את זה אני.." (כלומר, שהוא מעוניין להיפרד ממך אבל יש לו חוסר נעימות מסיבות מסויימות.)

* מנסה לבדוק אותך אם את מקבלת אותו כמו שהוא

* יש לו תסביך נחיתות והוא עדיין לא מצליח לעכל שיש מישהי שמעריכה אותו

* הוא נמצא כעת במשבר יחסית גדול וזו הדרך שבה הוא מנסה להתמודד עם זה

ומן הסתם יש עוד אפשרויות..

בכ"מ, מה שהוא עושה זה לא נורמלי..

שגרמה גם למשבר רציני (ואולי גם לנפילה בחטאים שונים ואכמ"ל) ובעקבות כך מרגיש שבאמת א מגיע לך לקבל מישהו כמוהו (=את הרבה יותר ממנו), כי הוא "מזוהם".

אם בכל זאת את רוצה להמשיך, את יכולה להגיד לו שאת חושבת שזה מאוד יכול להתאים, ושתשמחי לצאת שוב. אם את מוכנה אפילו לתת לזה קצת זמן, תציעי לו שייקח שבוע שבועיים הפסקה לחשוב ואז תשמחי אם ימשיך...

ובעזרת ה' שיהיה לכם רק טוב, מה שלא יהיה!

הייתי מהמרת שזה נובע מחוסר ביטחון די קיצוני, כי אם לשפוט לפי מה שהלך כשיצאנו,הוא רוצה. מאד.

אמרתי לו שלדעתי הוא טועה, לא עזר כל כך.

נו שויין

בס"ד

זאת לא הבחירה שלך.

זאת הבחירה שלי.

אם אתה באמת לא טוב לי, אז אני אדאג לזה שלא תהיה איתי.

אבל זה לא עניינך.

והוא קיבל את זה. והבין.

בחירה היא עניין של הבוחר, לא של מושא הבחירה.

אא"כ כמובן זה ברמה לא שפויה של מישהו שיודע שהוא גרם לבחורה להיות בעמדה נפשית שהיא לא מסוגלת להיפרד ממנו ובאמת מייעצים לו ללכת ממנה והכל, אבל זה מקרים ממש חריגים.

בחור שסתם אומר לי "אני לא מספיק טוב בשבילך" אני פשוט אענה לו את מה שאמרתי למעלה ואוסיף שאין כזה דבר לא מספיק טוב בשבילי, גם אני לא מושלמת ואני אחליט מה זה טוב בשבילי.

ב"הצלחה..

בס"ד

גם אני כזאת הרבה פעמים.

שאני אומרת למישהו שאני לא מבינה מה הוא מצא בי..

ואני לא מרגישה לא נורמלית, אני דווקא מרגישה די נורמלית.

זה אולי מצב לא טוב, אבל זה מצב די שכיח..

וזה יכול להיות מטופל על ידי האדם עצמו..

זאת פשוט העבודת מידות שלו.

יש מי שעובד על כעס ויש מי שעובד על חוסר בטחון עצמי.

הגיוני.

את צריכה פשוט להחליט עם מה את יכולה להסתדר- 

עם אדם שעובד על כעס, או אדם שעובד על צרות עין, או אדם שעובד על בטחון עצמי.

כל אחד מהם שונה וזה עניין שלך ומה שמתאים לך.

הוא לא ממש קיבל את זה.

יש לי הרגשה שהוא מונע מעצמו או משהו כזה..

בס"ד

זאת לא הבחירה שלך.

זאת הבחירה שלי.

אם אתה באמת לא טוב לי, אז אני אדאג לזה שלא תהיה איתי.

אבל זה לא עניינך.

והוא קיבל את זה. והבין.

בחירה היא עניין של הבוחר, לא של מושא הבחירה.

אא"כ כמובן זה ברמה לא שפויה של מישהו שיודע שהוא גרם לבחורה להיות בעמדה נפשית שהיא לא מסוגלת להיפרד ממנו ובאמת מייעצים לו ללכת ממנה והכל, אבל זה מקרים ממש חריגים.

