בסופו של דבר אתה מחפש נפש ולא מחפש תבנית מעשית.

לכן השאלה היא לא מה אתה עושה אלא מתוך מה.

בחורה שבחרה דרך חיים עדיפה בעיני על בחורה שפשוט זורמת עם מה שהחברה מוכרת.

קצת לא מבין!

זה לא שבחורות עושות שירות כי כולם עושות. זו בחירה חופשית! עובדה- כל אחת יכולה לבחור לא לעשות, בניגוד לבנים שחייבים בצבא. ואחרי הכל- שירות זה תרומה לחברה שאתה חי בה, לא משהו שלילי...

אז למה מה שאמרת?!

זה כמו שאופי המסלול הצבאי כולו תרומה אך לא כל מי ששם באמת מגיע  מאידיאל של תרומה.

יש להבדיל בין האופי של המסגרת הכללית לבין הפרטים שנמצאים בה - 

כשאני ארצה להסתכל על ה"שירות לאומי" כדי לבחון אם המסלול כמסלול לגיטימי אז אני אבחן את המסגרת כמסגרת כללית ולא דרך הפרטים שבה, קרי - יכול להיות מצב שהמסלול נפלא אך כל הבנות שמשרתות בו הן לא יראות שמים.

וכשאני ארצה להמליץ (קטונתי אבל לצורך הדוגמא) לבת מסויימת ללכת לשירות לאומי או האם היא באמת מועילה בשירות אז אני אסתכל על המידות שלה באופן פרטי.

קרי - יכול להיות מסלול מאוד תורם ומשמעותי אך אני אדריך בת מסויימת לא ללכת אליו או שהדבר לא מוסיף לערכיות שלה.

בסופו של דבר אני מכיר הרבה בנות שעשו שירות במקום איכותי מאוד אך הקשר בינן לבין חיים של תרומה לקהילה מקרי בהחלט. אחרי השירות הן יחזרו לחיות את החיים הפרטיים שלהן בשלום ושלווה.

אף אחד לא אמר שזה רע! זה פשוט זרם חברתי, ולכן אני אומר שאם הבחורה עשתה שירות במקום נחשב זה לא בהכרח מרשים אותי ותלוי מי היא הבחורה.

לא באתי לבטל את פועלן הנפלא של הבנות - אך אצל הרבה זה מצד המסגרת הכללית ולא מצד הבחורה עצמה.

כמו שלא כל חייל הוא אידיאליסט, אחרת איפה כל אותם חיילים בצהל שיוצאים לאזרחות?מדוע אין לנו "צבא של אידיאליסטים"?

ועוד נקודה לגבי הבחירה - יש דברים שאדם בוחר בהם אך לא באמת בוחר בהם.

זה כמו שאדם הולך לעבוד בטענה ש"אין ברירה", ואז חכמולוג יגיד לו "תמיד יש ברירה! יכולת להיות שודד בנקים!" מצד אחד החכמולוג צודק אך מצד שני כולם יודעים שזאת לא באמת בחירה ללכת לעבוד ולא להיות שודד.

הנקודה שלי היא שיש דברים שאנחנו עושים אבל אנחנו חמישים אחוז בתוך הבחירה - סוגשל טייס אוטומטי

ובכל זאת הם הולכים.

לא באתי להגיד שאי שירות יותר טוב משירות - באתי להגיד שצריך לבחון את הדבר בעין אמיתית ולא בעין חיצונית של "מה היא עשתה". 

של הדברים שכתב בנושא הרב מלמד - כן.

כנ"ל אם זו אידאולוגיה של צניעות.

אם זו אידאולוגיה בסגנון סדום - אז לא.

אם זו אידאולוגיה שלא לשרת במסגרת של המדינה - נראה לי שלא, אבל הייתי מקדיש מחשבה נוספת לעניין, ולהקשר שלו בתוך תפיסת העולם שלה.

[אם כי, אני מנחש שהשואלת לא התכוונה לאידאולוגיה הזאת...]

צניעות?

חסר מסגרות צנועות בשירות?

וחסרות מסגרות שנראות כצנועות בהתחלה, אבל באמצע פתאום מגלים שבעצם נעשו כמה פשרות?

(סליחה על הפריצה לפורום. נקלעתי לכאן במקרה, וראיתי שמסתובבים כאן כמה נשואים, אז הרשיתי לעצמי.)

לפעמי שואלים גם רבנים.

אבל מפה להגיד שלא עושים שירות מצניעות נשמע לי מופרך והזוי כל כך..

ואני מרשה לעצמי לרתוח מזה כי אני מדבר מהשטח!

הגעתי למסקנה שהציונות הדתית מפקירה את בנותיה.

לא תראה חרדים שולחים רווקה לשכנע בחורים להניח תפילין.

יש המון דברים שכדאי שנלמד מהם ולהפך

מניסיוני האישי. יש המון דוגמאות ממלא כיוונים, אבל למשל, יש אנשים רעים שברגע שרואים בחורה ובגלל שהיא בשירות כולם יודעים שאבא שלה לא באיזור, הם עושים או אומרים מה שבא להם, הייתי עדה ל4 מקרים שונים והייתי בשוק.

