סיפורו של משיח.

(אין לקחת דבר מהכתוב כאן ברצינות, או להסיק מזה לגביי שאיני מסכים עם הכתוב בישעיהו)

(1)

המשיח יצא לריצת הבוקר היומית שלו.

מאז שהגיע, הוא מקפיד מידי יום לרוץ ליד הים במשך כשעה (נכון, הטיסה במסוק הפרטי מירושלים לים לקחה כמה דקות, אבל בכל מקרה בזמן הזה הוא השלים את השניים מקרא שלו, אז זה התחבר לו בול...). 

אנשים שכחו שגם משיח יכול לגדל כרס לפעמים, וצריך קצת התעמלות כדי לשמור על הגזרה.

הריצה סיפקה לו זמן איכות יומי לחשוב על כל מה שעבר עליו ביום האתמול, ובכלל, מאז שהתגלה לראשונה לפני כחודש. 

התדהמה הייתה מוחלטת, באמת אף אחד לא ציפה שהוא יגיע בזמן שכזה, אבל איך לאמר - הם לא בדיוק מחליטים, ואפילו לא הוא.

הרוח האלוקית ששרתה עליו היא שעשתה את העבודה ורוב הפעמים הפתיעה אפילו אותו.

מאז התדהמה מעט ירדה, והתחילה העבודה הקשה באמת.

המשיח ברגע אחד, מאדם אנונימי, הפך להיות כל מה שתמיד ציפו לו, ואף יותר מזה. 

(3)

הוא התחיל לשפוט את האנשים, ולקבוע חוקים חדשים.

לעמוד בראש מדינה משוסעת כישראל, מצריך הרבה מאוד עבודה, והוא כבר התחיל לשנוא את הגלימה המסורתית שנאלץ ללבוש כל פעם שנכנס לבית הדין העליון (הסנהדרין עדיין בשלבי בנייה, ועד אז, הוא ליקט סביבו את מיטב אנשי החיל והתורה בישראל, לשפוט ולקבוע מחדש את חוקי התורה כמחייבים).

לא פעם נאלץ להשתמש בפטיש הגדול כדי להשתיק את הצעקנים שהתנצחו כל פעם על נושא הלכתי כזה או אחר.

בסופו של יום הרי הוא המחליט כאן.

(4)

הכי הצחיק אותו שאנשים אשכרה חשבו שהפסוק "והריחו ביראת ה'" אומר שהוא יכול להריח אותם באפו שלו, ולדעת על פי זה מה הם ומה מעשיהם. הוא נזכר כעת בכל ההתכווצויות של אנשים שעבר לידם, שהאף שלו היה במרחק מטר מהם אפילו. נמאס לו כבר להסביר להם שהביטוי בסך הכל מסביר שהוא יכול להרגיש על כל איש, מה המחויבות שלו לתורה ולמצוות - האף לא היה מיוחד באופן ספציפי, הוא "הריח" אנשים גם דרך התרשמות כללית שהייתה לו, מכלל איבריו - וכמובן, שום דבר לא עובד בלי רוח הקודש שהתנחלה אצלו.

(2)

משיח סיים את ריצת הבוקר שלו. הוא צריך לחזור לעבודה, לעמל היום הקשה. לחבר מחדש את כל המגזרים במדינת ישראל, על שלל גווניהם, על כל הצבעים שבהם. 

בשונה מקובייה הונגרית, שבה המשימה היא להפריד בין כל הצבעים, המשימה שלו הייתה ההיפך. ליצור מחדש ערבוב בין כל הצבעים, ולמקסם אותם, להוציא מכל אחד מהם את הכי טוב שבו.

ב"הצלחה לעצמי, הרהר, תוך שהוא מתמתח מתיחות של סוף אימון.

24 שורות זה גם "כמה שורות"

ותודה.

יום אחד גבי יצא לריצה על שפת הים.היה זה יום חורפי וגשום במיוחד,

פתאום גבי התחיל להתעטש,הוא הביט קדימה אל עבר השמים התכולים אך שום טישו לא נראה באופק

בעודו ממשיך ללכת,הוא פגש ילדון קטן,הילדון שאל:אתה צריך משהו?

גבי שאל בקול מאונפף:יש לך טישו?

הילדון הניד בראשו ולא אמר מילה.

כעבור דקה הוא חזר בריצה כשבידו קוביית משחק צבעונית:

"טישו אין לי אבל הבאתי לך את זה" 

יש לי הרגשה שאני יודעת למה שרלוק נכנס לך לסיפור

צחי היה לבדו. לא היה אף אחד בבית. שעמם לו והוא לא מצא תעסוקה ראויה לשמה. ממול קולטות עיניו קוביה הונגרית מונחת על חלון המרפסת של השכנים. אורי ,בלי לחשוב יותר מדי ,שלח ידו ולקח את הקוביה .הוא שיחק במשך זמן מה ושכח מכל העולם. כעבור שעה הם הגיעו. שני שוטרים חסונים .השוטרים לקחו את צחי לבית המשפט והעמידו אותו לדין בעבור גניבת הקוביה. כאשר אחד השוטרים סובב את ראשו,תפס צחי את שתי רגליו ונס מהמקום .הוא רץ עוד ועוד, דרך הרים,שדות ו...חוף הים. השוטרים שלחו מסוק ,תפסו אותו והחזירו אותו לבית המשפט.השופט פסק לו 2 חודשי עבודות שירות והכה בפטיש השופטים שלו לאות סיום המשפט.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה