ממשיכה עם בקבוק בערב ובבוקר עד גיל 3 בערך.

למה?

כי ככה אני רגועה שהילדה שבעה.

למרות שפעוטות אוכלים מוצקים, בשבילם זו משימה.

הבקבוק עוזר להם לשבוע ברוגע.

מצד שני - אני אף פעם לא נותנת שתיה מתוקה בבקבוק: לא מיץ, לא שוקו ולא דייסה מתוקה.

 בסופו של דבר, לילדות שלי יש הרגלי אכילה מצוינים. ב"ה.

לדעתי כדאי לעשות את השינוי לאחר הלידה וההתאוששות בעז"ה.

אח חדש מביא דברים חדשים והתמודדויות חדשות עדיף להמשיך לו את היציבות.

וגם הוא עדיין זקוק לזה.

יכול להיות שעם הזמן ימאס לו לבד

דבר ראשון זה נראה לי קשה לתינוק ומעמיס עליו.

דבר שני, הרבה פעמים אחרי לידת אח יש ממילא רגרסיה, ואולי תצטרכי שוב לגמול...

כשהילד השני שלי היה בן שנה פשוט הפסקנו לתת מטרנה וזהו.

קנינו לו בקבוק צבעוני  כזה עם פיה של קש ושמנו לו בו מים. והוא שותה ממנו (לא במקום המטרנה)

ראיתי שהפסקת המטרנה ממש גרמה לו לאכול כמויות אוכל גדולות יותר במהלך היום, וכמובן הפסיק הנטל הכספי של המטרנה..

הבת שלי בגיל שנה הייתה מקבלת 3 בקבוקים, בוקר ערב ואחד אצל המטפלת.

אחרי תקופה המטפלת אמרה שאין בזה צורך אצלה,

ואח"כ אני ראיתי שבבוקר היא לא צריכה כי היא אוכלת קורנפלקס ועוגיה.

אז עכשיו היא בת שנה וחצי ונשאר רק הבקבוק של הערב, והיא כל כך אוהבת ושמחה שהיא מקבלת אותו ושותה אותו בשקיקה, אז למה להפסיק לה?

זה לא גורע רק מוסיף.

ומבחינה כספית- בקבוק אחד ביום מספיקה קופסה של מטרנה כמעט לחודש, ממש לא משמעותי.

וסליחה זה לא 40 אלא 44 ש"ח.

מאזנים את השכר דירה בקניות זולות...

אז אולי באמת לאישה אחרי לידה יהיה קל יותר להתנהל ככה. כשיש בקבוק זמין ומרגיע.

אבל באופן כללי אני לא בעד מטרנה אחרי גיל שנה (אחרי שיחה עם רופא ילדים). זה סותם לו את הקיבה ונשאר פחות מקום לארוחות אמתיות  ומזינות יותר.

איזה טוב ה'!

תארי לך בוקר שגרתי בעוד חודשיים-שלושה.

התינוק הקטן מתעורר ומעיר את התינוק הגדול (בסה"כ בן שנה וחודשיים!)

עכשיו שניהם בוכים.

שניהם רעבים.

מה עושים?

לגדול נותנים בקבוק ואת הקטן את מניקה!

כמה פשוט!

אל תצפי מהגדול לאכול סנדוויץ' או דייסה עם כפית כשאת מניקה!

אל תשכחי שהוא עדיין תינוק!

שיהיה לך בקלות!

הרבה בריאות לך ולמשפחתך!

כשהתינוק היה מתחיל להראות סימני רעב, הייתי רצה להכין לגדול (שנה ותשעה ימים) בקבוק מטרנה. ומושיבה אותו בסלקל של התינוק (שהיה שלו עד לפני זמן קצר) על הרצפה לידי, ורק אז מניקה.

זה עזר לו מאוד להתגבר על הקינאה ולאפשר לי להניק בנחת בלי להציק לי ולתינוק.

כלומר להכין את זה יותר דליל.

עד שזה יהיה בקבוק מים ולא מטרנה...

להתחיל ב3/4 כפית במקום כפית ובמקביל להוריד ממש קצת את כמות המים-ככה במשך שבוע שבועיים,

גם תוכלי לעקוב איך הוא מתמודד עם השינוי- האם צורך יותר קלוריות מאכל מוצק?

ההדרגתיות נהדרת ואם לא ילך- לפחות ניסית ואפשר לנסות שוב בהמשך.

אנחנו גמלנו בגיל כזה בערך- ובבוקר היה מקבל בק' מים ועוגיה או פרי.

האוכל העיקרי שלו. כשהוא עדיין תינוק קטן. והמינון המדוייק בא להחליף את ההנקה.

עכשיו גם ככה הוא אוכל הכל מן הסתם ואת גם ככה רוצה להפחית במטרנה אז מה זה משנה אם הוא ישתה משהו דליל.

פשוט לא להסתמך על זה בתור "אוכל".

רק לפני זה שיאכל ארוחת ערב רגילה וטובה וזהו.

אמנם אני בעד להשאיר את הבקבוק, ולא לגמול בינתיים. אבל אם וכאשר  מחליטים לגמול, צריך להוריד את המינון בהדרגה. המינון המדויק נחוץ לתינוק שהתמ"ל, זה המזון העיקרי שלו.

לדעתי, כדאי לגמול אחרי פסח. לפעמים בפסח יש קשיים עם ילדים שרוצים סנדוויץ', פתיתים או אורז, אז עדיף שיהיה לו לפחות את הבקבוק המוכר והאהוב. אחרי פסח הקטנצ'יק יהיה כבר לא לגמרי קטן, ואת תהיי כבר יותר פנויה.

היא אמרה שאחרי גיל שנה הפעוט כבר יכול לקבל את כל הויטמנים ומה שיש שם (אני לא זוכרת) מאוכל מוצק ואין לו צורך תזונתי במטרנה.

תמ"ל לא נחוץ אחרי גיל שנה, ועם בקבוק כדאי להפסיק כמה שיותר מהר בגלל עששת בקבוקים (תגגלו...)

חלב מכוס זה מעולה.

לכן אחרי גיל שנה, אני הייתי נותנת דייסה בבקבוק על בסיס חלב רגיל ולא על בסיס תמ"ל. 

דייסה בבקבוק על בסיס  חלב - משביע, מרגיע - ולא יקר!

וכשמוסיפים את הדייסה זה כבר אולי אותו דבר,

עשיתי עכשיו חישוב (גס)

אפשר להכין דייסה עם מים או עם חלב מדולל במים

ואם כבר אז מבחינת תזונה הייתי מעדיפה לתת מטרנה אם גם ככה זה כמעט

אותו מחיר או אותו מחיר

בע"ה בנתיים הוא ימשיך לקבל בקבוק.

אבל נראה לי שבאמת נתחיל לדלל אותו.

ומתישהוא אחרי הלידה אני מקווה שזה כבר יהיה בקבוק מים ולא מטרנה...

תודה לכל מי שענה והחכים אותנו!

הרופא שלי ממליץ לתת תמ"ל עד גיל שנתיים,

אחות בטיפת חלב אמרה לי שפעוטות לא מצליחים לאכול כמות מספקת בארוחות...

אחות אחרת בטיפת חלב אמרה לי שלא צריך..

בקיצור- כמו בכל דבר- יש דעות שונות....

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....