גם במוסדות דת"ל אפילו לבנות בלבד יהיה איזה מנהל או 3 שאת צריכה לעבוד איתו ולא תמיד הם שומרים על דיסטנס כמו שצריך והיה גם מקרה אצלינו של מעבר לזה.

ראשית, יחסי מרות. גם בעבודה יש "בוס", אבל זה עולם אחר. בת שירות נמצאת במעמד הרבה יותר נמוך, היא הרבה יותר כבולה וכפופה לגורמים שונים. הרבה יותר ניתנת לניצול. גם סתם לסינג'ורים, ומטבע הדברים - גם ניצול מיני ברמה כזו או אחרת.

אחר כל זאת - אין הכי נמי שיש הרבה מקומות עבודה שהם בעייתיים ואי אפשר לעבוד בהם.

דווקא בשירות לאומי הרבה יותר קל להגיד: "מחר אני כבר לא באה ולהתראות!"

נכון שמסנג'רים אותן, אבל הרבה יותר קל להן להציב גבולות ל"בוס" שלהן, כי הן יכולות פשוט לעזוב וללכת.

בתור אחת שעבדה בתפקידים זוטרים. בת שרות זה הרבה פחות בעייתי.

לא טוב לה היא עוזבת ומוצאת תקן אחר.

לרב תמיד יש תקן פנוי.

עובדת לא יכולה לעזוב כ"כ מהר חוקית ואצלה יש משמעות כלכלית לעניין.

זה לא אומר שאין לה מניעות מבחינות אחרות. בפועל, היא הרבה פחות עצמאית והרבה יותר כפופה מנטאלית לגורמים מעליה. גם עניין גם של גיל, של אווירה ועוד ועוד.

אם היא יכולה לעזוב - אז היא פשוט יכולה לעזוב, שזה אומר באופן אוטומטי שהיא הרבה פחות כפופה למי שמעליה.

וברגע שהיא יכולה לעזוב בכל עת, אז כל הטענות שלך אינן רלוונטיות.

מה שאתה טוען, זה נכון לצבא אבל ממש ממש לא נכון לשירות לאומי.

והחברות?

שלא לדבר על מכבש הלחצים מהרכזת.

וכו' וכו'.

ב. ימצאו לה מחליפה.

ג. את אותן הטענות בדיוק אפשר לומר גם על עבודה רגילה,

   רק שבעבודה רגילה נוספות עוד שתי טענות - פרנסה לבית, וגם הרבה פעמים יש חוקים מגבילים והפרות חוזים.

זה לא האישו.

בכל מקרה, לא נראה לי שיש אמירה ששירות לאומי אסור באופן גורף מצד צניעות, אלא שיש בעיות, ומי שמרחיקה עצמה מהעניין מסיבה זו - לכל הפחות אין לבוא אליה בתלונות.

המנטליות אינה משתנה בין ש"ל לעבודה רגילה, לא מבחינת המחוייבות ולא מבחינת שום דבר אחר.

היחס לש"ל הוא התנדבותי, ולכן אין ממש בטענות שלך..

ואותה טענה שאמרתי לך מקודם, מנטאליות היא גם טענה שאינה משפיעה הלכתית!

ב. לפחות כרגע, אני לא תקפתי את אלו שלא עושות ש"ל,

    אתה זה שתקפת את אלו שעושות ש"ל, ולכן אני טוען שאתה טועה גם בגישה וגם בעובדות.

ג. אני לא מעוניין להיכנס לוויכוח מי צודק, אני אישית חושב שפשוט כל אחת תמצא את מי שמתאים לה גם מבחינה השקפתית.

   אתה טוען שאלו שעושות ש"ל טועות בדרכן, ולכן אני חושב שאין לך את הזכות לעשות זאת,

   ובעיקר מכיוון שהטענות שלך לא מבוססות על כלום!

למה? בגלל מכלול של גורמים. זאת עובדה נתונה. זה היררכיה פשוטה. ממוצעת - כי ודאי שיש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן.

מנטאליות היא גורם מכריע מאוד בסוכיא ההלכתית של צניעות. צניעות זו סוגיא שגבולותיה חמקמקים בהגדרה, ויש בה הרבה נפח גם למנטאליות. זה מוכח מתוך הסוגיות ההלכתיות.

ב. לא תקפתי. תראה את שורש הדיון והשתלשלותו. טענתי שיש בעיות בהרבה מקומות. ברור שיש מקומות גם בלי בעיות, אבל זה גם שאלה של הנהגה, חינוך ומכלול.

ג. אני לא טוען שכולן טועות, אבל ודאי שחלק גדול מהן. לשאלת הדיון, ברור שהייתי מעדיף לצאת עם מישהי שלא עשתה שירות מסיבה אידאולוגית, מאשר מישהי שכן עשתה (כאשר שאר הנתונים שווים), אך ודאי שלא הייתי פוסל על כך. ובאמת, אישתי עשתה שירות לאומי (במכון המקדש). לרגע לא חשבתי לסנן על העניין הזה.

