בסופו של דבר אתה מחפש נפש ולא מחפש תבנית מעשית.

לכן השאלה היא לא מה אתה עושה אלא מתוך מה.

בחורה שבחרה דרך חיים עדיפה בעיני על בחורה שפשוט זורמת עם מה שהחברה מוכרת.

קצת לא מבין!

זה לא שבחורות עושות שירות כי כולם עושות. זו בחירה חופשית! עובדה- כל אחת יכולה לבחור לא לעשות, בניגוד לבנים שחייבים בצבא. ואחרי הכל- שירות זה תרומה לחברה שאתה חי בה, לא משהו שלילי...

אז למה מה שאמרת?!

זה כמו שאופי המסלול הצבאי כולו תרומה אך לא כל מי ששם באמת מגיע  מאידיאל של תרומה.

יש להבדיל בין האופי של המסגרת הכללית לבין הפרטים שנמצאים בה - 

כשאני ארצה להסתכל על ה"שירות לאומי" כדי לבחון אם המסלול כמסלול לגיטימי אז אני אבחן את המסגרת כמסגרת כללית ולא דרך הפרטים שבה, קרי - יכול להיות מצב שהמסלול נפלא אך כל הבנות שמשרתות בו הן לא יראות שמים.

וכשאני ארצה להמליץ (קטונתי אבל לצורך הדוגמא) לבת מסויימת ללכת לשירות לאומי או האם היא באמת מועילה בשירות אז אני אסתכל על המידות שלה באופן פרטי.

קרי - יכול להיות מסלול מאוד תורם ומשמעותי אך אני אדריך בת מסויימת לא ללכת אליו או שהדבר לא מוסיף לערכיות שלה.

בסופו של דבר אני מכיר הרבה בנות שעשו שירות במקום איכותי מאוד אך הקשר בינן לבין חיים של תרומה לקהילה מקרי בהחלט. אחרי השירות הן יחזרו לחיות את החיים הפרטיים שלהן בשלום ושלווה.

אף אחד לא אמר שזה רע! זה פשוט זרם חברתי, ולכן אני אומר שאם הבחורה עשתה שירות במקום נחשב זה לא בהכרח מרשים אותי ותלוי מי היא הבחורה.

לא באתי לבטל את פועלן הנפלא של הבנות - אך אצל הרבה זה מצד המסגרת הכללית ולא מצד הבחורה עצמה.

כמו שלא כל חייל הוא אידיאליסט, אחרת איפה כל אותם חיילים בצהל שיוצאים לאזרחות?מדוע אין לנו "צבא של אידיאליסטים"?

ועוד נקודה לגבי הבחירה - יש דברים שאדם בוחר בהם אך לא באמת בוחר בהם.

זה כמו שאדם הולך לעבוד בטענה ש"אין ברירה", ואז חכמולוג יגיד לו "תמיד יש ברירה! יכולת להיות שודד בנקים!" מצד אחד החכמולוג צודק אך מצד שני כולם יודעים שזאת לא באמת בחירה ללכת לעבוד ולא להיות שודד.

הנקודה שלי היא שיש דברים שאנחנו עושים אבל אנחנו חמישים אחוז בתוך הבחירה - סוגשל טייס אוטומטי

ובכל זאת הם הולכים.

לא באתי להגיד שאי שירות יותר טוב משירות - באתי להגיד שצריך לבחון את הדבר בעין אמיתית ולא בעין חיצונית של "מה היא עשתה". 

של הדברים שכתב בנושא הרב מלמד - כן.

כנ"ל אם זו אידאולוגיה של צניעות.

אם זו אידאולוגיה בסגנון סדום - אז לא.

אם זו אידאולוגיה שלא לשרת במסגרת של המדינה - נראה לי שלא, אבל הייתי מקדיש מחשבה נוספת לעניין, ולהקשר שלו בתוך תפיסת העולם שלה.

[אם כי, אני מנחש שהשואלת לא התכוונה לאידאולוגיה הזאת...]

צניעות?

חסר מסגרות צנועות בשירות?

וחסרות מסגרות שנראות כצנועות בהתחלה, אבל באמצע פתאום מגלים שבעצם נעשו כמה פשרות?

(סליחה על הפריצה לפורום. נקלעתי לכאן במקרה, וראיתי שמסתובבים כאן כמה נשואים, אז הרשיתי לעצמי.)

לפעמי שואלים גם רבנים.

אבל מפה להגיד שלא עושים שירות מצניעות נשמע לי מופרך והזוי כל כך..

