זה כמו שהוא. ומן הסתם גם ימשיך ויתעלה בחזקתו. וחריגים - מעידים על ההיפך בַּכלל שאינו "חריג".
ואין זה אומר על "תלות מוחלטת", אלא כולל היבנות מתוך דבריו, שהם המשך תורת ה'. והתורה לא תהא מוחלפת. ומתוך כך -אדם בונה את עולמו הפנימי.
אכן, לגבי "דבקות" בצדיקים (שזה אחרת מ"הערצה"), שגם על זה חז"ל אומרים, כיצד ניתן להידבק בו, אש אוכלה, אלא במידותיו, או בת"ח -
ואומר הרב זצ"ל:
הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק ג"כ בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב.
אז הדבקות הגדולה, היא בכנסת ישראל, אבל לא סותר את ערך הענין הגדול הזה.
וראינו מגדולי עולם דברי הערצה מופלאים על רבותיהם (כך ר"ח מוולוז'ין על הגר"א, והביע מרירותו שקוראים לו "תלמיד" שלו.. כך החתם סופר על רבו רבי נתן אדלר "הנשר הגדול", כך הרב חרל"פ על הרב קוק - כולם זצ"ל; ועוד).
ותמיד ראוי לבדוק, כשמישהו מדבר נגד זה, האם בא לסייג צד מסויים, כדי לתת את המקום הראוי להיבנות הפנימית, וכן "ביטוח" מכשלונות חלילה - או שזה בא מ"אנטיגוניזם" לתלמידי חכמים, ובסתר - להדרכת התורה אותה הם נושאים..