בסופו של דבר אתה מחפש נפש ולא מחפש תבנית מעשית.

לכן השאלה היא לא מה אתה עושה אלא מתוך מה.

בחורה שבחרה דרך חיים עדיפה בעיני על בחורה שפשוט זורמת עם מה שהחברה מוכרת.

קצת לא מבין!

זה לא שבחורות עושות שירות כי כולם עושות. זו בחירה חופשית! עובדה- כל אחת יכולה לבחור לא לעשות, בניגוד לבנים שחייבים בצבא. ואחרי הכל- שירות זה תרומה לחברה שאתה חי בה, לא משהו שלילי...

אז למה מה שאמרת?!

זה כמו שאופי המסלול הצבאי כולו תרומה אך לא כל מי ששם באמת מגיע  מאידיאל של תרומה.

יש להבדיל בין האופי של המסגרת הכללית לבין הפרטים שנמצאים בה - 

כשאני ארצה להסתכל על ה"שירות לאומי" כדי לבחון אם המסלול כמסלול לגיטימי אז אני אבחן את המסגרת כמסגרת כללית ולא דרך הפרטים שבה, קרי - יכול להיות מצב שהמסלול נפלא אך כל הבנות שמשרתות בו הן לא יראות שמים.

וכשאני ארצה להמליץ (קטונתי אבל לצורך הדוגמא) לבת מסויימת ללכת לשירות לאומי או האם היא באמת מועילה בשירות אז אני אסתכל על המידות שלה באופן פרטי.

קרי - יכול להיות מסלול מאוד תורם ומשמעותי אך אני אדריך בת מסויימת לא ללכת אליו או שהדבר לא מוסיף לערכיות שלה.

בסופו של דבר אני מכיר הרבה בנות שעשו שירות במקום איכותי מאוד אך הקשר בינן לבין חיים של תרומה לקהילה מקרי בהחלט. אחרי השירות הן יחזרו לחיות את החיים הפרטיים שלהן בשלום ושלווה.

אף אחד לא אמר שזה רע! זה פשוט זרם חברתי, ולכן אני אומר שאם הבחורה עשתה שירות במקום נחשב זה לא בהכרח מרשים אותי ותלוי מי היא הבחורה.

לא באתי לבטל את פועלן הנפלא של הבנות - אך אצל הרבה זה מצד המסגרת הכללית ולא מצד הבחורה עצמה.

כמו שלא כל חייל הוא אידיאליסט, אחרת איפה כל אותם חיילים בצהל שיוצאים לאזרחות?מדוע אין לנו "צבא של אידיאליסטים"?

ועוד נקודה לגבי הבחירה - יש דברים שאדם בוחר בהם אך לא באמת בוחר בהם.

זה כמו שאדם הולך לעבוד בטענה ש"אין ברירה", ואז חכמולוג יגיד לו "תמיד יש ברירה! יכולת להיות שודד בנקים!" מצד אחד החכמולוג צודק אך מצד שני כולם יודעים שזאת לא באמת בחירה ללכת לעבוד ולא להיות שודד.

הנקודה שלי היא שיש דברים שאנחנו עושים אבל אנחנו חמישים אחוז בתוך הבחירה - סוגשל טייס אוטומטי

ובכל זאת הם הולכים.

לא באתי להגיד שאי שירות יותר טוב משירות - באתי להגיד שצריך לבחון את הדבר בעין אמיתית ולא בעין חיצונית של "מה היא עשתה". 

של הדברים שכתב בנושא הרב מלמד - כן.

כנ"ל אם זו אידאולוגיה של צניעות.

אם זו אידאולוגיה בסגנון סדום - אז לא.

אם זו אידאולוגיה שלא לשרת במסגרת של המדינה - נראה לי שלא, אבל הייתי מקדיש מחשבה נוספת לעניין, ולהקשר שלו בתוך תפיסת העולם שלה.

[אם כי, אני מנחש שהשואלת לא התכוונה לאידאולוגיה הזאת...]

צניעות?

חסר מסגרות צנועות בשירות?

וחסרות מסגרות שנראות כצנועות בהתחלה, אבל באמצע פתאום מגלים שבעצם נעשו כמה פשרות?

(סליחה על הפריצה לפורום. נקלעתי לכאן במקרה, וראיתי שמסתובבים כאן כמה נשואים, אז הרשיתי לעצמי.)

לפעמי שואלים גם רבנים.

אבל מפה להגיד שלא עושים שירות מצניעות נשמע לי מופרך והזוי כל כך..

ואני מרשה לעצמי לרתוח מזה כי אני מדבר מהשטח!

הגעתי למסקנה שהציונות הדתית מפקירה את בנותיה.

לא תראה חרדים שולחים רווקה לשכנע בחורים להניח תפילין.

יש המון דברים שכדאי שנלמד מהם ולהפך

מניסיוני האישי. יש המון דוגמאות ממלא כיוונים, אבל למשל, יש אנשים רעים שברגע שרואים בחורה ובגלל שהיא בשירות כולם יודעים שאבא שלה לא באיזור, הם עושים או אומרים מה שבא להם, הייתי עדה ל4 מקרים שונים והייתי בשוק.