ואני מרשה לעצמי לרתוח מזה כי אני מדבר מהשטח!

הגעתי למסקנה שהציונות הדתית מפקירה את בנותיה.

לא תראה חרדים שולחים רווקה לשכנע בחורים להניח תפילין.

יש המון דברים שכדאי שנלמד מהם ולהפך

מניסיוני האישי. יש המון דוגמאות ממלא כיוונים, אבל למשל, יש אנשים רעים שברגע שרואים בחורה ובגלל שהיא בשירות כולם יודעים שאבא שלה לא באיזור, הם עושים או אומרים מה שבא להם, הייתי עדה ל4 מקרים שונים והייתי בשוק.

גם במוסדות דת"ל אפילו לבנות בלבד יהיה איזה מנהל או 3 שאת צריכה לעבוד איתו ולא תמיד הם שומרים על דיסטנס כמו שצריך והיה גם מקרה אצלינו של מעבר לזה.

ראשית, יחסי מרות. גם בעבודה יש "בוס", אבל זה עולם אחר. בת שירות נמצאת במעמד הרבה יותר נמוך, היא הרבה יותר כבולה וכפופה לגורמים שונים. הרבה יותר ניתנת לניצול. גם סתם לסינג'ורים, ומטבע הדברים - גם ניצול מיני ברמה כזו או אחרת.

אחר כל זאת - אין הכי נמי שיש הרבה מקומות עבודה שהם בעייתיים ואי אפשר לעבוד בהם.

דווקא בשירות לאומי הרבה יותר קל להגיד: "מחר אני כבר לא באה ולהתראות!"

נכון שמסנג'רים אותן, אבל הרבה יותר קל להן להציב גבולות ל"בוס" שלהן, כי הן יכולות פשוט לעזוב וללכת.

בתור אחת שעבדה בתפקידים זוטרים. בת שרות זה הרבה פחות בעייתי.

לא טוב לה היא עוזבת ומוצאת תקן אחר.

לרב תמיד יש תקן פנוי.

עובדת לא יכולה לעזוב כ"כ מהר חוקית ואצלה יש משמעות כלכלית לעניין.

זה לא אומר שאין לה מניעות מבחינות אחרות. בפועל, היא הרבה פחות עצמאית והרבה יותר כפופה מנטאלית לגורמים מעליה. גם עניין גם של גיל, של אווירה ועוד ועוד.

אם היא יכולה לעזוב - אז היא פשוט יכולה לעזוב, שזה אומר באופן אוטומטי שהיא הרבה פחות כפופה למי שמעליה.

וברגע שהיא יכולה לעזוב בכל עת, אז כל הטענות שלך אינן רלוונטיות.

מה שאתה טוען, זה נכון לצבא אבל ממש ממש לא נכון לשירות לאומי.

והחברות?

שלא לדבר על מכבש הלחצים מהרכזת.

וכו' וכו'.

ב. ימצאו לה מחליפה.

ג. את אותן הטענות בדיוק אפשר לומר גם על עבודה רגילה,

   רק שבעבודה רגילה נוספות עוד שתי טענות - פרנסה לבית, וגם הרבה פעמים יש חוקים מגבילים והפרות חוזים.

זה לא האישו.

בכל מקרה, לא נראה לי שיש אמירה ששירות לאומי אסור באופן גורף מצד צניעות, אלא שיש בעיות, ומי שמרחיקה עצמה מהעניין מסיבה זו - לכל הפחות אין לבוא אליה בתלונות.

המנטליות אינה משתנה בין ש"ל לעבודה רגילה, לא מבחינת המחוייבות ולא מבחינת שום דבר אחר.

היחס לש"ל הוא התנדבותי, ולכן אין ממש בטענות שלך..

ואותה טענה שאמרתי לך מקודם, מנטאליות היא גם טענה שאינה משפיעה הלכתית!

ב. לפחות כרגע, אני לא תקפתי את אלו שלא עושות ש"ל,

    אתה זה שתקפת את אלו שעושות ש"ל, ולכן אני טוען שאתה טועה גם בגישה וגם בעובדות.

ג. אני לא מעוניין להיכנס לוויכוח מי צודק, אני אישית חושב שפשוט כל אחת תמצא את מי שמתאים לה גם מבחינה השקפתית.

   אתה טוען שאלו שעושות ש"ל טועות בדרכן, ולכן אני חושב שאין לך את הזכות לעשות זאת,

   ובעיקר מכיוון שהטענות שלך לא מבוססות על כלום!

למה? בגלל מכלול של גורמים. זאת עובדה נתונה. זה היררכיה פשוטה. ממוצעת - כי ודאי שיש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן.

