בהחלט מעצבן

אבל כובלים את ידיהם בכל מה שקשור להרתעה אז זה מתבטא בדרך כזאת.

נגד השלוקים שבקיץ נותנים בלי חשבון

נגד הממתקים, החמצוצים, ושאר הדברים שמשופעים בחומרים משמרים וצבעי מאכל.

וכן- נגד העובדה שמרפדים כל דבר באוכל.

אפילו ילדה בגן לא יכולה סתם ללכת לגן. צריכה שקית עם "משהו" כדי להיפרד. כי ככה כולן מביאות.

בעד פרסים לא אכילים כגון מדבקות, ספרונים, משחקים חביבים וזולים.

http://www.onlife.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D/42879/%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%96%D7%91%D7%9C%D7%95-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D

(בתחתית הפוסט יש גם קישור לקבוצת מחאה בפייסבוק שאפשר להצטרף אליה)

למקרה שלא - זאת הקבוצה: הורים נגד ג'אנק לילדים .

(לי אין פייסבוק, כך שאין לי מושג אם הקבוצה אכן פעילה היום, אם התכנים לרוחי וכו' וכו').

תודה בכל אופן.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

גם אצלנו, וגם אני שונאת.

בבית כנסת, יש מלא אנשים בני 70-80+ שמחלקים טופי ומרשמלו ושאר אשפה כימית לילדים,

הבת שלי בניגוד לנורמה הרווחת,בת 3  ולא מסתובבת בלי שאני רואה אותה, לא נכנסת לעזרת גברים בלי שמישהו מכניס אותה, בניגוד לילדים קטנים ופעוטות שנכנסים ויוצאים כמו תחנת רכבת בהודו ומשנוררים סוכריות בזמן התפילה, אני ממש בעד שהיא מתביישת להיכנס בזמן התפילה לעזרת גברים, גם אם זה כרוך בלחכות שמישהו יכניס אותה לאבא שלה אם היא רוצה לשמוע קבלת שבת בפנים. ככה שאם מישהו מציע לה סוכריה אני לוקחת בנימוס וזורקת לפח כשהוא לא רואה.

פעם אחת לדקה לא ראיתי אותה, והלכתי לחפש אותה בצד אחד, והיא הייתה בצד שני, היא רצה לאיפה שהייתי עם טופי ביד ואמרה לי "תראי מה נתנו לי" אמרתי לה "מי נתן לך" היא אמרה "סבא של מישהו שאני לא מכירה" אמרתי לה שזה מזיק לשיניים ושנזרוק את זה , וזה מה שעשינו. 

עם הגן הם הלכו לבקר בחצר של אחת הילדות, והסבתא נתנה להם מרשמלו, הילדה חזרה הבייתה וביקשה "מרשמלו", זה ממש הרגיז אותי שנותנים לבני 3 מרשמלו במסגרת הגן. אמרתי לה שאין בבית ושבבית יש ממתקים אחרים (גלידה, מעדני חלב, עוגיות.. ) 

לא חסר לה כלום, היא ילדה שאוכלת יותר מדי מתוק, אבל מהסוגים שלא נדבקים כמו טופי, גומי , מרשמלו.

ולא יכלת לזרוק אותו בלי שתראה, היית צריכה לתת לה

כי זה עדיף מאשר שהיא תגדל עם חסכים (ורק תרצה את זה יותר בעתיד בגלל זה)

סתם ככה לא לתת טופי זה לא חסך אבל אם היא רואה שכולם קיבלו, והיא לא

או שגם היא קיבלה אבל לקחת לה- אז לדעתי זה חסך

אני אישית לא מתכוונת לתת את זה לבת שלי לפני גיל 6 (ככה נראה לי. היא בת 4 כיום).

זו סוכריה מאוד קשה ולא גמישה, למעט במקרים שהיא רכה, והם יותר נדירים.

ממש לא מומלץ.

כשהבנות שלי קיבלו את שקיות הממתקים בשמחת תורה, סיננתי להן הרבה דברים (מסטיקים, גומי וכו', שזה מסוכן בעיניי לילדים קטנים).

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זה מעורר בי זעזוע עמוק , בתור מבוגרים אנחנו עושים נזק עצום לילדים שיגדלו להיות מבוגרים חולים יותר חלשים יותר ושמנים יותר.

לאחרונה עשיתי רעש גדול מאד במעון של בני התינוק אחרי שנוכחתי שלארוחת בינים קיבל לחם עם ממרח שוקולד , אח"כ מתפלאים שילדים לא מוכנים לאכול אוכל של "מבוגרים" ולכל ארוחה צריכים להכין להם גאנק וקינוח.

הריקבון מתחיל אצל המבוגרים והוא פשוט מחלחל לילדים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...