בלילה הוא עובד, מתקן טעויות של אנשים אחרים, מנקד. פסיקים הם קטנים אמנם, אבל כה בעלי משמעות.
את יודעת, הוא עוד חושב עלייך לפעמים. נזכר בעינייך העצומות ובנשימות ההן.
אז הוא סוגר את דלת המקרר בכח ומסתובב בדירה הקטנה.
ההרגלים הם קבועים,שלושה צעדים לאורך קיר אחד, חמישה צעדים אל השני, שני צעדים אל אמצע החדר.
הוא מתפשט וחוזר על הטקס, גופו הערום מדיף ריח קל של סבון. תמיד אותו הסבון, אם תהיתם.
אף אד לא טעה.
בעירומו, הוא ניגש לדלת הברזל הסגורה. צבועה בצבע חום מבריק המשקף את גופו המעוות. את נפקו המעוותת.
הוא זכר את הראשונה, צוחקת למשמע השנינויות שלו, בדיחה גסה פה ושם. היא דיממה כמו פרה שחוטה לקראת הסוף. נשימותה על שפמו. דם בכל מקום.
כשהם תפסו אותו בסוף, מדינה שלמה הייתה בפאניקה. אז הם הכניסו אותו לכאן. והוא עמד שם, מחכה.
ובכל יום, בעשר עשרים ושבע בהוקר ובערב הן חזרו בתוכו.
השנייה צרחה לרגע אחד. גופה תחתיו מכיל את הטפרים. כה קטנה, וכ יודעת שאין לאן לברוח. היא רק נשקה אותו, נשיקת אהבה אמיתית. דמה נמרח על גבו עם ליטופי הנשיקה ההיא.
הוא לא בכה כשהרגיש את טפריו בתוכו, את נשיקתו על שפתיו. את הגסיסה.
הוא לא זע חמש עשרה פעמים נוספות. חש את הריטוש בעמקי גופו, חש את ההנאה האין סופית, הבטחון, העונג- ואז הזוועה.
הוא ניגש אל הדלת ופתח אותה. גופו מרוטש ומדמם. בלב מספר חמישם וארבע.
צעד אחד החוצה, ריקוד קליל.
דלת נפתחה בדירה, צווחה שנקטעה לרגע.
הוא התלבש, ליטףאת שפמו, ואחרי שמונה ערה שנה החל לחפש את האהבה הבאה שלו.
את יודעת, הוא עוד חושב עלייך לפעמים. נזכר בעינייך העצומות ובנשימות ההן.
אז הוא סוגר את דלת המקרר בכח ומסתובב בדירה הקטנה.
ההרגלים הם קבועים,שלושה צעדים לאורך קיר אחד, חמישה צעדים אל השני, שני צעדים אל אמצע החדר.
הוא מתפשט וחוזר על הטקס, גופו הערום מדיף ריח קל של סבון. תמיד אותו הסבון, אם תהיתם.
אף אד לא טעה.
בעירומו, הוא ניגש לדלת הברזל הסגורה. צבועה בצבע חום מבריק המשקף את גופו המעוות. את נפקו המעוותת.
הוא זכר את הראשונה, צוחקת למשמע השנינויות שלו, בדיחה גסה פה ושם. היא דיממה כמו פרה שחוטה לקראת הסוף. נשימותה על שפמו. דם בכל מקום.
כשהם תפסו אותו בסוף, מדינה שלמה הייתה בפאניקה. אז הם הכניסו אותו לכאן. והוא עמד שם, מחכה.
ובכל יום, בעשר עשרים ושבע בהוקר ובערב הן חזרו בתוכו.
השנייה צרחה לרגע אחד. גופה תחתיו מכיל את הטפרים. כה קטנה, וכ יודעת שאין לאן לברוח. היא רק נשקה אותו, נשיקת אהבה אמיתית. דמה נמרח על גבו עם ליטופי הנשיקה ההיא.
הוא לא בכה כשהרגיש את טפריו בתוכו, את נשיקתו על שפתיו. את הגסיסה.
הוא לא זע חמש עשרה פעמים נוספות. חש את הריטוש בעמקי גופו, חש את ההנאה האין סופית, הבטחון, העונג- ואז הזוועה.
הוא ניגש אל הדלת ופתח אותה. גופו מרוטש ומדמם. בלב מספר חמישם וארבע.
צעד אחד החוצה, ריקוד קליל.
דלת נפתחה בדירה, צווחה שנקטעה לרגע.
הוא התלבש, ליטףאת שפמו, ואחרי שמונה ערה שנה החל לחפש את האהבה הבאה שלו.
(((((((