גם במוסדות דת"ל אפילו לבנות בלבד יהיה איזה מנהל או 3 שאת צריכה לעבוד איתו ולא תמיד הם שומרים על דיסטנס כמו שצריך והיה גם מקרה אצלינו של מעבר לזה.

ראשית, יחסי מרות. גם בעבודה יש "בוס", אבל זה עולם אחר. בת שירות נמצאת במעמד הרבה יותר נמוך, היא הרבה יותר כבולה וכפופה לגורמים שונים. הרבה יותר ניתנת לניצול. גם סתם לסינג'ורים, ומטבע הדברים - גם ניצול מיני ברמה כזו או אחרת.

אחר כל זאת - אין הכי נמי שיש הרבה מקומות עבודה שהם בעייתיים ואי אפשר לעבוד בהם.

דווקא בשירות לאומי הרבה יותר קל להגיד: "מחר אני כבר לא באה ולהתראות!"

נכון שמסנג'רים אותן, אבל הרבה יותר קל להן להציב גבולות ל"בוס" שלהן, כי הן יכולות פשוט לעזוב וללכת.

בתור אחת שעבדה בתפקידים זוטרים. בת שרות זה הרבה פחות בעייתי.

לא טוב לה היא עוזבת ומוצאת תקן אחר.

לרב תמיד יש תקן פנוי.

עובדת לא יכולה לעזוב כ"כ מהר חוקית ואצלה יש משמעות כלכלית לעניין.

זה לא אומר שאין לה מניעות מבחינות אחרות. בפועל, היא הרבה פחות עצמאית והרבה יותר כפופה מנטאלית לגורמים מעליה. גם עניין גם של גיל, של אווירה ועוד ועוד.

אם היא יכולה לעזוב - אז היא פשוט יכולה לעזוב, שזה אומר באופן אוטומטי שהיא הרבה פחות כפופה למי שמעליה.

וברגע שהיא יכולה לעזוב בכל עת, אז כל הטענות שלך אינן רלוונטיות.

מה שאתה טוען, זה נכון לצבא אבל ממש ממש לא נכון לשירות לאומי.

והחברות?

שלא לדבר על מכבש הלחצים מהרכזת.

וכו' וכו'.

ב. ימצאו לה מחליפה.

ג. את אותן הטענות בדיוק אפשר לומר גם על עבודה רגילה,

   רק שבעבודה רגילה נוספות עוד שתי טענות - פרנסה לבית, וגם הרבה פעמים יש חוקים מגבילים והפרות חוזים.

זה לא האישו.

בכל מקרה, לא נראה לי שיש אמירה ששירות לאומי אסור באופן גורף מצד צניעות, אלא שיש בעיות, ומי שמרחיקה עצמה מהעניין מסיבה זו - לכל הפחות אין לבוא אליה בתלונות.

המנטליות אינה משתנה בין ש"ל לעבודה רגילה, לא מבחינת המחוייבות ולא מבחינת שום דבר אחר.

היחס לש"ל הוא התנדבותי, ולכן אין ממש בטענות שלך..

ואותה טענה שאמרתי לך מקודם, מנטאליות היא גם טענה שאינה משפיעה הלכתית!

ב. לפחות כרגע, אני לא תקפתי את אלו שלא עושות ש"ל,

    אתה זה שתקפת את אלו שעושות ש"ל, ולכן אני טוען שאתה טועה גם בגישה וגם בעובדות.

ג. אני לא מעוניין להיכנס לוויכוח מי צודק, אני אישית חושב שפשוט כל אחת תמצא את מי שמתאים לה גם מבחינה השקפתית.

   אתה טוען שאלו שעושות ש"ל טועות בדרכן, ולכן אני חושב שאין לך את הזכות לעשות זאת,

   ובעיקר מכיוון שהטענות שלך לא מבוססות על כלום!

למה? בגלל מכלול של גורמים. זאת עובדה נתונה. זה היררכיה פשוטה. ממוצעת - כי ודאי שיש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן.

מנטאליות היא גורם מכריע מאוד בסוכיא ההלכתית של צניעות. צניעות זו סוגיא שגבולותיה חמקמקים בהגדרה, ויש בה הרבה נפח גם למנטאליות. זה מוכח מתוך הסוגיות ההלכתיות.

ב. לא תקפתי. תראה את שורש הדיון והשתלשלותו. טענתי שיש בעיות בהרבה מקומות. ברור שיש מקומות גם בלי בעיות, אבל זה גם שאלה של הנהגה, חינוך ומכלול.

ג. אני לא טוען שכולן טועות, אבל ודאי שחלק גדול מהן. לשאלת הדיון, ברור שהייתי מעדיף לצאת עם מישהי שלא עשתה שירות מסיבה אידאולוגית, מאשר מישהי שכן עשתה (כאשר שאר הנתונים שווים), אך ודאי שלא הייתי פוסל על כך. ובאמת, אישתי עשתה שירות לאומי (במכון המקדש). לרגע לא חשבתי לסנן על העניין הזה.

