(מאת מו"ר הרב שמואל טל שליט"א)
האם מותר לאשה ללכת לרופא גבר במקרה שיראה מקומות מכוסים, וכנ''ל לגבי אם יגע הרופא באשה, ובעניין זה:
א. האם יש הבדל בין טפח בכתף או בבטן לבין מקום התורף?
ב. האם יש הבדל בין התעסקות קצרה של העפת מבט לבין התעכבות ממושכת?
ג. האם יש גדר מתעסק במלאכתו, וגם אם תמצא לומר שאסור שכן ההתעסקות אינה כ''כ משמעותית עד שאינו נהנה, שמא יש מקרים שבהם אינו נהנה וממילא עסוק במלאכתו (כגון מכוערת וזקנה, או רופא חילוני הרגיל מאוד בראית חלק מהמקומות המכוסים, או אדם חסר יצר כאחאב (סנהדרין לט ע"ב) או זקן)?
ד. האם אפשר להקל בנגיעה (במקרה שהותר לרופא לראות בלבד או שהוא עוור) בגלל שהרופא לובש כפפות נילון?
ה. האם אפשר להקל בבדיקה המצריכה מומחה בטענה שהגברים מומחים יותר, ע''פ רוב, יותר מנשים בתחום זה, או כשהתלבטות היא בין רופא מפורסם כמומחה לבין רופאה שאינה מוחזקת ככזאת, ואת''ל שכן, האם יש הבדל בין בדיקה הכרחית לאפשרית (ואם כן, אז מה הגדר המדויק)?
ו. האם אפשר להקל במקרה שהאלטרנטיבה מצריכה מאמץ (התרוצצויות או נסיעה ארוכה של שעה או שלוש שעות) או כסף רב (נסיעה ארוכה, או רופאה פרטית), וכן אם במקרה מסוים אשה הלכה לבדיקה ע''פ היתר של רב על דעת שהרופא רק יסתכל ולא יגע (כלומר ע''פ הנחה שיש כזה מקרה), והרופא טוען שצריך לבודקה בידיו, האם יכולה להקל בגלל שהליכה לרופאה נוספת זוקקת מאמץ או כסף? אם ישנן כמה סברות לקולא בהנ''ל שאינן מועילות לחוד, האם יכולות להצטרף אחת עם השנייה?
תשובה:
בעקרון, לענ"ד לא שייך בדרך כלל ההיתר של בעבידתייהו טריד, כשרופא בודק מקומות שיש בראייתם הנאה. ההיתר נאמר במקורו לגבי מרביעי בהמה וחיה, שיכולים להסתכל על ההרבעה, כיון שהם טרודים בעבודתם. בנידון זה, אין הנאה ישירה, וכל החשש שמא "ידמה מילתא למילתא", ויבוא לידי הרהור. ולכן כשהוא עסוק בעבודתו, הוא לא פנוי לדמות "מילתא למילתא". אבל רופא שרואה דברים שגורמים לו להנות (לאפוקי הבטה קצרה מאד בעלמא, וכדלקמן), הוא לא צריך לדמות מילתא למילתא. והוא הדין ביחס למציל בבריכה ובים. וברצוני להדגיש, שדיברתי עם רופא נשים חילוני שאמר לי להדיא בלי שום בושה שהוא בחר בתחום הזה, בגלל שהוא נהנה מזה. והיה לי חבר "דתי", שהיה מקולקל מאד בעניני צניעות, שאמר על עצמו שהוא יהיה רופא נשים בשביל המטרה הזאת, ואכן היום הוא רופא נשים (כמובן שאין לחשוד בגלל זה בכל רופא נשים שזה המניע שלו, ח"ו. אבל צריך לדעת שיש הרבה רופאים שזה המניע שלהם. וגם אם זה לא היה המניע שלהם, הם ודאי נהנים מזה).
הנידון כאן הוא מצד לפני עור, ולא מצד עצמו. האשה לא עוברת על שום איסור, מלבד על איסור לפני עור. בנידון של לפני עור, מותר לעשות דברים שאפשר לתלות שהשני לא יכשל בהם, ואפילו אם יש סיכוי מועט. עיין ע"ז טו ע"ב דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן. ובלבד שהסיכוי הוא סביר, וכמבואר בתוס' בגיטין סא ע"א ד"ה משאלת.
יש בנידון דידן צד להיתר, והוא שהאיסור תלוי בזה שהוא מתכוון להנות. כי גם אם מגיעה לו הנאה בעל כרחו, הרי זה מותר לו, כי זו הנאה הבאה לו בע"כו בדלא אפשר ולא קמכוון (פסחים כה ע"ב). זה שיקול שנלקח בחשבון וכדלקמן. לענ"ד צריך לצאת מתוך הנחה פשוטה, שכל עוד לא מדובר על רופא מוחזק כירא שמים, ההנאה אצלו איננה "בעל כרחו", וניחא ליה בזה.
נאמר לי שבבתי חולים במחלקות נשים, ישנם רופאים שרואים כל כך הרבה נשים במקומות התורף כל יום, שהם כבר אינם נהנים מזה. (זה שונה מרופא משפחה או נשים בקליניקה פרטית שנתקל בזה הרבה פחות). זו גם סברה שיכולה להצטרף להקל במקרים האלה.
ויש עוד שיקול: שגם אם הדבר מותר הלכתית, לא צניעא מילתא כלל. זה כבר לא שיקול הלכתי, אבל הוא צריך להשקל במשקל החסידות. ובזה באמת מועילות סברות של טרחא יתירה, איבוד ממון וכו'.
[מכאן התשובות על סדר השאלה:]
א. כן, כי בסתמא דמילתא לא נהנים מזה בהכרח, אפילו בני אדם רגילים, וק"ו רופא, וכנ"ל.
ב. לפי הנ"ל יש באמת לחלק, כי אין הכרח שהוא יהנה בהסתכלות כל כך מועטת, בצירוף העובדה שהוא טריד בעבידתיה. ולכן נראה שבבדיקת אולטרא סאונד, שהוא כל הזמן עסוק בראיית המסך, ורק ברגע הכנסת המכשיר הוא עשוי לראות (וגם זה לא תמיד, אלא רק בבדיקה "ואגינאלית". אבל במקרים רבים עושים את זה מעל הבטן ולא באותו מקום), אפשר להקל.
ג. כנ"ל, בדרך כלל אין גדר מתעסק. ומכוערת וזקנה לא שייך כאן, כי בראיית אותו מקום, זה לא משנה. ועכ"פ אין לזה נפקא מינה בסתמא דמילתא. ברופא זקן ומצונן יש מקום להקל, שיש לתלות בסיכוי סביר שאולי הוא אינו מתכוון ולא ניחא ליה בהנאה. וכנ"ל, יש מקום להקל בבתי חולים, דמידי ספק לא יצאנו, ומספיק ספק סביר כדי להקל בלפני עור, וכנ"ל.
ד. אין זה צד להקל. ואולם הנגיעה עצמה היא הרבה יותר קלה, כי בדרך כלל אין זו נגיעה של דרך הנאה.
ה. כל עוד אין סיכון או חשש סיכון לחיי האשה או העובר, אין להקל (אא"כ מדובר על הסתכלות מועטת מאד, וכנ"ל).
ו. נידון דידן מהווה פגיעה גדולה מאד בצניעות. אלמלא החברה המערבית הפרוצה שהִרגילה אותנו למתירנות, היינו מזדעזעים מעצם האפשרות הזאת של בדיקה אינטימית כל כך. האשה הרי מקפידה כל כך על צניעותה, ודואגת כל ימיה שלא יראה אפילו מעט שבמעט ממקומותיה המכוסים. ופתאום היא אמורה לגלות לאדם זר את מקום התורף! ולכן צריך להשקיע הרבה כדי למנוע את כל הבדיקות הללו, גם אם יש לזה היתר הלכתי.
בסיכום ההיתרים ההלכתיים: א. בהבטה קצרה מאד בעלמא בצירוף העובדה דבעבידתיה טריד. ב. רופא המוחזק לירא שמים (ולא סתם "דתי"). ג. ברופא זקן מצונן. ד. בבתי חולים. ה. כשיש סיכון או חשש סיכון. ולגבי המקרה החמישי הנ"ל, אין להחמיר בשום אופן מחמת סעיף ו' הנ"ל. דבזה פשיטא שצריך לעשות כל מה שנדרש כדי להנצל מחשש ואפילו קטן מאד של סיכון.
ולסיום ברצוני להדגיש שגם במקרה שמותר להבדק אצל הרופא, צריך להזהר מלשוחח איתו בענינים שלא קשורים לבעיה הרפואית, וק"ו שלא לצחקק איתו וכו'. במציאות הזאת, הדבר הרבה יותר חמור מאשר באדם זר סתם (שגם לגביו זה מגונה).
.