לא כל כך זוכרת מתי הראנו לגדולה שלנו בת חמש וחצי .

אבל מזמן היא רואה במחשב סרטים (או אצל סבא וסבתא טלויזה ....).

היא רואה למשל :פלוקע -אסי וטוביה (לאחרונה לא כל כך .... הרבה לא מבינה זה יותר מסר לגדולים יותר ...) -של מכון מאיר .

                      קופיקו -סדרה  ,דורה ובוץ ,תותי ,  ילדודס (גם קצת לגדולים יותר ) ועוד סדרות מעין אלו  .

בהצלחה

לילדים, בשום גיל.

אנחנו, לצערי, כן חוטאים בזה. משתדלים רק סרטים דתיים (ולא טלוויזיה בכלל, גם לא אצל סבא וסבתא). הגדולה קיבלה מתנה מסבתא את "בגן של דודו" בגיל שנה וחצי, ולא התעניינה בזה עד גיל שנתיים וחצי-שלוש. הבן שאחריה, לעומת זאת, נהיה מכור לסרט (ולבאים שקנינו בעקבותיו...) כבר מגיל שנה וחצי ואולי עוד קודם.

לגבי דיסקים לשמיעה - עדיף, לדעתי. אנחנו התחלנו להשמיע להם את הדיסקים של לאה פריד ושרה קיסנר (מומלצים!) בערך בגיל 4-5.

אלא להנות מה"טעויות" שלהם - שחושפות פשוט עולם מושגים שונה משלנו ועשיר לא פחות...

קיבלתי את מה שאמרתן על תיקון טעויות.

אבני חן ומתואמת- מאיזו סיבה אתן מראות סרטים? האם זה תורם לדעתכן?

(מישהי שאני מחשיבה את דעתה בד"כ אמרה לי שכדאי להתחיל, וממש תהיתי למה, אם זה באמת חשוב).

בעיקר מסיבה אחת: אני מרגישה שיש לילדות משיכה מאוד גדולה לתחום הזה של המדיה.

וכמו בדברים אחרים- ממתקים וכד'- חסימה מוחלטת ושלילה מוחלטת עלולה בעיני להוביל למשיכה עוד יותר חזקה, מעין "מים גנובים ימתקו". אז אני מעדיפה להראות מעט, מבוקר, וקצר, בזמנים מסוימים וככה בעצם "לספק" את הצורך במדיה הזו.

אני מראה מערוץ מאיר, או "צור משלנו", הגן של דודו  ודברים כאלה- לרוב לא עולה על 20 דקות. חצי שעה נראה לי ארוך.

אני מראה מעט סרטים ולא בגלל שאני חושבת שזה תורם משהו, ממש לא.

זה פשוט מאד מאד מעניין ומושך את ליבן אז אני מעדיפה לתת להן לראות כל יום 20 דק' ולא להפוך את זה למשהו "בלתי  מושג".

זה גם מדרבן אותן- הן מזדרזות להתקלח ואז אני מושיבה אותן ל20 דק' ויש לי זמן לקלח את התינוקת.

לגבי התוכן- אני לא ממליצה על קופיקו, דורה וכדו' יש שם תכנים שלא מתאימים.

יש את תותית (מתאים לבנות) ויש את צור משלנו של הידברות.

לבנות שלי אין בעיה לראות שוב ושוב את אותו סרט, הן לא מחפשות גיוון, זה מצחיק אותן כל פעם מחדש...

לגבי דיסקים- גם אני ממליצה על הסיפורים של לאה פריד ושרה קיסנר, מתאימים מגיל 3.

מאפשר לי זמן פנוי...

נכון, יש גם ערכים בסרטים שאני מראה להם, אבל אלה ערכים שהם יכולים לקבל גם במקומות אחרים.

עדיף להימנע ככל שניתן מחשיפת ילדים סרטים, ללא קשר לתוכן.

זה לא מיטיב עם המוח. ככל שהילד צעיר יותר, זה יותר משמעותי.

אני מראה לילדים שלי סרטים כשאני זקוקה לפסק זמן כדי להתארגן. לצערי זה קורה יותר מדי, בגלל הנוחות...

לגבי סיפורים מוקלטים - פשוט תנסי איתה.

ובקשר לתשובות במשחק - אם זה לא בלתי הגיוני, אין סיבה לתקן. ויש אפילו עניין לעודד חשיבה מקורית. את יכולה להציע לה לשנות את הסדר ולספר סיפור אחר (גם כשהיא עונה 'נכון'.)

בהצלחה!

לכל מי שכתבה על השמעת סיפורים מוקלטים- באיזה הקשר אתן משמיעות את הסיפורים? לפני השינה? בזמן האוכל? כשהילד משחק? מתי זה יוצא?

ותוך כדי הסיפור- הילד רק מקשיב, או עושה עוד משהו? (כשאני שומעת שיעורים באינטרנט, אני תמיד עושה משהו תוך כדי).

לפעמים סתם כך באמצע היום.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...