ואני מאד מבינה על מה את מדברת.

אני הרגשתי את זה יותר לקראת גיל שנתיים, כשהוא כבר היה די עצמאי ושותף להכל,

ואז, למרות הקושי שהיה כרוך בזה, הוצאתי מהבית את המחשב הנייח שהיו עליו המון תוכנות שהשתמשתי בהן,

וקנינו מחשב נייד, יקר יחסית כדי שיוכל להתמודד עם הפונקציות שהייתי חייבת,

ואז ניסיתי שזה יהיה יותר "תחום" ונשלט ולא פתוח ונגיש כל היום.

אם עצם הישיבה על המחשב לידו כ"כ מפריע לך - הייתי שוקלת להעזר במטפלת \ מישהו מהמשפחה כדי שתוכלי לעבוד בריכוז ובלי יסורי מצפון .

בהצלחה!

תינוק בגיל הזה זקוק לסדר יום כזה שיפתח אותו - יציאה לטיול, גיוון במשחקים, האכלות שמאפשרות לו להתנסות באחיזה של דברי מאכל וכו'.

אם קשה לשלב בין סדר יום כזה לבין מס' לא מבוטל של שעות עבודה, עדיף להיעזר במישהו נוסף שפנוי אל התינוק לחלוטין לפחות למשך חלק מהשעות.

או להתארגן  כך ששעות העבודה יפלו על הזמנים בהם התינוק ישן - גם בלילה.

השהייה ליד האם משמעותית הרבה יותר מאשר פיתוח מצויינות התפתחותית. 

יש מחקרים מראים שהתפנות מלאה לתינוק אינה טובה להתפתחותו התקינה, ואדרבה, זה יכול ליצור נזק (הפיך).

חוץ מזה, להיות לידו זה לא אומר שהיא לא יכולה לגשת אליו מידי פעם, להביא לו משחק מסויים וכו'. 6 שעות זה משאיר זמן לטייל בחוץ. ילד שכל שעות הערות שלו יש מבוגר שמתרוצץ סביבו ופנוי רק אליו זה מזיק לו.

ובאופן אישי,

אני עובדת על המחשב עם ילד בן שנתיים בבית.

אני מבינה לגמרי את הבעיה שציינת. אני מסבירה לגדולים שאני עובדת מהבית, והם מקבלים את זה. אצלנו לילדים אסור לגשת לבד למחשב. 

אני לא חושבת שפה זה הבעיה. אם נגיד אחרי שסיימת את העבודה את או בעלך נמצאים זמן ממושך מול המחשב ונמרחים מידי - זה בעייתי. הילדים מספיק פקחים כדי לחוש בהבדל בין השניים.

מאחר וזה או שאני אעבוד מהמחשב עם הילדים הקטנים איתי בבית, או שאעבוד מחוץ לבית והילדים יהיו במסגרות, ההעדפה שלי היא בלי כל התלבטות האפשרות הראשונה.

אני האנונימית מעלייך - גידלתי את רוב ילדי בבית עד גיל הגן, כך שאני יודעת היטב על מה אני מדברת.

ודאי שאין צורך ואפילו מזיק לכרכר סביב הילד בשעות הערות שלו, גם אני עסוקה בענייני הבית והתינוק זוחל/משחק על שמיכה וכו' סביבי.

אבל באופן אישי, לא הייתי מצליחה לעשות את שני הדברים יחד - להתרכז בעבודה תובענית מול המחשב שאולי גם מצריכה קשרי עבודה, ועבודה מול גורמים חיצוניים, וגם טיפול מסודר בתינוק. מה גם שתינוקות גדולים יותר פעילים יותר, זקוקים לגירויים (גירויים פשוטים כמו שיחה עם אמא למשל) ואי אפשר להמשיך לצמצם את שטח הפעילות שלהם ללול.

הוא לא אמור בדיוק לראות את המחשב לפרטים.

ואין צורך שיהיה על ידו.

כשיגדל קצת - זו  העבודה של אמא.

עם הזמן, תוכלי להסביר בקיצור מה את עושה בעבודה.

וממילא - אין לכך כל שייכות אליו.

תתייחסי לזה בעצמך כך. תכסי את המחשב במפה או משהו דומה כשגומרת, ותגידי שאמא גמרה לעבוד (כשיתחיל להבין).

ולגביו, תנהגו בדיוק כמו שהייתם רוצים בנושא זה בלי שיש עבודה על זה.

אפשר להגיע גם למצב ש"אין מחשב בבית", למרות שאמא עובדת על זה.

בחירה שלכם.

אבא שלו נמצא 13 שעות ומעלה ביום מול מחשב, לא רק שש. חלק גדול מהן כמובן בבית...

לפעמים גם נשארתי איתו בבית ומטבע הדברים העבודה לא מחכה לשום מקום.

היה לי מחשב  נייח נוסף שהיה של אשתי במקור והיה לו מקום על אותו שולחן. סילקתי את העכבר והמקלדת שלו כדי שלא יחריב אותם.

לאט לאט הוא (היה אז שנה וחצי) התחיל להשתלט על השטח הזה ולשים שם צעצועים וקשקושים.

החלטתי לשתף פעולה.

תחמתי לו שטח בשולחן. הוא פשוט גורר כיסא, יושב לידי ומצייר, מקשקש, או משחק במשהו (קסילופון).

כשאני אוכל (וזה קורה ליד המחשב, אלא מה) - הוא מתיישב על הכיסא "שלו" ורוצה גם. בכיף....

ברגעי משבר אני פותח את המסך שם ושם לו סרט, אבל ביום יום הוא פשוט אוהב את הפינה שהוא מצא לעצמו.

________________

אה

ולנו אין רק מחשב אחד. יש לדעתי בערך בין שישה לשמונה, תלוי איך סופרים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...