באפו טבעי, אם הבעל לומד (זה לאו דווקא בלימוד תורה, אלא שלימוד תורה בישיבה בדרך כלל יותר אינטנסיבי), ואינו עובד אז, או עובד פחות, אז ההסתדרות עם המילגה שנניח מקבל והכנסה של אשתו אם עובדת, ואולי הכנסה שלו "מהצד", היא פחות מאשר אם עובד, לפעמים.

אז אם למישהו זה משמעותי מאד, זה יכול להיקרא "הקרבה" מסויימת, תלוי בנסיבות הספציפיות, בתנאים, לפעמים גם הורים.

לעומת זה, ממבחינת בנין הבית, רוחניותו, תשתיתו התורנית - לפעמים ה"הקרבה" יכולה להיות דווקא ההיפך, תלוי גם מה הבסיס התורני שכבר יש לאיש, ומה אישיותו. 

מבחינת הזמן זה לזה, אין בעיה לדעתי. אדרבה, יש איכות כשיש עולם רוחני משמעותי.

והתחלה של בית על חיי לימוד תורה במרכז, למי שאכן מיישם זאת כראוי ומידותיו מתוקנות גם בביתו, ויקבע גם אח"כ עיתים לתורה כראוי, זה ממש תורם יופי לבנין הבית והאישיות של שניהם. השקעה לטווח ארוך.

בהשקפת עולמן. 

באישיותן.

אם חשוב לה שבעלה ילמד תורה, והיא תופשת שזה בנין ערכי של הבית, וזה מענין אותה יותר מרמת ההכנסה באותו זמן, והיא לא מישהי שנושא הכסף מאד מלחיץ אותה - אז היא תשמח.

לא כל אחת ככה.

שזה לא בדיוק שמי שלא התחתנה עם אברך זה בגלל שהיא מרגישה שההכנסה חשובה לה יותר מהערכיות של התורה.

ויש משפחות של אברכים שאני מכירה שחיות יותר טוב ממשפחות שבהן הבעל עובד, מבחינה כלכלית...

(אולי כי תמיד חושבים שמי שהוא אברך אין לו כסף ולכן צריך לעזור, אבל סתם לשכן ממול שעובד קשה ומקבל קצת יותר ממינימום לא צריך לעזור, כי הוא הרי עובד..).

גם מי שלא אברך יכול להיות אדם שהתורה היא מרכז חייו.

וגם מי שלא אברכית יכולה להקריב הרבה כדי שבעלה ילך ללמוד בזמן שהוא יכול לעזור בבית וכד'.

גם לא כתבתי כך.. אלא לכיוון השני: שאם חשוב לה שילמד תורה, והנושא של הכסף לא מאד מלחיץ אותה - אז היא לא תהיה מאלה ש"לא מתאים להן".  וגם שלא תמיד ההכנסה פחותה, אלא לפעמים.

ובוודאי יתכן שאדם שאינו אברך, התורה היא מרכז חייו. למשל, שלמד כמה שנים - וכעת עובד במה שמתאים לו, וקובע עיתים בכל זמן שיש לו, וחי עפ"י זה וכד'. ובוודאי גם נכון מה שכתבת על אשתו של אדם כזה. אשרי חלקם.

אכן, "התחלה של בית" עם לימוד תורה, אינטנסיבי, כפי שכתבתי לעיל, בדרך כלל עוזרת לזה. תלוי גם באיזה שלב בחיים מתחתנים.

ה"אמונה" שלך זה בסדר גמור,

אבל אני חושב שגם פותחת השרשור, לא דיברה על מה שאת מתייחסת אליו.

היא שאלה מן הסתם על שנים ראשונות לנישואין. לא על "כל החיים".

ומה זה "ללמוד תורה שנים"? כדי להיות עם קישור רציני לתורה, צריך אכן בדרך כלל ללמוד שנים. יש אנשים שאחרי כמה שנים שלמדו, ולעיתים אחרי שנים ראשונות לבנין הבית, שלמדו - לומדים גם מקצוע, ועוסקים בו, ומקיימים כדברייך "תלמוד תורה עם דרך ארץ"..

כך שזה מקל על האשה שיכולה לאפשר לו את המשך ההתחזקות הרוחנית ובניית הבית על ערכי התורה.

על התורה (של הבעל), על העבודה (של האשה), ועל גמילות חסדים (של הההורים).

ואידך זיל גמור.

לא כתבתי אחרי לידה,

כתבתי שמלא פעמים נסעתי למיון ללידה וזה היה סתם, חשבתי שמיותר להוציא אותו אם במילא מסיים עוד שעתיים כי עד שאתקבל ואעשה מוניטור וכו'. כשסיים התקשרתי.

זה לא שבחיים הוא לא מפסיד כולל, אבל זה כי הוא מחליט שהוא רוצה להישאר כשאני אחרי לידה וכו, באתי להגיד שזה לא בא ממני, לי קשה להגיד ,אל תלך היום ללמוד כדי לעזור לי.

אני יודעת מה זה אברך וזה לא! בעל צריך להיות עם אשתו הזמנים מסויימים לוותר זה לא טוב לאף אחד

כנראה את לא מכירה אותי משרשורים אחרים, אז תקראי קצת אחורה

אני האחרונה הפריארית, אבל בשביל לימוד התורה של בעלי אני מותרת!!!! זאת בחירה שלי מתוך שמחה.

גן עדן עלי אדמות

אבל הרבה מאמץ בשביל לקנות אותו. גן עדן זה לא בחינם

מה ההשקעה הנדרשת?!

ראשית כל יש את הפן הכלכלי וזה הרבה תלוי בהכנסה שיש לך כתור מפרנסת. האם את מביאה הביתה 4 8 או 12

בכל מקרה כל אחד כאן במדינה לא ממש גומר חודש השאלה מה עושים בינתיים

בדרך כלל זה אומר רמת חיים נמוכה יותר ויותר להתחשבן על קניות,

מצד שני זה להיות מאוכלי המן -הרבה אמונה הרבה ביטחון והרה הרבה ניסים וס"ד

יש את העניין של סדרי הכולל שאת רוצה לשמור עליהם מכל משמר וגם הזמנים שמעבר אם ישנם,

וזה גם תלוי בשעות הלימוד שלו . אבל בזה יש לזכור שלא תמיד אדם עובד ובכל מקצוע פנוי יותר הביתה

אז זה אורמ לפעמים ללכת ל US לבד , לתמרן בקושי עם ילד חולה , להתארגן לשבת לבד, וסתם לוותר על הנוכחות שלו בבית

אבל שוב - זה תלוי בכמה הוא לומד ולא כל עבדוה של הבעל מאפשרת יותר מזה

חוץ מזה - אין דבר יותר טוב מזה שהייתי מאחלת לעצמי

בני תורה רציניים הם .. טוב אין לי מילים . חפשי את השיר אבל באמת הוא מלאך, ותדעי שזה כפשוטו

אני מכירה כמה משפחות אברכים ורובם כן עוזרים להתארגן לשבת ולתמרן עם ילד חולה

נראה לי שזאת עניין של מידות, מה זה קשור ללימוד תורה?