בהתחלה דיברת על יחסי מרות - התברר שטעית

אח"כ דיברת על כפיפות מנטאלית - גם התברר שטעית

אח"כ דיברת על איך היא תעזוב? - והתברר ששוב טעית ודווקא בעבודה רגילה יש הרבה יותר מחוייבות ולחץ מכל הבחינות

אח"כ שוב חזרת למנטאליות - שוב זה התברר כלא רלוונטי

עכשיו אתה מדבר על היררכיה - גם לא רלוונטי, גם כשהיא תעבוד אם מדובר על שכירה אז תמיד תמיד יהיה מישהו מעליה.

                                         ובלי קשר, זה דבר שהוא מאד לא רלוונטי הלכתית.

בקיצור, אתה החלטת שש"ל זה אסור ורק אח"כ אתה מנסה להמציא את ההלכות למה זה אסור...

ובלשון יותר פשוטה - "קודם ירית את החץ ואח"כ ציירת סביבו את המטרה."

ארחיב בהמשך בעז"ה.

הכל סובב סביב החץ שירית בהתחלה,

עכשיו אתה רק מצייר את המטרה סביבו.

יחסי מרות, כפיפות מנטאלית, היררכיה - זה ניסוחים שונים עם דגשים שונים לאותה נקודה. רק חידדתי אותה, עם הדיון.

בשום שלב לא "התברר שטעיתי" או שזה "לא רלוונטי". לפחות לי לא. לא ראית בדביך שום דבר שסתר את דבריי, רק ניסיתי בניסוחים שונים להבהיר את הנקודה.

גם העניין של היכולת לעזוב - עניתי. אם לא הבנת את תשובתי - אתה מוזמן לשאול ואסביר שוב. זה עוד לא סיבה להכריז על ניצחון בויכוח בטרם עת.

בשום שלב בדיון לא טענתי ש"שירות לאומי זה אסור". היה כאן דיון מציאותי על מצב הש"ל מבחינת פוטנציאל לבעיות צניעות. השיקול אם ש"ל זה טוב או לא נוגע לעוד כמה סוגיות, רבות מהן נידונו כאן בשרשור במקומות אחרים.

אם יש לך עוד משהו חשוב לומר, אתה מוזמן לומר כעת, אבל בנחת ובבהירות, ואם אפשר - בשמך ולא בשמי.

ועדיין לא הבנתי מדבריך מה ההבדל בין עבודה רגילה כעובדת שכירה לש"ל.

לפי דבריך, אסור לנשים לעבוד?

וגם אשמח לראות על מה אתה מבסס את דבריך..

(שות SMS ודומיו לא נחשב כי בד"כ לא ברור ממנו אם מדובר על פסק או סתם השקפה אישית של הרב,

 רק שו"ת שמבסס את דבריו על השו"ע ו/או מקורות קדומים אליו.)

הגיל, הניסיון, המעמד באירגון

אני מוסיף כעת: פעמים רבות גם חוסר התאמה בין הגדרות התפקיד למסגרת השעות, או אפילו תפקיד לא מספיק ברור ('כוח עזר' לא מספיק מוגדר), כפיפות לכמה גורמים שונים.

כל אלו ועוד, גורמים למציאות מנטאלית שיכולה להיות בעייתית מבחינה הלכתית. לא בהכרח, אבל בסיכויים גבוהים יותר מאשר עבודה רגילה.

וכאמור, יש גם עבודות שהן בעייתיות.

עיין כאן - כמה טיעונים ותשובות בעניין (ראה גם בסוף קישורים שונים).

וכן כאן.

התשובה הראשונה שהבאת ממש לא רלוונטית, הרב שם בכלל לא ציוני, אם אתה רוצה אני יכול להביא לך גם תשובה של האדמו"ר מסאטמר.

עפ"י התשובה השניה, אכן אין שום הבדל וודאי שלא מבוסס.

הבעיית צניעות שם לא קשורה לעצם השירות לאומי, היא עצמית.

הוא רק אומר שצריך לבדוק את התפקיד בש"ל (בדיוק כמו שבודקים מקום עבודה).

הבעיות צניעות בשניהם היא אותו הדבר!

אם תסתכל גם בתשובות של הרב שמואל אליהו,

המסקנה היא למעשה לא להיטמע בציבור החילוני,

וזה דבר שהוא רלוונטי לש"ל בדיוק כמו לעבודה רגילה!

בכ"מ, הפסקים (בייחוד התשובה הראשונה) שהבאת לא מבוססים על הלכה, אלא על השקפת עולם ספציפית של אותו רב.

אפילו המחלוקת סביב ה-"ממלכתיות" / "סירוב פקודה" עם כל העניין של ההשקפתיות בגישות, היא הרבה יותר הלכתית מכאן.

כאן הטענות של הרבנים הם נטו השקפתיות בלי ביסוס הלכתי.

דרך אגב, דבר דומה מאד זה גם בעניין העלייה להר-הבית,

אם לומדים את הנושא, אפשר לראות בקלות שהפסקים לאסור עליה להר מבוססים נטו על השקפה.

אמנם הסברות נראות על פניו הלכתיות, אבל מדובר על פסקים תקדימיים שלא היו אף-פעם בעבר..

עד עכשיו דיברתי יהדות. אם המושגים שלך אחרים, כנראה שמראש לא היה לנו שיח משותף. אני מיצר על בזבוז הזמן של שנינו.

אם היית מדבר איתי על הלכות שבת וכד' אז אולי דעתו הייתה רלוונטית.

אבל ברגע שהוא לא לאומי ולא ציוני, אז מה הקשר שלו לדברים האלה???

כמו שכתבתי מקודם, כאן הדיון הוא לא הלכתי אלא השקפתי,

וברגע שההשקפה שלו שונה מהותית מהציבור שעליו אנחנו מדברים, דעתו אינה רלוונטית!

ונכון, לא היה בינינו שיח משותף כי ירית את החץ ורק אח"כ ציירת את המטרה..

אז בכלל לא היה מה לדון, וגם את זה כתבתי מקודם..

כשאני משקיע זמן ומחשבה בדיון, זה בד"כ בשל הצטרפות של כמה גורמים:

נכונות הצד השני להקשיב ולדון בצורה נורמלית, רלוונטיות הדיון לציבור הקוראים, וחשיבות הנושא עבורי.

הנושא הזה לא ממש בנפשי. אתה תוקפני ולא מקשיב, ומבחינת ציבור הקוראים - נראה לי שטענותיי משכנעות ולא ממש השבת עליהם.

אשר על כן - אני חתרתי לסיום הדיון.

בנות עוזב את השירות בחודשי השירות הראשונים, עד חנוכה בערך - ועובר לשירות אחר. בנוסף, ישנו לרוב גם גל מעברים שני בסמיכות לפסח, אומנם יותר קטן מהראשון אבל עדיין. וזה בלי להחשיב מעברים פה ושם לאורך השנה שמצטברים ביחד למעברים רבים.

מתי בפעם האחרונה בדקת את הנתונים הנ"ל עם ראשי האגודות? (אני בדקתי).

כשמדברים צריך לדבר עם בסיס נתונים עובדתי. רואים שלא עשית זאת, כי עובדה שאפילו כאלה שעובדים עם "ילדים" "סניף" "הורים" - עדיין עוברות, למרות הכל.

עזוב. אני לא דן איתך.

שאני יודע על מה אני מדבר. דיברתי מתוך עובדות נתונות שמגיעים מתוך האגודות עצמן, וששמעתי באוזניי מהאנשים האמונים על כך.

אבל אתה, בעיקר מדבר. אתה אומר מה ש"נראה לך" "נראה לך שהבחורה לא תעזוב את השירות בגלל... - אז ברור שזה האמת". אז זהו, שלא. זה לא האמת. המון בחורות עוזבות את השירות באמצע ועוברות לשירות אחר.

וכמובן, אתה לא דן איתי. קשה לדון עם אדם שמעמת אותך עם דברים רציניים, ושאין לך באמת מה לענות לו.

כל טוב.

רב תקני השרות לאומי הרבה יותר צנועים מכל עבודה ממוצעת במשק ואלה שלו לרב יש בהן בעיות צניעות שיהיו בכל עבודה אחרת.

צניעות זה טיעון שאני בחיים לא אבין. יש מקומות בעייתיים ספציפיים לא צריך לעשות בהם.

דווקא רב התקנים הן בתחומי חינוך ורווחה ששמה יש סיכוי גדול לעבוד עם 100% נשים סביבך. מקסימום גבר אחד.

בשנת שרות שניה שלי שהיתה במקומות חילוניים לא עבדתי אפילו עם גבר אחד.

בשנת שרות ראשונה הייתי בביה"ס דתי ושמה היו כמה גברים שעבדתי איתם המנהל+ כמה מורים גברים.

בפועל רב הקשר היה עם מורות ומהמנהל בגלל שהוא מנהל במילא נשמר הדיסטנס (במקרה שלי הוא גם היה דתי).

במשק בהרבה מקומות עבודה עובדים עם גברים חילוניים שהם לא המנהלים שלך או מישהו שרואים פעם ב... אלא זו עבודה שוטפת.

אבל זה לא משנה איפה היא תהיה בשרות לאומי, עבודה או לימודים הסיכון יהיה אותו דבר במילא.

דווקא השר"ל נותן "מצב ביניים" בגלל שיש עלייך רכזת דתית.

אם מישהי תתחיל ללמוד במקום שיש בו רק בנות דתיות אז ה"סיכון" ידחה במס' שנים.

אגב, בשרות לאומי יש לא מעט תקנים בחינוך ורווחה שבמילא 100% מהעובדות הן נשים ברמה גבוה.

אני לא מכיר את זה מקרוב, ולא חקרתי את הנושא.

בסך הכל באתי לומר שלא הייתי פוסל בת שלא עשתה שירות לאומי מטעמים כאלה.

[בנוסף, צריך לזכור, שקיומן של מסגרות צנועות, לא מחייב שלכל בת עמדה האפשרות לבחור בהם, יכול להיות שיש מסגרות צנועות, אבל כל האפשרויות הרלוונטיות עבור בת מסוימת היו עם בעיות צניעות].

"כשם שפרצופיהם אינם שוים, כך דעותיהם אינן שוות".

גבעוני בד"כ ימצא גבעונית

חרדי בד"כ ימצא חרדית

דתי לייט בד"כ ימצא דתיה לייט

ציוני בד"כ ימצא ציונית

...

ואותו הדבר גם כאן..

אמנם קיימים זוגות שיש ביניהם שוני אידאולוגי מהותי, אבל..

א. זה דבר שהוא יחסית לא נפוץ

ב. הילדים יוצאים בד"כ מאד מבולבלים

היא צריכה לעשות את מה שהיא חושבת לנכון,

והיא גם תמצא בע"ה חתן שיתאים לה (בעיקר אידאולוגית).

יש ה רבה פעמים שבגדול מסכימים אך עדיין יש שינויים.

יש לי לא מעט חברים שהתחתנו עם נשים שהיו ציוניות והם לא.

יש הרבה דברים שהשיוני לא מאד עקרוני ולא מאד משנה.

לא לתרום ולהתנדב זה ערכי?

הפוך= שירות לאומי זה אחד הערכים הכי גדולים שאני מכיר!!

מי שמתחננת להתחתן מוקדם עדיף שתתחיל ללמוד ולעבוד.

משפחה שלא עובדת נופלת כנטל על החברה וזה הרבה יותר מועיל משרות לאומי.

חוץ מזה שאפשר לעשות חסד בעוד הרבה דרכים חוץ משרות לאומי.

לא רק בש"ל.

יש בנות מקסימות שלא עשו שירות וחייהן מלאים חסד ונתינה בכל מקום שהן נמצאות.

לש"ל אין מונופול על החסד..

(כולל שאלות על מראה, וכו'...).

אבל כנראה שאם שואלים את השאלה עדיין מחפשים את הדעות של אנשים. כי את זה ^^^ אני מניח שרובנו המוחלט (כולל שואלי השאלות הנ"ל) - יודעים זה מכבר.

בס"ד

לא אפסול על דבר כזה...לדעתי זה גם טיפשי...אבל כל אחד ודעתו..

בהצלחה

שאופציית הדיונים על עולם הדייטים מאוד דלה.

הדיונים ממחזרים את עצמם ומתמצים בקצב די מהיר.

הבעייה שרק הדיונים על אותו עולם נגמרים, ולא העולם עצמו.

לדעתי שירות לאומי זה לפעמים מיותר.

עדיף ללמוד מקצוע, להתנדב בתור סטודנטית, ולהתחתן כשהלימודים (או רובם ) מאחורייך.

אני סטודנטית נשואה+ וזה לא פשוט. 

להקים בית נאמן בישראל זה הרבה יותר חשוב מלהתנדב שנה שנתיים שלמות ולהתפנן עם חברות בדירת שירות.

אשמח לשמוע גם את דעתך בנושא.

כדאי לעשות מה שלדעתך הכי נכון...זיווגך יגיע בעז"ה עם ובלי השירות לאומי

אני לא עשיתי שירות..גם כי לא מצאתי את עצמי שם וגם כי היה לי חשוב להתחיל ללמוד וואלה לפני כמה ימים מישהו פסל אותי רק בגלל שלא עשיתי שירות..זה ביאס אותי ממש

ולהרגיש רע עם עצמך כל יום שקמה בבוקר?

הבחור ניסה לברר למה לא עשית שירות?

לא ניסה לברר..אני שלמה עם עצמי מאד שלא עשיתי כי זה פשוט לא התאים לי ולא רציתי לעשות כי כולן עושות..ואני חושבת שהתרומה לעם ישראל לא מתחילה ונגמרת בשירות לאומי..אבל כשפוסלים על זה זה מבאס ממש.ותכלס מי שפוסל בגלל זה כנראה פשוט לא בשבילי.

אם הוא פסל מבלי לברר למה...לדעתי הוא לא הכי בוגר...

זה לא נעים שדוחים בן אדם אבל במקרה הזה לדעתי הרווחת...

מאחל לך שתמצאי את זיווגך ההגון במהרה!!

אותו אחד שלא יתאכזב מהבחירות שעשית ;)

בהצלחה

אם זה בגלל אידיאולוגיה נגד המדינה זה משהו אחד

ואם זה בגלל אידיאולוגיה שלמדינה טוב, כלכלית, בלי בנות שרות  זה משהו אחר.

זה שהרב שלך לא אוהב את העניין של ש"ל,

זה לא הופך את זה ישר להלכה.

דרך אגב, גם ההלכה לא כ"כ מתלהבת מדיני שחיטה, הלכות שבת וכו'.

לא שמעתי/ראיתי אף-פעם על משהו שההלכה מתלהבת ממנו.

בס"ד

ובאיזה שהוא שלב פשוט הפסקתי- מרוב הלם.

אני מבינה שאנשים שכתבו כי מקומות שירות לאומי הם לא צנועים בהכרח לא מכירים ולא יודעים ולכן מרשים לעצמם להגיב בצורה הזאת.

בתור אחת שעושה כרגע שנה שנייה של שירות לאומי מאידיאולוגיה- הייתי רוצה לשפוך את ליבי.

תחילת כיתה י"ב נפתחתי ברצינות לעולם של "מה אני עושה עם חיי כרגע?".

האפשרויות היו רבות- מעשיית צבא, שירות לאומי (ואיזה השאלה "איפה?") או לא לעשות בכלל.

ביררתי עם עצמי לעומק, לרוחב, לאורך ועד הסוף מה אני צריכה לעשות עם חיי בסוף י"ב.

לעשות צבא? ואם כן למה?. לעשות שירות לאומי? למה? מדרשה? למה?.

בסופו של דבר החלטתי שירות לאומי. ואני לא מתחרטת לשנייה על החלטה הזאת. והיה לי קשה. אני לא אשקר.

ובסוף השנה השנה החלטתי לעשות שנה נוספת במקום אחר, למרות כל הקשיים.

קודם כל הרתיח אותי לראות אנשים שכותבים "לא לכל אחת מתאים לעשות שירות לאומי."

סליחה?! לא כל אחת צריכה\יכולה\מחויבת לתרום למדינה שלה? לעם שלה?

נראה לי הזוי לחלוטין שיש אפשרות בחירה בכלל האם לתרום לעם שלי או לא.

העניין הוא כזה- יש כל כך הרבה תקנים ותפקידים שאין סיכוי שמישהי לא תמצא את עצמה.

(בתור אחת שהיה לה מאוד קשה למצוא תקן לשנה ראשונה והייתה על סף יאוש וויתור!)

ובקשר לצניעות-

נכון. יש הרבה מקומות שלא מתאימים לבנות השירות הלאומי, הצדיקות והחסודות מעם ישראל- ואני אומרת את זה באהבה רבה! וחס וחלילה לא בזלזול. יש מקומות שפשוט לא מתאימים לבנות דתיות בכלל ויש מקומות שלא מתאימים לבנות ספציפיות.

מה לעשות? לא לכולן מתאימה אולפנה, לא לכולן מתאים לעשות עם ילדים עם צרכים מיוחדים, לא לכולן מתאים להיות בבית חולים, לא לכולן מתאים להיות עם זקנים, לא לכולן מתאים להיות עם ילדים, לא לכולן מתאים להיות חולי סרטן\נכים\חרשים\עיוורים. לא לכולן מתאימה עבודה משרדית- משטרה\מוסד\שב"כ\קופת חולים\משרדי ראש הממשלה.

אבל צריך לחפש את בדיוק מה שמתאים לך.

את לא תלכי לעבוד? את תלכי! ובמקום העבודה שלך יהיו לך בעיות. עם הבוס. עם המזכירה. עם שעות העבודה. עם האוטובוסים. שנה מהחיים שלך את לא יכולה לתרום לעמ"י?

ילדים בני 18 יכולים למות בשביל להגן עליך ואת לא יכולה לעזור קצת לקשישות במצוקה? לנערות בסיכון? למשפחות שאין להם מה לאכול ומה ללבוש? לילדים שסובלים כאבי תופת מסרטן ועוד מחלות נוראיות אחרות? לילדים אתיופים שלא מצליחים להשתלב בחברה הישראלית? לעולים מרוסיה שאמא שלהם בקושי סוגרת את החודש בתור מנקה והיא לא מדברת מילה בעברית ולכן חשוב לה שהבן\בת שלה ידעו עברית וילמדו מתמטיקה ואנגלית הכי טוב שאפשר?

קצת לתרום, לא ביקשתי שתרוצי במכנסיים לצד עשרות גברים עם רובה. ביקשתי שתתני קצת מעצמך לזולת- לעם שלך.

את לא חייבת להסכים עם הדעות שלי. את לא חייבת להסכים לדעות של המדינה, של ראש הממשלה- גם אני לא מסכימה.

אבל זה לא סותר שאת לא יכולה לתרום. תתרמי במה שאת כן יכולה. במה שצנוע לפי דעתך. 

תחשבי קודם- אולי מדרשה לפני השירות? אולי זה יתאים לי יותר? תחשבי אם שירות לאומי זה באמת הדרך שלך ואולי בכלל צבא? תחשבי. אל תתני לזרם לסחוף אותך. תהיה את. תלכי לאיפה שמתאים לך. תעשי שנה. שנתיים. שלוש. אבל תתרמי איכשהו.

תפעילי את השכל. אני לא מאמינה ב"ללכת אחרי הזרם". זאת צריכה להיות ההחלטה שלך. אבל שזאת תהיה החלטה שתורמת לעמ"י.

זאת לא חייבת להיות במסגרת של שירות לאומי. אבל אם ילדים בני 18 מתים כדי להגן עלינו, אין סיבה בעולם שבנות בנות 18 ישבו במכללה\אוניבריסטה\סימנר ולא יתרמו לעם שלהם.

לא בגלל שאני עושה. לא בגלל שהבנים עושים. בגלל שזה העם שלך ואת מחויבת לעזור לו. 

*יש עוד דרכים לתרום.

