1) בת כמה הבייביסטר?! תלוי..

אם זה לזמן ארוך בד"כ אני אעדיף מישהיא בת 20 ומעלה..

ואם זה לזמן קצר לא מפריע לי מישהיא מכיתה ו ומעלה.

2) משלמת , לפי בקשת הבייביסיטר, נע בין 15-25 ש"ח.. תלוי בגיל של הבייביסיטר, כאמור. זה לא שאני אומרת לה כמה אני משלמת, מטבע הדברים, בת 20 + תבקש סכום גבוה יותר, אבל יחד עם זאת היא אחראית ובוגרת יותר, ובעלת שיקול דעת.

ובייביסיטר בת 12 תבקש פחות, אך מנגד אי אפשר לצפות ממנה לאותה אחריות לה את מצפה מבחורה בת 22.

3) אני משתדלת לבקש ממנה כמה שפחות דברים, אבל אם אין ברירה, כמובן שהיא תתן להם ארוחת ערב,

לגבי הניקיון אח"כ, אני רק מבקשת מנה אם היא יכולה לפנות את הצלחות לכיור.

להלביש פיז'מות אני כן מבקשת, שוב אם יש צורך.

לקלח.. ממש לא. נראה לי מסובך לבקש מבייביסיטר .

בגדול, אם אין ברירה, תבקשי ממנה מה שצריך, אבל אם יש אפשרות שתקראי לבייביסיטר אחרי שהילדים כבר אכלו, והתלבשו פיז'מות וכו' זה עדיף.

כך יהיה יותר קל לבייביסיטר ולך יהיה פחות בלאגון כשתחזרי..

אני בעצמי הייתי בייביסטר ואני יודעת כמה זה מקל כשהאמא עושה את רוב העבודה..

1 20-22

2. 15-25 (גם נסיעות..), צפון

3. אולי אופציה א' שציינת, מעבר לזה לא

1. 15-18.

2. 15-20 (תלוי כמה היא לוקחת). אני גרה בשומרון.

3. כן אבקש לתת ארוחת ערב אם לא הספקתי לתת (או שאני יוצאת לפני הזמן של ארוחת הערב ולא רוצה שהבנות יאכלו מוקדם מדי).

להלביש פיג'מות, אם יצאתי בשעה מוקדמת.

1- בין 14 ל20, תלוי מה צריך (לא דומה להשאיר עם ילד ישן לשעה כמו לאסוף אותו מהמעון עד ארוחת ערב..)

2- בין 15 ל25 תלוי בגיל.

3- ארוחת ערב כן- כי אין ברירה. הילד צריך לאכול.. אני משאירה מראש כמובן בכמות שתספיק גם בשבילה.

לפנות- לא מבקשת, לרוב הביביסיטר לא משאירה מלוכלך.

לטאטא- לא מבקשת. 

מקלחת- אפעם לא. או שמקלחת לפני או אחרי או שמותרת. לא לענין בעיני.

פיג'מות ושינה- רק אם אין ברירה. 

1. 12-18

2. 12-15

3. לא מוכנה לשלם יותר כי היא רק שומרת על ילדים ישנים או שקוראים ספר.

לפני שנה אחת בת 20 דרשה 20 ש"ח אם הם לא ישנו למרות שהשארתי רק גדולים שקוראים או משחקים בשקט, ו-15 אם הם ישנים. נאלצתי לקחת אותה כי כל השאר היו תפוסות אבל לא אהבתי את הניצול הזה

צריך לזכור שאם יוצאים צריך לשלם על הנסיעות ועל המתנה ועל הבייביסיטר.

אם אשה עובדת וצריכה קייטנה בחופש זה קצת שונה כי היא מכסה עלויות ויותר מזה.

1. מי כיתה ח' או ט  ומעלה . (מעדיפה גדולות יותר ,י"א ומעלה .... ) כי יש לי תינוק -פעוט בן שנתיים .

2. שאלת כמה הן לוקחות ואז מביא להן ....

בערך בין 15-25(הגדולות יותר לוקחות סביב ה20 ....)

3. הביבסטר באה רק כשהם ישנים כבר .

לפעמים היא באה כשהם במיטות אחרי הכל  , אחרוחת ערב מקלחות .... והם במיטה עוד קצת ערים .

(זה יצא פעם או פעמיים )

נ.ב

יש לי ילדים קטנים (בן שנתיים , חמש וחצי ).

בעיה שלך שאת יוצאת ולא של הביביסיטר. 

בחורה בת 18 הזמן שלה גם שווה משהו ואם את מחליטה שאת רוצה או צריכה לצאת זאת לא בעיה שלה.

אם מיוזמתה אין לה בעיה עם 15 ש"ח סבבה אבל להגיד לה שזה מה שתשלמי ולא מעניין אותך זה ניצול לדעתי.

[מרגישה פסדר להגיב בפורום הזה כי זה היה בכותרת ]

מה ניצול?

היא בת 20, השכר מינימום שלה זה 23, וכשהיא מבקשת 15-20 את קוראת לזה ניצול?

אני לא יודעת איך לומר לך את זה, אבל גם אני שאני בת 17 [שמיניסטית] לא באה למשפחות שמביאות לי פחות מ20 לשעה. זה השכר מינימום שלי ואני לא מוכנה שאף אחד ינצל אותי..

זה ממש לא הבעיה של הביביסיטר שאת נוסעת וצכה לשלם על כל מה שנלווה. היא מפנה מהזמן שלה בשביל הילדים שלך, מגיע לה שתשלמי לה כמו כשצריך!! לקחת ביביסיטר ב12 שקלים לשעה זה מחפיר. מה קרה, היא לא מתאמצת? להיות עם ילדים זה ככ קל?

מינימום עשרים שקל לשעה והייתי שמחה ליותר

זה יותר קשה לי מניקיון

שמה אני לוקחת ארבעים

ואסביר למה:

זה לא אחים שלי, זה ילדים של מישהו אחר.

אין מצב שאני יכולה להעיר או לדרוש מהם משהו

אא"כ האמא ביקשה את זה בפירוש

וקרה לי כבר שהאמא ביקשה

ולי אין דם לצעוק כמו שהיא רצתה

על הילדים שלה

זה עבודה ממש קשה כי אני צריכה להעסיק את הילדים

לוודא שהם בסדר, לא רבים והולכים לישון

כולל כל מה שאת רוצה, זה מלא עבודה

ותסלחי לי, לא שאני אומרת שהילדים שלך מסריחים

אבל זה מגעיל לקלח ילדים של מישהו אחר

וזה נראה כאילו את דורשת ממנה גם את העבודת ניקיון

זה די ניצול

ואני שביעיסטית עכשיו.

1. מחפשת מגיל 15 ומעלה 

2. משלמת 15 לשעה אזור המרכז

3. בייביסיטר זרה אני מביאה רק כשהילדים ישנים, מקסימום הגדול עוד קורא בספר אחרי מקלחת

וצריך להגיד לו ללכת לישון בשעה המתאימה

כשאני צריכה לצאת מוקדם יותר, זה או בייביסיטר שהיא בת משפחה, 

וגם לה אני משתדלת לא להשאיר מקלחות, (לנו לא קל עם זה, אז לבחורה צעירה?)

ארוחת ערב כן, ובד"כ הן משאירות נקי ומצוחצח

ואם לא מצאתי בייביסיטר בת משפחה, אני מחלקת את הילדים אצל חברים,

טוב אז ככה. העבודה שלי היא אחרי צוהוריים בעיקר. עובדת כל הימים חוץ מראשון.אז יש לנו שכנה שגרה מולי ממש אנחנו באותה קומה. ויש לה מלא בנות 10 בערך. אז לקטנות אני משלמת 10 ש"ח לשעה. ולגדולות חמש עשרה ואני כן מבקשת מהן לעשות דברים.כי הן כבר קבועות אצלי והן נמצאות אצלי כל יום.

שמחתי לקבל מגוון תשובות, ואשמח לקבל עוד.

עכשיו אני רוצה לשאול שאלה מעשית:

יש לי הזדמנות ללמוד קורס שחיכיתי לו זמן רב.

הבעיה שמדובר בלימודי ערב פעם בשבוע.

אצטרך לצאת מהבית בשלוש וחצי בצהריים, ואחזור בעשר וחצי בלילה.

בעלי חוזר הביתה בתשע.

אין לי משפחה שיכולה לעזור.

שכנים? גם להם יש ילדים, אני יכולה לשלוח אליהם את הגדולים לשחק. אבל לטפל בקטנים, ולדאוג לארוחת ערב והשכבה, זה נראה לי כבר יותר מידי בשביל פעם בשבוע.

נראה לכם שהגיוני לבקש מבחורה בוגרת (בת 16 לפחות) לשמור על הילדים פעם בשבוע כולל מקלחות?

אני משתמשת בבייבי סיטר קבועה, רצינית ביותר, ומשלמת לה יפה (23 ש"ח - זה היום שכר מינימום)

היא מתייחסת לילדים ממש כאילו היו אחים או אחיינים שלה.

הרבה פעמים זול שווה זול.

לא אמרתי שאלה שלוקחות מחיר נמוך, הן לא טובות, אבל בד"כ, הן לא שומרות על קביעות.

אימא שנעדרת מהבית פעם בשבוע באופן קבוע, חייבת בייבי סיטר שמוכנה להתמיד, ולא מודיעה  פעם בשבועיים שהיא לא יכולה כי יש לה השבוע מבחן ענק.

מי אלה ששומרות על קביעות?

בד"כ אלה שבאמת זקוקות לכסף....

לכן כשאת לוקחת מישהי רצינית ומשלמת לה טוב, את מרוויחה טיפול טוב לילדים, ואת גם עוזרת בכבוד לבחורה טובה ממשפחה מעוטת יכולת!

זה נהנה וזה לא חסר.

לדעתי הגיוני בהתחלה יהיה קשה לה ולהם אחכ יהיה יותר נעים וכייף והם יחכו לה. אולי בהתחלה לא כדאי מקלחות שלא יתקלחו באותו יום מה יש? חורף... אולי בהמשך שכבר יהיה אמון ויחסים טובים עם הביביסיטר אפשר לבקש.

עונה גם בתור אמא וגם בתור ביביסיטר לשעבר.

אמא ל 6 , נראה לי שאשמע לעצתך. תודה.

אחרי שהילדים יכירו אותה, אפשר לדאוג למקלחות של 2 הקטנים בלבד, ועם עזרה של אחד הילדים הגדולים

שיקבל על זה תשלום.

אפשר לדלג יום אחד על המקלחות לגדולים, כך לא יהיה לך עול אחרי שתחזרי.

יש לי ביביסיטר קבועה, מאז שהיא בכיתה ח' ועד היום שהיא שמיניסטית. היא לא מהמשפחה אבל אנחנו בהחלט מתייחסים כמו למשפחה

משלמת לה סביב ה-18, בד"כ יותר (בכיתה ח ביקשה 12 וכששאלתי אותה בשביעית כמה לשלם לה היא אמרה לי שלא העלתה את המחיר. אני העליתי לה מעצמי כמעט מהתחלה). גרה ביישוב

היא מגישה ארוחת ערב בכיף, מפנה אחריה (אני ביקשתי שלא תעשה עבודות בית כולל כלים), מחליפה לפיגמות ומשכיבה. לפעמים היא מעצמה הייתה מקלחת.

לגבי הקביעות, אני עשיתי את זה כשהיה לי ילד אחד, הבייביסיטר הייתה בכיתה ח'. היא הייתה מדהימה. זה היה קצת פחות שעות (17:00-21:00) אבל השעות הקשות היו עליה, השארתי לה פיזמות על המיטה וארוחת ערב בצלחת. שילמתי לה אאל"ט בין 80 ל90 כל פעם.

היא מרגישה מאוד בנוח אצלי ומביאה לפעמים חברה שתעזור לה עם הילדים או שתהיה איתה אחרי שהם נרדמים.. 

קרובות משפחה - אני לוקחת גם בחורות בנות 14, כי אני מכירה וסומכת עליהן.

שכנות וכאלה - רק מעל 17.

2. הסכום משתנה מאזור לאזור ומעיר לעיר.

3. אוהו. אף פעם לא נתתי לבייבי סיטר לטאטות, להלביש או לקלח.

המקסימום שאני עושה זה - מניחה על השולחן לחמים לכולם, עם פרוסה או שתיים רזרבה. מוותרת על ירקות גבינה וחביתה באותו ערב.

מסדרת את הפיזמות כך שהילדים (לפחות הגדולים) יוכלו לקחת לבד או בעזרת הבייביסיטר

ומתפעמת כשאני חוזרת הביתה ומגלה אותם לבושים ומוכנים לשינה.

מוותרת על מקלחת ועל איסוף משחקים.

לא מסוגלת לתת לבחורה צעירה להתמודד עם השעות הקשות של היום לבדה. (אבל אני לא יוצאת כמעט בשעות אחה"צ, כך שזה קורה פעם באלף שנה אז זה לא נורא)

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  

בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.   

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב