לילה טוב. אני לא בטוחה אם אתם עוד זוכרים אותי. אני דידי, אני סובלת מהפרעה נפשית בשם הפרעת זהות דיסוציאטיבית שמכונה גם אשיות מפוצלת.
כרגע צפה ועולה בעיה מוסרית שאני מתקשה להתמודד עימה ולסחוב את עולה לבדי. אני מבקשת את עצתכם ודעתכם בבקשה.
כפי שניתן ללמוד מרבים בעולם עם הפרעה כשלי, היא מגיעה אחרי התעללות קשה ונמשכת בגיל צעיר. עד היום נמנעתי לחלוטין מלהתייחס לכך בפורום זה, וגם כעת אני לא ארחיב שום פרט אישי ולא אתייחס בשום צורה שהיא לגבי הערות אישיות מידי. אני מתייחסת לפרט הזה כיוון שהוא חיוני להבנת הקושי מול ההתמודדות בהווה.
יש לי חברים צעירים ממני, אנשים שראו בי מדריכה וחברה בוגרת, או פשוט שכנה חברותית במהלך השנים. חלקם חברים טובים עם אדם בלתי נסבל מבחינתי. הוא בלתי נסבל בעיניי כיוון שהוא עשה לילדים קטנים וחסרי ישע, את מה שנעשה לי בגילם, שבגינו אני לוקה בהפרעה שלי. הוא עשה דברים בהמיים וחולניים, איים והכאיב, פיזית ורגשית.
והם חברים שלו.
וכשאני שואלת איך הם מסוגלים להיות בחברתו ולחבק אותו ולשמוח בו, אני נענית שהוא לא רק איש רע, אלא יש בו גם צדדים טובים שהם זכו להכיר, ולכן הם מתעלמים מהצדדים הרעים בו ומתמקדים בטוב. הם מסבירים לי שנעשה לו עוול, ולא מגיע לו שינדו אותו ויתרחקו ממנו (כפי שאני ושכמותי עושים, בעיקר מדחייה), אלא שיבינו אותו ואת החיים הקשים שהוא עובר.
אם אני נשארת חברה שלהם- אראה אותם איתו שוב ושוב, בתמונות, בבילוי משותף, בשיחה, או סתם בחצר או במכונית. ואם אנתק איתם קשר- אפגע בהם וארגיש רעה ומתנכרת.
אולי באמת הוא מצטער על מה שעשה?
אם כך, אם הוא באמת מבין את חומרת מעשיו, איך ייתכן שאינו מבין את הרתיעה שחשים ממנו ומרגיש שנעשה לו עוול? איך הוא מעז בכלל להראות את פרצופו?
האם אני ממהרת לשפוט? האם אני ממהרת לכעוס ולשמור טינה. הרי הוא לא פגע בי ישירות.
האם ייתכן שכל הרתיעה שלי ממנו היא אך ורק מפני שאני חשה הזדהות עצומה עם קורבנות ההתנהגות שלו וחוזרת בלב אחורה, ורואה בו את האיש שפגע בי..?
אם כן, האם זה רע? אולי זו דווקה פרספקטיבה יעילה להסביר ולהראות עד כמה מעשיו נוראים?
או שלהיפך, בשל העבר שלי עליי לקרב אותו ולשוחח איתו עד שיבין מה קרה. ואולי גם אם אני אשוחח איתו ואבין מה הוביל אותו להתנהגות הרסנית כזו זה ירפא אותי ואוכל להשתחרר..?
אנא שמרו על דיבור נאות ומכבד, ואל תפנו טליי בשיחה אישית בשום אופן, רק מסר.
אם זה לא ראוי, אז סליחה מראש מכם. אני מתחבטת בזה רבות וזה אוכל אותי. אם אפנה לאנשי מקצוע הם יענו מה שלדעתם אני צריכה לשמוע, אבל אני מעוניינת לעשות מה שצודק ואמיתי, בלי להתחשב עד כמה זה קשה לי.
כל יום קשה לי.
תודה מראש שקראתם עד כה, ושאתם מקדישים לי מחשבה ודאגה.
כרגע צפה ועולה בעיה מוסרית שאני מתקשה להתמודד עימה ולסחוב את עולה לבדי. אני מבקשת את עצתכם ודעתכם בבקשה.
כפי שניתן ללמוד מרבים בעולם עם הפרעה כשלי, היא מגיעה אחרי התעללות קשה ונמשכת בגיל צעיר. עד היום נמנעתי לחלוטין מלהתייחס לכך בפורום זה, וגם כעת אני לא ארחיב שום פרט אישי ולא אתייחס בשום צורה שהיא לגבי הערות אישיות מידי. אני מתייחסת לפרט הזה כיוון שהוא חיוני להבנת הקושי מול ההתמודדות בהווה.
יש לי חברים צעירים ממני, אנשים שראו בי מדריכה וחברה בוגרת, או פשוט שכנה חברותית במהלך השנים. חלקם חברים טובים עם אדם בלתי נסבל מבחינתי. הוא בלתי נסבל בעיניי כיוון שהוא עשה לילדים קטנים וחסרי ישע, את מה שנעשה לי בגילם, שבגינו אני לוקה בהפרעה שלי. הוא עשה דברים בהמיים וחולניים, איים והכאיב, פיזית ורגשית.
והם חברים שלו.
וכשאני שואלת איך הם מסוגלים להיות בחברתו ולחבק אותו ולשמוח בו, אני נענית שהוא לא רק איש רע, אלא יש בו גם צדדים טובים שהם זכו להכיר, ולכן הם מתעלמים מהצדדים הרעים בו ומתמקדים בטוב. הם מסבירים לי שנעשה לו עוול, ולא מגיע לו שינדו אותו ויתרחקו ממנו (כפי שאני ושכמותי עושים, בעיקר מדחייה), אלא שיבינו אותו ואת החיים הקשים שהוא עובר.
אם אני נשארת חברה שלהם- אראה אותם איתו שוב ושוב, בתמונות, בבילוי משותף, בשיחה, או סתם בחצר או במכונית. ואם אנתק איתם קשר- אפגע בהם וארגיש רעה ומתנכרת.
אולי באמת הוא מצטער על מה שעשה?
אם כך, אם הוא באמת מבין את חומרת מעשיו, איך ייתכן שאינו מבין את הרתיעה שחשים ממנו ומרגיש שנעשה לו עוול? איך הוא מעז בכלל להראות את פרצופו?
האם אני ממהרת לשפוט? האם אני ממהרת לכעוס ולשמור טינה. הרי הוא לא פגע בי ישירות.
האם ייתכן שכל הרתיעה שלי ממנו היא אך ורק מפני שאני חשה הזדהות עצומה עם קורבנות ההתנהגות שלו וחוזרת בלב אחורה, ורואה בו את האיש שפגע בי..?
אם כן, האם זה רע? אולי זו דווקה פרספקטיבה יעילה להסביר ולהראות עד כמה מעשיו נוראים?
או שלהיפך, בשל העבר שלי עליי לקרב אותו ולשוחח איתו עד שיבין מה קרה. ואולי גם אם אני אשוחח איתו ואבין מה הוביל אותו להתנהגות הרסנית כזו זה ירפא אותי ואוכל להשתחרר..?
אנא שמרו על דיבור נאות ומכבד, ואל תפנו טליי בשיחה אישית בשום אופן, רק מסר.
אם זה לא ראוי, אז סליחה מראש מכם. אני מתחבטת בזה רבות וזה אוכל אותי. אם אפנה לאנשי מקצוע הם יענו מה שלדעתם אני צריכה לשמוע, אבל אני מעוניינת לעשות מה שצודק ואמיתי, בלי להתחשב עד כמה זה קשה לי.
כל יום קשה לי.
תודה מראש שקראתם עד כה, ושאתם מקדישים לי מחשבה ודאגה.