די"מ - למה אתה משתמש בהשלמה אוטומטית? תכבה את החיזוי ואולי זה יגרום שיותר תצטרך ללחוץ על המקשים, אבל אנשים לא יתבלבלו מהחיזוי של הפלאפון שלך...

בס"ד

גם רשמתי בתגובה הקודמת שלי שתרומה לא חייבת להיות דרך "השירות הלאומי".

אבל להגיד בהכללה גסה שכל השירות הלאומי הוא לא צנוע ובגלל זה אני לא עושה שירות לאומי-

זה שקר.

לפחות על תעבדו על עצמכם. בבקשה.

בחורה שמאמינה שהיא תורמת לעמ"י בכך שהיא מתחתנת ויולדת ילדים- שתלך על זה בכל הכח!

ברצינות. אבל שלא תעבוד על עצמה שהיא לא עושה שירות לאומי כי זה לא צנוע.

זה צנוע- תלוי באיזה מסגרת ומה את עושה. שתהיה אמיתית עם עצמה.

לא לחפש תירוצים "למה אני לא עושה שירות לאומי". היא לא נותנת דין וחשבון לי-אלא רק לעצמה ולקב"ה.

היה יותר שמח אם לא הייתי עושה שירות. (ואני ממש לא מצטערת שעשיתי)

הוא ממש נגד זה ואני יודעת שיש לו גם חברים כאלה..

אז זה פשוט תלוי בבנאדם!

בהצלחה שיהיה.

יהיה לי קשה לצאת עם בת שעשתה שירות לאומי בגלל מניעים אידואלגים של תרומה למדינה...

קודם כל, אני מאמינה לגמרי בשירות לאומי, מנסיון! ולא בגלל שזה המסלול הקבוע מראש. אני בחרתי לעשות שירות! ואם לא הייתי מאמינה בזה לא הייתי עושה. זה נראה לי הדרך החכמה ביותר לעבור בשלום מהתיכון להמשך החיים.

זה מסגרת שנותנת לך אפשרות להעניק לסביבה שלך, שנה של נתינה נטו! זה מפתח בבחורה צדדים קריטיים באישיותה.

אני אישית רואה הבדל ברור בין חברותיי שזכו לעשות שירות לבין אלה שלא. שתי הסוגים הן בחורות מצויינות, אבל משהו חסר..

נראה לי הלחץ הזה של חתונה-ילדים הוא לחץ חיובי, אך מצד שני צריך לסיים לבנות את האישיות בנחת, והשירות זה מקום מצויין. מקום של נתינה, של קבלה, של בירור עצמי מעמיק..

כן, יש חיסרונות במקומות שירות וצריך לבדוק טוב טוב טוב לפני שמגיעים למקום ומי שעושה את הבירורים הנכונים לרוב לא נופל בפח.

סליחה על האורך, אבל זה ממש בנפשי.. כל ההתנגדות האידיאולוגית לשירות לאומי..

כדאי שתסתכל סביבך בעיניים קצת יותר פקוחות ותחשף לכל הטוב שיש בארץ שלנו. נכון, לא הכל מושלם. אבל מישהו הבטיח לך את הגאולה על מגש של כסף? צריך להיזהר לא לחטוא בכפיות טובה.

נק' למחשבה.

http://www.themarker.com/misc/1.575836

זינוק מחירי הדיור בשנים האחרונות משפיע על השכירות שמשלמות העמותות ולמעשה מוריד את הכדאיות של ההתנדבות הזו כמעט לאפס.

גרה בה, יש לה בעייה.

מה הקטע? אידיאולסטיות זה דבר שנבנה בנפש ולא דבר מוכרח שכולם עושים - אז עושים.

את תחושת השליחות למען הגאולה וודאי שכל יהודי צריך לפתח. 
אבל אני כופר בכך ש: א. שירות לאומי זה הכלי שמפתח את השליחות להביא את הגאולה. ב. שצריך שנה שלמה 'כפויה' כדי לפתח את השריר הנפשי הזה. 
כל החיים צריך להתנדב ולתרום למען גאולת ישראל. לא באופן שרירותי שנה, ואז לשכוח מזה "לנצח".

צריך לשרוף על זה את כל החיים..

אבל יש שנה אחת בין הלימודים ליציאה לחיים שהיא יחסית נוחה מבחינת התזמון לצאת מהשיגרה ולתרום.

ובשנה הזאת אנו מביאים יותר לידי ביטוי את האידיאלים שלנו.

ומצטער להגיד לך, אידיאלים בדיבורים ובלי מעשים שווים כקליפת השום!

אז יכול להיות שיש לך נפש אידיאליסטית, אבל לא נראה לי שאפילו הקב"ה סופר את זה..

הדיבור לא היה על מימוש אידאלים אלא על חינוך לאידאליסטיות. דתית לאומית טענה שהשירות חשוב כיון שהוא יוצר חינוך לאידאליסטיות, וצעיר רענן ענה לה שיש דרכים יותר יעילות לכך. מימוש אידאלים - זה אכן דבר שצריך לעשות כל החיים, ואף אחד כאן לא חלק על כך.

את כאן טוענת טענה אחרת, שהשנה עצמה חשובת כמנה מרוכזת של מימוש אידאלים. על כך אנחנו חולקים וטוענים שזה בזבוז זמן. את הזמן הזה האשה צריכה להשקיע בעצמה, כדי שבהמשך חייה תוכל לממש את האידאלים שאותם היא צריכה לממש בצורה יותר שלמה ואפקטיבית.

בס"ד

רמת ההלם שלי כרגע היא עצומה.

באיזה קטע אתה אומר שמישהי שעושה שירות "שורפת לעצמה שנה מהחיים"?!

זה שאתה חי אתה שורף לעצמך את החיים, בוא נתחיל בזה.

אני לא יודעת למה אתה חי בעולם הזה אבל אני מנסה לעשות העולם הזה ליותר טוב ואת עצמי לבן אדם טוב יותר.

אז לפני שבכלל נכנס לדיון של שירות לאומי\לא שירות לאומי- תרומה לבן אדם שזקוק לעזרה היא בזבוז של שנה מהחיים שלך? ואו. אז אני ממש לא מבינה את סולם הערכים שלך...

בלי קשר שהשנת שירות\שנתיים שירות נותנות ה-מ-ו-ן לבחורה עצמה את נותנת לעם שלך.

אני ממש לא מרגישה בזבוז. אני מרגישה מועילה, תורמת, עוזרת, נותנת מעצמי, וכן, גם מקבלת.

יש לך מושג בכלל מה היא התחושה של עשייה וסיפוק?

שנה מהחיים שלי "בזבזתי" על נערות בסיכון (כדברך). את החוויות שאני עברתי אני אחסוך פה מכולכם.

בקצרה רק אתאר את העוצמות שהיו לי עם אותן נערות-

ילדות שאף פעם בחיים לא היו להם חיים נורמאלים. רובן לא יודעות מה זה משפחה נורמאלית. זוגיות נורמאלית. רובן נאנסו על ידי קרוב משפחה\בן זוג\או סתם סוטה ברחוב. רובן חייו במצוקה כלכלית קשה. נטיות אובדניות. וכ"ו וכ"ו וכ"ו.

על הקשיים אני יכולה לשבת פה כל השנה ולתאר- אבל את התרומה שאני נתתי לבנות האלה אני ראיתי בעיניים.

ילדה שלא היה אף פעם למי לפנות- להתעייץ- לשאול-לבכות- לשמוח. פתאום יש להן מישהי שבמשך שנה שלמה מעירה אותן בבוקר עם חיוך. כל ערב יש מי שמכסה אותן בשמיכה ונותנת להן נשיקת לילה טוב. יש להן מישהי שגם ב3 בלילה שהיא נופלת במדרגות (למרות שאסור לה לצאת מהחדר אחרי השעה 11 בלילה...) צורחת מכאבים כי היא שברה את הרגל- היא יודעת שאני אסע איתה לבית חולים, אשב איתה כל הלילה עד שיעשו לה צילום, יעשו לה גבס, ואז ישחררו אותנו. והסיפורים הם רבים. אני יכולה להמשיך ולתאר מה אני עשיתי ב"בזבוז של שנה". השנה הכי טובה בחיים שלי. השנה הכי קשה בחיים שלי. השנה הכי מהממת בחיים שלי! כי מה שאני עשיתי בשנה, אף חייל ב3 שנים של צבא לא יכול להגיד שעשה! (הוא עשה עבודה חשובה לא פחות!) .

היה לי קשה. חוויתי זוועות. השפלות. קללות. מכות. יריקות. היו משברים שחשבתי שאני קמה הכל ועוזבת. הן מצד הצוות, והן מצד החניכות.

אבל עכשיו, כבר כמה חודשים טובים שאני לא עם חניכות שלי. אבל הם ממשיכות להתקשר. ולהתייעץ. ולשמוע מה שלומי. ולפרגן. ולבכות. ולשתף. על החבר. על מבחן מוצלח. על שטויות של בנות. ועל מה לא?. אבל זה מעיד על קשר קצת אחר. וכואב לי על הרגע שאני הייתי צריכה לקום ולעזוב בסוף השנה.

אז לא. אני ממש לא חושבת שזאת הייתה שנה של בזבוז. ומי שכן חושב- שיחשוב שוב למה הוא חי בעולם הזה. כי אם הוא חושב רק על עצמו- זאת כבר בעיה מסוג שונה לחלוטין...

אני חושבת שזאת לא שנה של בזבוז עד כדי כך שאני עושה שנה נוספת, עכשיו, במקום אחר.

אני לא מנסה לשכנע אתכן לעשות שירות לאומי, אני מנסה להבהיר שגם אם אתם לא חושבים שזאת הדרך- אין שום סיבה שתזלזלו בבנות שמקריבות את חייהן בשביל תרומה, עשייה ועזרה לזולת.

כי לכם זה לא אכפת- אז מזל שיש אנשים שכן אכפת להם.

אם הסיבה האידיאולוגית לא סותרת את גישתי ואמונתי  -אין סיבה שלא.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב!