אני כ"כ יכולה לדמיין את שלי בסיטואציה כזאת...

בת כמה הקטנה? בגיל שיכולה לדבר ולנהל דו שיח עם הגדולה?

אם כן- בעיני זה מצב קלאסי לתת להם לפתור לבד את הבעיה. כלומר: לא להשאיר אותם וללכת, אלא להושיב אותן לידך. ולתאר את המצב: נניח: חנה'לה- מה את רוצה? תשובה: אני רוצה את הגרביים שלי!!!   

                     שרה'לה- מה את רוצה? תשובה: אני רוצה להישאר עם הגרביים של חנה'לה!!     

                    עכשיו את: "טוב, אז חנה'לה רוצה את הגרביים שלה וגם שרה'לה רוצה אותן! (זה חשוב- כי זה גורם לכל אחת להבין שגם לאחותה יש רצון..) יש לנו פה בעיה: זוג אחד של גרביים ששתי ילדות רוצות אותו!

      ועכשיו הקטע הקריטי..: "למי יש פתרון לבעיה?"

עכשיו-  א.ברגע שאת עושה את זה את מרוויחה הרבה דברים. קודם כל- את לא שופטת ולא שוטרת, ולא מחליטה מי צודקת ומי צריכה לוותר. את נטו במקום נייטרלי- וזה טוב לילדה לדעת שאת לא "בעדה" או "נגדה". את פשוט שם.

ב. את מלמדת אותן כלי להתמודדות עם צד שני- תרגול כזה לאורך כל הילדות יכול לעזור להן מאוד בתור בוגרות.

ג. את בעצם מעבירה את הכדור אליהן, וזה מצד אחד דורש מהן משהו חדש, מצד שני זה משדר מסר שאת נותנת בהן אמון שהן יכולות למצוא פתרון, וגם נותנת מקום של כבוד לרצונות שלהן.

מנסיון- זו שיטה (אגב- מהספר "איך לדבר כך שילדים יקשיבו וכו') נהדרת. הילדים מוצאים פתרונות שבחיים לא חשבת עליהם, מגלים יכולת אמפטיה ווויתור שלא דמיינת.

עוד דבר- גם אם הקטנה קטנה מדי לדו שיח כזה, עדיין אפשר לנהל אותו מול הגדולה. כלומר- לשמוע מה היא רוצה, לתאר לה את הבעיה ולשאול אותה אם יש לה פתרון. לפעמים, כשקשה להם- אפשר להציע: "את רוצה שגם אני אחשוב על פתרון"? ואז להציע משהו ביניימי כזה- שהקטנה תלבש אותם רק עכשיו, למשך שעה ואח"כ זה יהיה רק של הגדולה.

בהצלחה...

אני רוצה להאיר פה, שישנם הורים שחושבים שלא טוב להתערב במריבות הילדים, וההתערבות צריכה להגיע רק כשהאלימות חוגגת. אני חושבת שבהרבה מריבות, הורים חייבים להתערב. ההורים צריכים ללמד את הילדים תקשורת נכונה.

התשובה שאת נתת כאן, היא בדיוק התערבות נכונה. הורה הוא לא שופט ולא שוטר. הורה צריך לחנך. הורה צריך להדריך את הילד איך להגיע לתקשורת בריאה עם הסביבה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

על כל הצדדים, אחרת הפתרון לא קביל.

באמת שכחתי לכתוב את זה...

מי שמציעה פתרון, אני שואלת את השניה? את מוכנה לקבל את הפתרון? אם כן- יופי. אם לא- אז חייבים למצוא פתרון אחר.

ובמקרי קיצון- כשבשום פנים ואופן הן לא מוכנות להסכים על פתרון- אני "מכריחה אותן". למשל- לוקחת את חפץ המריבה ואומרת (הכל בנחת, כן?...) שכשימצאו פתרון מוסכם יבואו אלי לקבל.

או: מכניסה את שתיהן לחדר (או מושיבה על הספה) ואומרת להן שיכולות לצאת (או לרדת) כשיש פתרון מוסכם.

גיליתי ש"במצבי לחץ" כאלה הן מוצאות פתרונות נהדרים ופתאום נהיות החברות הכי טובות בעולם אח"כ.

זה באמת פתרון. אני לא יודעת אם הן יכולות למצוא פתרון (הגדולה בת 4, הקטנה בת 2.5), אבל שווה לנסות, או להציע פתרון משלי, אם אין להן.

שוב תודה, לך ולכולן.

וזה הלך איתה מצוין- בכל מיני סיטואציות.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...