לא כל כך זוכרת מתי הראנו לגדולה שלנו בת חמש וחצי .

אבל מזמן היא רואה במחשב סרטים (או אצל סבא וסבתא טלויזה ....).

היא רואה למשל :פלוקע -אסי וטוביה (לאחרונה לא כל כך .... הרבה לא מבינה זה יותר מסר לגדולים יותר ...) -של מכון מאיר .

                      קופיקו -סדרה  ,דורה ובוץ ,תותי ,  ילדודס (גם קצת לגדולים יותר ) ועוד סדרות מעין אלו  .

בהצלחה

לילדים, בשום גיל.

אנחנו, לצערי, כן חוטאים בזה. משתדלים רק סרטים דתיים (ולא טלוויזיה בכלל, גם לא אצל סבא וסבתא). הגדולה קיבלה מתנה מסבתא את "בגן של דודו" בגיל שנה וחצי, ולא התעניינה בזה עד גיל שנתיים וחצי-שלוש. הבן שאחריה, לעומת זאת, נהיה מכור לסרט (ולבאים שקנינו בעקבותיו...) כבר מגיל שנה וחצי ואולי עוד קודם.

לגבי דיסקים לשמיעה - עדיף, לדעתי. אנחנו התחלנו להשמיע להם את הדיסקים של לאה פריד ושרה קיסנר (מומלצים!) בערך בגיל 4-5.

אלא להנות מה"טעויות" שלהם - שחושפות פשוט עולם מושגים שונה משלנו ועשיר לא פחות...

קיבלתי את מה שאמרתן על תיקון טעויות.

אבני חן ומתואמת- מאיזו סיבה אתן מראות סרטים? האם זה תורם לדעתכן?

(מישהי שאני מחשיבה את דעתה בד"כ אמרה לי שכדאי להתחיל, וממש תהיתי למה, אם זה באמת חשוב).

בעיקר מסיבה אחת: אני מרגישה שיש לילדות משיכה מאוד גדולה לתחום הזה של המדיה.

וכמו בדברים אחרים- ממתקים וכד'- חסימה מוחלטת ושלילה מוחלטת עלולה בעיני להוביל למשיכה עוד יותר חזקה, מעין "מים גנובים ימתקו". אז אני מעדיפה להראות מעט, מבוקר, וקצר, בזמנים מסוימים וככה בעצם "לספק" את הצורך במדיה הזו.

אני מראה מערוץ מאיר, או "צור משלנו", הגן של דודו  ודברים כאלה- לרוב לא עולה על 20 דקות. חצי שעה נראה לי ארוך.

אני מראה מעט סרטים ולא בגלל שאני חושבת שזה תורם משהו, ממש לא.

זה פשוט מאד מאד מעניין ומושך את ליבן אז אני מעדיפה לתת להן לראות כל יום 20 דק' ולא להפוך את זה למשהו "בלתי  מושג".

זה גם מדרבן אותן- הן מזדרזות להתקלח ואז אני מושיבה אותן ל20 דק' ויש לי זמן לקלח את התינוקת.

לגבי התוכן- אני לא ממליצה על קופיקו, דורה וכדו' יש שם תכנים שלא מתאימים.

יש את תותית (מתאים לבנות) ויש את צור משלנו של הידברות.

לבנות שלי אין בעיה לראות שוב ושוב את אותו סרט, הן לא מחפשות גיוון, זה מצחיק אותן כל פעם מחדש...

לגבי דיסקים- גם אני ממליצה על הסיפורים של לאה פריד ושרה קיסנר, מתאימים מגיל 3.

מאפשר לי זמן פנוי...

נכון, יש גם ערכים בסרטים שאני מראה להם, אבל אלה ערכים שהם יכולים לקבל גם במקומות אחרים.

עדיף להימנע ככל שניתן מחשיפת ילדים סרטים, ללא קשר לתוכן.

זה לא מיטיב עם המוח. ככל שהילד צעיר יותר, זה יותר משמעותי.

אני מראה לילדים שלי סרטים כשאני זקוקה לפסק זמן כדי להתארגן. לצערי זה קורה יותר מדי, בגלל הנוחות...

לגבי סיפורים מוקלטים - פשוט תנסי איתה.

ובקשר לתשובות במשחק - אם זה לא בלתי הגיוני, אין סיבה לתקן. ויש אפילו עניין לעודד חשיבה מקורית. את יכולה להציע לה לשנות את הסדר ולספר סיפור אחר (גם כשהיא עונה 'נכון'.)

בהצלחה!

לכל מי שכתבה על השמעת סיפורים מוקלטים- באיזה הקשר אתן משמיעות את הסיפורים? לפני השינה? בזמן האוכל? כשהילד משחק? מתי זה יוצא?

ותוך כדי הסיפור- הילד רק מקשיב, או עושה עוד משהו? (כשאני שומעת שיעורים באינטרנט, אני תמיד עושה משהו תוך כדי).

לפעמים סתם כך באמצע היום.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....