בחור שסתם אומר לי "אני לא מספיק טוב בשבילך" אני פשוט אענה לו את מה שאמרתי למעלה ואוסיף שאין כזה דבר לא מספיק טוב בשבילי, גם אני לא מושלמת ואני אחליט מה זה טוב בשבילי.

ב"הצלחה..

אם יש פער שגורם שאחד לא יהיה טוב בשביל השני,

אז אחרי שתעבור תקופת האידיאליה הראשונית זה יכול להתעורר ולהקשות.

ואז, אם לצד אחד קשה, זה אוטמטית משפיע גם על הצד השני.

נישואין זה יחסי גומלין. פינג פונג.

דוגמא בנושא פשוט- אשה מידי טיפשה עם בחור מידי חכם (לא פער קטן שלא משפיע על חיים)

לא רק החכם מפסיד מזה.

ברגע שתתערר אצלו ההערכה שיש לו בהתחלה למידות המדהימות שלה, ברגע שהוא ישים לב לזה יותר מליופי היחודי שלה,היא תרגיש את זה. זה יכאב לה. במקרים מסוימים, זה יפגע בשלום בית שלה.

לא אומרת שאי אפשר להתחתן עם פערים. תמיד יהיו הבדלים.

אבל זה לא רק הבחירה של הצד שנחשב "טוב". שני הצדדים צריכים לקחת בחשבון את הפער.

וכמובן...לא מדברת על המקרה הזה ספציפית. אין לי מושג מה סיבתו של הבחור. אני מדברת על ההשקפה הכללית.

מסכימה שהמילה "טוב" מעצבנת ולא מתאימה.

מסכימה שבכל מקרה תהיה מלא עבודה על הקשר במהלך החיים.

לא מסכימה שזה שיקול של אחד הצדדים יותר משל השני. 

כתבת: הוא לא יודע מה היא רוצה, אולי היא דווקא רוצה מישהו כמוהו?

ונגיד שהיא רוצה מישהו כמוהו.

זה אומר שלא יהיה פער משמעותי בהמשך?

זה אומר שלא יוסיף על הקושי והאתגר אתו צריך להתמודד בכל מקרה במערכת זוגית?

זה שזה לא מפריע לה, (הצד ה"טוב") זה לא אומר שזה לא יפריע בהמשך לו, למרות שהוא נחשב ה"פחות טוב". ואולי זה מפריע לו כבר עכשיו.

נישואים זה לא טוב ופחות טוב כך שהטוב מבצע בחירה.

נישואים זה התאמה. הדדיות.

לכן, אם צריך לבצע בחירה, היא הדדית.

בוחרים את רמת הפער וההבדלים. את ההפרש.

לא את רמת ה"טוב".

ובמתמטיקה,, ההפרש זהה בין אם מסתכלים מהקטן לגדול ובין מהגדול לקטן.

וזה לא אומר שאם יש הפרש לא מתחתנים.

אלא שצריך לבצע בחירה. אבל שניהם צריכים לבצע אותה באותה מידה לדעתי.

עליו אני לא יודעת כלום.

עם ההתחלה שלך הסכמתי.

אבל לדעתי,

החשש שזה יפריע לה בעתיד הוא גם חשש אמיתי!

זה כן המקום שלו.

אם עכשיו היא בוחרת בו אבל בעוד שנה זה יפריע לה שהיא יותר ממנו, אז זה יפגע גם בו.

ולכן, גם אם לדעתה זה לא יקרה והיא רוצה אותו, הגיוני שהוא יחשוש שזה מההתלהבות עכשיו ושבעתיד זה ישתנה.

ושוב, אם זה לא פער מוגזם, אפשר ללכת על זה. אבל לדעת שזה מצריך עבודה. שזה אתגר. ולבחור.

בס"ד

יש גבול מסוים.

הוא יכול לחשוש למה שהוא ירגיש והוא יכול לחשוב שהוא האדם הכי רע בעולם, אבל מכאן ועד לא לסמוך על המדוייטת שלו?

אז שיעשה חשבון נפש עם עצמו ויעבוד על זה, כי להתחתן הוא לא יתחתן בלי טיפת אמון במדוייטות שלו.

והוא יחשוב את זה על כל אחת.

כי מה לעשות אנחנו לא מושלמים ובכל אחד מאיתנו יש דברים טובים ודברים טובים פחות וגם לי יש דברים שהם כביכול יותר טובים מאצלך ודברים פחות טובים מדברים שנמצאים אצלך..

ככה אנחנו בנויים.

אז על כל מדוייטת הוא יגיד "היא יותר טובה ממני בככה וככה" וזה לא ייגמר.

בחור כזה באמת צריך לטפל בעצמו.

אם הוא לא סומך על הבחירות של זולתו אז איך הוא בכלל רוצה להתחתן?

אם הוא מפחד על עצמו סבבה, אם הוא מפחד על מה שהיא תרגיש אז יש לו בעיה הרבה יותר שורשית מסתם להרגיש רגשי נחיתות.

אין לי מושג מה הסיפור שנידון כאן.

לי היה בראש מקרים פערים מאוד גדולים כשכתבתי את זה.

נגיד, אם למישהו יש בעיה נפשית משמעותית ומישהי יודעת את זה ובכל זאת רוצה אותו.

יכול להיות שזה ילך סבבה.

אבל יתכן שבעתיד היא לא תצליח להתמודד עם זה. זכותו וחובתו לקחת את זה בחשבון.

וזה לא רגשי נחיתות אם הוא לא סומך עליה בזה. 

בס"ד

אבל א. לא נראה לי שזה המצב.

ב. גם אם זה המצב-

בחור שיש לו בעיה כלשהי שהוא מפחד שהמדוייטת לא תעמוד בה בעוד מספר שנים, לא יתחתן לעולם.

כי אם עליה הוא לא סומך אז על מי הוא כן יסמוך?

אם המילה שלה לא מספיקה לו אז שוב, יש פה בעיה בסיסית באמון שכדאי שהוא יברר אותה.

זה כבר לא קשור לנחיתות או בטחון עצמי, זה קשור למינימום של מוכנות לחתונה.

כשמתחתנים, ואני מניחה שאת יודעת את זה טוב ממני, עושים את זה עם אמון בשני.

לא מתחתנים וכל הזמן חושבים שאולי השני יפסיק לאהוב ואולי יימאס לו והוא יברח.

זה לא עובד ככה.

ואם זה כן אז אני מרחמת על הזוגות האלה..

זה לא בריא ולא טוב.

ולכן אם הבחור מרגיש שאין לו אמון שהאופי של הבחורה יכול להכיל את ה"בעיה" / "פחיתות" (או מה שזה לא יהיה) לאורך זמן, אז את רוצה שהוא לא יפרוש?

כשבחור אומר שזה לא מתאים כי הוא פחות טוב- יתכנו כל מיני אפשרויות כמו מניפולציה, ויתכן שמהכרות הוא סובר שהגיוני והנישואים יכשלו. הוא צודק או לא, זה לא משנה. אין לו אמון ולכן הוא עושה את הבחירה. וזה הגיוני מאוד לדעתי.

בכל מקרה, זה דיון תיאורטי. בלי קשר למקרה המוצג בשרשור.

בס"ד

זאת לא הבחירה שלך.

זאת הבחירה שלי.

אם אתה באמת לא טוב לי, אז אני אדאג לזה שלא תהיה איתי.

אבל זה לא עניינך.

והוא קיבל את זה. והבין.

בחירה היא עניין של הבוחר, לא של מושא הבחירה.

אא"כ כמובן זה ברמה לא שפויה של מישהו שיודע שהוא גרם לבחורה להיות בעמדה נפשית שהיא לא מסוגלת להיפרד ממנו ובאמת מייעצים לו ללכת ממנה והכל, אבל זה מקרים ממש חריגים.

בחור שסתם אומר לי "אני לא מספיק טוב בשבילך" אני פשוט אענה לו את מה שאמרתי למעלה ואוסיף שאין כזה דבר לא מספיק טוב בשבילי, גם אני לא מושלמת ואני אחליט מה זה טוב בשבילי.

ב"הצלחה..

בס"ד

הערוץ הזה...

לרוב אמירה כזו נובעת מדברים אמיתיים שהוא חושב שהם לא טובים, במיוחד אם אין לו ביטחון עצמי.

חוסר ביטחון קיצוני נובע לרוב מפרפקציוניסטיות של האדם כלפי עצמו (הוא חושב שהוא חייב להיות מושלם ולכן כל דבר קטן שהוא לא מושלם- ולכל אדם ש הרבה דברים כאלה- נראה נורא ואיום בשבילו.)

תנסו לפתוח את זה ביניכם ולראות מהם הדברים שהוא חושב שבגללם הוא לא טוב בשבילך. יתכן שזה דברים שבאמת לא מתאימים לך, ולכן טוב לדעת (אבל לנהוג בעדינות), ויתכן שזה דברים שאת כן יכולה לחיות איתם, ואז אפשר להמשיך.

ויותר מזה- כשאדם אומר אמירה כזו לא יעזור האמירה "לדעתי אתה טועה" כי הוא תמיד חושב בראש: טוב, אם היית יודעת מה שאני יודע היית חושבת אחרת (וזה אפילו עלול להעליב, כי זה מראה שאת לא סומכת על יכולת השיפוט שלו)

דווקא אם אתם פותחים את הדברים ועל כל דבר ספציפי את אומרת: זה בסדר גמור מבחינתך, זה דווקא חמוד לדעתך, וזה באמת לא טוב אבל נבלע בתוך כלל האישיות הטובה, אז הוא באמת יוכל להשתכנע.

יכול גם לעזור אם תשתפי אותו בחסרונות משלך, וככה הוא ירגיש שגם את לא מושלמת ויהיה לו יותר ביטחון לשתף בקשיים שלו.

תראי אם מה שאני אומרת מתאים לשלב שאתם נמצאים בו. יכול להיות שצריך יותר מאוחר ויכול להיות שבהדרגה, אבל אם יש לו חוסר ביטחון עצמי קיצוני זה יכול לעזור ממש.

וקחי את זה בתור שיקול- אדם עם חוסר ביטחון עצמי זקוק להרבה מחמאות ספציפיות- כמו שפרטתי. תחשבי אם זה מתאים לך, ואם את באופי משחררת מחמאות ומפרגנת או ההפך, קמצנית במחמאות- ואז תהיה לך התמודדות מול זה (אם כי זה עדין חשוב להתמודד כי גם מול הילדים צריך לתת הרבה מחמאות וטוב להתאמן מול אדם מבוגר שאז עם הילדים המחמאות יזרמו יותר בחופשיות)

שבמשך יום שלם לא הצלחתי להתמודד עם הפחד שלא אעמוד בציפיות שלה.

כלומר: למרות שאני יכול, ככל הנראה, ולמרות שברור לי שהחלטה לפסול שייכת לה, אני פשוט לא עומד לחיות בחששות כל הזמן.

בכל מקרה, אם זאת מניפולציה היא מרתיחה אותי.

קורה לפעמים שאומרים את זה, אך מעולם לא נתקלתי שאמרו את זה למדוייטת. וכפי שכתבו: את החלטותי תשאיר בידי..

אם במנגינה של צחוק, איזו בדיחה

יכול להיות שאמר כך על מנת לרומם את רוחו. לראות שלמרות הכל רוצים לצאת איתו.

