הדברים נאמרו לפני לא הרבה זמן - "לא לעלות בחומה" "לא להתריס מול הגויים" "זו לא השעה" "צריך לחכות למשיח"
ועוד כהנה וכהנה אמירות.
קרובת משפחה שלי עלתה ארצה בגיל 17 מפולין, באמצע שנות ה- 30 של המאה שעברה. משפחתה ישבה עליה שבעה, כי היא נלכדה ברשת הציונית, והיא אבודה לעם ישראל. ואז הגיעה השואה. מכל משפחתה, רק היא נשארה בחיים, ורק ילדיה, נכדיה והנינים הי"ו ממשיכים את זכרם של הנספים.
שנה לפני תחילת מלחמת העולם השניה התקיימה אסיפה של כאלף רבני אגודת ישראל "בגלל המצב" באירופה. המסכנה היתה שאין מה לדאוג, הגויים כל כמה שנים רבים ביניהם, יש מלחמות, יש הרוגים, אבל עם ישראל שרד עד עכשיו וימשיך לשרוד גם אחר כך, אין סיבה לעזוב את אירופה ובודאי ובודאי שאין סיבה ללכת (לא לעולת, ללכת אל) לארץ ישראל.
לו הרבנים האוסרים את עליית היהודים להר הבית היו פועלים יום ולילה, עם הפגנות של חצי מליון איש ואישה, סביב חומות הר הבית כדי למנוע מהגויים לעלות, עוד איכשהו אפשר להבין את השיטה שלהם. כל עוד הרבנים יושבים בביתם \ בית מדרשם ואוסרים עלי לעלות להר ובאותה עת מתעלמים מעליה המונית של גויים להר, עליה שמלווה בהסתה לרצוח אותי ואותם גם יחד, אין לי אמון בשיטת אותם רבנים ואין לי סיבה להקשיב לפסיקותיהם, יהיו בקיאים ככל שיהיו בהלכות אלו ואחרות.
כמו שהקב"ה אמר ליהושע - כל מקום בו תדרוך כף רגלך לך נתתי. קונים את הארץ בהליכה בה, כל הארץ ובוודאי הר הבית.
עלו נעלה וירשנו, כי יכול נוכל!