לא מזמן בת הקרוב לשנתיים עמדה לידי על כיסא כשחתכתי סלט על השיש

ונתתי לה לנסות לחתוך רצועות של מלפפון וכד'. 

כמובן שלא יצא לה כ"כ אז הראיתי לה ביחד איתי איך להחזיק את הידית של הסכין ולנסר בזהירות.

בפעם הבאה יצליח לה קצת יותר מן הסתם.

אני לא מסכימה לבנים שלי להתקרב לסכין. הם יודעים שאסור להם לגעת בזה.

אני חוששת שהיא תיקח סכין ללא ידיעתך ותנסה לחתוך איתה ללא השגחה.

לא יודעת מאיזה גיל אפשר לתת. אולי 7 או 8. (אבל אצלי הבכור בן 3 וחצי אז אני לא  כל כך יודעת באמת...)

מה שכן, הבכור כן יודע למרוח (גם) בעזרת סכין למריחה (לא חדה וללא שיניים) ממרח על לחם.

הבת הבכורה שלי בת שש (לא מזמן ) ואצלינו יודעים אסור להתקרב לסכין

גם לא חד אין כזה דבר סכין בבית! אבל לפעמים מרשה לביתי לכי להביא את הסכין הלא חד (סכין למריחה) בנוכחותי ותגעי

(מזהירה אותה)רק בכת הסכין לא באזור המסוכן!!

לי נראה שרק מגיל 10 לערך אתחיל לתת סכין חד.

לגבי מריחה (בסכין מריחה) אתן לה מגיל 7 .

עדיף לתת עצמאות בגיל מאוחר בדבר הצפציפי הזה מאשר

שהילד/ילדה תנזק ח"ו !!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כמו שהם יודעים שחשמל זה אסור.

נסכים שאנחנו לא מסכימות

מישתמשת בסכין לא חדה למריחה , או בחד פעמי יודעת שזה מסוכן ורק ליד מבוגר היא משתמשת .

פעם או פעמים חתכה עם בעלי מלפפון , לידו וביחד איתו .....

בערך מגיל חמש כך (פחות או יותר ) התחלנו .....

רק עכשו למדה עם מזלג אז סכין?????.

הבית מלא גזירות בכל פינה...

אבל אני בהחלט מלמדת איך הולכים עם מספריים- מחזיקים את הקצוות החדים סגורים בתוך כף יד סגורה.

תפסיקו לחיות בהסטריה.

אם מסתכלים על הילד כשהוא מנסה לגזור, ומכוונים אותו מידי פעם - כבר בגיל שנתיים הוא יצליח לגזור מגזרות יפות.

ואם לא מסתכלים - הוא יחפש בעקשנות את המספרים בכל מקום וינסה את כוחותיו כשאתם לא בשטח

ואז התוצאות יהיו כואבות יותר.

גם בלי השגחה.

ככה זה אצלנו לפחות.

ולא עם סכין למריחה אלא עם סכין לחיתוך סלט. אמיתי לגמרי.

מאז שהגדולה התחילה לחתוך ירקות לסלט- כלומר מגיל 4 וחצי בערך היא נחתכה אולי פעם פעמיים.

השיתוף שלהם במטבח שווה את הסיכון.

בסכין של הסט של שבת (לא חדה) 

אני לא מבינה מה ההסטריה,

גם אמי נבעתת מלראות זאת... למרות שממש אי אפשר להחתך מסכין כזו גם אם מתאמצים.

כיום בגיל 5 לעי

תים רחוקות אני מרשה גם בסכין המשור של הירקות. ואם יחתך קצת- כנראה שילמד יותר להיזהר.

אם כי החיתוך בסכין הזו מלווה על ידי באופן צמוד ממש ובהשגחה של אופן ההחזקה והמרחק.

אני מעדיפה לשדר לו שאני סומכת עליו אני באמת מאמינה שזה בונה יותר מאשר הסכנה שבחתך קטן.

בגלל זה מלמדים איך משתמשים ומשגיחים וכו'

אם אני בסביבה ורואה ומלמדת מה עושים אין סיבה שיקרה דבר קיצוני כל כך כמו שתארת. יכולים להחתך קצת באצבע או משהו.

על כל דבר את יכולה לקחת את טווח הביטחון הכי קיצוני אבל אז לא נוכל ללמד את הילד כלום ונצטרך לשמור אותו סגור בחדר כל היום. מן הסתם לא התכוונת לזה... העניין הוא מתי בעצם לשחרר קצת ולתת להתנסות ובאיזה אופן.

כאן זה כבר כל אחד והטווח שמתאים לו ולמשפחה שלו...

לכשלעצמי, השתמשתי במספריים של ילדים כבר בגיל 5.

ראיתי בבית ספר שעבדתי ילדה שגזרה את אפה!!!!

ממש כך- חתכה את צידי האף ותפרו לה אותו, ב"ה. יכול היה להסתיים אחרת...

ילד עלול לא לשים לב ולתקוע בעין של אח שלו סכין. (בגלל זה אני גם לא מאפשרת לילדים לשחק עם מקלות וכו')

תזוזה לא במקום..

כשהייתי במש"צים כנערה, לימדו אותנו איך להשתמש בסכין , למרות זאת, חברה אחת פעם אחת בטעות חתכה כשהסכין פונה אליה - היא נחתכה. זה היה  עלול להיגמר בחתך רציני בבטן ח"ו! וזה כשמדובר בנערה בת 15, עם השגחת מדריכים ואחרי שיעור בנושא...

אף אחד לא אמר שסכין לא יכולה להיות מסוכנת.

גם אני בגילי המופלג, כשאני יודעת להשתמש בסכין נראה לי) נחתכתי פה ושם.

אז מה? אז אני לא אשתמש בסכין?

גיל 15 זה כבר ילדה בוגרת לחלוטין. כמו שקרתה לה טעות גם למבוגר יכלה לקרות טעות.

(ואולי אם הנערה הנ"ל היתה לומדת להזהר בגיל מוקדם יותר לא היו קורות לה טעויות כאלה?)...

נותנת להם לחתוך ירקות בסכין רגילה, או בסכין חד פעמית (לפעמים היא חדה יותר מסכין מתכת).

[והם מכינים "סלטים" לתפארת]...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...