אני חושב שזה לא קשור.

מה שחבר שלך עשה היה אנושי. כרגע לא עומד מולו אויב שלו, אלא ילד קטן בן 5-6, שתקוע במצב לא נעים - והחבר עושה את הדבר הכי הגיוני - מסייע לאותו ילד לצאת מהמצב הזה. לא משנה בכלל אם היה מישהו אחר שהיה יכול לעזור לו או לא - זה לא משנה.

למה צחקת עליו? ובכן - זה דבר שאתה צריך לשאול את עצמך, לא אותנו.

הייתי צוחק גם אם זה היה יהודי.. נראלי..

אבל אז הייתי הולך לעזור לו.

בא חסדי הים ומחדש לנו שגם הם אויב אכזרי שרוצה לפגוע בנו

ואם הרגש הטבעי שלך מעורר אותך לרחם עליו

אז דעי שלרגש אין שכל ואין עיניים והוא לא מבחין בין אמת לשקר

אלא מתוכנת להתעורר במצבים מסויימים

ותפקידנו לבחור מתי להיענות לו ומתי להתנגד לו

אם הם באמת אויבים אסור לרחם עליהם

בלי להתייחס לשאלה הלכתית האם מותר לעזור להם, שחסדי טוען שזה פשוט אסור

בעיני ראיתי 

נראה לי שכמה כאן איבדו משהו באנושיות הבסיסית ביותר

א. כן. כי זו לא מלחמה של פרטים, זו מלחמה של עמים. והוא חלק מתוך עמו. הוא מזדהה וגדל על ברכי האידיאולוגיה הדתית המנחה את בני עמו. כך שגם הוא נכלל בהגדרה הזו- בהחלט.

וברמה המעשית, הקטן הזה- זורק אבנים על חיילי צה"ל כל שני וחמישי, שלא נדבר על אנשים פשוטים

ב. אין היוצא דופן מעיד על הכלל (בהנחה שהוא כזה)

ג. תודה

או שאשכרה את רוצה להגיד לי שראית איזה ילדון פותח השרשור דיבר עליו, וגם ראית אותו בעצמך זורק אבנים על יהודים?

הבעיה היא שמרוב המצב המסובך פה, לצערי יש כמה אנשים שבגלל זה איבדו את הרגש האנושי והבסיסי האנושי של לראות מישהו במצוקה ופשוט לעזור לו. אותו ילדון כעת לא מהווה עליך שום איום. מעולם לא ראית שהוא עושה לך משהו רע. את ממציאה מציאות בשם מה שאת "מכירה" מאחרים, ועל סמך זה כבר קובעת שאותו ילדון הוא מחבל שרוצה לרצוח יהודים.

אני מתפלא עלייך שלא דחפת אותו יותר עמוק לחבית וחנקת אותו. הרי אם הוא מחבל לשעתיד, עדיף להרוג אותו שהוא עדיין קטן, לא?

ממש "משה רבנו" חדשים מוצאים פה על ימין ועל שמאל - כל האנשים האלו שכבר יכולים על ימין ועל שמאל להסתכל לאורך כל קו חייהם של אנשים כאלו ואחרים וככה לקבוע האם להכות את המצרי ולטמונו בחול, או שלעזור לילד קטן שתקוע כעת בתוך גיגית וצריך עזרה, ולא נראה לי בדיוק שהוא זורק עליך עכשיואבן.

עצוב, שהמצב שקורה כאן, גורם גם לנו לאבד את האנושיות שלנו. צריך להיזהר מזה מאוד. ברי לי שלא על זה נאמר "כל המרחם על אכזרים".

אגב - בשבילך - כשתראי ילד כזה תקוע בתוך הגיגית, פשוט תגידי לעצמך שאבא שלו משת"פ של השב"כ שבזכותו נעצרו מאות פיגועים, ובזכות זה תוציאי את הבן שלו מהגיגית. (גם לי מותר לברוא מציאות אם את עושה את זה ראשונה).

ילד קטן שתקוע בתוך גיגית בצורה שככל הנראה לא נוחה לו?

זה קצת הגזמה, במחילה... 

הגדולה האמיתית היא לדעת שיש הבדל בין המאבק שלנו על הארץ מול הערבים, לבין עזרה פשוטה ובסיסית, אנושית "הומנית" מה שנקרא, לאדם שכרגע עומד מולך לא בתור האויב שלך, לא מסכן אותך ולא כלום.

להאשים אדם שפועל בצורה הכי הגיונית שיש, שהוא עובר איסור דאורייתא - זה כשלעצמו יכול להיות איסור דאורייתא של להלבין פני חברך ברבים... תחשוב על זה.

השנאה של חלק מהאנשים, לכל המושג הזה שנקרא "ערבים" (שנאה שבהחלט יש לה בסיס מובן לגמרי) העבירה אותם על דעתם, לדעתי.

ולנסות להסיט את זה לזה, זה מגוחך, מצטער.

מדובר פה באדם שנמצא במצב לא ראוי, ואתה עוזר לו בסך הכל פיזית לצאת מהמצב הזה. לא נתתי כלום לילד הזה.

לגבי:1. הילד הערבי בן ה6 ראה בזה דבר חולשה? תוכיח לי! אל תגיד לי ממקרים שקרו לך - תוכיח לי שאותו ילד שהוא הוציא מהדלי, ראה בזה מעשה חולשה. אתה לא יכול. אז אתה משתמש בהשערות ובדברים שאתה חושב שאתה יודע כדי להשליך על כולם. מצטער שאני לא מקבל את הדמגוגיה הזאת של לנסות להיכנס למוח של כ-ל הערבים בכ-ל ארץ ישראל, בכ-ל הגילאים, בכ-ל הסיטואציות.

לא מדובר כאן על דרכי שלום ולא על דרכי מלחמה. מדובר כאן על דבר פשוט ביותר - אנושיות.

ובבקשה, לא לבלבל את השכל עם "אסור ליתן מתנת חינם לעו"כ" - אתה, בדיוק כמוני, יודע שאם הסיטואציה המתוארת כאן היא שהוא הלך ברחוב, ופתאום ראה ילד תייר מסין תקוע בתוך דלי, ועזר לו לצאת משם - התגובות היו שונות לגמרי כאן ואנשים לא היו מגיבים בגועל כזה כמו שמוזכר שהוא ערבי. מה שנגעלים כאן זה לא בגלל שהוא גוי, אלא בגלל שהוא ערבי, נקודה. (ותייר סיני שלעולם לא תראה אותו שוב, גם בו אין בדיוק "דרכי שלום" וגם לא צריך דרכי שלום איתו כי מחר הוא חוזר לסין ולא ימשיך לחיות איתך כאן...).

אם אתה אישית היית רואה ילד סיני/צרפתי/רוסי/תילאנדי/מקסיקני, כאן בארץ, תקוע בתוך דלי - גם עליו היית אומר את איסור "לא תחונם"?

תעשה לי טובה.

(אגב, אמרת שיש לך חברים גויים בפייסבוק - אתה עובר על איסור לא תחונם! אתה נותן להם מתנת חינם של להיות חברים שלך בפייסבוק! איך זה?)

כי הוא עלול להיות עובד ע"ז

ההלכה המתאימה כאן היא לא "מתנת חינם", אלא "לא מורידין ולא מעלים"

דהיינו שגוי שנפל לבור - אם יש שם סולם לא מוציאים משם את הסולם, ואפילו במקרה שהוא חייב מיתה עפ"י הלכה התורה פטרה אותנו מלהרוג אותו

ואם אין שם סולם אסור לתת לו סולם, כי זה לרחם עליו, ואסור משום לא תחנם - לא תרחם עליהם (והוא פשט הפסוק ולא דרשה, ע"ש בתרגום אונקלוס)

וכאן נכנס הנושא של דרכי שלום, 

ובזה אני חולק על חסדי וחושב שגם בערבים יש דרכי שלום,

וודאי א"א לומר שבימינו ידינו תקיפה כאשר א. יד אחינו הטועים גברה, ב. המדינה הציונית נתונה לחסדי ארה"ב

איך יהודים עזרו לגויים וכשהגוי ההוא גדל הוא הציל יהודים וכו'

כותב, שאסור לעשות לגוי חסד שמקובל לקחת עליה תשלום, משום לא תחנם [אם אין באותו מקרה סיבה שמתירה], ומצווה לעשות לגוי חסד שלא מקובל לקחת עליו תשלום, משום והלכת בדרכיו.

[בסוף משנה ברורה "ביצחק יקרא"]

אלא שאסור לתת להם בחינם, שירות שמקובל לקחת עליו תשלום.

והרשב"א בתשובה סובר שלגוי שאינו עע"ז אין בעייה של לא תחנם,

וכמדומה שכך גם כתב המאירי בכמה מקומות.

ועוד העירו האחרונים מדברי מרן הב"י בחו"מ.

וזה אחד הסניפים בהיתר מכירה.

ולא הבעתי את דעתי בעצם הדיון. אין לי פנאי לחשוב עכשיו.

יש חבל נביאים, ראשונים ואחרונים, שחולקים, ומי נתן קו המידה לומר הלכה כאלו ולא כאלו.

ובפרט שכתבו האחרונים, שאילו היה רואה מרן הב"י את דברי הראשונים, הרשב"א והמאירי הנ"ל,

היה חוזר בו.

והרבה אחרונים באמת כתבו להלכה כסברא זו, הלא המה: הב"ח (יו"ד סי' רמט), ספר מזבח אדמה

(דף יב ע"ב), הגאון ר' חיים פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (חיו"ד סי' נד), הגאון ראי"ה קוק בשו"ת משפט

כהן (סי' סג), שו"ת אמרי שפר (סי' צב), הגאון רצ"פ פראנק בכרם ציון ח"ג (עמ' יג), הגאון הרב שאול

ישראלי בספר עמוד הימני (סי' יב אות ד), ועוד.

ואיך אפשר לבטל את כל אלו במחי יד?

ב. רבים ושלימים (החיד"א, למשל) כתבו אחרת. ואין קבלת רבותיך מכרעת.

ג. ראה ב'.

ד. לא נכון. יש הרבה דעות שאיסור מתנת חינם הוא רק מדרבנן. והוי כס"ס בדאורייתא

וספק אחד בדרבנן דמישרי שרי, כידוע מדברי הש"ך ביו"ד סוף סימן קי בכללי הס"ס.

ה. טעון ראייה.

אך בניגוד אליך אני לא מבטל את אותה כמות באופן שרירותי, ובפרט שמדובר בראשונים.

א.ב.ג. - כבר נענה.

ד. ה"נפסקו להלכה" שלך מאוד לא ברור. לדעת אותם אחרונים אכן כך הפסק להלכה.

ה. מטונך - היכן "נפסקו להלכה" דברי המהר"ל?

הרמב"ם כותב בהלכות מלכים "אפילו הגויים--ציוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום:  הרי נאמר "טוב ה', לכול; ורחמיו, על כל מעשיו" , ונאמר "דרכיה, דרכי נועם; וכל נתיבותיה, שלום" ".

אם כך נראה שדרכי שלום אינם כדי למנוע פגיעה בנו, אלא מפני שכך באמת ראוי.

אז איך נסביר את דברי הרמב"ם בהלכות ע"ז שהזכרת?

נראה לי להסביר שאם ידינו תקיפה, אז אין עובדי ע"ז ביננו [כי אסור לנו להשאיר אותם], ובמילא לא שייך לנהוג איתם דרכי שלום. 

תראו איזה ילדים חמודים יש שם ממש נשמות טהורות

ואגב איסור לא תחנם כולל גם נערים וילדים את הרחמים והחסד תשאירו לעם ישראל לא חסרים אנשים שראויים לזה

לאוייבים לא עוזרים ולא משנה בני כמה הם

[וזה לא קשור ל"לא תחנם". אני בכלל לא בטוח שיש בזה בדיוק משהו "הלכתי" מוחלט לכאן או לכאן]

ברור שיש שם מלא ילדים, שהם מנוולים מגיל צעיר, ואני לא חושב שאם רואים "ילד" זורק אבן צריך לרחם עליו במיוחד..

אבל אם ילד בן 5-6 תקוע בגיגית, סתם ילד שאינך יודע עליו מאומה, אז זו תגובה אנושית נורמלית שהוא התפנה חצי רגע להוציא אותו.  בשביל המידות של עצמו זה בוודאי טוב - ואולי גם יעשה משהו לילד הזה..  לא מדובר שהוא הלך לחלק שם ארגזי מזון

[ואגב הדברים, מעשה ששמעתי בשם ר' בני אייזנר זצ"ל מזמן, שאחרי מלחמת ששת הימים שירתו בעזה וילדים מקומיים היו רצים אחרי הקומנדקר שלהם, שיזרקו להם אוכל..  הוא שאל את הרצי"ה זצ"ל (נו, לכאורה היינו אומרים שבטח.. אז עזה זה לא היה בדיוק מה שהיום..) והרצי"ה אמר לו שלא. הם אויב.  ובכ"ז לענ"ד זה לא דומה ללחלץ איזה "תקוע" קטן כזה...]

מצטטת את עצמי: "כל אחד הוא בחזקת חשוד עד שתוכח חפותו"

אצל יהודים יש עוד על מה להתווכח,

אבל כאן, אצל הערבים- זה באמת נכון.

לא הייתי עוזרת, נראלי גם לא הייתי צוחקת. אולי כן.

(וזה לא קשור לממלכתיות)

ובעצם זהו מדרש מפורש:

וכל רכב מצרים. ועמהם כל שאר הרכב, ומהיכן היו הבהמות הללו, אם תאמר משל מצרים, הרי נאמר וימת כל מקנה מצרים (שמות ט, י.), ואם תאמר משל ישראל, והלא נאמר וגם מקננו ילך עמנו (שם י, כו.), משל מי היו, מהירא את דבר ה', מכאן היה רבי שמעון אומר, כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו (מכילתא פ"א): 

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה