זה לא כל כך תשובה- אבל כדאי שתמצאי רבנית שאת מעריכה,ודברי איתה על זה.
עוד משו שאני אישית עושה-
לקחת כמה דקות ביום ולשאול את עצמך שאלות באמונה וקדושה.לא חייבים תשובות.
אפשר להיות שמח אפשר לחיות חיי קדושה, אבל לחיות באקסטזה (התרגשות תחושת דבקות) זה לא אמיתי, העבודה היום יומית היא לא גורמת לאקסטזה ולא אמורה . הדרך האמיתית לחיי קודש זה תיקון המידות והמעשים בצורה רצינית. הרבה לימוד תורה.
אני במשך הרבה זמן הייתי מחפש אורות ואקסטזה. הגעתי לרמה פסיכית(בקטע הטוב (לא סמים או שטויות כאלה אלא באמת ממקום של קודש)) שפשוט לא הייתי יכול להתפלל בלי לעצום עיניים ולהתנועע, ובאיזשהו שלב הבנתי שאני לא מחפש משהו אמיתי.
ולכן הבירור צריך להיות על מקום הקודש בעולם, ועל מה זה בעצם המצוות והתוכן הא-לוקי ששואפים לצקת בחיים ובעולם.
צריך רק תמיד לזכור מה זה אומר בשכל, ומה באמת אנחנו מחפשים. מה זה אומר שכל דבר שאת נוגעת נהיה קודש?
מה זה עוצמות מטורפות? אני לא אומר לשכתב רגש אלא רק קצת לחשוב עליו ולהעמיק בו
גם קבלת שבת בבית כנסת
בזכות תורות גלות" יש היום את הרב אבינר.
צריך לקחת ניצוצות מכל התורות-ולהתאים את זה אלינו,אל ארץ ישראל.
"תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל! קדושה, קדושה, אני מבקש.."
ואורות תמיד אפשר למצוא אם מחפשים מספיק, אם מסתכלים לכיוון הנכון, ופותחים את העיניים..!
תילמדי נושה שאת אוהבת (לא חייב באמונה) אני חושב שעדיף לא גמרה או מישנה, נגיד על ארץ ישראל אפשר:
אור הרעיון
אם הבנים שמחה
על צניעות וחברה מעורבת אפשר:
חסד נעוריך
מגע הקסם
ותמיד אין כמו איזה סיפור תנכי מימקור ראשון
בעזרת ה'
חז"ל למדונו: מכל מלמדי השכלתי, יש תורה בכל זרם, ואדם שפוסל אנשים השונים ממנו בעבודת ה'- כנראה שהוא עדיין בגלות של הבדלים בין זרמים וחוסר קבלת השונה ממני.
אחי, אוהב אותך.
בע"ה
המצב שאת מתארת מאוד מוכר. הרבה פעמים השגרה מייצרת יובש, הכל רגיל ומשעמם. ואם כבר יש התלהבות- זה לרוב לא מהדברים הנכונים, וזה מתסכל.
כולנו מחפשים 'אורות', שמחה פנימית, אך לא מחפשים במקום הנכון. לרוב כשאנחנו לא באורות אם את רוצה להרגיש עוצמה פנימית את צריכה לא להתכחש למצב שלך העכשווי. הסיבה המרכזית לכך שאנחנו לא באורות היא המחשבה שמטרידה אותנו: למה אני לא באורות? זה בעצמו יוצר לחץ ותסכול פנימי שמפריע לנו להיות באורות גם בעתיד.
לפעמים הלב שלנו לא נפתח בהתלהבות- זה קורה לכולנו, לא צריך להקים ועדת חקירה על זה כי זה חלק מהעניין. אנחנו לא במדרגה של התלהבות כל היום, צריך להיות בדרגת אמונה מאוד גבוהה בשביל זה. אנחנו לא שם כרגע וחבל לנו להשלות את עצמנו ולהתאכזב. אנחנו אנושיים, לפעמים שמחים ולפעמים פחות.
חשוב לי להדגיש! אנחנו שואפים להיות שם, לחיות חיי קדושה בדבקות. אך יש רצוי ויש מצוי, וחלק בלתי נפרד מעבודת ה' זה לדעת מה המקום שלי כעת, איפה אני עומד.
אם תפסיקי לתסכל את עצמך שאת לא באורות כל היום, ותתחילי לומר לעצמך כל יום: "אני בסדר גמור! " תצליחי להתחבר יותר לה' ולעצמך, וזה יביא הרבה אורות בעזרת ה'.
בהצלחה
קודם כל, תהיי תמיד בשמחה. כל מצווה שאת עושה, תשמחי בה!!!
תדברי עם ה' מתוך שמחה! מתוך ידיעה שאת בת של מלך והוא אוהב אותך!
תשירי שירים חסדיים מקפיצים!
כל פעם לפני התפילה תשירי לעצמך שיר של קודש. כגון: עבדו את ה' בשמחה, כי הרבת, טוב להודות לה', אין כה', לב טהור ברא לי, אנחנו מאמינים בני מאמינים!
שאת שרה את השירים האלה לפני התפילה בבוקר, זה מכניס אותך לתפילה בהרגשת רוממות!
וגם, תמיד תמיד תודי על הטוב. תסתכלי על כל האור שמסביב!
בהצלחה!
בס"ד
תורה- חיי עולם.
תפילה- חיי שעה.
אם כך, לכאורה היה מספיק רק תורה, אלא שאם אין קדושה בחיי השעה, נראה מי יצליח להמשיך ללמוד תורה
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