בהתחלה דיברת על יחסי מרות - התברר שטעית

אח"כ דיברת על כפיפות מנטאלית - גם התברר שטעית

אח"כ דיברת על איך היא תעזוב? - והתברר ששוב טעית ודווקא בעבודה רגילה יש הרבה יותר מחוייבות ולחץ מכל הבחינות

אח"כ שוב חזרת למנטאליות - שוב זה התברר כלא רלוונטי

עכשיו אתה מדבר על היררכיה - גם לא רלוונטי, גם כשהיא תעבוד אם מדובר על שכירה אז תמיד תמיד יהיה מישהו מעליה.

                                         ובלי קשר, זה דבר שהוא מאד לא רלוונטי הלכתית.

בקיצור, אתה החלטת שש"ל זה אסור ורק אח"כ אתה מנסה להמציא את ההלכות למה זה אסור...

ובלשון יותר פשוטה - "קודם ירית את החץ ואח"כ ציירת סביבו את המטרה."

ארחיב בהמשך בעז"ה.

הכל סובב סביב החץ שירית בהתחלה,

עכשיו אתה רק מצייר את המטרה סביבו.

יחסי מרות, כפיפות מנטאלית, היררכיה - זה ניסוחים שונים עם דגשים שונים לאותה נקודה. רק חידדתי אותה, עם הדיון.

בשום שלב לא "התברר שטעיתי" או שזה "לא רלוונטי". לפחות לי לא. לא ראית בדביך שום דבר שסתר את דבריי, רק ניסיתי בניסוחים שונים להבהיר את הנקודה.

גם העניין של היכולת לעזוב - עניתי. אם לא הבנת את תשובתי - אתה מוזמן לשאול ואסביר שוב. זה עוד לא סיבה להכריז על ניצחון בויכוח בטרם עת.

בשום שלב בדיון לא טענתי ש"שירות לאומי זה אסור". היה כאן דיון מציאותי על מצב הש"ל מבחינת פוטנציאל לבעיות צניעות. השיקול אם ש"ל זה טוב או לא נוגע לעוד כמה סוגיות, רבות מהן נידונו כאן בשרשור במקומות אחרים.

אם יש לך עוד משהו חשוב לומר, אתה מוזמן לומר כעת, אבל בנחת ובבהירות, ואם אפשר - בשמך ולא בשמי.

ועדיין לא הבנתי מדבריך מה ההבדל בין עבודה רגילה כעובדת שכירה לש"ל.

לפי דבריך, אסור לנשים לעבוד?

וגם אשמח לראות על מה אתה מבסס את דבריך..

(שות SMS ודומיו לא נחשב כי בד"כ לא ברור ממנו אם מדובר על פסק או סתם השקפה אישית של הרב,

 רק שו"ת שמבסס את דבריו על השו"ע ו/או מקורות קדומים אליו.)

הגיל, הניסיון, המעמד באירגון

אני מוסיף כעת: פעמים רבות גם חוסר התאמה בין הגדרות התפקיד למסגרת השעות, או אפילו תפקיד לא מספיק ברור ('כוח עזר' לא מספיק מוגדר), כפיפות לכמה גורמים שונים.

כל אלו ועוד, גורמים למציאות מנטאלית שיכולה להיות בעייתית מבחינה הלכתית. לא בהכרח, אבל בסיכויים גבוהים יותר מאשר עבודה רגילה.

וכאמור, יש גם עבודות שהן בעייתיות.

עיין כאן - כמה טיעונים ותשובות בעניין (ראה גם בסוף קישורים שונים).

וכן כאן.

התשובה הראשונה שהבאת ממש לא רלוונטית, הרב שם בכלל לא ציוני, אם אתה רוצה אני יכול להביא לך גם תשובה של האדמו"ר מסאטמר.

עפ"י התשובה השניה, אכן אין שום הבדל וודאי שלא מבוסס.

הבעיית צניעות שם לא קשורה לעצם השירות לאומי, היא עצמית.

הוא רק אומר שצריך לבדוק את התפקיד בש"ל (בדיוק כמו שבודקים מקום עבודה).

הבעיות צניעות בשניהם היא אותו הדבר!

אם תסתכל גם בתשובות של הרב שמואל אליהו,

המסקנה היא למעשה לא להיטמע בציבור החילוני,

וזה דבר שהוא רלוונטי לש"ל בדיוק כמו לעבודה רגילה!

בכ"מ, הפסקים (בייחוד התשובה הראשונה) שהבאת לא מבוססים על הלכה, אלא על השקפת עולם ספציפית של אותו רב.

אפילו המחלוקת סביב ה-"ממלכתיות" / "סירוב פקודה" עם כל העניין של ההשקפתיות בגישות, היא הרבה יותר הלכתית מכאן.

כאן הטענות של הרבנים הם נטו השקפתיות בלי ביסוס הלכתי.

דרך אגב, דבר דומה מאד זה גם בעניין העלייה להר-הבית,

אם לומדים את הנושא, אפשר לראות בקלות שהפסקים לאסור עליה להר מבוססים נטו על השקפה.

אמנם הסברות נראות על פניו הלכתיות, אבל מדובר על פסקים תקדימיים שלא היו אף-פעם בעבר..

עד עכשיו דיברתי יהדות. אם המושגים שלך אחרים, כנראה שמראש לא היה לנו שיח משותף. אני מיצר על בזבוז הזמן של שנינו.

אם היית מדבר איתי על הלכות שבת וכד' אז אולי דעתו הייתה רלוונטית.

אבל ברגע שהוא לא לאומי ולא ציוני, אז מה הקשר שלו לדברים האלה???

כמו שכתבתי מקודם, כאן הדיון הוא לא הלכתי אלא השקפתי,

וברגע שההשקפה שלו שונה מהותית מהציבור שעליו אנחנו מדברים, דעתו אינה רלוונטית!

ונכון, לא היה בינינו שיח משותף כי ירית את החץ ורק אח"כ ציירת את המטרה..

אז בכלל לא היה מה לדון, וגם את זה כתבתי מקודם..

כשאני משקיע זמן ומחשבה בדיון, זה בד"כ בשל הצטרפות של כמה גורמים:

נכונות הצד השני להקשיב ולדון בצורה נורמלית, רלוונטיות הדיון לציבור הקוראים, וחשיבות הנושא עבורי.

הנושא הזה לא ממש בנפשי. אתה תוקפני ולא מקשיב, ומבחינת ציבור הקוראים - נראה לי שטענותיי משכנעות ולא ממש השבת עליהם.

אשר על כן - אני חתרתי לסיום הדיון.

בנות עוזב את השירות בחודשי השירות הראשונים, עד חנוכה בערך - ועובר לשירות אחר. בנוסף, ישנו לרוב גם גל מעברים שני בסמיכות לפסח, אומנם יותר קטן מהראשון אבל עדיין. וזה בלי להחשיב מעברים פה ושם לאורך השנה שמצטברים ביחד למעברים רבים.

מתי בפעם האחרונה בדקת את הנתונים הנ"ל עם ראשי האגודות? (אני בדקתי).

כשמדברים צריך לדבר עם בסיס נתונים עובדתי. רואים שלא עשית זאת, כי עובדה שאפילו כאלה שעובדים עם "ילדים" "סניף" "הורים" - עדיין עוברות, למרות הכל.

עזוב. אני לא דן איתך.

שאני יודע על מה אני מדבר. דיברתי מתוך עובדות נתונות שמגיעים מתוך האגודות עצמן, וששמעתי באוזניי מהאנשים האמונים על כך.

אבל אתה, בעיקר מדבר. אתה אומר מה ש"נראה לך" "נראה לך שהבחורה לא תעזוב את השירות בגלל... - אז ברור שזה האמת". אז זהו, שלא. זה לא האמת. המון בחורות עוזבות את השירות באמצע ועוברות לשירות אחר.

וכמובן, אתה לא דן איתי. קשה לדון עם אדם שמעמת אותך עם דברים רציניים, ושאין לך באמת מה לענות לו.

כל טוב.

רב תקני השרות לאומי הרבה יותר צנועים מכל עבודה ממוצעת במשק ואלה שלו לרב יש בהן בעיות צניעות שיהיו בכל עבודה אחרת.

צניעות זה טיעון שאני בחיים לא אבין. יש מקומות בעייתיים ספציפיים לא צריך לעשות בהם.

דווקא רב התקנים הן בתחומי חינוך ורווחה ששמה יש סיכוי גדול לעבוד עם 100% נשים סביבך. מקסימום גבר אחד.

בשנת שרות שניה שלי שהיתה במקומות חילוניים לא עבדתי אפילו עם גבר אחד.

בשנת שרות ראשונה הייתי בביה"ס דתי ושמה היו כמה גברים שעבדתי איתם המנהל+ כמה מורים גברים.

בפועל רב הקשר היה עם מורות ומהמנהל בגלל שהוא מנהל במילא נשמר הדיסטנס (במקרה שלי הוא גם היה דתי).

במשק בהרבה מקומות עבודה עובדים עם גברים חילוניים שהם לא המנהלים שלך או מישהו שרואים פעם ב... אלא זו עבודה שוטפת.

אבל זה לא משנה איפה היא תהיה בשרות לאומי, עבודה או לימודים הסיכון יהיה אותו דבר במילא.

דווקא השר"ל נותן "מצב ביניים" בגלל שיש עלייך רכזת דתית.

אם מישהי תתחיל ללמוד במקום שיש בו רק בנות דתיות אז ה"סיכון" ידחה במס' שנים.

אגב, בשרות לאומי יש לא מעט תקנים בחינוך ורווחה שבמילא 100% מהעובדות הן נשים ברמה גבוה.

אני לא מכיר את זה מקרוב, ולא חקרתי את הנושא.

בסך הכל באתי לומר שלא הייתי פוסל בת שלא עשתה שירות לאומי מטעמים כאלה.

[בנוסף, צריך לזכור, שקיומן של מסגרות צנועות, לא מחייב שלכל בת עמדה האפשרות לבחור בהם, יכול להיות שיש מסגרות צנועות, אבל כל האפשרויות הרלוונטיות עבור בת מסוימת היו עם בעיות צניעות].

"כשם שפרצופיהם אינם שוים, כך דעותיהם אינן שוות".

גבעוני בד"כ ימצא גבעונית

חרדי בד"כ ימצא חרדית

דתי לייט בד"כ ימצא דתיה לייט

ציוני בד"כ ימצא ציונית

...

ואותו הדבר גם כאן..

אמנם קיימים זוגות שיש ביניהם שוני אידאולוגי מהותי, אבל..

א. זה דבר שהוא יחסית לא נפוץ

ב. הילדים יוצאים בד"כ מאד מבולבלים

היא צריכה לעשות את מה שהיא חושבת לנכון,

והיא גם תמצא בע"ה חתן שיתאים לה (בעיקר אידאולוגית).

יש ה רבה פעמים שבגדול מסכימים אך עדיין יש שינויים.

יש לי לא מעט חברים שהתחתנו עם נשים שהיו ציוניות והם לא.

יש הרבה דברים שהשיוני לא מאד עקרוני ולא מאד משנה.

לא לתרום ולהתנדב זה ערכי?

הפוך= שירות לאומי זה אחד הערכים הכי גדולים שאני מכיר!!

מי שמתחננת להתחתן מוקדם עדיף שתתחיל ללמוד ולעבוד.

משפחה שלא עובדת נופלת כנטל על החברה וזה הרבה יותר מועיל משרות לאומי.

חוץ מזה שאפשר לעשות חסד בעוד הרבה דרכים חוץ משרות לאומי.

לא רק בש"ל.

יש בנות מקסימות שלא עשו שירות וחייהן מלאים חסד ונתינה בכל מקום שהן נמצאות.

לש"ל אין מונופול על החסד..

(כולל שאלות על מראה, וכו'...).

אבל כנראה שאם שואלים את השאלה עדיין מחפשים את הדעות של אנשים. כי את זה ^^^ אני מניח שרובנו המוחלט (כולל שואלי השאלות הנ"ל) - יודעים זה מכבר.

בס"ד

לא אפסול על דבר כזה...לדעתי זה גם טיפשי...אבל כל אחד ודעתו..

בהצלחה

שאופציית הדיונים על עולם הדייטים מאוד דלה.

הדיונים ממחזרים את עצמם ומתמצים בקצב די מהיר.

הבעייה שרק הדיונים על אותו עולם נגמרים, ולא העולם עצמו.

לדעתי שירות לאומי זה לפעמים מיותר.

עדיף ללמוד מקצוע, להתנדב בתור סטודנטית, ולהתחתן כשהלימודים (או רובם ) מאחורייך.

אני סטודנטית נשואה+ וזה לא פשוט. 

להקים בית נאמן בישראל זה הרבה יותר חשוב מלהתנדב שנה שנתיים שלמות ולהתפנן עם חברות בדירת שירות.

אשמח לשמוע גם את דעתך בנושא.

כדאי לעשות מה שלדעתך הכי נכון...זיווגך יגיע בעז"ה עם ובלי השירות לאומי

אני לא עשיתי שירות..גם כי לא מצאתי את עצמי שם וגם כי היה לי חשוב להתחיל ללמוד וואלה לפני כמה ימים מישהו פסל אותי רק בגלל שלא עשיתי שירות..זה ביאס אותי ממש

ולהרגיש רע עם עצמך כל יום שקמה בבוקר?

הבחור ניסה לברר למה לא עשית שירות?

לא ניסה לברר..אני שלמה עם עצמי מאד שלא עשיתי כי זה פשוט לא התאים לי ולא רציתי לעשות כי כולן עושות..ואני חושבת שהתרומה לעם ישראל לא מתחילה ונגמרת בשירות לאומי..אבל כשפוסלים על זה זה מבאס ממש.ותכלס מי שפוסל בגלל זה כנראה פשוט לא בשבילי.

אם הוא פסל מבלי לברר למה...לדעתי הוא לא הכי בוגר...

זה לא נעים שדוחים בן אדם אבל במקרה הזה לדעתי הרווחת...

מאחל לך שתמצאי את זיווגך ההגון במהרה!!

אותו אחד שלא יתאכזב מהבחירות שעשית ;)

בהצלחה

אם זה בגלל אידיאולוגיה נגד המדינה זה משהו אחד

ואם זה בגלל אידיאולוגיה שלמדינה טוב, כלכלית, בלי בנות שרות  זה משהו אחר.

זה שהרב שלך לא אוהב את העניין של ש"ל,

זה לא הופך את זה ישר להלכה.

דרך אגב, גם ההלכה לא כ"כ מתלהבת מדיני שחיטה, הלכות שבת וכו'.

לא שמעתי/ראיתי אף-פעם על משהו שההלכה מתלהבת ממנו.

בס"ד

ובאיזה שהוא שלב פשוט הפסקתי- מרוב הלם.

אני מבינה שאנשים שכתבו כי מקומות שירות לאומי הם לא צנועים בהכרח לא מכירים ולא יודעים ולכן מרשים לעצמם להגיב בצורה הזאת.

בתור אחת שעושה כרגע שנה שנייה של שירות לאומי מאידיאולוגיה- הייתי רוצה לשפוך את ליבי.

תחילת כיתה י"ב נפתחתי ברצינות לעולם של "מה אני עושה עם חיי כרגע?".

האפשרויות היו רבות- מעשיית צבא, שירות לאומי (ואיזה השאלה "איפה?") או לא לעשות בכלל.

ביררתי עם עצמי לעומק, לרוחב, לאורך ועד הסוף מה אני צריכה לעשות עם חיי בסוף י"ב.

לעשות צבא? ואם כן למה?. לעשות שירות לאומי? למה? מדרשה? למה?.

בסופו של דבר החלטתי שירות לאומי. ואני לא מתחרטת לשנייה על החלטה הזאת. והיה לי קשה. אני לא אשקר.

ובסוף השנה השנה החלטתי לעשות שנה נוספת במקום אחר, למרות כל הקשיים.

קודם כל הרתיח אותי לראות אנשים שכותבים "לא לכל אחת מתאים לעשות שירות לאומי."

סליחה?! לא כל אחת צריכה\יכולה\מחויבת לתרום למדינה שלה? לעם שלה?

נראה לי הזוי לחלוטין שיש אפשרות בחירה בכלל האם לתרום לעם שלי או לא.

העניין הוא כזה- יש כל כך הרבה תקנים ותפקידים שאין סיכוי שמישהי לא תמצא את עצמה.

(בתור אחת שהיה לה מאוד קשה למצוא תקן לשנה ראשונה והייתה על סף יאוש וויתור!)

ובקשר לצניעות-

נכון. יש הרבה מקומות שלא מתאימים לבנות השירות הלאומי, הצדיקות והחסודות מעם ישראל- ואני אומרת את זה באהבה רבה! וחס וחלילה לא בזלזול. יש מקומות שפשוט לא מתאימים לבנות דתיות בכלל ויש מקומות שלא מתאימים לבנות ספציפיות.

מה לעשות? לא לכולן מתאימה אולפנה, לא לכולן מתאים לעשות עם ילדים עם צרכים מיוחדים, לא לכולן מתאים להיות בבית חולים, לא לכולן מתאים להיות עם זקנים, לא לכולן מתאים להיות עם ילדים, לא לכולן מתאים להיות חולי סרטן\נכים\חרשים\עיוורים. לא לכולן מתאימה עבודה משרדית- משטרה\מוסד\שב"כ\קופת חולים\משרדי ראש הממשלה.

אבל צריך לחפש את בדיוק מה שמתאים לך.

את לא תלכי לעבוד? את תלכי! ובמקום העבודה שלך יהיו לך בעיות. עם הבוס. עם המזכירה. עם שעות העבודה. עם האוטובוסים. שנה מהחיים שלך את לא יכולה לתרום לעמ"י?

ילדים בני 18 יכולים למות בשביל להגן עליך ואת לא יכולה לעזור קצת לקשישות במצוקה? לנערות בסיכון? למשפחות שאין להם מה לאכול ומה ללבוש? לילדים שסובלים כאבי תופת מסרטן ועוד מחלות נוראיות אחרות? לילדים אתיופים שלא מצליחים להשתלב בחברה הישראלית? לעולים מרוסיה שאמא שלהם בקושי סוגרת את החודש בתור מנקה והיא לא מדברת מילה בעברית ולכן חשוב לה שהבן\בת שלה ידעו עברית וילמדו מתמטיקה ואנגלית הכי טוב שאפשר?

קצת לתרום, לא ביקשתי שתרוצי במכנסיים לצד עשרות גברים עם רובה. ביקשתי שתתני קצת מעצמך לזולת- לעם שלך.

את לא חייבת להסכים עם הדעות שלי. את לא חייבת להסכים לדעות של המדינה, של ראש הממשלה- גם אני לא מסכימה.

אבל זה לא סותר שאת לא יכולה לתרום. תתרמי במה שאת כן יכולה. במה שצנוע לפי דעתך. 

תחשבי קודם- אולי מדרשה לפני השירות? אולי זה יתאים לי יותר? תחשבי אם שירות לאומי זה באמת הדרך שלך ואולי בכלל צבא? תחשבי. אל תתני לזרם לסחוף אותך. תהיה את. תלכי לאיפה שמתאים לך. תעשי שנה. שנתיים. שלוש. אבל תתרמי איכשהו.

תפעילי את השכל. אני לא מאמינה ב"ללכת אחרי הזרם". זאת צריכה להיות ההחלטה שלך. אבל שזאת תהיה החלטה שתורמת לעמ"י.

זאת לא חייבת להיות במסגרת של שירות לאומי. אבל אם ילדים בני 18 מתים כדי להגן עלינו, אין סיבה בעולם שבנות בנות 18 ישבו במכללה\אוניבריסטה\סימנר ולא יתרמו לעם שלהם.

לא בגלל שאני עושה. לא בגלל שהבנים עושים. בגלל שזה העם שלך ואת מחויבת לעזור לו. 

*יש עוד דרכים לתרום.

די"מ - למה אתה משתמש בהשלמה אוטומטית? תכבה את החיזוי ואולי זה יגרום שיותר תצטרך ללחוץ על המקשים, אבל אנשים לא יתבלבלו מהחיזוי של הפלאפון שלך...

בס"ד

גם רשמתי בתגובה הקודמת שלי שתרומה לא חייבת להיות דרך "השירות הלאומי".

אבל להגיד בהכללה גסה שכל השירות הלאומי הוא לא צנוע ובגלל זה אני לא עושה שירות לאומי-

זה שקר.

לפחות על תעבדו על עצמכם. בבקשה.

בחורה שמאמינה שהיא תורמת לעמ"י בכך שהיא מתחתנת ויולדת ילדים- שתלך על זה בכל הכח!

ברצינות. אבל שלא תעבוד על עצמה שהיא לא עושה שירות לאומי כי זה לא צנוע.

זה צנוע- תלוי באיזה מסגרת ומה את עושה. שתהיה אמיתית עם עצמה.

לא לחפש תירוצים "למה אני לא עושה שירות לאומי". היא לא נותנת דין וחשבון לי-אלא רק לעצמה ולקב"ה.

היה יותר שמח אם לא הייתי עושה שירות. (ואני ממש לא מצטערת שעשיתי)

הוא ממש נגד זה ואני יודעת שיש לו גם חברים כאלה..

אז זה פשוט תלוי בבנאדם!

בהצלחה שיהיה.

יהיה לי קשה לצאת עם בת שעשתה שירות לאומי בגלל מניעים אידואלגים של תרומה למדינה...

קודם כל, אני מאמינה לגמרי בשירות לאומי, מנסיון! ולא בגלל שזה המסלול הקבוע מראש. אני בחרתי לעשות שירות! ואם לא הייתי מאמינה בזה לא הייתי עושה. זה נראה לי הדרך החכמה ביותר לעבור בשלום מהתיכון להמשך החיים.

זה מסגרת שנותנת לך אפשרות להעניק לסביבה שלך, שנה של נתינה נטו! זה מפתח בבחורה צדדים קריטיים באישיותה.

אני אישית רואה הבדל ברור בין חברותיי שזכו לעשות שירות לבין אלה שלא. שתי הסוגים הן בחורות מצויינות, אבל משהו חסר..

נראה לי הלחץ הזה של חתונה-ילדים הוא לחץ חיובי, אך מצד שני צריך לסיים לבנות את האישיות בנחת, והשירות זה מקום מצויין. מקום של נתינה, של קבלה, של בירור עצמי מעמיק..

כן, יש חיסרונות במקומות שירות וצריך לבדוק טוב טוב טוב לפני שמגיעים למקום ומי שעושה את הבירורים הנכונים לרוב לא נופל בפח.

סליחה על האורך, אבל זה ממש בנפשי.. כל ההתנגדות האידיאולוגית לשירות לאומי..

כדאי שתסתכל סביבך בעיניים קצת יותר פקוחות ותחשף לכל הטוב שיש בארץ שלנו. נכון, לא הכל מושלם. אבל מישהו הבטיח לך את הגאולה על מגש של כסף? צריך להיזהר לא לחטוא בכפיות טובה.

נק' למחשבה.

http://www.themarker.com/misc/1.575836

זינוק מחירי הדיור בשנים האחרונות משפיע על השכירות שמשלמות העמותות ולמעשה מוריד את הכדאיות של ההתנדבות הזו כמעט לאפס.

גרה בה, יש לה בעייה.

מה הקטע? אידיאולסטיות זה דבר שנבנה בנפש ולא דבר מוכרח שכולם עושים - אז עושים.

את תחושת השליחות למען הגאולה וודאי שכל יהודי צריך לפתח. 
אבל אני כופר בכך ש: א. שירות לאומי זה הכלי שמפתח את השליחות להביא את הגאולה. ב. שצריך שנה שלמה 'כפויה' כדי לפתח את השריר הנפשי הזה. 
כל החיים צריך להתנדב ולתרום למען גאולת ישראל. לא באופן שרירותי שנה, ואז לשכוח מזה "לנצח".

צריך לשרוף על זה את כל החיים..

אבל יש שנה אחת בין הלימודים ליציאה לחיים שהיא יחסית נוחה מבחינת התזמון לצאת מהשיגרה ולתרום.

ובשנה הזאת אנו מביאים יותר לידי ביטוי את האידיאלים שלנו.

ומצטער להגיד לך, אידיאלים בדיבורים ובלי מעשים שווים כקליפת השום!

אז יכול להיות שיש לך נפש אידיאליסטית, אבל לא נראה לי שאפילו הקב"ה סופר את זה..

הדיבור לא היה על מימוש אידאלים אלא על חינוך לאידאליסטיות. דתית לאומית טענה שהשירות חשוב כיון שהוא יוצר חינוך לאידאליסטיות, וצעיר רענן ענה לה שיש דרכים יותר יעילות לכך. מימוש אידאלים - זה אכן דבר שצריך לעשות כל החיים, ואף אחד כאן לא חלק על כך.

את כאן טוענת טענה אחרת, שהשנה עצמה חשובת כמנה מרוכזת של מימוש אידאלים. על כך אנחנו חולקים וטוענים שזה בזבוז זמן. את הזמן הזה האשה צריכה להשקיע בעצמה, כדי שבהמשך חייה תוכל לממש את האידאלים שאותם היא צריכה לממש בצורה יותר שלמה ואפקטיבית.

בס"ד

רמת ההלם שלי כרגע היא עצומה.

באיזה קטע אתה אומר שמישהי שעושה שירות "שורפת לעצמה שנה מהחיים"?!

זה שאתה חי אתה שורף לעצמך את החיים, בוא נתחיל בזה.

אני לא יודעת למה אתה חי בעולם הזה אבל אני מנסה לעשות העולם הזה ליותר טוב ואת עצמי לבן אדם טוב יותר.

אז לפני שבכלל נכנס לדיון של שירות לאומי\לא שירות לאומי- תרומה לבן אדם שזקוק לעזרה היא בזבוז של שנה מהחיים שלך? ואו. אז אני ממש לא מבינה את סולם הערכים שלך...

בלי קשר שהשנת שירות\שנתיים שירות נותנות ה-מ-ו-ן לבחורה עצמה את נותנת לעם שלך.

אני ממש לא מרגישה בזבוז. אני מרגישה מועילה, תורמת, עוזרת, נותנת מעצמי, וכן, גם מקבלת.

יש לך מושג בכלל מה היא התחושה של עשייה וסיפוק?

שנה מהחיים שלי "בזבזתי" על נערות בסיכון (כדברך). את החוויות שאני עברתי אני אחסוך פה מכולכם.

בקצרה רק אתאר את העוצמות שהיו לי עם אותן נערות-

ילדות שאף פעם בחיים לא היו להם חיים נורמאלים. רובן לא יודעות מה זה משפחה נורמאלית. זוגיות נורמאלית. רובן נאנסו על ידי קרוב משפחה\בן זוג\או סתם סוטה ברחוב. רובן חייו במצוקה כלכלית קשה. נטיות אובדניות. וכ"ו וכ"ו וכ"ו.

על הקשיים אני יכולה לשבת פה כל השנה ולתאר- אבל את התרומה שאני נתתי לבנות האלה אני ראיתי בעיניים.

ילדה שלא היה אף פעם למי לפנות- להתעייץ- לשאול-לבכות- לשמוח. פתאום יש להן מישהי שבמשך שנה שלמה מעירה אותן בבוקר עם חיוך. כל ערב יש מי שמכסה אותן בשמיכה ונותנת להן נשיקת לילה טוב. יש להן מישהי שגם ב3 בלילה שהיא נופלת במדרגות (למרות שאסור לה לצאת מהחדר אחרי השעה 11 בלילה...) צורחת מכאבים כי היא שברה את הרגל- היא יודעת שאני אסע איתה לבית חולים, אשב איתה כל הלילה עד שיעשו לה צילום, יעשו לה גבס, ואז ישחררו אותנו. והסיפורים הם רבים. אני יכולה להמשיך ולתאר מה אני עשיתי ב"בזבוז של שנה". השנה הכי טובה בחיים שלי. השנה הכי קשה בחיים שלי. השנה הכי מהממת בחיים שלי! כי מה שאני עשיתי בשנה, אף חייל ב3 שנים של צבא לא יכול להגיד שעשה! (הוא עשה עבודה חשובה לא פחות!) .

היה לי קשה. חוויתי זוועות. השפלות. קללות. מכות. יריקות. היו משברים שחשבתי שאני קמה הכל ועוזבת. הן מצד הצוות, והן מצד החניכות.

אבל עכשיו, כבר כמה חודשים טובים שאני לא עם חניכות שלי. אבל הם ממשיכות להתקשר. ולהתייעץ. ולשמוע מה שלומי. ולפרגן. ולבכות. ולשתף. על החבר. על מבחן מוצלח. על שטויות של בנות. ועל מה לא?. אבל זה מעיד על קשר קצת אחר. וכואב לי על הרגע שאני הייתי צריכה לקום ולעזוב בסוף השנה.

אז לא. אני ממש לא חושבת שזאת הייתה שנה של בזבוז. ומי שכן חושב- שיחשוב שוב למה הוא חי בעולם הזה. כי אם הוא חושב רק על עצמו- זאת כבר בעיה מסוג שונה לחלוטין...

אני חושבת שזאת לא שנה של בזבוז עד כדי כך שאני עושה שנה נוספת, עכשיו, במקום אחר.

אני לא מנסה לשכנע אתכן לעשות שירות לאומי, אני מנסה להבהיר שגם אם אתם לא חושבים שזאת הדרך- אין שום סיבה שתזלזלו בבנות שמקריבות את חייהן בשביל תרומה, עשייה ועזרה לזולת.

כי לכם זה לא אכפת- אז מזל שיש אנשים שכן אכפת להם.

אם הסיבה האידיאולוגית לא סותרת את גישתי ואמונתי  -אין סיבה שלא.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.