אפשרות נוספת שחשבתי שהוא רוצה להמשיך אך חושש מפני הבאות. אולי אפשר לומר לו בא נקבע פגישה נוספת ואני אחליט אם אתה טוב עבורי או לא.

כבר מהדייט השני בערך, כשהרגשתי שזה הכוון..

בסוף הוא החליט להתחתן איתי

מומנת באישי אם תרצי

אבל כל מקרה לגופו. 

מה שבטוח, שכדאי שתתשאלי אותו,כי אנחנו לא יודעים מה הוא חושב.

הסתבכתי קצת בהגעה למקום, וכשהתקשרתי לבחור וביקשתי שיכוון אותי, הוא אמר שלא אדאג, אני כבר אזהה אותו בין כל האנשים, הוא הכי מכוער... הייתי בטוחה שלא שמעתי טוב. שאלתי אותו: "מה אמרת? מכוער?", והוא ענה "כן, כן".

אני חייבת להודות שזה היה הזוי מבחינתי. עוד לא נפגשנו וככה אתה מציג את עצמך?!

[ומה קרה בסוף? נפרדנו לשלום למחרת. זה באמת היה לא מתאים, בלי קשר לאיך שהוא נראה.]

ובכן, בנים, כנות ומודעות עצמית חשובות מאוד בבניית קשר (בעז"ה האיש שלי יהיה בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה כל כך...), אבל הדבר הראשון שצריכים לשדר הוא גבריות. טוב, אולי זאת רק אני ויש בנות שחולקות עליי, אבל ביטחון עצמי במי שאתה זה בייסיק.

ושמיכה, עזבי אותו שנייה. מה אתך? איפה את בסיפור הזה? מתחשק לך להמשיך?

אולי זה האתגר, אולי זו העובדה שמאד נהנינו כשכן יצאנו, לא יודעת למה, מה שאני כן יודעת זה שאני רוצה לראות אותו שוב.

כמו שאמרה ענבל, שזו בחירה שלך ולא שלו.

אם כי, כדאי אולי להוסיף, שאם יש לו סיבה לחשוב שיש משהו שאת לא יודעת, שאמור להשפיע לך על ההחלטה, שיספר, ואת תחליטי בעצמך האם זה מתאים לך.

[

[צריך כמובן להגיד את זה בטקט, ואולי גם להוסיף שהוא לא חייב לספר ברגע זה אם לא נוח לו, או משהו דומה].

ותפקחי עיניים, שימי לב למה שהוא משדר.

(ואני אישית גם הייתי משתפת מישהו שמכיר ואוהב אותי.)

שבוע טוב! הרבה אור בדרך!

בס"ד

כי אם היא לא חושבת ככה אז אולי משהו במה שאתה חושב על עצמך מעוות?

לא תמיד מה שאנחנו חושבים על עצמנו זה נכון.

וגם אני הייתי בעמדה של לומר שאני לא טובה מספיק ומה למען ה' בכלל מצאו בי..

ועדיין אני חושבת שגם העמדה שלי לא נכונה..

בשני הצדדים יש אמת.

האדם שמסוגל להגיד על עצמו באמת ובתמים שהוא לא טוב בשביל מישהו אחר הוא צריך להיות אדם במעלה ממש גבוהה..

[אישית אני חושבת שלהגיד על מישהו שהוא פחות טוב ממישהו אחר זה מוזר..

יש בי דברים יותר טובים ופחות טובים.

וכך גם באדם שעומד מולי..

מי קבע מה נחשב יותר?]

בס"ד

ועדיין אני מניחה שאתה תשאיר את זה לשיקול דעתה, לא?

הרי היא היחידה שיודעת מה מתחולל אצלה, היא היחידה שיודעת איזה בית היא רוצה..

ואולי היא רוצה בית עם אדם שדווקא לא לומד תורה כל היום?

אי אפשר לדעת...

אבל כמובן שכל אחד יעשה כטוב בעיניו

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.