יש אומרים בגיל יומיים או חודשיים

יש אומרים בגיל שבו הילדה מבקשת

יש אומרים שאף פעם לא.

תעשי מה שנראה לך הכי מתאים!!

יש בנות שלא אוהבות עגילים ונשארות עם חורים באוזניים.

אני משאירה לה את הבחירה להחליט.

עם חומר מאלחש (המשחה של הברית)

לא מבינה את אלה שעושות עגילים לתינוקות או פעוטות.

סתם משהו שיכול להזדהם במקרה הרע, וסתם להציק להן במקרה הטוב.

לי אישית נראה מיותר. 

יכול להיות שאם הייתי באה מתרבות כזו שנהוג לעשות בה עגילים לתינוקות,

הייתי פחות מזועזעת מפיצית בת חודשיים עם עגילים או ממשפט שאמרה אמא של בת שנתיים עם עגילי חישוק עבים מזהב

"בהתחלה זה מאוד הציק לה  , אבל מתרגלים".

בארגנטינה הנורמה זה לעשות עגילים לתינוקות בבית יולדות, וזה נראה להם הכי נורמלי שיש,

לי זה ניראה מופרע.

אני חושבת שכשהילדה מבקשת אפשר,גם אם זה בגיל 3 תוך מתן אזהרה שזה עלול להיות לא הכי נעים ואם הילדה שומעת ומסתייגת אז לוותר.

וכיתה א' זה זמן הגיוני גם אם הילדה לא מבקשת אבל לאמא זה חשוב.

גם לנו נסתם פעמיים אבל הסכום הגיע ל180 בסה"כ....

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

250 נראה לי הגזמה מטורפת....

אני לא עשיתי (ולא עשו לי) מעולם

לבנות שלי אעשה אם וכשהן יבקשו (בהנחה שאהיה שלמה עם זה גם כן).

מכינה  את הילדה לכך שבוע לפני,

עד כה היו לי 2 בנות שעברו את החויה. הן זוכרות ושמחות עם העגילים.

לדעתי העגילים נותנות חן והילדות מאוד אוהבות.

כמובן לעשות רק עם המשחה המאלחשת ובשיטה האמריקאית(ערכה סטרילית חד פעמית, ללא אקדח)

שרק אז יש לי שיקול דעת מספיק אם אני מעוניינת לעשות שינוי כזה בגוף. בגיל בת מצווה כבר היה ברור לי שאני ממש לא רוצה, ואני שמחה שאין לי חורים.

בע"ה אם נתברך בבנות אני חושבת שאעשה כמו אמא שלי.

לדעתי כשילדה תגדל ותגיע לגיל התבגרות אז אם תרצה

לא נראה לי שזה מוסיף חן או יופי

ולהכאיב לתינוקת ולהסתכן בזיהום בשביל שמישהי תגיד - איזו נסיכה

וגם חבל על הכסף - אנשים פה כתבו איך הם חוסכים על אוכל, לא קונים זה ולא מרשים את זה ובגדים רק מיד שנייה

ולבזבז על דבר כזה?

חוץ מי זה טיפול בבית וילדים גם ככה דורש הרבה כוח, יש הרבה מטלות, למה להוסיף עוד?

שמעתי על מקרים כשנערות הלכו בלילה או ברחוב מבודד ורצו לשדוד מהן עגילים ונקרעו להן אוזניים 

בגדים ועל יופי, ולא חוסכים בכל דבר אז שיקנו גם את זה אם בא להם

ואם שדדו מהם שרשרת והם נחנקו??? באמת!!!

אולי אם הן יגדלו וממש יבקשו אני אחשוב על זה. בטח לא לפני הבת מצווה ועדיף אחרי כשיהיה להן שיקול דעת ראוי לגבי העניין.

מה היא תעשה איתן?

וחוץ מזה שאני מקווה שהן לא יסבלו מאמא עם דעות קדומות וישנות...

כי עגילים זה אכן מוסיף חן והתעסקות כייפית מאד! לא סתם אמרו שהבעל צריך לשמח את אשתו בתכשיטים (וזה אחד התכשיטים העיקריים).

וגם המחשבה שזה כיפי ויפה זה עניין של דעה קדומה וישנה מאוד [עגילים זה ממש לא חדש!]

והבעל צריך לשמח את אשתו במה שמשמח אותה. זאת פשוט אופציה רווחת יחסית [יחסית! וגם זה תלוי תרבות].

קיבלתי הרבה שרשראות וספרים וקישקושים אחרים.

לך זה התעסקות כיפית ולאחרים לא.

לדעתך זה מוסיף חן ולדעת אחרים לא.

בעל יכול לשמח את אישתו גם עם תכשיטים אחרים. מה הקשר לעגילים?

ואפשר היה גם להגיד שהדעה שלך היא הישנה והפרמיטיבית ושלי המתקדמת... למה לפגום בגוף כדי להיות יפים?

כיום אני לא הולכת אם עגלים לא ממש מתחברת .

אולי כשהתי ילדה  נפלו לי /נאבדו לי .... אז יש לי משהם אז סוג של טראומה קלה ....

לא יודעת (אולי כן אולי לא ).

לבת שלי אני לא עושה כרגע , למורות שאמא שלי מוד רוצה שהוי לה עגלים  וכבר מזן רצת לקנות לה .

אמרנו לה שהיא עוד ילדה קטנה ויש לה זמן לעגלים /תכשיטים לק ..... וכל הדברים שהיא רואה אצל אמא שלי .

(אני לא הולכת אם עגלים /תכשיטים ולק .... לא מדבר אלי כל זה )

היא כולה ילדה בת חמש וחצי בגן חובה .....

יש עוד זמן אפילו אחרי א' נראה מתי .

כן הבת עצמה צריכה להיות מספיק גדולה ואחראית לא לעבד /לשחק אם העגיל ....

ולדעת אם היא רוצה מעוניינית או לא . חבל סתם לעשות בגיל צעיר .

לא מבינה את הקטע של עגילים בגיל חודשיים או אפילו שנה.

נראה לי כאב ראש להתעסק עם זה ולא בריא לתינוקות

(למשל - מה אם היא מושכת לעצמה את האוזן ופוצעת? או שאחד האחים מושך לה? או שזה נתפס לה באיזו שמיכה או משהו?)

ולקנות כל פעם עגילי זהב שעלולים ללכת לאיבוד...

יש גיל שילדות מתחילות ממש להתעניין בדברים האלה, ואז למה לא, בכיף!

סביבות כיתות ב-ג-ד כזה, אבל זה גם מאוד תלוי בסביבה החברתית.......

אז עשינו...

. זה מאוד יפה וגם זה בת.

אני חושבת שאם עושים צריך לעשות קטנים ולא עגילים גדולים שנראים מצחיק על תינוקות.

1. זה לא הוגן, כי יתכן מאד שהן לא ירצו

2. זה מכוער לתינוקות (לדעתי)

3. כשמחוררים בינקות האוזן גדלה, ואז במקרים רבים העגיל יוצא לא במקום. בד״כ קרוב מדי לקצה האוזן, אבל לא תמיד.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...