מנטאליות היא גורם מכריע מאוד בסוכיא ההלכתית של צניעות. צניעות זו סוגיא שגבולותיה חמקמקים בהגדרה, ויש בה הרבה נפח גם למנטאליות. זה מוכח מתוך הסוגיות ההלכתיות.

ב. לא תקפתי. תראה את שורש הדיון והשתלשלותו. טענתי שיש בעיות בהרבה מקומות. ברור שיש מקומות גם בלי בעיות, אבל זה גם שאלה של הנהגה, חינוך ומכלול.

ג. אני לא טוען שכולן טועות, אבל ודאי שחלק גדול מהן. לשאלת הדיון, ברור שהייתי מעדיף לצאת עם מישהי שלא עשתה שירות מסיבה אידאולוגית, מאשר מישהי שכן עשתה (כאשר שאר הנתונים שווים), אך ודאי שלא הייתי פוסל על כך. ובאמת, אישתי עשתה שירות לאומי (במכון המקדש). לרגע לא חשבתי לסנן על העניין הזה.

בהתחלה דיברת על יחסי מרות - התברר שטעית

אח"כ דיברת על כפיפות מנטאלית - גם התברר שטעית

אח"כ דיברת על איך היא תעזוב? - והתברר ששוב טעית ודווקא בעבודה רגילה יש הרבה יותר מחוייבות ולחץ מכל הבחינות

אח"כ שוב חזרת למנטאליות - שוב זה התברר כלא רלוונטי

עכשיו אתה מדבר על היררכיה - גם לא רלוונטי, גם כשהיא תעבוד אם מדובר על שכירה אז תמיד תמיד יהיה מישהו מעליה.

                                         ובלי קשר, זה דבר שהוא מאד לא רלוונטי הלכתית.

בקיצור, אתה החלטת שש"ל זה אסור ורק אח"כ אתה מנסה להמציא את ההלכות למה זה אסור...

ובלשון יותר פשוטה - "קודם ירית את החץ ואח"כ ציירת סביבו את המטרה."

ארחיב בהמשך בעז"ה.

הכל סובב סביב החץ שירית בהתחלה,

עכשיו אתה רק מצייר את המטרה סביבו.

יחסי מרות, כפיפות מנטאלית, היררכיה - זה ניסוחים שונים עם דגשים שונים לאותה נקודה. רק חידדתי אותה, עם הדיון.

בשום שלב לא "התברר שטעיתי" או שזה "לא רלוונטי". לפחות לי לא. לא ראית בדביך שום דבר שסתר את דבריי, רק ניסיתי בניסוחים שונים להבהיר את הנקודה.

גם העניין של היכולת לעזוב - עניתי. אם לא הבנת את תשובתי - אתה מוזמן לשאול ואסביר שוב. זה עוד לא סיבה להכריז על ניצחון בויכוח בטרם עת.

בשום שלב בדיון לא טענתי ש"שירות לאומי זה אסור". היה כאן דיון מציאותי על מצב הש"ל מבחינת פוטנציאל לבעיות צניעות. השיקול אם ש"ל זה טוב או לא נוגע לעוד כמה סוגיות, רבות מהן נידונו כאן בשרשור במקומות אחרים.

אם יש לך עוד משהו חשוב לומר, אתה מוזמן לומר כעת, אבל בנחת ובבהירות, ואם אפשר - בשמך ולא בשמי.

ועדיין לא הבנתי מדבריך מה ההבדל בין עבודה רגילה כעובדת שכירה לש"ל.

לפי דבריך, אסור לנשים לעבוד?

וגם אשמח לראות על מה אתה מבסס את דבריך..

(שות SMS ודומיו לא נחשב כי בד"כ לא ברור ממנו אם מדובר על פסק או סתם השקפה אישית של הרב,

 רק שו"ת שמבסס את דבריו על השו"ע ו/או מקורות קדומים אליו.)

הגיל, הניסיון, המעמד באירגון

אני מוסיף כעת: פעמים רבות גם חוסר התאמה בין הגדרות התפקיד למסגרת השעות, או אפילו תפקיד לא מספיק ברור ('כוח עזר' לא מספיק מוגדר), כפיפות לכמה גורמים שונים.

כל אלו ועוד, גורמים למציאות מנטאלית שיכולה להיות בעייתית מבחינה הלכתית. לא בהכרח, אבל בסיכויים גבוהים יותר מאשר עבודה רגילה.

וכאמור, יש גם עבודות שהן בעייתיות.

עיין כאן - כמה טיעונים ותשובות בעניין (ראה גם בסוף קישורים שונים).

וכן כאן.

התשובה הראשונה שהבאת ממש לא רלוונטית, הרב שם בכלל לא ציוני, אם אתה רוצה אני יכול להביא לך גם תשובה של האדמו"ר מסאטמר.

עפ"י התשובה השניה, אכן אין שום הבדל וודאי שלא מבוסס.

הבעיית צניעות שם לא קשורה לעצם השירות לאומי, היא עצמית.

הוא רק אומר שצריך לבדוק את התפקיד בש"ל (בדיוק כמו שבודקים מקום עבודה).

הבעיות צניעות בשניהם היא אותו הדבר!

אם תסתכל גם בתשובות של הרב שמואל אליהו,

המסקנה היא למעשה לא להיטמע בציבור החילוני,

וזה דבר שהוא רלוונטי לש"ל בדיוק כמו לעבודה רגילה!

בכ"מ, הפסקים (בייחוד התשובה הראשונה) שהבאת לא מבוססים על הלכה, אלא על השקפת עולם ספציפית של אותו רב.

אפילו המחלוקת סביב ה-"ממלכתיות" / "סירוב פקודה" עם כל העניין של ההשקפתיות בגישות, היא הרבה יותר הלכתית מכאן.

כאן הטענות של הרבנים הם נטו השקפתיות בלי ביסוס הלכתי.

דרך אגב, דבר דומה מאד זה גם בעניין העלייה להר-הבית,

אם לומדים את הנושא, אפשר לראות בקלות שהפסקים לאסור עליה להר מבוססים נטו על השקפה.

אמנם הסברות נראות על פניו הלכתיות, אבל מדובר על פסקים תקדימיים שלא היו אף-פעם בעבר..

עד עכשיו דיברתי יהדות. אם המושגים שלך אחרים, כנראה שמראש לא היה לנו שיח משותף. אני מיצר על בזבוז הזמן של שנינו.

אם היית מדבר איתי על הלכות שבת וכד' אז אולי דעתו הייתה רלוונטית.

אבל ברגע שהוא לא לאומי ולא ציוני, אז מה הקשר שלו לדברים האלה???

כמו שכתבתי מקודם, כאן הדיון הוא לא הלכתי אלא השקפתי,

וברגע שההשקפה שלו שונה מהותית מהציבור שעליו אנחנו מדברים, דעתו אינה רלוונטית!

ונכון, לא היה בינינו שיח משותף כי ירית את החץ ורק אח"כ ציירת את המטרה..

אז בכלל לא היה מה לדון, וגם את זה כתבתי מקודם..

כשאני משקיע זמן ומחשבה בדיון, זה בד"כ בשל הצטרפות של כמה גורמים:

נכונות הצד השני להקשיב ולדון בצורה נורמלית, רלוונטיות הדיון לציבור הקוראים, וחשיבות הנושא עבורי.

הנושא הזה לא ממש בנפשי. אתה תוקפני ולא מקשיב, ומבחינת ציבור הקוראים - נראה לי שטענותיי משכנעות ולא ממש השבת עליהם.

אשר על כן - אני חתרתי לסיום הדיון.

בנות עוזב את השירות בחודשי השירות הראשונים, עד חנוכה בערך - ועובר לשירות אחר. בנוסף, ישנו לרוב גם גל מעברים שני בסמיכות לפסח, אומנם יותר קטן מהראשון אבל עדיין. וזה בלי להחשיב מעברים פה ושם לאורך השנה שמצטברים ביחד למעברים רבים.

מתי בפעם האחרונה בדקת את הנתונים הנ"ל עם ראשי האגודות? (אני בדקתי).

כשמדברים צריך לדבר עם בסיס נתונים עובדתי. רואים שלא עשית זאת, כי עובדה שאפילו כאלה שעובדים עם "ילדים" "סניף" "הורים" - עדיין עוברות, למרות הכל.

עזוב. אני לא דן איתך.

שאני יודע על מה אני מדבר. דיברתי מתוך עובדות נתונות שמגיעים מתוך האגודות עצמן, וששמעתי באוזניי מהאנשים האמונים על כך.

אבל אתה, בעיקר מדבר. אתה אומר מה ש"נראה לך" "נראה לך שהבחורה לא תעזוב את השירות בגלל... - אז ברור שזה האמת". אז זהו, שלא. זה לא האמת. המון בחורות עוזבות את השירות באמצע ועוברות לשירות אחר.

וכמובן, אתה לא דן איתי. קשה לדון עם אדם שמעמת אותך עם דברים רציניים, ושאין לך באמת מה לענות לו.

כל טוב.

רב תקני השרות לאומי הרבה יותר צנועים מכל עבודה ממוצעת במשק ואלה שלו לרב יש בהן בעיות צניעות שיהיו בכל עבודה אחרת.

צניעות זה טיעון שאני בחיים לא אבין. יש מקומות בעייתיים ספציפיים לא צריך לעשות בהם.

דווקא רב התקנים הן בתחומי חינוך ורווחה ששמה יש סיכוי גדול לעבוד עם 100% נשים סביבך. מקסימום גבר אחד.

בשנת שרות שניה שלי שהיתה במקומות חילוניים לא עבדתי אפילו עם גבר אחד.

בשנת שרות ראשונה הייתי בביה"ס דתי ושמה היו כמה גברים שעבדתי איתם המנהל+ כמה מורים גברים.

בפועל רב הקשר היה עם מורות ומהמנהל בגלל שהוא מנהל במילא נשמר הדיסטנס (במקרה שלי הוא גם היה דתי).

במשק בהרבה מקומות עבודה עובדים עם גברים חילוניים שהם לא המנהלים שלך או מישהו שרואים פעם ב... אלא זו עבודה שוטפת.

אבל זה לא משנה איפה היא תהיה בשרות לאומי, עבודה או לימודים הסיכון יהיה אותו דבר במילא.

דווקא השר"ל נותן "מצב ביניים" בגלל שיש עלייך רכזת דתית.

אם מישהי תתחיל ללמוד במקום שיש בו רק בנות דתיות אז ה"סיכון" ידחה במס' שנים.

אגב, בשרות לאומי יש לא מעט תקנים בחינוך ורווחה שבמילא 100% מהעובדות הן נשים ברמה גבוה.

אני לא מכיר את זה מקרוב, ולא חקרתי את הנושא.

בסך הכל באתי לומר שלא הייתי פוסל בת שלא עשתה שירות לאומי מטעמים כאלה.

[בנוסף, צריך לזכור, שקיומן של מסגרות צנועות, לא מחייב שלכל בת עמדה האפשרות לבחור בהם, יכול להיות שיש מסגרות צנועות, אבל כל האפשרויות הרלוונטיות עבור בת מסוימת היו עם בעיות צניעות].

"כשם שפרצופיהם אינם שוים, כך דעותיהם אינן שוות".

גבעוני בד"כ ימצא גבעונית

חרדי בד"כ ימצא חרדית

דתי לייט בד"כ ימצא דתיה לייט

ציוני בד"כ ימצא ציונית

...

ואותו הדבר גם כאן..

אמנם קיימים זוגות שיש ביניהם שוני אידאולוגי מהותי, אבל..

א. זה דבר שהוא יחסית לא נפוץ

ב. הילדים יוצאים בד"כ מאד מבולבלים

היא צריכה לעשות את מה שהיא חושבת לנכון,

והיא גם תמצא בע"ה חתן שיתאים לה (בעיקר אידאולוגית).

יש ה רבה פעמים שבגדול מסכימים אך עדיין יש שינויים.

יש לי לא מעט חברים שהתחתנו עם נשים שהיו ציוניות והם לא.

יש הרבה דברים שהשיוני לא מאד עקרוני ולא מאד משנה.

לא לתרום ולהתנדב זה ערכי?

הפוך= שירות לאומי זה אחד הערכים הכי גדולים שאני מכיר!!

מי שמתחננת להתחתן מוקדם עדיף שתתחיל ללמוד ולעבוד.

משפחה שלא עובדת נופלת כנטל על החברה וזה הרבה יותר מועיל משרות לאומי.

חוץ מזה שאפשר לעשות חסד בעוד הרבה דרכים חוץ משרות לאומי.

לא רק בש"ל.

יש בנות מקסימות שלא עשו שירות וחייהן מלאים חסד ונתינה בכל מקום שהן נמצאות.

לש"ל אין מונופול על החסד..

(כולל שאלות על מראה, וכו'...).

אבל כנראה שאם שואלים את השאלה עדיין מחפשים את הדעות של אנשים. כי את זה ^^^ אני מניח שרובנו המוחלט (כולל שואלי השאלות הנ"ל) - יודעים זה מכבר.

בס"ד

לא אפסול על דבר כזה...לדעתי זה גם טיפשי...אבל כל אחד ודעתו..

בהצלחה

שאופציית הדיונים על עולם הדייטים מאוד דלה.

הדיונים ממחזרים את עצמם ומתמצים בקצב די מהיר.

הבעייה שרק הדיונים על אותו עולם נגמרים, ולא העולם עצמו.

לדעתי שירות לאומי זה לפעמים מיותר.

עדיף ללמוד מקצוע, להתנדב בתור סטודנטית, ולהתחתן כשהלימודים (או רובם ) מאחורייך.

אני סטודנטית נשואה+ וזה לא פשוט. 

להקים בית נאמן בישראל זה הרבה יותר חשוב מלהתנדב שנה שנתיים שלמות ולהתפנן עם חברות בדירת שירות.

אשמח לשמוע גם את דעתך בנושא.

כדאי לעשות מה שלדעתך הכי נכון...זיווגך יגיע בעז"ה עם ובלי השירות לאומי

אני לא עשיתי שירות..גם כי לא מצאתי את עצמי שם וגם כי היה לי חשוב להתחיל ללמוד וואלה לפני כמה ימים מישהו פסל אותי רק בגלל שלא עשיתי שירות..זה ביאס אותי ממש

ולהרגיש רע עם עצמך כל יום שקמה בבוקר?

הבחור ניסה לברר למה לא עשית שירות?

לא ניסה לברר..אני שלמה עם עצמי מאד שלא עשיתי כי זה פשוט לא התאים לי ולא רציתי לעשות כי כולן עושות..ואני חושבת שהתרומה לעם ישראל לא מתחילה ונגמרת בשירות לאומי..אבל כשפוסלים על זה זה מבאס ממש.ותכלס מי שפוסל בגלל זה כנראה פשוט לא בשבילי.

אם הוא פסל מבלי לברר למה...לדעתי הוא לא הכי בוגר...

זה לא נעים שדוחים בן אדם אבל במקרה הזה לדעתי הרווחת...

מאחל לך שתמצאי את זיווגך ההגון במהרה!!

אותו אחד שלא יתאכזב מהבחירות שעשית ;)

בהצלחה

אם זה בגלל אידיאולוגיה נגד המדינה זה משהו אחד

ואם זה בגלל אידיאולוגיה שלמדינה טוב, כלכלית, בלי בנות שרות  זה משהו אחר.

זה שהרב שלך לא אוהב את העניין של ש"ל,

זה לא הופך את זה ישר להלכה.

דרך אגב, גם ההלכה לא כ"כ מתלהבת מדיני שחיטה, הלכות שבת וכו'.

לא שמעתי/ראיתי אף-פעם על משהו שההלכה מתלהבת ממנו.

בס"ד

ובאיזה שהוא שלב פשוט הפסקתי- מרוב הלם.

אני מבינה שאנשים שכתבו כי מקומות שירות לאומי הם לא צנועים בהכרח לא מכירים ולא יודעים ולכן מרשים לעצמם להגיב בצורה הזאת.

בתור אחת שעושה כרגע שנה שנייה של שירות לאומי מאידיאולוגיה- הייתי רוצה לשפוך את ליבי.

תחילת כיתה י"ב נפתחתי ברצינות לעולם של "מה אני עושה עם חיי כרגע?".

האפשרויות היו רבות- מעשיית צבא, שירות לאומי (ואיזה השאלה "איפה?") או לא לעשות בכלל.

ביררתי עם עצמי לעומק, לרוחב, לאורך ועד הסוף מה אני צריכה לעשות עם חיי בסוף י"ב.

לעשות צבא? ואם כן למה?. לעשות שירות לאומי? למה? מדרשה? למה?.

בסופו של דבר החלטתי שירות לאומי. ואני לא מתחרטת לשנייה על החלטה הזאת. והיה לי קשה. אני לא אשקר.

ובסוף השנה השנה החלטתי לעשות שנה נוספת במקום אחר, למרות כל הקשיים.

קודם כל הרתיח אותי לראות אנשים שכותבים "לא לכל אחת מתאים לעשות שירות לאומי."

סליחה?! לא כל אחת צריכה\יכולה\מחויבת לתרום למדינה שלה? לעם שלה?

נראה לי הזוי לחלוטין שיש אפשרות בחירה בכלל האם לתרום לעם שלי או לא.

העניין הוא כזה- יש כל כך הרבה תקנים ותפקידים שאין סיכוי שמישהי לא תמצא את עצמה.

(בתור אחת שהיה לה מאוד קשה למצוא תקן לשנה ראשונה והייתה על סף יאוש וויתור!)

ובקשר לצניעות-

נכון. יש הרבה מקומות שלא מתאימים לבנות השירות הלאומי, הצדיקות והחסודות מעם ישראל- ואני אומרת את זה באהבה רבה! וחס וחלילה לא בזלזול. יש מקומות שפשוט לא מתאימים לבנות דתיות בכלל ויש מקומות שלא מתאימים לבנות ספציפיות.

מה לעשות? לא לכולן מתאימה אולפנה, לא לכולן מתאים לעשות עם ילדים עם צרכים מיוחדים, לא לכולן מתאים להיות בבית חולים, לא לכולן מתאים להיות עם זקנים, לא לכולן מתאים להיות עם ילדים, לא לכולן מתאים להיות חולי סרטן\נכים\חרשים\עיוורים. לא לכולן מתאימה עבודה משרדית- משטרה\מוסד\שב"כ\קופת חולים\משרדי ראש הממשלה.

אבל צריך לחפש את בדיוק מה שמתאים לך.

את לא תלכי לעבוד? את תלכי! ובמקום העבודה שלך יהיו לך בעיות. עם הבוס. עם המזכירה. עם שעות העבודה. עם האוטובוסים. שנה מהחיים שלך את לא יכולה לתרום לעמ"י?

ילדים בני 18 יכולים למות בשביל להגן עליך ואת לא יכולה לעזור קצת לקשישות במצוקה? לנערות בסיכון? למשפחות שאין להם מה לאכול ומה ללבוש? לילדים שסובלים כאבי תופת מסרטן ועוד מחלות נוראיות אחרות? לילדים אתיופים שלא מצליחים להשתלב בחברה הישראלית? לעולים מרוסיה שאמא שלהם בקושי סוגרת את החודש בתור מנקה והיא לא מדברת מילה בעברית ולכן חשוב לה שהבן\בת שלה ידעו עברית וילמדו מתמטיקה ואנגלית הכי טוב שאפשר?

קצת לתרום, לא ביקשתי שתרוצי במכנסיים לצד עשרות גברים עם רובה. ביקשתי שתתני קצת מעצמך לזולת- לעם שלך.

את לא חייבת להסכים עם הדעות שלי. את לא חייבת להסכים לדעות של המדינה, של ראש הממשלה- גם אני לא מסכימה.

אבל זה לא סותר שאת לא יכולה לתרום. תתרמי במה שאת כן יכולה. במה שצנוע לפי דעתך. 

תחשבי קודם- אולי מדרשה לפני השירות? אולי זה יתאים לי יותר? תחשבי אם שירות לאומי זה באמת הדרך שלך ואולי בכלל צבא? תחשבי. אל תתני לזרם לסחוף אותך. תהיה את. תלכי לאיפה שמתאים לך. תעשי שנה. שנתיים. שלוש. אבל תתרמי איכשהו.

תפעילי את השכל. אני לא מאמינה ב"ללכת אחרי הזרם". זאת צריכה להיות ההחלטה שלך. אבל שזאת תהיה החלטה שתורמת לעמ"י.

זאת לא חייבת להיות במסגרת של שירות לאומי. אבל אם ילדים בני 18 מתים כדי להגן עלינו, אין סיבה בעולם שבנות בנות 18 ישבו במכללה\אוניבריסטה\סימנר ולא יתרמו לעם שלהם.

לא בגלל שאני עושה. לא בגלל שהבנים עושים. בגלל שזה העם שלך ואת מחויבת לעזור לו. 

*יש עוד דרכים לתרום.

די"מ - למה אתה משתמש בהשלמה אוטומטית? תכבה את החיזוי ואולי זה יגרום שיותר תצטרך ללחוץ על המקשים, אבל אנשים לא יתבלבלו מהחיזוי של הפלאפון שלך...

בס"ד

גם רשמתי בתגובה הקודמת שלי שתרומה לא חייבת להיות דרך "השירות הלאומי".

אבל להגיד בהכללה גסה שכל השירות הלאומי הוא לא צנוע ובגלל זה אני לא עושה שירות לאומי-

זה שקר.

לפחות על תעבדו על עצמכם. בבקשה.

בחורה שמאמינה שהיא תורמת לעמ"י בכך שהיא מתחתנת ויולדת ילדים- שתלך על זה בכל הכח!

ברצינות. אבל שלא תעבוד על עצמה שהיא לא עושה שירות לאומי כי זה לא צנוע.

זה צנוע- תלוי באיזה מסגרת ומה את עושה. שתהיה אמיתית עם עצמה.

לא לחפש תירוצים "למה אני לא עושה שירות לאומי". היא לא נותנת דין וחשבון לי-אלא רק לעצמה ולקב"ה.

