ולאו דווקא בקידום הגאולה, אלא בעשיית המצוות שזה מקרב את הגאולה.

(בנית בית המקדש היא מצוות עשה מהתורה.)

זאת המשימה הלאומית בדורנו.

את כל המצוות צריך לקיים תמיד 

עכשיו שזכינו והגיע עת החנינה 

וודאי שחובתנו להעיר ולעורר את האהבה

ע"י הדברים שגורמים לכך

(בעיקר שלשת הדברים הנ"ל להבנתי:

 עליה בחומה-ישוב הארץ

 התגרות בגויים

 עיסוק בסוד-למי שמסוגל)

מה היה לא מובן?

עשיית המצוות שהדור לא מקיים. 

לדוגמא- בנין בית המקדש ועבודת הקרבנות (אם זה מאילוץ ואם זה מרצון).

התפקיד לגאול את העם ממש שייך למשיח בן דוד

יש כאלה שאומרים שביהמ'ק ירד מהשמים וכל מעשב טוב שעושים נוצרת עוד אבן ויש לעניין 

מלאאאאאאאא דעות 

ולכן

כל אחד הולך לפי הרב שלו והייתי ממליצה לך לשאול את הרב שלך שהחלטת שאת פוסקת הלכות כמותו וכ'ו

יש כאלו שאומרות.

הגננות בגן 3...

זה אגדתא.

זה לא נפסק להלכה אצל שום ראשון

(ורש"י רק מפרש את הגמרא הוא לא פוסק שבית המקדש ירד משמיים)

זה לא מובא באף מקום בתורה, בנביאים או בראשונים.

ולהיפך, הלכה מפורשת ברמב"ם (שאף אחרון לא יכול לחלוק עליו) 

שמצות עשה מהתורה לבנות בית לה'.

איך אתה יכול לכפור ולהגיד שהמצות עשה החשובה הזאת תיבטל על סמך סברה??

השאלה הזאת היא חלק מהמחלוקת העיקרית בין החרדים לבין הציונות הדתית.

לדעת הציונות הדתית (דעתם של הרב סלובייצ'יק, הרב קוק ואחרים) הגאולה מתחלקת לשני חלקים:

א. חלק רוחני\שמימי - ביאת המשיח, תחיית המתים וכו', שאותו הקב"ה עושה.

ב. חלק מעשי - גאולת הארץ, יישוב הארץ והקמת מדינה - שזה התפקיד שלנו.

לכן מחובתנו לפעול על מנת לקרב את הגאולה, בתחום שלנו.

לדעת החרדים (האדמו"ר מסאטמר, ועוד) הגאולה כולה שמימית.

כלומר, התפקיד שלנו הוא ללמוד תורה ולקיים מצוות, ולא לעסוק כלל בענייני מדינה.

כמובן שיש הרבה דעות ביניים, שסוברות שיש דברים שכן מותר לעשות ויש שאסור, ולא אביא אותם כאן.

בספרו קול התור,

ואף שלח את תלמידיו לעלות ארצה.

הגר"א עצמו ניסה לעלות, אולם באמצע הדרך אמרו לו משמים  לחזור.

כתבתי שיש דעות ביניים, 

ולא הכללתי אף אחד בכל אחד מהדעות.

תגידו השתעגתם? הגר"א דעת ביניים???

שאיפתם ה'לאומית' או בשפה פשוטה אמתית יותר שאיפתם המשיחית, זירוז הגאולה, של תלמידי הבעש"ט והגר"א לא נלמדת במוסדות הכללים, ובציונות הדתית בקושי רב... מספר עמודים מצומצם... 

לפני כמאתיים וחמישים שנה התחילה תקופת שיבת ציון, עליית תלמידי הבעש"ט ולאחריה עליית תלמידי הגר"א. 
הפריחו את השממה המוחלטת שארץ ישראל הייתה והתחילו להקים ישובים, וריכוזים יהודים בארץ. בשאיפה לאומית שבסופו של דבר החזרת מלכות ישראל לארץ (שמעתי מת"ח גדול שבספר לב העברי מופיע ממש רשימה מפורטת איך להקים צבא או מדינה, עדיין לא מצאתי את הספר לצערי).

ואז הגיעו הציונים והשתלטו על תהליך הגאולה, ונסתם תהליך שיבת ציון מהצד של הקדושה, והתחילו תנועות חילוניות וזרות שתורת ישראל זה לא מטרתם, אלא רק כפירה וחילוניות - להיות עם ככל העמים. 
מה שלצערנו הרב והקשה קרה, שכל הציבור הזה תפס 'פיק ברכיים' הפסיקו לפועל בצורה ממשית, ורק הסתגרו בתוך חומות הישוב הישן. למעט זרם יחסית קטן שנקרא פועלי אגדות ישראל - פא"י, שאחד מראשיהם היה הרב ד"ר יצחק ברואיר (ספריו מומלצים בחום רב, דרכי - אוטוביוגרפיה, מוריה - השקפתו, ועוד ספרים רבים), שפעל וחתר לתפוס את המושכות בחזרה לידי הקדושה, אך לצערנו מפעלו לא הצליח (מכמה סיבות), ודבר זה סתם את הגולל האחרון של הגאולה ובניית הארץ בקדושה (לבנתיים) הציונים לקחו את מפתחות הגאולה, עד שלבסוף נולדה מדינת ישראל.

מומלץ בחום לקרוא את סדרת הספרים "מוסד היסוד" שמתאר את פועלם של תלמידי הגר"א בארץ.

אבל לא משנה מה אני אומר, יש דרך לדבר.

"דברי חכמים בנחת נשמעים".

רק מזכיר..

פתאום כשזה מגיע לתלמידי חכמים אמיתיים זה כבר לא בעיה? 
הגר"א הוא דעת ביניים?

לא דייקתי בהבנת מה שהוא אמר. 

יש מצוות שצריך לקיים.

בניהם כמובם נמצאים המלכת מלך בניין המקדש ועוד.

טז  להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר "הקהל את העם" (דברים לא,יב).

כ  לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי, מקדש" (שמות כה,ח).

 ליראה מבית זה, שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב).

כב  לשמור בית זה תמיד, שנאמר "ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (במדבר יח,ב).

כג  להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר "ועבד הלוי הוא" (במדבר יח,כג).

כד  לקדש הכוהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר "ורחצו אהרון ובניו . . ." (שמות ל,יט).

כה  לערוך נרות במקדש, שנאמר "יערוך אותו אהרון ובניו" (שמות כז,כא).

להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת, שנאמר "ונתת על השולחן לחם פנים" (שמות כה,ל).

כח  להקטיר קטורת פעמיים ביום, שנאמר "והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים" (שמות ל,ז).

כט  לערוך אש במזבח העולה תמיד, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו,ו).

ל  להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר "והרים את הדשן" (ויקרא ו,ג).

לא  לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר "וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב" (במדבר ה,ב).

 להיות הכוהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר "ועשית בגדי קודש" (שמות כח,ב).

לד  לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר "בכתף יישאו" (במדבר ז,ט).

לה  למשוח כוהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר "שמן משחת קודש יהיה זה" (שמות ל,לא).

לו  להיות הכוהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר "וכי יבוא הלוי . . . לבד ממכריו, על האבות" (דברים יח,ו-ח).

 להיות כוהן גדול נושא בתולה, שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג).

לט  להקריב תמידין בכל יום, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג).

מ  להקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר "זה קרבן אהרון ובניו" (ויקרא ו,יג).

מא  להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר "וביום, השבת--שני כבשים" (במדבר כח,ט).

מב  להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר "ובראשי, חודשיכם" (במדבר כח,יא).

מג  להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר "שבעת ימים, תקריבו אישה לה'" (ויקרא כג,לו).

מד  להקריב מנחת העומר ממוחרת ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר "והבאתם את עומר" (ויקרא כג,י).

מה  להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר "וביום הביכורים . . . והקרבתם עולה" (במדבר כח,כו-כז).

מו  להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבין בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה . . . והקרבתם על הלחם" (ויקרא כג,יז-יח).

מז  להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר "ובחודש השביעי באחד לחודש . . . ועשיתם עולה" (במדבר כט,א-ב).

