זה לשמוע שיעורים בחסידות בנושא הזה של בזיונות ועלבונות.
יש ספר "נפשי תדום" של הרב ברוידא שמדבר בצורה מקיפה על הנושא הזה.
קוראת ספר על הרב אושר זצוק"ל שמדבר המון המון המון מעניין השפלות- איך שהאדם הוא לא מציאות ושכל מה שקורה זה רק השם ,ושאין לאף אחד כוח מעצמו.
שיעורים וספרים של הרב ארוש -שאין אנשים, אין מציאות, יש רק השם, וממילא כל מי שפוגע ומבזה- זה מאת השם. אם אדם יעשה תשובה, אם לא יגיע לו- אף אחד לא יוכל להזיק לו לפגוע בו.
בחסידות מודגש כמה כל בזיון מכפר ומציל-לפעמים ממוות. כמה השם חפץ בנרדף ותמיד לטובתו.
לי זה עוזר לא ממקרים בהם מבוזה ע"י אנשים בהכרח ,אלא שהמציאות שלי מבזה אותי- לא הולך כפי שאני רוצה וכדו'.
מתוך הצער הזה של הבזיון האדם מתעלה ומתקרב להשם באופן שאין דומה לו- נחשב שהוא מקריב חלבו ודמו להשם,כי בעצם עיקר המאבק בעניין המידות בעוה"ז הוא בין הגאווה (נפש הבהמית) לבין הענווה והשפלות-כל שאר הדברים/המידות הם נגזרות ופועל יוצא.
אדם בענווה- הוא עם השם,גם אם יש לו מה לשפר בהקפדה על מצוות וכו'. אדם בגאווה- הוא בלי השם, למרות שמדקדק במצוות וכו'.
לסיכום,
מה שעוזר זה להידבק בתורה, בצדיקים, באמונה, בתכלית-הכל תופס פרופורציות לפי זה אח"כ.
מה שכתבתי כתבתי מתוך שנים לא קלות ונסיונות כואבים, וברוך השם זה מה שמחזיק אותי.
אין משהו אחר,אין פתרון אחר. עבודה על אמונה וענווה הם הרפואה הכי שורשית לנפש-השאר זה סתם טיפולים קוסמטיים וזמניים. נכון, זאת דרך ארוכה ,אבל היא דרך ארוכה וקצרה, ואין לנו דבר אחר!
כמו שכתוב:"צדיק באמונתו יחיה"- לצדיק לא נשאר לפעמים שום דבר להחיות נפשו בו מלבד אמונה.
ותירוצים לעצמם תמיד יהיו.
.