ונגיד עם ילד אחד אפשר להסתדר לבד אבל לנו ברוך השם יש 6 ומתחילת החורף 5 מהם כבר היו חולים, יש כאלו שפעמיים

איך אפשר להסתדר לבד? גם לבעל יש אחריות לילדים שלו

אבל אם את והוא רוצים יותר והחלטתם שביום שישי הוא לומד עד שעה לפני שבת, אז זה חתיכת התארגנות...

(כמובן שלא כל זוג חייב לבחור דבר כזה )

ולגבי ילד חולה - כמובן שהילדים הם של שניכם 

אבל בראש רשימת העדיפות עדיין נשאר הלימוד שלו

זה אומר לצורך העניין ללכת לעבוד אחרי צהרים במקום בוקר שאז ההספקים שלו עם החברותא גרועים יותר

או לקחת את הילד לשים אותו אצל ההורים שזה מתאים רק לילד במצב טוב ודורש עוד נסיעה של שעה בערך 

עדיין אם יהיה עומס בעבודה ואל אוכל להשאר - הוא ישאר . 

אבל נקודת המוצא הוא כמה שפחות להפסיד כולל וכשאתם משתלדים גם עוזרים משמים

אתם אלה שתחליטו בסופו של דבר מה הכי טוב בשבילכם, ותנסו יחד למצוא את האיזון שהכי מתאים לכם..

יש נשים שלא יפריע להן שבעל חוזר בחצות ויש כאלה שחייבות אותו בערה עם המקלחות.

נכון, בעל עם מידות טובות ידע להתבונן יותר בצרכים של אשתו והשיקול של הבית יגבר מבחינתו הרבה פעמים,

(אצל האישה השיקול של לימוד התורה צריך לתפוס מקום ראשון) ויחד הם יחליטו איך לנתב את הבית..

לבנותבית של תורה זו זכות עצומה לאין ערוך, התורה היא מה שבונה ומעדן את הבית, מכניס יר''ש, ובכלל, מי יוותר על הזכות לעשות קצת נחת רוח לרבוש''ע?

שאת יודעת שאת לא רוצה להוציא את בעלך מהעבודה כי בסופו של דבר בסוף החודש תקבלו משכורת

בשונה מבעל אברך שלא מביא לך הכנסה מיידית אז זו עבודה נפשית קצת קשה יותר

אבל נכון, גם בעל עובד לפעמים את צריכה להתמסר לעבודה שלו וזה מעצבן נורא 

אצלי מאוד קשה הקטע שאני לא כ"כ רואה את בעלי ביום יום

בבוקר אני יוצאת מאוד מוקדם  חוזרת אחרי שהוא כבר יצא לכולל אחה"צ, מחכה שישוב לשעה וחצי בערך (שזה בדיוק השכבה של הילדים והוא עוזר לי) ואחר כך הוא חוזר ב-11 בלילה כך שאני צריכה להיות גיבורה כדי להישאר עם עיניים פקוחות.

כל התקשורת שלנו היא בערך בטלפון, וזה גם מאוד קשה כי אני כל דבר מסתפקת אם להפריע לו באמצע? או לא? זה מספיק חשוב? או לא?

בעלי ב"ה לומד ברצינות וברצף ואני לא רוצה לקטוע לו את זה... מצד שני, כל פעם אני מרגישה גיבורה מחדש שאני לא מתקשרת... ואני גם אומרת את לו את זה והוא מאוד מאוד מעריך את ההקרבה הזו...

מלחמה לא פשוטה בכלל

צריך להילחם על להיות ביחד!

אני לא מדברת אפילו על אנשי עסקים שטסים כל שבוע לחו"ל, או פוליטיקאים וכו.

למה יש כאלו שהבעל יהלומן אז הם מוכנות להיות גם שבוע לבד כל חודש עם הילדים כי הבעל טס לחו"ל, אבל כשזה מגיע ללימוד תורה הם לא מוכנות להישאר לבד.

אני חושבת שאם בעלי היה איש עסקים או אפילו היה לנו עסק, היתי רואה אתו הרבה הרבה פחות מאשר הוא לומד בכולל.

על הפן הכלכלי לא אדבר, כי ב"ה אנו בהחלט חיים על גמילות החסדים של ההורים, שנותנים ומסוגלים לתת מעל ומעבר.

על ההשקעה הנפשית: אכן, כל זוג מחליט לעצמו כמה להשקיע למען הלימוד וכמה לוותר למען הבית, אבל ההסתכלות הכללית על הלימוד צריכה להיות שמשתדלים לעשות הכול בשביל לא לבטלו.

ההבדל בין עבודה ללימוד תורה הוא שבעבודה יש לך בוס שיושב על הראש ו"מכריח" אותך לעבוד, ואם אתה עצמאי - אתה צריך לעבוד מספיק כדי שתגיע למאזן מסוים, אך בלימוד תורה האדם קובע לעצמו את ההספקים, ולפעמים הם נראים מן הצד כלא-מוכרחים ודרישות מוגזמות.

התפקיד של האישה בזה זה לעודד את הבעל לעמוד בהספקיו, לאפשר לו את הפנאי (הנפשי, בעיקר) לעמוד בהם, ולשלוח אותו ללמוד בכל עת שמתאפשר.

אותה הקרבה (ואף יותר) יכולה להיות גם כשהבעל עובד ומשתדל לקבוע עיתים לתורה. 

ב"ה בעלי היה אברך עד עכשיו 

והשנה התגייס (לאחר 10 שנות ישיבה)

ומשהו שממש ראינו זה שיש למי שלומד תורה ברכה בכסף

יכול להיות זוג ששניהם עובדים ואין ברכה יש הוצאות לא צפויות 

וראינו עיין בעיין איך היה כשהיינו צריכים 

חוץמזה שכשאת מתחתנת עם בן תורה בסיס הבית שלך שונה 

המידות שלו שונות ועבודת המידות היא אחרת לגמרי

אלא שראיתי שיש יותר ברכה 

וכמובן 

שחשוב מה המרכז והמוקד של הבית גם כשהבעל עובד

וגם כשהוא אברך 

יכול להיות אברך שמרכז הבית שלו זה כסף / דברים אחרים

אישה מפרנסת עיקרית (לא שזה פסול או משהו)

בד"כ חיים מעט יותר בצמצום

שעות הלימוד המרובות קיימות גם בעבודה

רק ששם מקבלים עליהם תגמול כספי גדול יותר

ובאברכות תגמול רוחני גדול יותר

אבל אצלנו האברכיות ממש לא נראות ככה..

אפילו לא כולן לומדות הוראה! פלא!

יש מלא שלומדות משפטים ביולוגיה כימיה אדריכלות עו"ס... מה שתרצי. אפילו מאסטריות ודוקטורנטיות. מסתבר שהתאור שהבאת לעיל לא מאפיין בכלל אברכיות...

ככלל, אני לא מכירה כאלה שמגבילות את עצמן רק כי הבעל לומד תורה.

ויר''ש לא מתבטאת (ברוב המוחלט של המקרים) באורך החצאית ובמקצוע של האישה, גם לא בדברים חיצוניים אחרים.

התורה חיה בבית בהרבה מובנים אחרים, אבל התחום ההלכתי משתנה מבית לבית וא"א להסיק ממנו על הכלל..

זה מאוד באופנה שלהגיד שלא, אבל זאת האמת.

היא נמדדת כמובן גם בעוד הרבה דברים, אבל זה בזה.

עם מחלוקת פוסקים/החמרות למיניהן. לא במקומות בהם ההלכה ברורה.

9 שעות ביום לתורה ו 3 שעות לעבודה. זה נקרא אצל הרמבם "לקבוע עיתים לתורה"

(לא חכמה לצטט חצי רמב"ם )

מלבד זה אין מי שלא חולק על הרמב"ם הזה אבל OK זכותך ללכת כמו הרמב"ם

ובסדר אם אתה מתכוון לרמב"ם אז סליחה על הביטוי 

יש עשירים שרוצים לתרום ללומדי התורה

רוב הכסף שמקבלים אברכי כולל זה מתרומות של עשירים, אז למה שלא יקבלו אברכים כסף אם יש סידור שכבר הומצא מ12 השבטים של יששכר וזבולון?

המערכת דפוקה מהיסוד ולהיטפל רק לישיבות כמו שעושה התקשורת הישראלית זה עלוב ולא מקצועי.

אני בעד לבטל את תקציב הישיבות, יחד עם שאר הבטלנים החילונים. לא קודם !

ודוקא בעלי בכולל שהוא מרוויח יותר ממני ואני לא מרויחה מעט. כך שאין לי בעיה שיקחו את ה800 שח ולא יעשו טובות ויבכו על זה שגונבים מהמדינה כסף בשביל כולל.

והכסף בכולל זה מתרומות מעשירים, באמת מאוד קשה להתקבל לשם ,אבל בעלי מאוד מוכשר

סליחה זה ממש דיבור של חילונים ששונאים את התורה.

ולגופו של ענין:

הבטחת הכנסה ממש אין לנו, נראה לי שכבר לא מקבלים בכלל .

הנחה במעון יש, אבל בזכות כל אוהבי התורה שיצאו וצרחו שנה הבאה גם זה לא יהיה.

הנחה בארנונה יש לי מעט, פחות 100 שח בחודש...

ב. היא מקבלת מהמדינה לא יותר מסטודנט למשל. רק לימודים באקדמיה שווים את ההשקעה??

ההפך הוא הנכון, סטודנטים משלמים הרבה מאד.

ההטבות מהמדינה מגיעות פר הכנסה בלי קשר למקצוע.

ובלי לדבר בכלל על המלגות שסטודנטים מתקיימים מהן..

היום אדם שטרוד בפרנסתו לא יכול ללמוד תורה בנחת.

מה מפריע לכם שאנשים שרוצים חלק בתורה עוזרים להם ללמוד?

כי זה חלק מהאינטרס של המדינה כמדינה יהודית לתמוך בלימוד תורה.

וכמו שיש מפלגות שמתנגדות לתקצוב ישיבות, כך יש מפלגות שמתנגדות לתקצוב סטודנטים, אמנים, תרבות ובידור והרש"פ.

ככה זה בקופה ציבורית, לעולם אין תמימות דעים.

די"מ, אני באמת לא מצליחה להבין את הטענות שלך.

אתה חי בעולם ורואה בעצמך שא''א לגדול להיות תלמיד חכם וגם לעבוד, אין סיכוי במציאות שלנו!

אז מה הפתרון שלך?

לגדל דור של בינוניים בלימוד?

לוותר על תלמידי חכמים?

מאז ומעולם המציאות פעלה בצורה כזאת, חלק עובדים וחלק לומדים כנגדם.

שבט לוי עסק בקודש והתפרנס מתרומות ומעשרות, הסכם יששכר וזבולון וגם במלחמות ישראל בימי דוד.

נכון, אולי המצב לא הכי אידיאלי, אבל ה מה שיש לנו במציאות הקיימת.

התורה בארץ פורחת כמו שלא  פרחה מעולם, כמות הישיבות שוברת שיאים וממשיכה רק לגדול.

וזה נפלא! וכל זה מתאפשר בזכות תומכי תורה רבים כ"כ.

פעם היה גדול דור אחד או שניים והשאר בעלי בתים, היום תלמידי חכמים שוטפים את הרחובות.

לגבי הטענה הראשונה שלך-

גם לסטודנטים זה קורה. תלוי מי יושב בממשלה.

חו"מ, שסטודנטים מפגינים וזוכים לסיקור תקשורתי שמגביר את הלחץ הציבורי (ע"ע מחאת הקוטג)

עם תקשורת כ''כ עויינת אין לחרדים כמעט סיכוי להיאבק.

סחטנות קואליציונית תוכל לקרוא כמעט לכל דבר שמורכב ממנו תקציב המדינה, כי לעולם אין על קונצנוס על הדברים האלה.

החרדים מייצגים את הבוחרים שלהם בממשלה, והם קבלו מספיק מנדטים כדי להיאבק על הצרכים שלהם.

לא הוגן להפנות אצבע מאשימה כלפי ציבור מסויים כשממשלה שלימה פועלת בדיוק באותו אופן!

וחוץ מזה - התורה נמצאת כאן. ובגלל זה הרבה אברכים אמריקאים באים ללמוד כאן בארץ

ה' נתן לנו את התורה כדי שנלמד אותה. בשביל זה נברא העולם.

לצאת ולעבוד זו קללה שקיבלנו בגלל חטא אדם הראשון.

בתור אחת שבעלה אברך, לא ישראלי, לא מקבל שקל מהכולל ובטח שבטח לא מהמדינה, לימוד תורה הרבה יותר חזק בארץ ישראל. תמיד היה ותמיד יהיה.

היהדות התורנית היא חלק מהציבור הישראלי וככך יש להם גם חלק בהחלטות במדינה. אז כן אם הם 'דורשים' כספים לישיבות וסיבסודים למשפחות ברוכות ילדים, מותר להם. כמה כספים הולכים לארועי תרבות ריקניים מבחינתי? כמה עזרה לערבים ובני מיעוטים? 

נשים דתיות יוצאת לשוק העבודה  מ א ד  מוקדם. הן חרוצות ועובדות ביעילות גבוהה יותר מהציבור החילוני- זה מוכח. אחוזי הפשע בציבורני פחות משמעותית מבציבורים אחרים- שוב פחות כספים מבוזבזים על הציבור שלנו. ויש עוד מליון דוגמאות.

הקב"ה הוא היחיד שנותן כספים ולוקח כספים. לא שום שר או בוס או תואר. חבל שאנשים בוחרים לשים עצמם לאל ובמקום לתמוך בציבור שבגדול תורם ותומך ולא עושה בעיות, בוחר למרר את חייהם ולהציק להם.

התורה תמשיך להלמד, אנחנו נמצא דרכים יצירתיות להתקיים ולתמוך זה בזה.

(הנ"ל נאמר כמובן על בני תורה שבאמת יושבים ולומדים. אלא שלא רוצים/לא יכולים/מבזבזים זמנם גם כך, לא עליהם מדובר)

ודרך אגב פה כן פה באמריקה איפוא שאני מתגוררת כל האברכים מקבלים תמיכה ממשלתית,לומדים ואינם עובדים כמעט ובזה אינם שונים מהרבה מהגויים פה

מלגות, הנחות בתצ"ח ובעוד 1000 דברים.

אברכים משלמים?

סטודנטים אולי מקבלים ואולי לא מקבלים מלגות, שום דבר לא מובטח להם.

אברכים תמיד מקבלים.

סטודנטים נשואים עם ילדים מקבלים משהו שדומה לתמיכה באברכים. וגם זאת רק לאחרונה.

דיבורים באוויר. מדינת ישראל משקיעה בסטודנט הרבה הרבה יותר מאשר באברך. גם סטודנטים למדעי הרוח והצילצולים.

400 מהמדינה, וכל השאר מעצמו, מתרומות וכו'.

אין כלל מקום להשוואה בין ההשקעות הנדרשות להקמה והפעלת אוניברסיטאות לזו הנדרשת מהקמת והפעלת ישיבות.

ובנוסף זה כלל לא הנושא, הנושא הוא כמה משלם הסטודנט וכמה משלם האברך.

האברך מקבל כסף והסטודנט משלם כסף (בין 10 ל 40 אלף שקל לשנת לימוד)

זה לא בא בצורת מלגה אוטומטית לחשבון הבנק, אלא בצורת מלגות שונות שמקבלים ע"י מילוי טפסים, או ע"י תרומת כמה שעות סמליות לטובת הציבור, וכן מלגות נדיבות למצטיינים, לדוקטורנטים. על כל אלו מצטרפים כמובן הנחות משמעותיות בתח"צ, בגנים לאומיים ובעוד אלפי מקומות.

לגבי העלויות - ממש לא נכון. לא סתם השוותי למדעי הרוח. שם אין מעבדות ואין הוצאות מחקר גבוהות. ההוצאה הישירה על התלמידים, בהתחשב ביתרון לגודל, ממש לא עולה בהכרח על עליות הלימוד של אברך. ואם יש הפרש - הוא נובע בעיקר מהפרש השעות של ההוראה הפרונטלית.

והדוקטורנטים מקבלים שכר עבור עבודתם כעוזרי הוראה ומרצים זוטרים.

האפליה לטובת תלמידי ישיבות היא כה בוטה ובולטת עד כי ממש אין טעם להכחיש אותה.

באשר להוצאות המוסד, גם במדעי הרוח והחברה ההוצאה גבוהה הרבה יותר מאשר בישיבה וזאת בשל ריבוי המורים וההיצע הגדול של קורסים בנושאים שונים ומכאן גם מספר גדול של מורים חוקרים ומרצים יחסית למספר התלמידים.(רק בירושלים יש למעלה מאלף קורסים בפקולטה למדעי הרוח!) 

בסטודנט המדינה משקיעה יותר מאשר באברך. יש גם יותר צורך, כי הוא צורך יותר משאבים. אחלה. לכן הוא גם משלם שכר לימוד.

ההתמקדות בשורה התחתונה של כמה כסף מקבלים/משלמים היא מגוחכת. אם ללימודים בכולל הייתה עלות כמו ללימודים באוניברסיטה - האברך היה משלם שכ"ל בערך פי שניים מהסטודנט, ע"פ הנתונים הקיימים כיום של תמיכה כספית במוסדות ובתלמידים.

אתה כותב דברים שקריים ולא נעימים.

אני אשת אברך, לא מקבלת הבטחת הכנסה, לא מקבלת הנחה בארנונה, מקבלת הנחה במעון בגלל שאני אמא שעובדת 40 שעות בשבוע והודות ליאיר לפיד, בגלל שחטאתי ואני אשת אברך מעלים לי דרגה בתשלום למעון. (סתם, לתת לי עונש על זה שאני נשואה לאברך. אם למשל הייתי נשואה למחבל לא הייתי מקבלת את העונש הזה)

בעלי מקבל מהכולל בדיוק 400 שקלים בחודש מהמדינה. כל השאר (בערך 700 ש"ח זה מתרומות)

אם תסתכל על תקציב המדינה, יש פה אוכלוסיות שמקבלות הרבה הרבה יותר מחרדים- החל מערבים וכלה בתושבי פריפריות שחיים על ביטוח לאומי.