מח  להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר "ובעשור לחודש השביעי . . ." (במדבר כט,ז).

מט  לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר "בזאת יבוא אהרון . . . ומאת, עדת בני ישראל" (ויקרא טז,ג-ה), וכל העבודה הכתובה בפרשת "אחרי מות" (ויקרא טז,א).

נ  להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר "והקרבתם עולה אישה . . ." (במדבר כט,יג).

נא  להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, שיום זה רגל בפני עצמו הוא, שנאמר "ביום, השמיני--עצרת" (במדבר כט,לה).

נב  לחוג ברגלים, שנאמר "שלוש רגלים, תחוג לי" (שמות כג,יד).

נג  להיראות ברגלים, שנאמר "שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל זכורך" (שמות כג,יז; שמות לד,כג; דברים טז,טז).

נד  לשמוח ברגלים, שנאמר "ושמחת, בחגך" (דברים טז,יד).

נה  לשחוט כבש הפסח, שנאמר "ושחטו אותו, כול קהל עדת ישראל" (שמות יב,ו).

נו  לאכול בשר הפסח בליל חמישה עשר, שנאמר "ואכלו את הבשר, בלילה הזה" (שמות יב,ח).

נז  לעשות פסח שני, שנאמר "בחודש השני בארבעה עשר" (במדבר ט,יא).

נח  לאכול פסח בו, שנאמר "על מצות ומרורים, יאכלוהו" (במדבר ט,יא).

נט  לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר "ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י,י).

ס  להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר "ומיום השמיני, והלאה" (ויקרא כב,כז).

סא  להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר "תמים יהיה לרצון" (ויקרא כב,כא).

סב  למלוח כל קרבן, שנאמר "על כל קרבנך, תקריב מלח" (ויקרא ב,יג).

סג  מעשה העולה, שנאמר "אם עולה קרבנו" (ויקרא א,ג).

סד  מעשה החטאת, שנאמר "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו,יח).

סה  מעשה האשם, שנאמר "זאת תורת, האשם" (ויקרא ז,א).

סו  מעשה זבח השלמים, שנאמר "וזאת תורת, זבח השלמים" (ויקרא ז,יא).

סז  מעשה המנחה, שנאמר "ונפש, כי תקריב קרבן מנחה" (ויקרא ב,א).

סח  להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר "ואם כל עדת ישראל, ישגו" (ויקרא ד,יג).

סט  להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבין עליה כרת, שנאמר "נפש כי תחטא" (ויקרא ה,א).

ע  להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא בחטא שחייבין עליו חטאת או לא חטא, שנאמר "ולא ידע ואשם . . . והביא את אשמו" (ראה ויקרא ה,יז-יח); וזה הוא הנקרא אשם תלוי.

עא  להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע, קרבן אשם; וזה הוא הנקרא אשם ודאי.

עב  להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר "ואם לא תגיע ידו" (ויקרא ה,ז), "ואם לא תשיג ידו" (ויקרא ה,יא).

להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר "וכי יטהר הזב . . ." (ויקרא טו,יג).

עה  להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר "ואם טהרה, מזובה" (ויקרא טו,כח).

עו  להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר "ובמלאות ימי טוהרה" (ויקרא יב,ו).

עז  להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר "וביום השמיני" (ויקרא יד,י).לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר "כל הבכור אשר ייוולד" (דברים טו,יט).

 להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר "ובאת שמה.  והבאתם שמה" (דברים יב,ה-ו).

פד  להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד).

פה  להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.

פו  לפדות קודשים בעלי מומין ויהיו מותרין באכילה, שנאמר "רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.

פז  להיות התמורה קודש, שנאמר "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).

פח  לאכול שיירי מנחות, שנאמר "והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו" (ויקרא ו,ט).

פט  לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט,לג).

צ  לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא" (ויקרא ז,יט).

צא  לשרוף נותר, שנאמר "והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף" (ויקרא ז,יז).

צב  לגדל הנזיר שיערו, שנאמר "גדל פרע, שיער ראשו" (במדבר ו,ה).

צג  לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר "וכי ימות מת עליו" (במדבר ו,ט).

 להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר "זאת תהיה תורת המצורע" (ויקרא יד,ב).

קיא  להיות המצורע מגלח כל שיערו, שנאמר "והיה ביום השביעי יגלח את כל שיערו" (ויקרא יד,ט).

קיב  להיות המצורע ידוע לכול בדברים האמורים בו, "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא" (ויקרא יג,מה).  וכן שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.

קיג  לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר "והייתה לעדת בני ישראל" (במדבר יט,ט).

קיד  להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר "איש, כי יפליא נדר" (ויקרא כז,ב).

קטו  להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר "והעמיד את הבהמה" (ויקרא כז,יא).

קטז  להיות מעריך ביתו נותן כערך הכוהן, שנאמר "ואיש, כי יקדיש את ביתו" (ויקרא כז,יד).

קיז  ליתן מקדיש שדהו ערכה האמור בתורה, שנאמר "ואם משדה אחוזתו" (ויקרא כז,טז).

קיח  להוסיף המועל או אוכל תרומה חומש על הקרן ולהחזירו, שנאמר "ואת אשר חטא מן הקודש ישלם" (ויקרא ה,טז).

 להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר "ראשית, ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו).

קכו  להפריש תרומה גדולה לכוהן, שנאמר "ראשית דגנך . . ." (דברים יח,ד).

קכז  להפריש מעשר דגן ללויים, שנאמר "וכל מעשר הארץ" (ויקרא כז,ל).

קכח  להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר "עשר תעשר, את כל תבואת זרעך" (דברים יד,כב); מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.

קכט  להיות הלויים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכוהנים, שנאמר "ואל הלויים תדבר" (במדבר יח,כו).

קל  להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר "מקצה שלוש שנים, תוציא את כל מעשר תבואתך" (דברים יד,כח).

קלא  להתוודות וידוי מעשר, שנאמר "ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש" (דברים כו,יג).

קלב  לקרות על הביכורים, שנאמר "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך" (דברים כו,ה).

קלג  להפריש חלה לכוהן, שנאמר "ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו" (במדבר טו,כ).

לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר "וקידשתם, את שנת החמישים" (ויקרא כה,י).

קלז  לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה,ט).

קלח  ליתן גאולה לארץ בשנת יובל, שנאמר "ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ" (ויקרא כה,כד).

קלט  להיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה, שנאמר "ואיש, כי ימכור בית מושב עיר חומה" (ויקרא כה,כט).

קמ  למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר "וספרת לך, שבע שבתות שנים" (ויקרא כה,ח). לקדש חודשים ולחשוב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב).

  ליתן מחצית השקל בכל שנה, שנאמר "זה ייתנו, כל העובר" (שמות ל,יג).

קעב  לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).

קעג  למנות מלך, שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו).

קעד  לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר "ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא).

קעה  לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר "אחרי רבים--להטות" (שמות כג,ב).

קעו  למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר "שופטים ושוטרים, תיתן לך" (דברים טז,יח).

לעשות לעדים זוממים כמו שדימו לעשות, שנאמר "ועשיתם לו, כאשר זמם" (דברים יט,יט).

קפא  לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר "וערפו שם את העגלה, בנחל" (דברים כא,ד).

קפב  להכין שש ערי מקלט, שנאמר "תכין לך, הדרך, ושילשת את גבול ארצך" (דברים יט,ג).

קפג  לתת ללויים ערים לשבת, וגם הם קולטות, שנאמר "ונתנו ללויים . . . ערים" (במדבר לה,ב).

לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר "החרם תחרימם" (דברים כ,יז).

קפח  להכרית זרעו של עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).

קפט  לזכור מה שעשה עמלק תמיד, שנאמר "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז).

קצ  לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר "כי תקרב אל עיר" (דברים כ,י).

קצא  למשוח כוהן למלחמה, שנאמר "והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן" (דברים כ,ב).

להעניק לעבד עברי, שנאמר "הענק תעניק, לו" (דברים טו,יד); וכן לאמה עברייה.

קצז  להלוות לעני, שנאמר "אם כסף תלווה את עמי, את העני" (שמות כב,כד); "אם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר "והעבט, תעביטנו" (דברים טו,ח).

לייבם אשת אח, שנאמר "יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה).

ריז  לחלוץ ליבם, שנאמר "וחלצה נעלו" (דברים כה,ט).

רכא  לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר "וראית, בשביה" (דברים כא,יא).

לעשות לסוטה כתורתה, שנאמר "ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת" (במדבר ה,ל).

רכד  להלקות הרשעים, שנאמר "והפילו השופט והכהו" (דברים כה,ב).

רכה  להגלות רוצח בשגגה, שנאמר "וישב שם, עד מות הכוהן" (ראה במדבר לה,כה).

רכו  להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר "נקום, יינקם" (שמות כא,כ).

רכז  להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר "מות יומת הנואף, והנואפת" (ויקרא כ,י).

רכח  להיות בית דין שורפין באש, שנאמר "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד).

רכט  להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר "וסקלתם אותם" (דברים כב,כד).

רל  לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר "ותלית אותו, על עץ" (דברים כא,כב).

רלא  לקבור הנהרג ביומו, שנאמר "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא,כג).

רלב  לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב).

רלג  לייעד אמה עברייה, שנאמר "אשר לו יעדה . . . ואם לבנו, ייעדנה" (שמות כא,ח-ט).

רלד  לפדות אמה עברייה, שנאמר "והפדה" (שמות כא,ח).

רלה  לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).

רמח  לדון בדיני נחלות, שנאמר "איש כי ימות, ובן אין לו . . . והייתה לבני ישראל" (במדבר כז,ח-יא).

המצוות המנויות לעיל הן מספר המצוות לרמב"ם,

ואין דרך לבטל מצווה, חוץ מנביא, בהוראת שעה.

תחשבו על זה, אנחנו לא מקיימים יותר מחצי מהמצוות שה' נתן לנו!!! (מצוות עשה).

"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד" והפס' ממשיך ואומר לנו, איך אנו יודעים שזה ה"עת לחננה כי בא מועד" משום ש"רצו עבדך את אבניה ואת עפרה יחוננו" דהיינו הם עוסקים בפועל בעפר שהשתומם שנים ובאבנים החרבות.

אני מאוד אוהב את הפס' הזה. אוהב לשיר אותו במנגינה של הרב גינזבורג.

צריך לשמור שמיטה, כי החורבן והגלות תלויים בה (וזה עמוק מני ים, ואני רואה זאת כך עם כל היותי רחוק מעיסוק בנסתרות), והשמיטה בעוונותינו הרבים מתחללת באופן שאותי אישית מדאיג מאוד, לאור הדברים הנוראים שהתורה מבטיחה ומסכת אבות מספרת שיבואו ויחולו - ירחם השם - על מי שפוגעים בה ורומסים אותה. אין לי מילים אחרות לתאר את מה שמתחולל השתא בשמיטה זו מלבד רמיסה עד עפר. השם הטוב יכפר.
רוצה לעשות משהו למען השמיטה? תדרשי משר הכלכלה שלנו חובש הכיפה, שיחייב את יקבי ישראל לפתוח את שעריהם לבצור את ענבי היין לכל דכפין. שכן בשנה זו הם החליטו לא לבצור כלל ולהפקיר את הכרמים, צדיקים גדולים שכמותם, כדי שלא יהיה חלילה יין קדוש בקדושת שביעית, שממנו אי-אפשר לגזור רווחים טייקוניים בעתיד על מחירי יין מופקעים שמהם אנו הצרכנים נהנים מדי שבת בשבתו מתוצרת ארץ הקודש. אז אני רוצה לראות שהשנה ייתנו רשות למישהו להיכנס חינם אין-כסף לכרמים המוברים לקחת לעצמו מפריים, ככתוב "והשביעית תשמטנה ונטשתה... ואכלו אביוני עמך..."! במקום זה, נראה לי שישלחו "נוטר" גאפיר ערבי עם נאבוט גדול להחטיף ליהודי האומלל על הראש.

אני רחוק מלהיות אחד הפעילים של כל מיני עמותות "כלכלה יהדותית" למיניהן, ובוודאי אני אורתודוקסי ולא איזה רפורמי שמפיץ מסרים של "תיקון עולם" שמגשים את "חזון הנביאים" באיזה בית תמחוי באפריקה. אבל אין שום ספק שהשמיטה מייצגת רעיון אמיתי, ולא רק אלף ואחד פתחים להיות נבל ברשות התורה, בפילפולים ישיבתיים, שתוצאתם היא היתר להמשיך למכור את פרי הגפן של הארץ במחיר עושק לנצח, כנוגשים וחמסנים.

אם את המינימום של שליחת מכתב מחאה לכבוד שר הכלכלה איננו עושים, אז כל שאר הדיבורים כאן על מכון המקדש, מצוות עריכת אש על המזבח, הגאון מוילנא, קורבן פסח וחגי הנביא, הם דברי סרק וכציפצוף הזרזיר. אגב - גם באנר אינטרנט שאני רואה ליד תיבת הטקסט שבה אני מקליד את התגובה הזו, שמפרסם את "לומדים שמיטה - עכשיו הקומיקס", זה לא לשמור שמיטה אלא להתעסק בדברי הבל ורעות רוח, ולכלות עליה את הימים והעולם. צער החורבן והגלות הם צער העולם, מה שקרוי בלשון העמים וועלט-שמערץ. תראו לי עשייה מינימלית שאפילו מקרבת במשהו גאולה או את בשורתנו. ועימכם הסליחה כמובן אם מישהו נפגע מהדברים. בברכת "ותחזינה עינינו" וגומר.

יש גם את הגאולה המובטחת, שחלק ממנה זה מצוות שמוטל עלינו לקיים, ולא שייך להטיל את זה על הקב"ה.

אבל את עיקר הגאולה המובטחת-הקב"ה יביא כשהוא יחליט שהוכשרנו לקבל את הבטחתו, בין אם בגלל מצוות ותפילות, בין אם בגלל דברים אחרים, והוא יביא את זה איך שירצה, בדרך טבע או נס, ואין איש יודע איך יהיו הדברים הללו עד שיהיו.

לגבי הגאולה שלנו כעם, בלי קשר לגאולה המובטחת, ודאי שיש ענין גדול, הן מצד תיקון המידות ותיקון החברה, שמתקן את הנהגתנו עם ה' בבית פנימה, והן מצד כבוד ה' שיראה ע"י זה בגלוי כלפי שאר האומות, שלא נהיה משועבדים לעם זר, ונחיה את החיים הבריאים של אומה חזקה בארצה, שיש לה כל מה שהיא צריכה- "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", "ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה" (שהמלכים, השרים, הצבא וכו' יהיו מתוך העם ולא יזדקקו לזרים). בכלל זה גם שהדעות שלנו יהיו דעות של אנשים שחיים עם אלקים, ולא משועבדים לא-ל זר, לא ליצר ולא לחומר (ומצד זה יש גם ענין להגיע למדרגה שהאדם מסוגל לשלוט בטבע, בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים, שזה כבודו של הקב"ה, שעמו שולטים בטבע ולא הוא בהם).

אלא, שמכיון שהקב"ה הוא המקים ממלכות ומשפיל אותם, אם נצליח לעשות את כל הכתוב לעיל, זה יהיה אך ורק בעזרת שמים, כשה' יחליט להושיענו מהגלות, ולהביא את הגאולה המובטחת. ככה שיוצא שבעצם יש לנו רצון ממשי בגאולה, ואם אנחנו יכולים גם נפעל למען זה, והחלק של הקב"ה בכל זה, זה או לתת לנו את הכח לעשות-"וידעת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל", או שיעשה לנו ניסים ויפעיל אותנו מבחוץ שגם זה אפשרי. אבל איך תבוא הגאולה זה חשבונות שמים, ובשבילנו יותר טוב לחשוב, איך אנחנו עושים את העולם טוב יותר, ולא איך אנחנו מביאים את הגאולה, שזה עניין של ה'. (אע"פ שבפועל עולם טוב יותר וגאולה זה היינו הך, אלו נקודות מבט שונות מאוד, ומהמקום שלנו נכון יותר לחפש את העולם הטוב יותר.)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...