צריך לבכות- כי בכל זאת..

אבל אח''כ לחשוב מה הלאה ואיזה דברים טובים אני מוציאה מזה..

אם שתהיי עצובה זה יגרום לך לומר תהילים וכ'ו ולעשות משהו מועיל אז  טוב

אבל 

אם כשאת עצובה את נכנסת לדיכאון ובוכה ולא עושה כלום אז אולי עדיף שתשמחי בכח 

אבל

אולי אם את בוכה וזה משחרר אותך אז בשום אופן אל תפסיקי לבכות!

בקיצור......

לא יודעת בדיוק תעשי מה שבא לך!

ולא להשאר במקום הזה של הבכי והצער

אלא לחשוב מה מתקדמים ולמה ה' הביא לנו את הצרות האלה .. 

אסור לשמוח שאנשים מתו! גם אם זה מאת ה'....

צריך להצטער שהם מתו כי אם הם מתו כנראה ה' רוצה להגיד לנו משו..אם ה' רוצה להגיד לנו משו סימן שאולי אנחנו לא בסדר..

אבל גם אסור לשקוע בעצב...צריך להמשיך הלאה ולראות איך אנחנו ממשיכים מפה ומתקדמים...

ושמחים כאשר יש קטע שמח.

למה?

כי אנחנו סומכים על הבמאי שהוא יודע מה הוא עושה, ויהיה סוף טוב.

ככה גם במציאות - אנחנו סומכים על הבמאי של העולם, הקב"ה, ויודעים שהוא מנהל את העולם בצורה הכי טובה לנו, ומצד שני, זה לא סותר את העובדה שצריך להצטער - כי בכלים שלנו זה מצער, יש חילול השם כרגע.

אז נכון שבסוף יהיה טוב, ונביט אחורה ונבין ("חכו ותבינו שהכל היה רק לטובה, ביני, שם שם) את המהלכים, אבל אנחנו חיים במציאות וצריכים להיות מודעים אליה, ולא לחיות בקוקוסים כאילו הכל כבר ורוד...

פרשת בראשית, לגבי הגוי ששאל את רבי עקיבא למה ה' שמח בהולדת נח על אף שהעולם יתקלקל.

כמו שבאבל יש הלכות אבלות- צריך לבכות, להתאבל.

מיד אחרי ארועים כאלו- זה טבעי ומובן לכאוב, ואפילו צריך.

רק אח"כ צריך לקום מהאבל ולהתקדם בעוז הלאה. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....