בגדול הייתי מחלק את הישיבות התיכוניות הדוסיות לשלושה סוגים:
סוג ראשון - ישיבות קטנות
לדוגמה - מורשה, דרך חיים, מעלה חבר ושלום בנייך.
בישיבות הקטנות כל היום מוקדש ללימודי קודש, כשבשנה האחרונה יש אפשרות ברוב המקומות לעשות בגרות מינימלית. לימודי הקודש שם הם ברמה הכי גבוהה, ולימודי החול ברמה הכי נכוכה. עם תעודת בגרות כזו בקושי אפשר לעשות משהו, אם כי רוב מי שלומד בישיבה קטנה אחר כך עובד בעבודה שהתעודת בגרות שלו מספיקה בשבילה.
סוג שני - ישיבות קטנות תיכוניות
לדוגמה - בני צבי, נווה ושבי חברון לצעירים.
בישיבות האלה לומדים בבוקר גמרא בעיון+אמונה בצהריים גמרא בבקיאות ואחרי הצהריים (סביבות 4-5) לומדים 3 שיעורי תיכון. התעודת בגרות במקומות האלה היא יותר טובה מהישיבות הקטנות (אפשרות ל4 יחידות מתמטיקה ו5 באנגלית), אבל עדיין אין בחירה של מגמות. הישיבות האלו שונות מהותית מהישיבות הקטנות בכך שהן ישיבות תיכוניות לכל דבר ועיניין. ההבדל מתבטא לדוגמא בזה שבישיבות האלה יש חמשושים שישיסטים בניגוד לישיבות הקטנות שבהן יש שיעור א' ב' וכו'.
סוג שלישי - ישיבות תיכוניות תורניות
לדוגמה - אלון מורה, מקור חיים, מצפה יריחו, ישל"צ, הזורעים ומגדל העמק.
בישיבות האלו לומדים בבוקר גמרא+אמונה ובצהריים לימודי תיכון רגילים שמביאים לבגרות מלאה כולל מגמה לבחירה. החבר'ה בישיבות האלו הם חבר'ה לא פחות טובים, רק שיש שם יותר דגש על לימודי חול.
*החלוקה הזו היא מה שנאה לי, בטוח שיש שיחלקו עלי ושיש דברים שאני לא לגמרי מכיר.
**לא כתבתי את כל הישיבות. אני יודע.
***החלוקה הזו היא לפי הלימודי תיכון, אבל יש עוד דברים חשובים בישיבה. לדוגמה מקו"ח היא ישיבה חסידית, ובמצפה יריחו לומדים רק בקיאות.