אז לכתוב משפט כמו :"בכל מקרה, אין בעיה עם לומדי תורה, רק שבענו הצגות כאילו המדינה לא נותנת כלום... שילמדו בלי לבקש נדבות"

זה פשוט מגעיל.

משלמת ארנונה מלאה שום הבטחת הכנסה  והדרגה הנוספת במעון (על שני ילדים )

הבעיה היא שגונבים ממני כסף דרך מס הכנסה ומע"מ ודלק בשביל לממן כל מיני בטלנים בכדורגל, בתרבות, באומנות וגם קצת בישיבות.

תבטלו את הכל ותשאירו את כספי אצלי.

יש רב שפסק כך שאתה הולך לפיו או שפסקת לפי עצמך?

יששכר וזבולון שמעת?

על שבט לוי שחי רק מתרומות בזמן שהם למדו תורה והיו מלמדי תינוקות שמעת? וידוע שכיום כל תלמיד חכם בבחינת 'שבט לוי'.

חוץ מזה, יש סוגיות שהחומרא אתי לידי קולא, ואין לך באמת איך להמלט מהסוגיא ע"י החמר והימנעות מהכרעה.

כל אותם אלפים רבים, שרבים מהם כלל אינם מתאימים לעסוק בתורה, רק מוזילים את קרן הלימוד.

אילו היו רק הגאונים האמיתיים משקיעים את חייהם בתורה המצב היה אחר לגמרי.

אם אחד יכנס לתלמוד לא יהיה לנו שום מורי הוראה 

אין דבר כזה "מי שאמר ל18 שעות שיגדלו ת"ח יגיד גם ל6 שעות"...  זו המצאה.

והחפץ חיים לא היה "המון" בחנות שלו - זה דמיון.

ולא כל נער יכול להחליט שהוא "פוסק כרמב"ם" כשהוא רוצה וכשו"ע כשהוא רוצה.

ולא "כל הדורות" פשוט "קפצו לביהמ"ד"...  רבי חיים מוולוז'ין לא סתם בנה את המוסד הזה. 

ו"מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", באופנים שונים. 

ובוודאי שלכלל ישראל נצרכים לומדי תורה רציניים ושקדנים כאויר לנשימה. בלי להיכנס כעת למי מתאים מה, ולכמה.

וגם לקבל מה"מימסד" אין שום "עבירה" כזו. מי שרוצה ללכת כמו "נטורי קרתא", שלא יהפוך את זה ל"הלכה".. יפה מאד לזכות את המימסד.

אני לא אכנס כעת ל"התמקחות" הזו כאן, רק ראיתי לנכון להעיר, כי זו נהייתה "שיטה" משונה, שמדלגים בקלילות על כל מיני גדולי עולם, ומגלים את הרמב"ם וכד', כאילו הם לא ידעו או סתם "התחמקו"...

ומה שכתבת פה   http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t686297#7587669

זה יפה מאד. אשריכם ואשרי חלקכם.  וכן אמר הרצי"ה זצ"ל. ו"הרגיע" את הדואגים על כך ש"מקבלים כסף", באומרו: אם היו יודעים מה שאתם תורמים ע"י הלימוד..  ובוודאי שמזה יצמחו מרביצי התורה ומורי ההוראה הגדולים לעם ישראל, מלבד הערך העצמי בכל רגע.

היכן כתוב בדברי שזה "מה שכולם צריכים לעשות"?..  אני התייחסתי בדיוק לדברים שעליהם כתבתי..

[לגבי הרמב"ם והלימוד, זה לא נכון. ה"כסף משנה", רבינו יוסף קארו בעל השולחן-ערוך, בהשגתו הארוכה על הרמבם, מתייחס לדבריו "על ההספקות שנותנים גם לרבנים גם לתלמידים", כלשונו שם]

זה לא הנושא שהתייחסתי אליו.

והב"י כותב מפורש בתחילת דבריו על הרמב"ם, שרואים מדבריו שזו היתה תופעה מצויה.

ואמנם מסתבר שלא מדובר שם בדיוק על מה שאתה מדבר עליו, כ"תופעה" שקיימת היום ("כולל" לאורך שנים רבות מאד, כתופעה מצויה, שאני מבין שלזה התייחסת).

והיו דורות שהיה מקובל שמי שמשיא ביתו לת"ח, היה נותן "קעסט" - דהיינו, מחזיקו על שולחנו כמה וכמה שנים שיגדל בתורה. זו היתה תופעה לא נדירה, עוד לפני וולוז'ין.

ובימי התלמוד, דורות ראשונים שהזכרת, אמר רבא לתלמידיו שלא "יתחזון לפניו" ביומי ניסן ותשרי, שאז עונה חקלאית בוערת, כדי שיוכלו כל שאר השנה לשבת וללמוד בשקט..

יש שינויי זמנים ותנאים. כבר אמרתי, אינני מתייחס ל"תופעה" מסויימת, באיזה מימדים היא אמורה להיות, האם מחנכים ל"נורמה" כזו, וכמה אכן מתאימים לה. אינני יודע. יש בכך צדדים שונים, תלוי בתנאי החיים, באנשים, ובהרבה דברים.  אני לא חושב שכל אחד יכול להכריע בזה לכלל עם ישראל. בוודאי לא אני. ולא תמיד ניתן להקיש מתקופה לתקופה. יש ממש "חיבורים" רציניים בנושאים האלו. ספרים.

מה שכן, מישהי כזו שכתבה כאן, שהם במאמץ משותף מגדלים בעל ת"ח ששוקד על התורה, בעמל ובשמחה, והכרת ערך הענין ע"י שניהם ושניהם משקיעים בכך באהבה וברצון כדי לגדל לעם ישראל תלמידי חכמים אמיתיים - אין ספק שהם עושים דבר גדול וראויים לכל שבח. אשריהם ואשרי חלקם.

במשנה בסנהדרין מבואר שהאפיקורס אין לו חלק לעולם הבא ושאלו בגמ' (סנה' צט: אפיקורס כגון מאן – כגון הני דאמרי "מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרי לדידהו תנו" (פי' מה מועילים לנו רבנן, הרי הם סה"כ לומדים לעצמם). ופירש"י דהם אפיקורסים כי אינם יודעים שהעולם מתקיים עליהם! 

אז מהר תחזור בך תעשה תשובה ואל תכנס לתוך הגדר הנ"ל 

אם לא יהיו תלמידי חכמים לאיזה רבנים הילדים שלנו יפנו שאלות בהלכה?!

אדם צריך לעבוד לפרנסתו ולא ליפול על הצדקה.

לא רציתי ולא תכננתי מראש חיי אברכות אבל קיבלתי כאלה די בגדול... (חיפשתי אדם טוב לב עם תקשורת בין אישית טובה ושיהיה גם תורני, ועל הדרך קיבלתי אברך שבגיל 34 נהיה גם רב ...)

ברוך ה', אצלנו למרות שהבעל תמיד (ועדיין) לומד תורה, הצלחנו תמיד לחסוך, קנינו בית ובדיוק סיימנו לשלם עליו. אבל זה גם היה עם הרבה תמיכה מההורים (לא חודשית, אבל בקניית הבית הם עזרו, וגם בהלוואה שהם נתנו לנו שהחזרנו להם בלי ריבית...). אני זוכרת שכשהתארסנו, אבא שלי שאל את בעלי איך הוא "יקיים את הכתובה"... בעלי המסכן לא מבין בכלל בדברים האלה, ודי קיבל הלם, אבל היום ההורים שלנו מודים שהם טעו, כי אנחנו יחסית מאוד מסודרים (אומנם לא כמו האחים שלי העובדים בהייטק, אבל ברוך ה' לא חסר דבר). אני חושבת שבאמת יש ברכה בכסף... וצריך גם לסמוך על ה'. אני זוכרת את השנים שכל קיץ מחדש - לא היה לי מושג ממה נתפרנס במשך השנה כי לא היתה פרנסה "מסודרת", בעלי לא דאג אבל אני כן, עד שראיתי שבאמת כל שנה עד אחרי החגים, פתאום הכל מסתדר ויש פרנסה בשפע שמספיק לנו.

אומנם זה גם דורש הקרבה. לפני שקנינו דירה גרנו במקום מרוחק בקראוון ונסענו הרבה בטרמפים. גם היום אין לנו אוטו ואנחנו חוסכים בזה, ובכלל חסכנות היא דבר שאני חושבת שחשוב מאוד לחיים. בדברים החשובים אנחנו לא חוסכים, אבל בחיי היום יום ובדברים הקטנים בהחלט כן. גם את הילדים אנחנו מחנכים לחשיבה על מה מוציאים ולמה וזה חשוב (בהחלט אני יכולה להסביר לילדים שאין לנו אוטו כדי שנוכל לחסוך ולעזור להם כספית כשהם יהיו גדולים, או שלא קונים כל צעצוע/ממתק שרוצים ואם יש משהו ספציפי שרוצים חוסכים כדי לקבל אותו)

בקשר ללימוד התורה, ברוך ה' אני חושבת שאני נותנת לבעלי ללמוד הרבה, אבל גם הוא קשוב מאוד לצורכי הבית ומבין ויודע מעצמו מתי הוא צריך לתת יותר יד. אז נכון שבערב אני לרוב זאת שנותנת לילדים ארוחת ערב, מקלחת והשכבה הכל לבד, אבל הוא מוציא אותם בצהריים מהמסגרות, נותן להם לאכול ומשעשע אותם עד שאני חוזרת מהעבודה, כך שלא חסר להם זמן אבא (כן חסר לנו זמן "יחד" אותו אנחנו משלימים לרוב די מאוחר בערב...)
 

היתרון הגדול, לפחות של בעלי, שכשאתה נמצא במסגרת כזו, זו עבודה תמידית על המידות ולכן אתה מאוד קשוב, אבא טוב, בעל טוב, וזה היתרון הבאמת גדול. לרוב החברה האלה הם גם היותר "עדינים ורגישים" ופחות "אנשי מעשה" ואני לא יודעת אם זה מתאים לכל אחת.. לי זה לרוב טוב, ולפעמים בדברים שמציקים, אני מנסה קצת לגרום לבעלי להיות יותר "מעשי".

בקשר ל"דוסיות"... בעלי יותר "דוס" ממני, למרות שאני חושבת שאני יחסית כן דוסית אבל לא כמו בעלי.. עכשיו הוא כבר רב לתלמידים, ואני צריכה הרבה פעמים לשמש יותר דוגמא, אבל אני משתדלת כן להיות עצמי ואם יש דברים שלא מתאימים לי, אני לא ממש עושה אותם, למרות שאני לא יעשה את זה במופגן מול התלמידים שלו (נגיד, אני לא אלך עם גרביים, רק כי אני "רבנית". לא מתאים לי... אפילו שבעלי היה שמח... מצד שני, גם עם חצאיות קצרות אני לא הולכת..) אני גם עוסקת במקצוע שהוא מאוד לא "סטנדרטי" לנשים, אבל טוב לי עם זה ולבעלי גם טוב, בערך - אני לא מפריעה לו ללמוד תורה, והוא לא מפריע לי לעסוק במה שאני אוהבת ולהרוויח את לחמנו.. הוא דואג לנו לעולם הבא ואני לעולם הזה... לא חלוקה מוחלטת אבל היא די קיימת בהרבה מישורים.
 

בקשר לחינוך ילדים, אני חושבת שהוא מביא את הצד היותר תורני, ואני את הצד היותר רגשי ולימודי. זה בא לידי ביטוי במקומות אליהם אנו שולחים, בחוגים אותם אנו בוחרים ועוד ועוד. לרוב אנחנו מתדיינים ומוצאים את נקודת האמצע שתתאים לשנינו. כמובן שלשנינו חשובים כל הדברים, אבל הדגשים השונים באים לידי ביטוי בראיה שלנו, ששלי היא יותר "אנושית" ולו יותר "תורנית". בתחילת הנישואין אני חושבת שהייתי יותר מתבטלת כלפי ה"תורה" כי זה בעצם ה"אמת המוחלטת" וקשה להתווכח איתה בייחוד שבעלך מ"ישיבות הקו"... היום אני כן נותנת ביטוי יותר לעצמי, וטוב לי עם זה וכשטוב לי, אני חושבת שבסופו של דבר טוב גם לבעלי.

ההפך הוא הנכון.

רווחה כלכלית מביאה לאושר, לבריאות, להנאה ולהרחבת הדעת.

אנשים צריכים לעבוד, ליצור, להרויח ולחיות טוב.

לא נוצרנו לסבול ולהתקמצן!

אוי לנו אם כולם יהיו עניים וחסכנים שחיים מהיד אל הפה.

יש אנשים שמוכים לחיות קצת בדוחק כמה שנים, למען מטרה חשובה, והם בוחרים בכך ברצון ובשמחה. באיזו זכות את שוללת מהם את הזכות הזו?

זכותם לחיות בדלות ובעוני כמה שרק מתחשק להם.

מי שרוצה לסבול שיסבול, אני האחרונה שאמנע ממנו את העונג.

אלא אם כן לצאת לחופשה רצינית רק פעם בשנתיים, וגם זה רק בצימר בארץ ולא במלון בחו"ל, רח"ל - נקרה לסבול (וכן על זו הדרך). זה לא שאין מה לאכול, פשוט מתפנקים פחות.

אם בעלי היה עובד, זה היה סבל!

העולם מתקיים רק בזכות התורה!!!!

על 3 דברים העולם עומד

• על התורה
• על העבודה (זאת עבודה שבלב-תפילה)
• על גמילות חסדים

העולם לא עומד על עורכי דין, הנדסאים וכו.

מי שלא מאמין הפסד שלו

ואנחנו טסים ומבלים ומטילים אנחנו ממש לא מסכנים, לא חיבים להפסיד לימוד תורה בשביל להנות.

זה לא עבודה עם נשים ולא עבודה עם אינטרנט, כשלומדים תורה לפחות אין את הנסיונות האלו (נכון שיש מקומות עבודה שיש אינטרנט חסום ואין נשים ,אבל זה נדיר!)

 גמילות חסדים-מי שאברך לא יכול לגמול חסדים ? מה זה קשור שזה הגומל ולא הנגמל?

הוא הגומל, הוא נותן זכות למי שתורם לו,

ומי שלא רוצה את הזכות הזאת, מפסיד. בעולה"ז ובעולה"ב.

הזכות שלנו היא לפרנס אברך, הרי אנו מקבלים מהזכויות שלו, מהשכר שלו, זה עיסקה משתלמת.

כזאת שנאה לדת

דת זה תורה

מה קשור ארה"ב לישראל? אתה משווה אותנו לאמריקאים?

יש לי משפחה בארה"ב שהם לומדים תורה כל היום לא עובדים בכלל

2 .בעלי היה לומד גם לולא מימון מהמדינה ויש הרבה שהיו ממשיכים ללמוד, אבא שלי בעבר כשלמד וויתר על ה800 ש"ח של הדתות.

3.שיקולי קואליציה לא מענינים אותי הקטנה.

אחרי הקיצוצים בשנים האחרונות הקצבאות לא מספיקות לשכ''ד, בטח לא בשביל לפרנס משפחה.

אין להם עבודה בעיקר בגלל קצר תקשורתי בינם לבין המדינה.

תנו פעם לנציגים שלהם להציע דברים, אני בטוחה שמי שמדבר מהשטח יידע לייעל את המערכת יותר טוב מהרבה מומחים אחרים.

חילופי האשמות לא יועילו לא אחד, רק ילבו את השנאה. חבל.

אולי בניו יורק ובמונסי זה כך אבל ממש לא איפוא שאני מתגוררת.

חרדים משלמים שכר דירה מלא,ביטוח רפואי מלא,שכר לימוד מלא,חלקם עובדים וחלקם רק לומדים.

בסיוע הם לא שונים מהגויים פה ולא מקבלים יותר אלא בידיוק אותו דבר,כאילו אם להיספני שהגיע הרגע מעבר לגבול מותר אז לחרדי לא?

פתאום שזה מגיע לחרדים...

המיסים לא "נשדדו"..

אלו "תירוצים" שנאמרים כ"כ הרבה עד שמשכנעים את אומריהם..

מה זה "לא תיקח ממני כסף, אני לא אבקש מכם כלום"?.. חיים באויר? זה לא עסק בין שני אנשים פרטיים על מוצר ספציפי. וכי "חרדים" לא נוסעים בכבישים? לא נהנים מפיתוח הארץ? לא נשענים על כך שהצבא מגן בעז"ה יומם ולילה?.. לא נהנים מתמיכות ישירות ועקיפות כשחסר? ביטוח לאומי, הנחות, סבסודים וכד'?

מדינה זו מערכת שלמה. שיש לה הוצאות - וזה לטובת כולם. ולא כל אחד יאמר, אני רוצה הוצאה זו ולא אחרת..

אז אין כל קשר כאילו בגלל שיש איזשהם מיסים, "להיות בצד המקבל כמה שיותר".. זו גישה שמעוותת את המוסר של האדם. אם אין ברירה - אין ברירה. אאבל לעשות מזה אידאולוגיה?....  וזה נכון גם ביחס למה שכתבת על אמריקה, אגב. מה הכבוד להיות "נתמכים ע"י הממשלה".. מה זה "ממשלה"? הם "מייצרים כספים"?.. מקבלים מהתוצר הלאומי שאחרים עובדים.

ובנוסף, ברור שהמיסים שמשלמים כשיש הכנסה נמוכה, הם שוליים מאד. לא צריך להעמיד פנים. צריך להגיד תודה רבה למדינה שמתחשבת ברמת-הכנסה, על אף שכולם נהנים מה"תוצרת הלאומית" (כנ"ל - תשתיות, ביטחון וכו') - וזה במפורש ב"הישענות" על אלו שמרוויחים יותר ומשלמים יותר מיסים.

קשר בין זה ל"קומוניסטי".  דומני שכדאי להכיר יותר את המושגים. הקצנת מילים אינה מייצרת את המציאות. לא במקרה רוב העולם סולדים מהקומוניזם, ובונים חברה שיש בה מרכיבים "סוציאליסטיים".

ב. מה זה "אנשים היו מקימים צבא מקצועי" ו"מוציאים מכספם".. היו פותחים "התרמה" לכל כביש?... היו מתארגנים, כחברה, ומטילים מס כדי לחייב גם את מי שירצה ליהנות בלי לשלם וכו' (היו דברים כאלה, אגב, גם בקהילות בעבר..). זו התארגנות של מדינה. 

ג. "המדינה" לא לוקחת ממך. חבל לייצר אשליות. "המדינה" זו התארגנות החברתית של כולם מבחינה זו (מעבר למשמעות הגדולה יותר). הציבור בוחר נציגים שיעשו עבורו את העבודה.

ד. המע"מ זה משהו. אבל הרבה פחות ממה ש"משאירים" אלו שמשתכרים הרבה ומשלמים על השקל האחרון 35% מס..