היה יותר שמח אם לא הייתי עושה שירות. (ואני ממש לא מצטערת שעשיתי)

הוא ממש נגד זה ואני יודעת שיש לו גם חברים כאלה..

אז זה פשוט תלוי בבנאדם!

בהצלחה שיהיה.

יהיה לי קשה לצאת עם בת שעשתה שירות לאומי בגלל מניעים אידואלגים של תרומה למדינה...

קודם כל, אני מאמינה לגמרי בשירות לאומי, מנסיון! ולא בגלל שזה המסלול הקבוע מראש. אני בחרתי לעשות שירות! ואם לא הייתי מאמינה בזה לא הייתי עושה. זה נראה לי הדרך החכמה ביותר לעבור בשלום מהתיכון להמשך החיים.

זה מסגרת שנותנת לך אפשרות להעניק לסביבה שלך, שנה של נתינה נטו! זה מפתח בבחורה צדדים קריטיים באישיותה.

אני אישית רואה הבדל ברור בין חברותיי שזכו לעשות שירות לבין אלה שלא. שתי הסוגים הן בחורות מצויינות, אבל משהו חסר..

נראה לי הלחץ הזה של חתונה-ילדים הוא לחץ חיובי, אך מצד שני צריך לסיים לבנות את האישיות בנחת, והשירות זה מקום מצויין. מקום של נתינה, של קבלה, של בירור עצמי מעמיק..

כן, יש חיסרונות במקומות שירות וצריך לבדוק טוב טוב טוב לפני שמגיעים למקום ומי שעושה את הבירורים הנכונים לרוב לא נופל בפח.

סליחה על האורך, אבל זה ממש בנפשי.. כל ההתנגדות האידיאולוגית לשירות לאומי..

כדאי שתסתכל סביבך בעיניים קצת יותר פקוחות ותחשף לכל הטוב שיש בארץ שלנו. נכון, לא הכל מושלם. אבל מישהו הבטיח לך את הגאולה על מגש של כסף? צריך להיזהר לא לחטוא בכפיות טובה.

נק' למחשבה.

http://www.themarker.com/misc/1.575836

זינוק מחירי הדיור בשנים האחרונות משפיע על השכירות שמשלמות העמותות ולמעשה מוריד את הכדאיות של ההתנדבות הזו כמעט לאפס.

גרה בה, יש לה בעייה.

מה הקטע? אידיאולסטיות זה דבר שנבנה בנפש ולא דבר מוכרח שכולם עושים - אז עושים.

את תחושת השליחות למען הגאולה וודאי שכל יהודי צריך לפתח. 
אבל אני כופר בכך ש: א. שירות לאומי זה הכלי שמפתח את השליחות להביא את הגאולה. ב. שצריך שנה שלמה 'כפויה' כדי לפתח את השריר הנפשי הזה. 
כל החיים צריך להתנדב ולתרום למען גאולת ישראל. לא באופן שרירותי שנה, ואז לשכוח מזה "לנצח".

צריך לשרוף על זה את כל החיים..

אבל יש שנה אחת בין הלימודים ליציאה לחיים שהיא יחסית נוחה מבחינת התזמון לצאת מהשיגרה ולתרום.

ובשנה הזאת אנו מביאים יותר לידי ביטוי את האידיאלים שלנו.

ומצטער להגיד לך, אידיאלים בדיבורים ובלי מעשים שווים כקליפת השום!

אז יכול להיות שיש לך נפש אידיאליסטית, אבל לא נראה לי שאפילו הקב"ה סופר את זה..

הדיבור לא היה על מימוש אידאלים אלא על חינוך לאידאליסטיות. דתית לאומית טענה שהשירות חשוב כיון שהוא יוצר חינוך לאידאליסטיות, וצעיר רענן ענה לה שיש דרכים יותר יעילות לכך. מימוש אידאלים - זה אכן דבר שצריך לעשות כל החיים, ואף אחד כאן לא חלק על כך.

את כאן טוענת טענה אחרת, שהשנה עצמה חשובת כמנה מרוכזת של מימוש אידאלים. על כך אנחנו חולקים וטוענים שזה בזבוז זמן. את הזמן הזה האשה צריכה להשקיע בעצמה, כדי שבהמשך חייה תוכל לממש את האידאלים שאותם היא צריכה לממש בצורה יותר שלמה ואפקטיבית.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם הסיבה האידיאולוגית לא סותרת את גישתי ואמונתי  -אין סיבה שלא.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.