...בפנים אני מוצאת את אלישבע, הבת הקטנה, שמסבירה פנים לכולם. "מה את הכי זוכרת מאבא שלך"? אני שואלת אותה. "אני אגיד לך מה אני הכי זוכרת מאבא שלה", מתערבת חברה קרובה. "את החיוך". "הרבה אנשים אומרים לנו את זה", מחזקת אותה אלישבע בתו, ובת אחרת מוסיפה: "הגיס שלי הלך לזהות אותו בתוך בית הכנסת. כשהוא חזר הוא אמר לנו שהפנים שלו היו עם חיוך".
"הוא כל הזמן אמר שהוא רוצה להיות כמו אבא שלו", ממשיכה אלישבע. "גם כשההורים שלי התחתנו, אמא שלי זוכרת שמה שהוא אמר זה שהוא רוצה להיות כמו אבא שלו".
היא מוסיפה שגם המוות שלהם היה דומה, הסבא נפטר אחרי שהתמוטט בבית הכנסת כשטלית ותפילין על ראשו, וכך גם האב נפרד מן העולם, כשהוא עטור בטלית ותפילין.
