זה כואב.

אני צריכה לחשוב על זה.

את כותבת מדהים.

השיר (והתוכן.. שהבנתי..) יפים. (הסיבה לא)

מהמם. 

הסוף חזק

ואת יודעת למה אני לא נוברת בזה יותר מידי

|מצטמרר|

שיר חזק ונושך

מאוד רציתי להגיב והנה הזדמנות.

ראשית, נהניתי לקרוא את היצירה שלך, מהסיבה הפשוטה : יש בה אמירה מאוד נוקבת, את לא מפחדת לומר מה את חושבת ובצורה ישירה-עקיפה. ממש כמו השחקנים, בהם בחרת להוביל את היצירה שלך. 
יש לך ביטויים יפים, מטאפורות מעניינות. 
אני תוהה לעצמי אם אכן הצלחתי להבין עד הסוף את הסיטואציה ומה בדיוק באת להעביר כאן. 

לגבי המבנה של השיר:

אני מאמינה שאנחנו כאן בשביל ללמוד ולהתפתח בתחום. הגבול בין לתת הארות והערות בונות לבין יצירת תחושה אצל היוצר שהיצירה שלו לא מספיק טובה, הוא מאוד דק. לכן חשוב לי להדגיש שכל מה שיכתב מכאן והלאה מטרתו אחת - ללמוד וללמד דרך השיר שלך איך ניתן לשכלל יצירה. איך להפוך אמצעי ספרותי למשמעותי (גם אם בשעת הכתיבה לא חשבנו על זה, כי הכתיבה קלחה, סלוגן מעניין יצרתי לי...). 

אז לעבודה:

חילקת את השיר לארבעה בתים : 
בית ראשון- סוג של הכרות עם הדמויות המרכזיות        
בית שני- מעשה השחקנים ותגובת הקהל.

בית שלישי- המשך תיאור השקר הרצוי בעיני הצופה ופניה לקורא. 
בית רביעי- האמת מאחורי המסכה. 

בינתיים לא אציע מה שחשבתי לגבי סידור הבתים מחדש.

לגבי ההערות:

תיקונים - מילים שהייתי משמיטה, אותיות שהייתי מחליפה ודומיהם.

תיקונים - אמצעים ספרותיים שהייתי מכניסה, שינויים ותוספות.

ביטויים שהייתי ממירה באחרים- הצעה אחרי ה-/.

/ - אחריו הערות שונות, שאלות.

עוורים

שלושה שחקנים

בתיאטרון המוני.

הכובע הפוך, מחפש מטבעות, /מי מחפש מטבעות?כאשר "מחפש מטבעות" צמוד לכובע עלול להשתמע שהכובע מחפש                                                   מטבעות. אם זה הדובר- טור חדש.

זה עושה המון רעש, כן,          /אשמח להבהרה למה הכוונה בשלוש השורות כהמשך לשאלה הקודמת.

כשמשליכים לתוכו

פחיות קרועות. / 

שלושה שחקנים, :

אחד צבוע, (פסיחה) /הסדר יוצר את הצירוף צמא שגם מבטא את ההשתוקקות של הקהל לשמוע את דבריהם הגם שהם שקר.
אחד מסכה,(פסיחה)  הפסיחות מעצימות את כל אחת מהדמויות. 
אחד אמת

מוכרים את נפשם

בחצאי מילים גבוהות, (פסיחה)
ומבט מבין.

והקהל - משתתק, מתהפנט ,

מהופנט.

שבוי בקסמם מה שנשמע חכם ,ואמין.

והקהל לא מבין

מעריצים את השקר

שנשמע יפה בלאוזניים   /הערב לאוזן?

ואת המבוך שהם לא מעיזים להכנס אליו.  / המהתל בהם? (לא הצלחתי להבין את המשפט והקשרו)

ותסתכלו לי בעיניים                   /הייתי הופכת את הסדר(שימי לב שונה מהמקור)

ותגידו לי אתם :                                  

אם אתם בכלל מבינים

את מה שהוא דיבר עליו?

ולא סתם מעריצים              /הגם אתם 

שקר שהולך על שתיים. ?

ושלושת השחקנים,

אחד מסכה /את יכולה לשחק כאן גם כן עם הסדר של המילים כך שיווצר צירוף בעל משמעות סמויה - מצא, הם בניגוד לקהל יודעים מה אמת.

אחד צבוע

ואחד אמת

צוחקים שם עליכם,

אחד ברגוע    /פה הייתי משחקת עם המילים כך שתיווצר המילה רשת. אותה רשת אליה הצליחו השחקנים להכניס את הצופים.

אחד שקט

ואחד בתוכחה.

חה. חה. חה  / שימוש מקסים במצלול - תוכחה חה חה חה

אשמח לשמוע מה את חושבת, שאלות, הבהרות וכו' פה או באישי.

עליית מדרגה : לפעמים יש שירים שהקסם שלהם הוא בכך שמצליחים לתאר סיטואציה כל כך טוב, כך שאין צורך להזכיר את המילים שכולם מצפים שיהיו שם. אני הייתי מנסה לקחת את הסיטואציה הזו, ולנסות להגיע למקום שאני מצליחה לתאר את אותה סיטואציה בלי להשתמש במילה "שחקנים". (דומה לתרגיל שנתתי על הנר).

1. אידיאולוגים - לצורך העניין הם אנשים שהיו רוצים להיות טובים או אפילו מאמינים בעצמם בשכל שהם טובים, ומכוח זה הם פוגעים באחר ומגלמים את הרע. אם תשכנעי אותם בשכל שמה שהם עושים הוא רע הם יחזרו בהם

2. קונפליקט פסיכולוגי - מהדוגמאות הקלות, של ילדה שמציקה לילדה אחרת מתוך רגשי קנאה, ועד לדברים פתולוגיים, כמו למשל אדם שפוגע באחרים כי הוא משחזר טראומת ילדות שהיו פוגעים בו (קפטן קניט למשל, מהספרים של רובין הוב).

3. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%9C?wprov=sfla1 - בעיניי אולי לזה התכוונת, ובאמת קשה קצת לכתוב דמויות כאלה כי הן מאוד לא מעוררות הזדהות. הרוע שבהם מגיע מתוך משהו באמת לא אנושי. (פסיכופתיה נרקיסיזם ומקיוואליזם).

4. חולשת אופי - בעיניי זה הכי מעניין. נרקומן שבשביל המנה הבאה מוכר את אמא שלו;

אדם תאוותן שעושה דברים אסורים בידיעה שהם אסורים כי הוא לא מצליח להשתלט על עצמו;

בעל מכה שמרגיש רגשות אשם נוראיים אחרי כל פעם שהוא מכה ולכן הולך לשתות בשביל להעניש את עצמו...

זה מעגלים של הרס עצמי, אבל שם יש יכולת לעורר הזדהות, גם אם לדעת עדיין להוקיע את זה.  

הסוג הראשון לא בטוחה שהבנתי  למה אתה מתכוון.. לאנשים שבאמת מחפשים את הטוב אבל פשוט טועים? או לאנשים שזה לדעתי רוב ה''רעים'' (חוץ מהפתולוגיים שהם אין להם בעיה לייצג את הרע ורע בעיניהם זה ממש סבבה) שמחפשים לעצמם תירוצים.. ואז זה יכול להיראות אדם שמחפש הכי להיות צדיק ופשוט טועה בדרך.. אגב רוב הפעמים זה גם מה שהאדם יחשוב, כדי לא לחיות בדיסוננס קוגניטיבי..

ולגבי סוג 4 כשמדובר בהתמכרויות זה מסתדר לי- נגיד מעגל של בעל שמכה מתוך שכרות או סמים, מתפקח, מתייסר ברגשות אשמה ואז הולך לשתות שוב כדי לשכוח.. אדם כזה באיזשהו מקום אין לו שליטה על עצמו..

בעל מכה כשהוא פיקח לדעתי פחות ירגיש רגשות אשם.. לא כי הוא רע מוחלט אלא שוב כי קשה מאד לחיות עם כזה דיסוננס קוגניטיבי בין המעשים לערכים.. לדעתי עם הזמן אדם כזה מצדיק במידת מה את המעשים שלו.. או כי הוא מסכן ואין לו ברירה או כי היא אשמה וכאלה..

במובן הכי פשוט - כל הספרות השוביניסטית / פטריארכלית, שבה משדכים אישה לגבר ממעמד עשיר חרף רצונה - אם זה ספר פמיניסטי (נניח "גאווה ודעה קדומה") - הדמות ה"רשעה" שם פועלת פשוט מהצדק תרבותי.

אבא פטריארכלי ששולח את הילד שלו לפנימייה כי הוא לא נוהג לפי חוקי נימוס או משהו - פשוט מתנהג כמו שנהוג תרבותית.

אגב, דמויות כאלו יכולות להיות מעניינות במיוחד, כי יש להן פער שהן לא מצליחות לגשר בין המוסכמות לבין המצפון שלהן. הם כל הזמן ישכנעו את עצמם שזה בסדר, שכך צודק, "מה, הם לא יקבלו חינוך?"

-

עולים לי עוד נבלים מהסוג הראשון... בהרבה סדרות וסרטים שראיתי או ספרים שקראתי הרשעות שלהם מתבססת גם על זה

(דוגמה מובהקת - רסקולניקוב מהחטא ועונשו רוצח אישה זקנה כי הוא מגיע למסקנה אידיאולוגית שמותר להרוג אותה, אבל דוסטוייבסקי הגדיר את קווי הדמות שלו כ"אדם שיכול היה להיות צדיק גמור")

אני חושבת שדיברתי על השלישי או הרביעי... כאילו בשלישי אין לאדם ממש בחירה כי זו פשוט מחלת נפש ואני ברוך ה' לא ממש מכירה את זה...

ברביעי כאילו זה משהו שאני מזדהה איתו מלכתחילה רק ביותר קיצוני נקרא לזה...

"כיפה אדומה - הסיפור האמיתי"

רוב הספרים העלילתיים והסרטים שאני מכירה באמת לא מציגים את הדמות הרעה כדמות שאפשר להבין אותה איכשהו, שלא לדבר על הזדהות.. בהרבה סרטי דיסני דומים יש את דמות הנבל שזה דמות באמת שהיא פשוט רוע טהור..

הרבה יותר קל לכתוב ככה, קשה לכתוב על רע אנושי כמשהו קרוב ללב, כי הוא לא.. יותר קל לעשות את זה דיכוטומי ומוחלט, יש אותנו הטובים, ויש את הם הרעים וזה סוג אנשים אחר...

במציאות מעבר לדיסני, חושבת שיש מקרים פתולוגיים של הפרעות אישיות (מרקסיזם, אנטי חברתית..) ואז באמת זה רוע מוחלט ואנשים שהתפיסה שלהם את הרע והטוב היא אחרת משלנו.. שם יותר אפשר לראות ''רוע מוחלט'' ז''א אנשים שיודעים שהם הרע ולא אכפת להם מזה והם לא מתחרטים.. זה מיעוט של אנשים, רוב האנשים שעושים דברים רעים אם לחשוב איך הם נראים בפנים, לדעתי אין שם תחושה של זדוניות או דווקא כדרך חיים (במקרים ספציפיים אולי כן, כמו כולנו) בבחירה להיות גנב נגיד זה לא כי אני רוצה להיות רע ולא אכפת לי, זה כי למה לא, והרבה להפוך חיסרון לאידיאל..

אם לחשוב על הספרים שקראתי שדמות הרע שם כן היתה אנושית, חושבת שבאמת זה התנהלות רגילה של אדם שחי את חייו וזה הרגילות.. יש את מי שנולד לזה (שכונות מצוקה וכאלה), יש את מי שנפגע ונוצרה טראומה, יש את מי שזו הדרך היעילה שהוא מצא להתמודד (לא להתמודד) עם החולשות שלו.. אבל בסה''כ אני חושבת שכולם חיים עם עצמם די כמו אנשים רגילים, מקבלים החלטות כמו אנשים רגילים, רק שאיכשהו בדרך היתה סטיה בכיוון של קבלת ההחלטות..

נקודה חשובה בעיני היא זה שלדעתי רוב האנשים חיים יחסית בטוב עם המצפון שלהם. אבל לא כי הם רעים במקור אלא כי הנפש לא יכולה לשאת את זה שהאדם פועל בניגוד מוחלט לערכים ולאמונות שלו על החיים, מה שנקרא- דיסוננס קוגניטיבי. ברגע שיש כזה דיסוננס האדם מתאים או את המעשים לערכים, או את הערכים למעשים.. באיזשהו מידה כן? יכול להיות רגעים שאדם עם מצפון, קורה לכולם.. אבל שהדרך חיים מנוגדת לאמונה זה לא אפשרי לשאת את זה בשפיות..

2. חדמ"ש.

3. לא ממש...

1. ברור, מאוד. מחשבות מה מי שאני כותבת עליו היה עושה בסיטואציה מסויימת שקוראת או איך הוא היה מגיב אם היה רואה אותי עושה את זה... וגם הסתכלות יותר רחבה על דברים, הבנה שלא הכל שחור או לבן ויש עוד צדדים לכל דבר...

2. אני כותבת כבר בערך ארבע שנים על אותן דמויות אז הן גדלות יחד איתי כזה... יש דברים שכתבתי לפני שלוש שנים שאני לא מסוגלת לקרוא כי זה ממש לא אני עכשיו אבל זה כן אני של פעם...

כששואלים אותי על מה אני כותבת אני עונה שעל עצמי כי גם אם זה לא השם שלי שם-עדיין אני כותבת את החיים שלי, הרצונות, החוויות, הפחדים... לכן אני לא מסיימת סיפורים, סוג של כל עוד החיים שלי ברוך ה' ממשיכים-גם הדמויות ימשיכו לחיות...

3. האמת שלא לגמרי הבנתי את השאלה אז כאילו, כנראה שלא...😅

מה שמלווה אותי הוא מה שמלווה את הכתיבה שלי. הכאב ממנו אני ניזון בשביל המשמעות.

המילים השונות כמו כן המסקנות - מתחלפות כל הזמן.

קודם כל המשך בבקשה...

נוגע ומרתק.

תמשיך לכתוב.

מעניין.

מרגיש עמוק

מנסה לרדת לעומק 

שלושת השורות הראשונות נשמעות כתיאורים למהלכים הפנימיים של הגאולה. משהו בשורה האחרונה זורק את הכל לעולם אחר

אגב, @ברוקולי יודעת?

מפתיע שאתה מתלבט על זה