חצי חיוך עולה יחד עם הדמעות בעיניים
לפני שהיא בולעת את עצמה שוב בשקט
לובשת את החיוך הכי מוצלח שיש
ומהנהנת על כל מילה
כן כן
את צודקת אני באמת כזאת
לגמרי
ואו איך הבחנת
עוד כמה הנהונים והיא יכולה כבר לצאת
ברגע שהיא נכנסת לחדר
החיוך נשטף ממנה באחת
מרתק
החוסר גבולות
מסקרנת הבדידות
כשאפילו בדיאלוג פנימי
לובשים מסכה
השתנת
הכרתי אותך אחרת
לא נוצצת כל כך
אבל מיוחדת בדרכך
ידעתי שיחסית למקום שבו את נמצאת
את בסדר
עכשיו זה כבר לא נכון
איפה את?
הכרתי אותך אחרת
עשית רק מה שהאמנת
אמרת מה שחשבת בלי לעשות חשבון
היית זאת שמסתכלים עליה בהערכה
גם אם לא הערכת את עצמך
היה לך על מה
אבל עכשיו
אני כבר לא מזהה אותך
ילדה
הכרתי אותך אחרת
ואני מתחילה לחשוב שאת השיא שלך עברת
אם מכאן את רק מתדרדרת לא עדיף להחליט לפרוש?
אני יודעת שאת עונה שכן
ומתאכזבת
פעם לא היית מהפורשים
התמודדת עם כל דבר שבא עליך
לא שהקטנת את הבעיה
ראית כמה היא גדולה ועשית מה שדרוש כדי לטפל בה
נכון שהבעיות היו יותר קטנות מעכשיו
אבל הם התאימו לגדול הכלה שלך
היום את פחדנית
מכירה את השיכור?
ששותה כדי לשכוח מקלון השתיה שלו?
הוא מטופש בעיני כולם
אבל את אפילו יותר
כי השיכור לא מודע לטיפשות שבמעשיו
את יודעת
את מבינה
ועדיין ממשיכה
שיכורה בעיניים פתוחות לרווחה
את מאכזבת
אני הכרתי אותך אחרת
אומרים שצליל זה רטט של אויר או תדר
זה לא נכון
צליל זה הגעגוע לשקט.
רגע אחרי שהשקט מופר יש צליל שהוא בדיוק הגעגוע הזה.
כלי נגינה לא מייצרים מוזיקה הם רק מפרים את הדממה, פוצעים את השקט.
הדם שנוזל מהפציעה הזאת זאת המנגינה.
כשמישהו מנסה לדחוס מוזיקה לקבצים או למדוד אותה בתדרים זה חילול הקודש.
חילול המנגינה.
החטא לא באוזן החטא בזה ששוכחים שהמוזיקה לא נמצאת בצלילים היא נמצאת ברווח שביניהם.
בשקט
בחלל
עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו
ועלו
ונמתחו במתח מטריד
לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.
אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.
עכשיו יש שקט
ומתחיל הצליל הבא.
כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא
מה נשמע
מה נראה
מה יהיה
מי ינגן
אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.
פיזיקה של צלילים
לקחת קצת חופש
לרדת לסיני
אולי לחלק המערבי שלה
באזור חנוכה, קצת לפני
לסיני יורדים
אחר כך עולים בחזרה
מסע של חורף
למכרות הטורקיז
הצבע שלא מתאים לכלום
עם כלום
גם לא עם עצמו
כמה סמלי.
כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה
שניה לפני חנוכה
רגע לפני האור
יורדים מערבה
צבעים
טעמים
צורות
צלילים
מים
חול
שמים
בעלי חיים
עננים
רוח
כן כן
עכשיו.
מממממ
יש שם עבודה זרה
לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם
סגור?
😂😂
מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….
הצבעים הריחות... החופש
באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם
זורמת גם לסיני
מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.
(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)
לכו להצביע!
גם בגשם!
ההזנחה הקלאסית
התעלמות מוחלטת מהכל מהצרכים מהרצונות הכל שקוף
אין אותך אתה אוויר או הפוך
ויש הזנחה אחרת
מרוב עושר ורווחה כבר מואסים בכל קשר
אל תפנה אלי קח מסך
או שהוא במסך והיא מתחננת לשאריות.
יצאתי לסיבוב אחר הצהריים בשכונה
רואה אבא עם כמה ילדים מחנה את הרכב
הפנים קדימה להימנע מרוורס כבר אינדיקציה ברורה לבעיתיות.
רכב חשמלי מהעבודה
הכל מצולם ומתועד מכל זוית
כל ילד יורד עם הגלידה שלו והכרס הקטנה שלו
וכל החמודים האלה הולכים אחרי האבא כשהוא במסך שלו מחפש צל ושקט
המכשיר הזה לא משאיר להם סיכוי
הם מתחילים לגשש לשחק להתלכלך להיות ילדים
והוא תוך כמה דקות החליט שנמאס לו והולכים
כי אלוני מתלכלך
ויותמי צריך להתפנות והכל מאבד שליטה
הם מתלוננים
הם רוצים להישאר בחוץ
לשחק
להיות עם אבא וגלידה ובוץ וחרא כמו שילדים גדלו תמיד
והמחזה מרתק
חוסר האונים מול הבקשה ליחס והבקשה לאבא.
כואב הלב עליהם ועליו ועל כל העולם
הכל אבוד
שס תמיד עושים לי מצפון עם הרב עובדיה
וגם ג' אבל פחות
נותן לעצמי ללכת לנוסטלגיה הזולה לזרום איתה להיזכר בסבתא שקוראת תהילים ומבשלת וסבא שחוזר בערב מהעבודה ושומע שיעור של הרב.
זה לא זיכרון שלי זה זכרון שהראש שלי ממציא כשאני שומע אותם מחזירים עטרה ליושנה
הזוי
אז ביבי או שס או ג' לא יודע נראה
רק שיגמר ויעבור תחזור אהבת החינם וחיבור המחנות
שעון החורף הזה מעורר את האופטימיות קמים כשיש אור
חוזרים הביתה בחושך
מרגישים יעילות פרודוקטיבית כמו שצריך
בוגרים
הוא כתב לך משהו
לא טוב לך
תגידי לו
תחסמי יאללה ביי
ללכת ללרלר על זה עם כל העולם או בפינת קפה או לא יודע איפה בשביל עוד יחס
זה קטן ומסכן.
ולך גבר שמור על הכבוד שלך ועליה גם. אם היא לא בקטע עוף משם.
היחס של ההודעות זה בכלל אצבע כמו שיחה הדדית.
אל תכפה כלום ותזרוק את האימוג'ים לפח אלא אם כן אתה ילדי שנולד אחרי 2000 וליבי יוצא אליך
כתבת משהו היא לא ענתה או הגיבה בחיוך
שחרר
לך הלאה
אתה מחפש אישה לחתונה משהו אמיתי לא עבודה שתתהפך עליך או משהו שלא עובד.
העולם הזה כמו ג'ונגל
לא משעמם לשניה
לאידיאלים
לדרך חיים
למשהו
לאימונים
לצעדים יומיים
לא משנה
איפה עוד יש מישהי שתיזכר שלא הגיעה ל-15000-20000 צעדים שלה היום ותקום ותצא באמצע הלילה להשלים את זה?
הדברים הקטנים
המראה שלך
מראה לנפש