ה. כעת אני רואה משהו "חדש". שבעצם מאשימה את המדינה שעוזרת לחלשים, כי אחרת היו יוצאים לעבוד ולא חותמים אבטלה...אז היא "אשמה" שיש כוללים, ומיעוט עבודה אצל חרדים ושלא תבוא בטענות...  נו, ההיפך הגמור מהכיוון הקודם. ויש להניח מה היו אומרים "החרדים" אם "המדינה" היתה עושה כעצתך זו..  אז הדרך אינה כך - יפה שהמדינה עוזרת, צריך להכיר טובה, וצריך להיות מספיק ישרים לא לנצל את זה כשלא צריך. אנשים מבוגרים אינם אמורים להגיד: הוא אשם שהציע לי עזרה..  המדינה אינה "מחפה על נזקקים" אלא עוזרת להם. כל הכבוד. וכשמנסה לעודד יציאה לעבודה אצל מי שיכול, נתקלת בתלונות לא מעטות..

ו. לא מדוייק להגיד ש"כוללים וכספי תמיכה היו קיימים תמיד אצל חרדים", גם לא כ"כ מכובד.  היתה תמיכה בלומדי תורה. בוודאי לא היו "כוללים" בהיקף של כאילו ציבור שלם.  ב"ה שיש הגדלת תורה, צריך לראות ביושר למי זה מתאים ולמי לא.

ז. "לא צריך להגיד תודה", יש בכך צד של כפיות טובה. מצד אחד, לומר שתמיד היו "כספי תמיכה" ומצד שני - "משחקים בכסף שלנו"?.. איזה?  ראוי להכיר טובה למערכת על הטוב שבה. רק לדוגמה, יש טיפולים רפואיים שמאושרים ע"י מש' הבריאות. טיפולים סטנדרטיים לטווח ארוך.  אלו סכומים שאפשר לרכוש בהם דירה.. ואדם מקבל לצרך בריאותו/בריאות משפחתו. לא צריך להודות על כך שיש מערכת כזו?..

ח. אם את באופן פרטי לא מקבלת כרגע מהממשלה כמעט כלום, אין בעיה. אבל מלבד מה שזה לא נכון - כי גם עלייך מגן הצבא (חבל להזות על "צבא מקצועי פרטי"... בין ה70 זאבים..), גם את נהנית מרשת כבישים, תאורה, פינוי אשפה, ועוד ועוד - 

מלבד זה, יש דברים שאם תצטרכי, תהיה לך רשת הגנה של המדינה. זה בדיוק כמו שתאמרי שהביטוח שהזכרת "לוקח את כספייך", כי לא נזקקת לו.

ט. ה"חוק" אכן דואג שהתוצרת הלאומית תגיע גם אלייך גם לאחרים, לפי הצרכים. בוודאי שתמיד אפשר לשכלל. אבל זה העיקרון - התוצרהלאומי בסופו של דבר הוא לרווחת הכלל והפרטים.

ומה זה "הטיסות ההוללות של חברי הכנסת"?.. מניין בא ה"היתר" של הוצאת שם רע הזה?  חברי כנסת לא מקבלים "טיסות" ע"ח המדינה. ומי שמקבלים כשהם עושים שליחות לאומית (שרים וכד'), יש לך סטנדרטים, מה מותר בשביל מה.  נסיעה אחת של שר הכלכלה, למשל, מכניסה למדינה לאין ערוך מעלותה..  זו עבודתם, בשביל זה נבחרו. וכי טיסות של "מגייסי תרומות" לכולל כלשהו, זה בסדר, ושל נציגי המדינה עבור המדינה לא?..

תמהני, מה המוטיווציה לקטרג על המדינה. אני חושב שזו מוטייוציה מוטעית, ומולידה גם סברות לא-ישרות. ולא זו הדרך לחיזוק ערך לומדי התורה.

הדוגמאות והמשלים שלך הם ממצוות עונה, מקיום יחסים, וכו'

אתה לא יכול להביא דוגמאות אחרות, חייב להכניס את זה לכל נושא?

למרות שאתם כביכול באותו צד בדיון.

ממקום של נער גבעות שונא רבנים הוא הלך ללמוד בישיבה....

יזהר צדק לגמרי.

יש פה כאילו אותה אמירה - משני כיוונים שונים בתכלית.

בטוח לא הולך לאברכים,

המדינה מפרישה אותו לתיאטרון הבימה, לכדורגל, לאוניברסיטת חיפה ולתקציב הבחירות,

הכסף של המיסים שלי הולך לאברכים.

גם אני בעד.

לא יעבירו את המיסים שלי למי שאני לא רוצה

ואת הכסף של המיסים אני וכמוני ניתן לאברכים.

תאמין לי כולם ישמחו, גם מי שלא מעוניין לפרנס את האברכים (מפסיד)

וגם מי שכמוני ומעוניין פלוס לעשות איתם הסכם יששכר וזבולון, אז תנו לי להחליט מה לעשות בכסף שלי.

בעצם אתה הוא זה שזקוק לו והוא הנותן לך.

אבל ראוי שכל הנהנים יעשו זאת על חשבונם הפרטי ולא על חשבון הציבור

אני ממש לא היתי יותר מאושרת, אם בעלי היה מהנדס והיה מביא עוד עשרת אלפים שקל בחודש!!!

צריך לחיות נורמלי, ככה אני חיה

למה כשזה מגיע ללומדי התורה כולם קופצים?

כשראשי ממשלה ושרים חיים על חשבון הציבור זה בסדר? זה מדובר על מליונים לא על כמה מאות שקלים אומללים.

מי שמאמין שאלוקים שולח את הכסף, מאמין שגם אם המדינה לא תיתן אז יהיה לו.

עובדה שהיה קיצוצים בביטוח לאומי , בקצבאות ילדים. אז מה את חושבת? היה לי רגע צל של ספק שבגלל זה בעלי יפסיק ללמוד , ממש לא!!!!!

כסף זה רק ניירות, אם זה לא יגיע מהממשלה, זה יגיע מכוון אחר. על כל אחד נגזר  מראש השנה עד ראש השנה כמה כסף יהיה לו באותו השנה ושום קיצוצים לא יעזרו!

מיקי לומד מיני עובדת . יופי של תורה ומלאכה

והתנגד להתפרנס מלימוד תורה

הרב גדליה נדל

אין עוד שום רב חרדי בשיטה הזאת

זה שיש את הרמב"ם והרב נדל זה לא מחייב את כולם לנסות להיות ת"ח בלי להשקיע את עצמם רק בתורה

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.