הילדים עוד  מעט  חוזרים.  מה  מספרים?  מה לא?  איך  מסדרים  להם  את  כל  מה  שהם  שמעו.  וצריך,  כך  ברור  לי  להחדיר  הרבה  אמונה.  

אין טעם להסתיר

הרי בפסח אנו קוראים מהגדה כמו שהיא וגם שם מסופר על דברים קשים

רק חשוב להירגע קודם ולא לשדר מצוקה

הה

מחבלים רשעים הרגו יהודים בירושלים. זה מאד מצער. ואז באו השוטרים שלנו והרגו את הרשעים האלו. והמשטרה גם שמה עוד שוטרים בירושלים, וגם בעוד מקומות בארץ, כדי שזה לא יקרה שוב

היהודים הצדיקים האלו הם עכשיו קרובים לה', כי הרגו אותם בגלל שהם יהודים. והמחבלים מקבלים את העונש שלהם.

אבל זה דבר גרוע מאד שבכלל הם יכלו לעשות דבר כזה. וצריך להתפלל לה' שיתן לאלו שאחראים על המדינה והצבא החלטה להילחם ברשעים, שבכלל יפחדו לחשוב לעשות דברים רעים כאלו. 

[לילדים שקצת מבינים יותר, אפשר להוסיף, שהערבים חושבים שהארץ שלהם, מפריעה להם שה' החזיר את עם ישראל לארץ אחרי הרבה שנים בגלות; אבל ה'נתן לנו את הארץ. ומי שנלחם נגדנו - אנחנו ננצח אותו. ה' עוזר לנו]

אני אישית הייתי אומרת את האמת: באו גויים לבית הכנסת להרוג את היהודים בזמן תפילת השחרית.

האם זה לא מה שקרה?

וכן, אמא בוכה. איך לא תבכה כשהרגו יהודים? היא בוכה, למרות שהיא יודעת שאותם יהודים יעלו ישר לדן עדן כי זה מה שקורה עם היהודים שנרצחו רק על היותם יהודים.

ילדים מבינים את הכול. לא צריך לשקר להם. לדעתי - להגיד את האמת. ואין אמת "עדינה". כשמתחילים לאפר את האמת היא מפסיקה להיות אמת.

ותני לו לשאול שאלות. אל תסתמי לו את הפה. שישאל ושתעני. וכשאין לך תשובה - אל תפחדי להגיד שאין לך תשובה. כן, את אמא, את יודעת הרבה, אבל את כל התשובות יש רק לבורא עולם.

זאת דעתי.

לנשום עמוק, לנסות להתחזק ולנסות לשדר עוצמות,

כי אם אמא בחרדה, אז על מי אני בתור ילד יכול להישען, ואיך אפשר להרגיש בטוח בעולם כל כך מאיים?

(מחקרים מראים שילדים עלולים להגיב בתגובות פוסט טראומטיות אם המבוגרים שלידם מגיבים בחרדה גבוהה).

שנשמע רק בשורות טובות ושיאמר לצרותינו די!

בס"ד

הילדים שלי (בת שש ובן ארבע) רגישים בצורה יוצאת דופן וזה נראה לי עוול לספר להם כזה דבר. הדמיון יעבוד שעות נוספות, וכך גם הפחד והחרדה.

גם בחודשים האחרונים, במבצע צוק איתן וכו' - הם היו מעורבים מאוד במה שקורה, ידעו שיש מלחמה על ארץ ישראל ושחיילים יוצאים לקרב, ועם זאת - חסכתי מהם את הסיפורים הקשים. אדרבה, חיזקתי אותם באמונה, סיפרתי להם שיש ניסים, תיארתי להם את המלאכים המלווים את החיילים וכמובן שדיברנו המון על חשיבות התפילות והתורה שמלוות את החיילים ועוזרות להם לנצח.

כמובן שהם ראו אותי בוכה המון ושאלו אותי למה.

"קרה דבר עצוב לעם ישראל"

"המשיח עדיין לא הגיע ואני מאוד רוצה שהוא יבוא"

"אני בוכה כי כשבוכים שערי השמיים נפתחים לתפילות"

ואם הם שואלים עוד? שיישאלו. במצבים כאלה, השאלה הפנימית היא בעצם: אמא, הכול יהיה בסדר? אנחנו יכולים להיות שמחים? וכאן, כמו שאמרו לפניי, מה שהאמא משדרת, בתוספת דיבורי אמונה, עוזרים מאוד.

יש הרבה תשובות אמתיות שאינן מתחמקות ובכל זאת מרגיעות.

הכול נאמר ביישוב הדעת ובנחת.

אגב, בהתחלה כשהילדים ראו אותי בוכה הם לא יכלו להכיל את זה. הבת שלי ישר היתה פורצת בבכי, אפילו מדמעות קטנות שלי. אז בערב רגוע אחד כינסתי את הילדים לשיחה קטנה וסיפרתי להם שגם אמא בוכה, לפעמים גם אמא עצובה אבל ה' תמיד עוזר. ובעצם, כולם בוכים וזה בסדר וזה טוב. וכשמתפללים בוכים, כשמתרגשים ואפילו כששמחים. השיחה הזאת עשתה להם ממש טוב והרגיעה אותם. הם עדיין מתכווצים אם הם רואים אותי דומעת, אבל זה לא ההלם והכאב שהם היו חשים לפני השיחה.

שלא נדע.

בעיני אירוע כזה יכול לגרום לבהלה דווקא בגלל הרלוונטיות שלו לכולם- מתפללים בבית כנסת.

לא בכל גיל צריך לספר.

אז שאלה מה הנכון ביותר לומר במצב כזה. כשילד כבר יודע משהו שניסתה להסביר.

ואז-  צריך כמה שאפשר להרחיק ע"י ההסברה את תחושת הסכנה מעצמו. וגם לתת כיוון  שמתמודדים ומנצחים וכו'. וגם לומר בהיר ורגוע, שלא ירגיש שמסתירים משהו נורא.  גם "נהרגו", לא כ"כ ברור לו..

אבל לכתחילה, אם אפשר שלא יתוודע לכך (לא פשוט - בגן מדברים. אבל יתכן שבשעה כזו, באותו יום לא ידברו - ולמחרת הילדים כבר בעניינים אחרים..), וודאי שעדיף בגיל כזה.

כי אם הם ישמעו מידע ממישהו אחר אפילו בטעות, אז זה יכול להיות יותר גרוע, כי אין לך שליטה על מה שהילדים יכולים לשמוע משיחה בין הגננות, או שיחה של אימהות שהביאו את הילדים לגן והילדה במקרה עמדה ושמעה אותן, או שתשמע משהו בגינה או במכולת וכו'...

אם היא לא תשמע דברים בצורה מסודרת הדמיון שלה יעבוד באמת שעות נוספות, והיא תלמד שמאימא לא מקבלים מידע כי אמא מסתירה דברים, אז בפעמים אחרות היא לא תיגש אלייך אלא תחפש מידע במקומות אחרים.

עדיף לספר בעדינות ברמה שלהם ובלי להרבות בתיאורים כמובן.

וגם אפשר לנתב את הדברים לאפיקים חיוביים (לצייר ציורים ולהתפלל למען הפצועים ולמען גאולת ישראל... ועוד לפי ראות עינך), זה יגרום שלא לחוש חוסר אונים (כי חוסר אונים זו תחושה שגורמת לחרדה ולפוסט טראומה).

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.