אם כן הוא ממש לא מקיים מצוות עשה של עונתה וואהבת וזה בעיה הרב שלו יהיה הפתרון

אם לא נסי להשתמש ב"מראות הצובאות" של ימינו כיד ה הטובה עלייך.

באופן כללי נראה מוזר שגבר אחרי שנות רווקות רבות לא יחפוץ בנושא עם אהובתו כדאי בירור ישיר 

עם הבחור שלך.

אולי הוא תקוע עדיין על ה"אסור אסור אסור" מלפני החתונה לכי תדעי...

את צריכה ללכת לרב או למשהו שמבין בחתום שיפחת את ליבו וילמד אותו דברים .

חוץ מזה מהכין הוא מביא שלאישה אסור לבקש  בכלל ?

יכול להיות שהוא גם בא מבית סגור , שלא מחבקים ומנשקים ולא מראים חיבה "מיותר " .....

ושאסור לאישה לדבר על זה או להגיד את רצונה .

את צריכה לנסות לברר מהכין זה נובע האמרה הזאת וההתנהגות שלו . מה כך גם בבית שלו נהגו /נוהגים ....

נ.ב

דרך אגב יש כאלה שפחות מתחברים /אוהבים מגע קרוב יותר מדי ....

אני כך למשל ,פחות אוהבת מגע חיבוקים וכאלה .

אמנם לא בקיצוניות כמו אצלך. מדי פעם כן מתחבקים ומתנשקים כשבאה  לנו.....

בהצלחה

הוא פשוט לא רוצה, לא בא לו, אין לו חשק מיני.

יש אנשים, גם גברים וגם נשים, שלא ממש אוהבים את זה.

יש כאלה שאצלם זה לגמרי אחרת.

מאידך, חוסר החשק לא מסביר את הקרירות הרגשית, את ההמנעות ממגע וחיבוקים.

מצב רע ומתסכל.

1.לא לכולם יש הורים זמינים/ בחיים/ דתיים / בקשר רצוף.

2. לרוב אלו נושאים שממש לא מתאים לכל אחד להייעץ איתם עם הורים או מכרים , במיוחד אם אח"כ ההורים מרוב דאגה יכנסו להם לתוך החיים.

כאן יש מקום לשאול שאלות בצורה אנונימית , לקבל מענה ולהתקדם.

שיש נושאים שלא נעים להתייעץ עם ההורים. ממש לא הייתי ממליצה!

כן הייתי פונה למדריכת כלות או יועצת בנושא.

כי לא לכל אחד יש הורים 

וגם אם יש הורים לשאול אותם הם ממש לא הכתובת הנכונה בעניינים אלו.

אסור אפילו לחשוב על רעיון כזה.

הדבר הגרוע ביותר שתוכלו לעשות לעצמכם זה להכניס את ההורים לחדר המיטות.

אלו אנשים שאתה לא נפגש אתם בנסיבות אחרות, אם זה כאן בפורום אז הם כלל לא יודעים מי אתה, יש שלב מסויים בחיים שבו אדם מתנתק מהוריו ומתחיל את חייו העצמאיים.

עובדה שהוא או לא רוצה או לא יכול

אולי מפריע לו משהו? במראה החיצוני, באיך שאתם עושים את זה? 

וזאת בדיוק הבעיה: שהוא לא רוצה!

והוא חוזר הביתה מספיק מוקדם בשביל להספיק גם לנוח (ב7 בערב).

שום דבר לא מפריע לו, הוא מאד נהנה.

ואני נראית מצוין (מרשה לעצמי כי זה מאנונימי...) והוא אוהב את הלוק מאד...

חוזר כל יום הביתה בסביבות 7 בערב.

אני עובדת קשה ויש לי נסיעות מטישות ובכל זאת אני מוכנה ורוצה...

כל הכבוד לך שאת מנסה לתקן את המצב ולשפר את היחסים ביניכם. עשית נכון שפנית ודיברת עם בעלך, ועם כל הרצון שלי לא להיות שיפוטית - התגובה שלו היתה קשה ולא נעימה. ולך לא מגיע לבכות ולהצטער כ"כ הרבה - את בסדר גמור!  אני הייתי ממליצה לך להתקשר לרבנית נעמי שפירא ולדבר איתה. היא ובעלה - הרב יהושע שפירא, מעבירים סדנאות בנושא יחסי אישות והדברים שהם אומרים ברורים ומצדיקים לגמרי את רצונך ואכזבתך. אני שוב חוזרת - את לגמרי בסדר!! אל תוותרי על החלק  הכ"כ משמעותי בחיי הנישואים, לטובת הזוגיות של שניכם.

פעם קראתי באתר לחוזרים בתשובה תשובה של רב מסוים שעוסקת בנושא ומה שהיה כתוב שם שלאישה אסור לבקש במפורש ושלא טוב לעשות את זה כל יום כי זה מזכיר תרנגולות

ומה שצריך שלא יעשו לא הרבה מדי ולא פחות מדי אלא פעמיים בשבוע

זה לא ציתות מדויק כי קראתי את זה מזמן

גם לא חוזרים בתשובה. וזה עוול לכתוב את הדברים המטעים האלה.

פשוט אני לא בטוחה שזה נכון לפרסם פה שם של אותו רב

יש דברים כאלה

מכירה כמה כלות וחתנים מהמגזר החרדי שהודרכו כך.

"לתבוע בפה", זו גמרא מפורשת.

אבל זה לא קשור לנושא. הוא יכול להבין דברים גם באופן אחר ובעדינות.

ומה שהזכרת לגבי "תרנגולים", זה גמרא בהסבר של תיקון טבילה לדברי תורה - תקנה שלא התקבלה בעם ישראל - "שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשיהם כתרנגולים". שני הדברים לא שייכים לנידון הזה.

הכל בסדר

לא התכוונתי לפגוע

ואני אכן שלחתי מסר כבר מקודם, כפי שהצעת...

זה דיני נפשות, תזהרו!

זו התחלה, וכל זוג הם שניים וישנם לפעמים פערים בציפיות בנושא הזה. לא כדאי ישר לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת.

בגדול, גם לי בהתחלה היו אי-אלה אכזבות מבעלי בנושא הזה [לא ארחיב] אך במהלך החודשים הראשונים בנינו לנו שיח של ציפיות וב"ה המצב ממש ממש ממש השתפר.

אני ממליצה לך לדבר איתו בגלוי על כמה חשוב לך המגע השגרתי היומיומי, לא לבקש שייגע בך, אלא להסביר כמה זה משמח אותך. לאט לאט. מאמינה שיחול שיפור.

בהצלחה!

הדרכה תורנית מתאימה יכולה לעזור המון-לי עזרה ברמה קריטית ממש

ספרים תורנים בנושא

לחיי אישות, או שיש משהו לא נכון בתפיסה שלו את נושא המגע והקשר הגופני או שגופנית יש לו איזו בעיה, וצריך לדבר על זה ביחד. אחרי שמבינים איפה הקושי רק אז אפשר להתקדם.

לא קל, כואב ממש... 

הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה- 

ללכת ל"יועצת בקדושה" של מכון פועה 

בס"ד

זה כמעט תמיד עובד, בע"ה!

תנסי לשחק אותה קשה להשגה, כאילו את מסתדרת בלעדיו..זה קשה, כי אנחנו לא מסוגלות בלעדיהם רבע שניה, אבל הם יכוליםם להתחרפן מהעובדה שאנחנו אולי מסתדרות בלעדיהם!

כמו שמישהי אמרה פה, תטפחי תעצמך, תשקיעי בעצמך, אבל אל תרדפי אחריו! את את שלך אמרת, הוא יודע מה את רוצה! אחרי ש"התאבלת" על הסינון שהוא הביא לך תנסי לשחק אותה כאילו זה לא מזיז לך! אם במקרה הוא יבוא אלייך, תנפנפי אותו בעדינות כמו להגיד "וואי זה מציק לי" או "אני גמורה מעייפות" וכו..

מנגד, אם השיטה הזאת לא עובדת, אולי תנסי לגרות אותו את. הוא גבר, הוא אמור להידלק מזה.. ;) ;) מחכים לבשורות טובות!!!

אגב, תיהיא נינוחה, לכולם יש תקופות כאלה, זה עובר

בלי ספק. לשלוח אותו "בחוכמה".

לגבי מגע ביום יום למה את לא יכולה ליזום? לגשת אליו כשנפרדים בבוקר ולתת חיבוק. את לא צריכה לחכות לו.    ובהמשך גם ליזום בלי לבקש ולדבר. להוליך אותו לזה. 

שאת יכולה לעשות כדי לגרום לו לשנות את התנהגותו, ואלו הדרכות שלא מדריכים בהכנה לחתונה.

אם כן אז פני אליו...תגידי לו מה קורה ואיך את מרגישה, ואיך בעלך הגיב כשניסית לדבר איתו, והוא ידבר עם בעלך ויבהיר לו מה ההלכה ומה ההשקפה הנכונה בעניינים אלה..

אבל *רק* אם את יודעת שהרב שלו לא יחמיר את הנזק.  אם את חושבת שיש סיכוי שהרב לא יגבה אותך אז תגידי לו שאתם פונים למכון פוע"ה או לייעוץ או משהו ועד אז את לא מוכנה להיות איתו.

לא יודעת, משהו כזה - שיבין שזה חמור ושחייבים ייעוץ.

באתר מורשת יש את הרב מאיר שמחוני והרב שמעון בן שעיה, אפשר לשלוח אליהם שאלה...

זה פשוט מספיק לו ואין לו צורך ליותר

יש אנשים שפחות צריכים את זה - גם גברים

והוא לא כל כך מבין את הצורך שלך ולכן לא הצליח להגיב יפה

כששאלנו את הרב של בעלי מה לעשות עם סוכות, כי לא היתה לנו סוכה משלנו והתארחנו אז לישון יחד בסוכה לא היתה אופציה, הוא אמר שכעקרון בכל לילה של מצוות עונה עדיף שנישן יחד והוא לא יישן בסוכה,

ושבשנה ראשונה כל יום (!!!) נחשב כמצוות עונה.

והוא ממש לא רב מקל או שמחפש היתרים.

(בסוף עשינו איך שהתאים לנו ויצא שבערך חצי מהלילות עשינו ככה וחצי ככה, ומנוחות צהריים הוא גם השתדל לעשות בסוכה. אבל ברוך השם, זה גרם לי להרגיש נורמלית סוף סוף, היו זמנים שהרגשתי שאולי ההתנהלות שלנו חריגה ובעייתית)

את כל הדברים החכמים האחרים כבר אמרו לפני אז אני לא אחזור. רק שולחת לך הרבה כוח בהתמודדות הלא פשוטה הזו.

וכמובן בעיקר שלי כי זה הפרמטר העיקרי למצוות עונה.

המצב הזה אומר, שאת גוזרת על עצמך חיי אומללות. בין בני זוג - חייב להיות מגע. חיבה. רוך.

היסוד נקרא שלום, וללא יסוד, אין שלום בבית.

ובמצב הזה הבית לא יחזיק מעמד.

ההתנהגות שלו אינה לפי ההלכה, אלא מידת חסידות שרק מעטים נוהגים בה. והוא טועה. וגם אם מקווה הגברים קפוא והוא רוצה לשמור על טהרה, לאחר מעשה, אין לו ברירה אלא לשמח אותך. 

לגופו של עניין תחשבי היטב  - מי יכול - בסבירות גבוהה- להאיר את עיניו - לשכנע אותו, שההנהגה שלו לא נכונה. בגלל "חסידותו" צריך מישוה שיראה לו שהוא בעצם לא חסיד ולא צדיק, ולא פרוש, אלא בעל שמצער את אשתו. וחז"ל החמירו בכך מאד.

אל תשתפי עם בני משפחה ח"ו  בשום פנים ואופן.

אעביר מסר קצר, אישי, עם שמות של אלו שיכולים לעזור -  ואין כל צורך לענות לי מחמת צניעות.

אני חושבת שהעניין של "לא להרבות" הוא כדי לא להרוס את המידות של האדם?

תקנו אותי אם אני טועה, אני 'רק' אשה, ולא מבינה בהלכה..

אבל נראה לי, שבדור הזה שיש בעיה בעניני צניעות וכו', דווקא עדיף שבעל יהיה עם אשתו,

ונראה לי שמידת חסידות זו מגיעה, אחרי שהיית עם אשתך לרוב..

ומידת חסידות זו צריכה להיות מקובלת גם על הבעל וגם על האשה, לענ"ד,

ואם זה פוגע בזוגיות לא נראה לי שזו מידת חסידות..

וכמובן שגם כאשר נמצאים ביחד, זה צריך להיות מקובל על שניהם.

זה שיש פער בינך לבין בעלך, זה לא מוזר בעיני, אני חושבת שבד"כ יש פערים בתחום הזה,

כמובן שכדאי שהוא ידבר עם הרב שלו.

ואולי עם מי שהדריך אותו לחתונה, אולי הוא נתפס לאיזה משפט שאמרו לו?

וחוץ מזה, זה שלאשה אסור לבקש, זה לא אומר שאסור לה לבקש בדרך צנועה.. להתאפר ולרמוז לו?

שוב, תקנו אותי אם אני טועה...

בכל אופן, אל תאמרי נואש,

אני הרבה פעמים שמה לב, שהבעל חושב שאשתו זו החברותא שלו.. 

אז לאט לאט הם מבינים, שהם יצאו מהישיבה, ועכשיו הם נשואים, לאשה.

אשה, שהיא רגשנית, בכיינית, רוצה צומי כל הזמן... תגדירו את זה איך שאתם רוצים.

אבל לכל אחד מבני הזוג יש את הצרכים שלו, ולאט לאט לומדים איך עושים את זה..

זוגיות זה תהליך של בנייה..

היי אופטימית, אולי עוד יבוא יום והוא יגיד לך: "איזה טמבל הייתי כשדיברתי אלייך ככה, אני ממש לא הבנתי את העניין,

אני מצטער על כך, ושמח שהיום אנחנו במקום טוב יותר".

ובאמת זה נושא מאוד רגיש, בציבור שלנו, הדתי.

אני רוצה להגיד לך, שזה נושא שיש לי הרבה מה להגיד עליו... אם את רוצה בפרטי בכיף.

אבל בגדול, מחנכים אותנו לצניעות כל הזמן.

בנים זה שיקצע'ה בנים זה לא צנוע.

תתלבשי צנוע, תכסי את עצמך.. ועוד ועוד..

אז אי אפשר לצפות ממישהו שהתרגל להיות "צנוע" ביום אחד לעשות שינוי, ולהיות חופשי עם איש/ אשה...

אל יאוש!!!

ההדרכה הנכונה היא להרבות בלי חשבון וכמה שצריך, בשנה ראשונה. לאחר מכן זה כבר דועך מאליו למקום יותר מאוזן. אחרי 10 שנים אפשר להתחיל לחשוב על מידות חסידות.

א. את צודקת בהרגשות שלך. המצב לא תקין. 

ב. הייתי מערבת מדריך חתנים/ מדריכה- שתמצא מישהו שידבר איתו/ רב שלו (דרך הרבנית...) או כל בנאדם אחראי אחר שיוכל לדבר איתו.

ג. מה יכול להיות הרקע? מהבית הוא לא ראה חיבה בין איש לאישה? חושש מזה? בטוח משהו עומד מאחורי זה. השאלה אם יש לך כלים לפתוח את זה איתו. אישה זקוקה לחיבה ולא רק לאישות.

ד. אם את תיגשי אליו כשהוא מגיע? תתיישבי לידו צמוד, תושיטי יד לליטוף, חיבוק, וכו? זה יפגע ביחסים? יהיה לו מוזר? או שיש דרך שהוא יבין שאת צריכה את זה וטבעי הכי בעולם להביע רגש?! וזה לא רק מותר אלא רצוי?!

ה. והתגובה שמעליי - דברים נכונים שיש להפנים גם לגבי רמיזה שמותרת וגם לגבי מספר פעמים. אבל לא כדאי למדוד בזה. אני מניחה שהמגע היומיומי יותר חשוב לך ממספר הפעמים של חיי אישות.

לכולם ברור שבעלה צריך לתת לה יותר, והיא ואחרים צריכים לדבר איתו

ובשירשור של גבר עם אותה בעיה

לכולם ברור שהוא צריך לוותר,

והוא אפילו ריקני וגשמי מדי, כי הוא רוצה את זה...

וזה לא סותר, אולי יש הבדל אבל תכל'ס, הגבר שם סובל

והיא צריכה לתת לו, כמו בכל דבר אחר בזוגיות, שאם צד אחד לא בסדר

אז אומרים לו להשתנות ולא לשני לקבל את זה

וברור שבמקרה ההוא האישה היא הלא בסדר

דווקא בעל צודק ואשתו ממש לא בסדר

פשוט לא כותבים לו כדי לא לפגוע בשלום בית

בלי קשר להשוואה לשירשור הזה

הבעל שם סובל כי אישתו לא בסדר

אז אולי (ספק גדול) הוא סובל פחות מפותחת שירשור זה

אבל הוא סובל, ואישתו צריכה לשנות את התנהגותה

זה ממש לא קשור רק לעניין הזה של התדירות, אלא למכלול דבריו.

בכל מקרה, אם יש פער (ובבסיס יש פער. כך הקב"ה ברא אותנו) - צריך לגשר עליו ע"י הליכה לקראת השני, של שני הצדדים. כמובן שכל מקרה לגופו, ויש פעמים שאחד הצדדים חי בסרט וצריך לעורר אותו להבין שהוא צריך לעבור שינוי רציני.

שצריך לעורר את אישתו, שהיא הצד שחי בסרט

אלא שהוא צריך לקבל את זה

וזה נכון רק אם ניסיון לעורר את האישה לא מצליח בשום צורה

כי מתוך דבריו עולה שיש לו בעיה הרבה יותר יסודית. והתייחסתי רק אליה.

וזה מה שגם אני חשבתי כשהעליתי את השאלה הזאת.

אבל זה מסביר למה כאן ענו ככה ולא למה שם לא ענו ככה.

כי גם אם שם האישה לא עושה את זה בצורה פוגעת, זה עדיין לא אומר

שהבעיה היא בו, עדיין הבעיה היא בה!

(ותאמר: שכבה עמי..) אז אם הוא רומזת לו, כולל שהיא אומרת בוא נישן יחד, כשהכוונה ליחד יחד- אז הוא חייב להיענות לה.

(ובאמת המצב בשירשור הזני גם דורש טיפול, זה ממש לא בסדר איך שאשתו מתנהגת בהנחה שמה שהוא אומר נכון)

ובאמת זה מה שאמרו בשירשור הזה, וזה מצויין

הטענה היתה שבגלל שהוא עשה את זה בצורה פוגעת, בניגוד 

לשירשור השני אז כאן כן אמרו שהוא צריך לתת לה, ואולי באמת זה בגלל זה,

זאת הטענה הנכונה, לא זה שהוא לא צריך לתת לה, לא אמרו את זה

ולמה כאן אתם פתאום אומרים שהגבר בשירשור השני צודק

ולא אומרים לו את זה בשירשור שלו?

[התלבטתי אם להגיב כאן, כי אני לא נשוי, אבל נראה לי שהנקודה שאני מעיר כאן  מנסיוני חשובה]

1. אני יכול לומר שאני לא רגיל למחוות שכוללות מגע - טפיחות שכם, חיבוקים, אפילו נתינת 'כיפים', גם כשהם מקובלות סביבי [בין החבר'ה]. 

כנראה שזה שילוב בין אופי מופנם, לתרבות שגדלתי בה.

כך שזה יכול להיות גם סגנון כזה, שמן הסתם מתבטא גם בקשר בין איש לאישה.

2. התגובה שלו, מראה כנראה שהוא תפס את הדברים כדרישה, שטוענת שזו חובתו, ולא רק כהבעת רצון/ בקשה.

ואז הוא בא להתגונן, ולטעון שזו לא חובתו ההלכתית [ואולי הוא אפילו צודק, אני לא יודע].

ייתכן שזה באמת נאמר לו בצורה הזאת, וייתכן שלא. לא שמעתי את השיחה הזו כמובן. נראה לי הרבה יותר שייך לומר את הדברים כהבעת רצון/ בקשה.

אם תקרא היטב את הכתובה  תראה שם כתוב בין התחייבויות הבעל:

" ומיעל לוותייכוי כאורח כל ארעא " .

 מלים הכי ברורות , שלא משאירות שום תרוץ .

מלים כל כך ברורות שלכן בדרך כלל  לא קוראין אותן לציבור בחופה . ( הקריאה היא רק כהפסקה בין קידושין לנישואטין ולכן לא צריך לקרוא את כל הכתובה).

 אם החיים של זוג מתנהלים לפי מה שמחוייבים לפי דין או לפי התחייבות אז המצב רע מאוד ! 

 ומצד שני , מי שהחיים בינה לבעלה  לא מתנהלים בנחת ובהבנה , כמו במקרה המתואר ובמצב כזה  מבקשת בפה מלא ובמלים ברורות , היא בכלל לא אחרת ממי שלא מחזירים לו הלואה גדולה שנתן ודוחים אותו בכל מיני תרוצים , והוא אומר במלים ברורות "אתה חייב להחזיר לי את ההלואה שנתתי לך ".  והלווה אומר לו "זה לא מנומס לדבר ככה ... ".

וחוץ מזה פעם-פעמיים בשבוע... תברר בספרים הרלוונטים.

[או כאשר מישהו מרגיש כך, כפי שציינתי שאיני יודע איזו מהאפשרויות נכונה]

זה גורם לאדם לענות במושגים של חובה.

הוא דוחה ומגעיל.

יחסים מקיימים מתוך רצון ואהבה.

מטבעם של חובות, שיש להם גבול.

הבעל גם חייב לזון את אשתו, זה לא אומר שאם היא רוצה לסעוד במסעדות יוקרה שלוש פעמים ביום הוא חייב לממן לה את זה. יש הגדרות הלכתיות, שקובעות, בהתאם למקרה הספציפי, איזו רמה של מזון הוא חייב לה.

האם הוא צודק בטענה שלו, שהוא עומד בגבולות - איני יודע.

הרי פתחתם את הנושא, והוא הגיב כמו שהגיב,

את יכולה לפתוח את זה שוב, תגידי לו שאולי הוא לא הבין כמה זה משמעותי בשבילך.

ושאם זה ממשיך ככה את רוצה ללכת איתו לייעוץ.

תקחי בחשבון שזה תחילת הנישואין,

עדיין יש תקווה (תמיד יש, ובהתחלה זה אפילו קל יותר)- לשינוי.

אל תתני למצב להימשך ככה.

בהצלחה

הרי פתחתם את הנושא, והוא הגיב כמו שהגיב,

את יכולה לפתוח את זה שוב, תגידי לו שאולי הוא לא הבין כמה זה משמעותי בשבילך.

ושאם זה ממשיך ככה את רוצה ללכת איתו לייעוץ.

תקחי בחשבון שזה תחילת הנישואין,

עדיין יש תקווה (תמיד יש, ובהתחלה זה אפילו קל יותר)- לשינוי.

אל תתני למצב להימשך ככה.

בהצלחה

איך הוא מתנהג עם אחרים?

האם עם חברים או אחים או הורים הוא מתחבק? האם יש מגע גופני אחר בחייו? או שהוא מתנזר ממגע באופן גורף.

יש אנשים שנרתעים ממגע גופני באשר הוא, זה משהו שאפשר לעבוד עליו, אבל צריך הרבה סבלנות.

הבעיה הזאת לא מובנת. לבעל יש בד"כ נטייה להדבק באישתו ואם זה לא כך יש פה איזשהי בעיה.

השאלה היא מה הבעיה, בשביל זה הוא צריך להיות יותר פתוח איתך. את אישתו ובטח מכירה אותו טוב מכולם, תמצאי דרך לברר מה הבעיה. אולי זה משהו שהוא מתבייש בו וקשה לו לפתוח את זה אז יותר קל לו להפיל את זה עלייך.

האם הוא שם לב שנעלבת מתגובתו? איך הוא הגיב אם כן?

לדעתי רעיה צעירה לא צריכה להתמודד לבד עם בעיה כזאת. עלייך לפנות לאנשי מקצוע שיעזרו לך.

רק דעי שהכל אצלך בסדר ובריא ונורמלי. ואת מבקשת לך דברים סבירים ורצויים בהחלט. ולא נראה שעברת על שום הלכה .

אני למדתי כשהייתי כלה לפני הרבה זמן, שהבעל אמור להיות כלכך קשוב לאישתו שהיא לא תצטרך לדרוש בפה אלא הוא יבין לבד את רמזיה. (כי אכן יש בעיה לדרוש בפה, אך אם אינו מבין רמזים מה אפשר לעשות?) חוץ מזה לוקח קצת זמן להכיר אחד את השני כך שיהיה מספיק רמז והוא יבין.

בהצלחה.

הרבה זוגות עוברים קשיים בתחילת דרכם בנושאים האלה ואפשר ברוב המקרים לפתור את זה ולהתקדם.

בס"ד

יקרה,

דבר ראשון מגיע לך יישר כוח ענק ששיתפת!

בעיני השיתוף זה א.ב. לחיי נישואין טובים ותקינים, ושווה להתגבר על הקושי ולשתף, כמעט בכל דבר! למרות האי נעימות שהרבה פעמים קיימת, כי אחרת זה עלול להצטבר ואין לדעת איפה זה ייגמר...

גם אני חשה לפעמים את אותה הרגשה (שאני רוצה והוא לא, ואני לא יודעת איך להגיד לו את זה, ואולי הוא אפילו מתעלם מהרמזים וכו'..) אמנם לא בכאלו עוצמות אך זה קיים, ואני נשואה ב"ה כשנה.

אני רוצה להרגיע אותך שזה מאוד לגיטמי בתחילת הנישואין ולוקח זמן להבין אחד את השני, מה טוב אחד לשני וכו'.

וכנראה הוא באמת בעל מקסים כמו שכתבת, רק שאת הנקודה הזאת תצטרכו לברר עם עצמיכם טוב יותר! והוא אוהב אותך, ואני בטוחה שהוא רוצה לגרום לך טוב!

אנחנו כבר פתחנו את זה כמה פעמים ודיברנו על זה, בהתחלה הוא היה המום שאני בכלל מרגישה את זה, הוא לא היה מודע לכך בכלל.. !

כשהוא הבין את הכאב והבעיה שלי (והמתח שיש לי לפעמים)כאב לו שכך אני מרגישה. ישבנו וניסינו לראות מה אפשר לעשות.

קראנו את החוברת בספר "איש ואישה" של אליישיב כנוהל (מומלץ! ומומלץ תמיד לשמוע עוד על הנושא הזה!).

בין הדברים החשובים שכתובים שם נאמר שזה בהחלט קיים - פערים בין רצונות של כל אחד מבני הזוג, ומכיוון שזה נושא כ"כ רגיש חייבים להיזהר בזה!

כמו כן, לפחות בתחילת הנישואין, כדי למנוע מתיחויות, לא טוב להשאיר את זה רק לסימנים ספונטניים אלא חשוב לקבוע מסגרת שנכונה לשניהם (אפילו מס' ימים בשבוע, מתי..) , ומי יציע וכו'. יש בעיה שאישה תדרוש בפה אבל היא כן יכולה לתת רמזים, באיפור, לבוש, הבעת רצון, והיא כן יכולה להגיד מילים מסויימות שמוסכמות על שניהם... צריך למצוא את הדרך הנכונה שמתאימה לשניהם.

וכן, ראוי שהבעל יבין, אבל אם האישה רואה שהוא לא בקטע - להרפות. אז לא נורא, פעם אחרת...

וחשוב לדבר ולדבר ולדבר...

לגבי חיבוקים ומגע ביומיום - גם לבעלי לקח זמן להבין שזה חשוב לי, הוא לא תמיד היה מודע לזה שאני מחכה לחיבוק ברגע שהוא מגיע הבייתה וכו'. תחילת נישואין זה שלב שצריך להסביר את כל ההרגשות שלנו אחד לשני, ולהכיר זה את זו! הרי הכל חדש לשנינו! (וב"ה הם לא טיפשים, הם מבינים בסוף...) אפשר להגיד בזמן אמת: "האמת שעכשיו הייתי שמחה לחיבוק..." לפעמים אנחנו צוחקים על עצמינו שזה כמו ילדים קטנים, ועוברת מחשבה בראש - למה אני צריכה להגיד, שיבין לבד, הוא לא רואה שאני רומזת לו? אבל לא כך. צריך לדבר ולהסביר בדיוק. רק כך תתפתח בעז"ה זוגיות טובה. לדעתי. ולהגיד לא ממקום של דרישה, אלא ממקום של בקשה, שאני זקוקה לך, של פתיחות ורצון שיהיה לשנינו טוב.

וכן חשוב בעיני להתחבק ולהתנשק כל היום! ולהגיד מילים טובות וכו' וכו' ולא לחסוך בזה! אפילו שאת תובילי את זה, רק לאט לאט, בהדרגה  ובנחת..

(אני רוצה להוסיף דוגמא מהחיים - אני אוהבת ללכת לישון מתוך חיבוק, אבל בעלי לא אוהב שמישהו ישן יחד איתו, הוא צריך את המרחב שלו. זה מאוד הפריע לי, אבל לאט לאט לומדים אחד את השני, ואם זה מפריע לו אני גם צריכה לכבד זאת. אז לפעמים ישנים כך ולפעמים כך. ולאט לאט הוא לומד גם להינות מזה...)

צר לי על התגובה שלו, כשפתחת את הנושא. אבל תנסי לחשוב איך פנית אליו. הרבה פעמים אישה פונה מתוך מצוקה ורצון לעזרה, אך הגבר מפרש זאת כהאשמה חמורה כלפיו ולכן מגיב ישר בהסתייגות. (זה כתוב ב"גברים ממאדים ונשים מנגה" - מומלץ!) (וגם יכול להיות שהנושא רגיש אצלו מאיזה שהיא סיבה..)

לכן, אנחנו צריכות לשים לב ולהבהיר "אני לא מאשימה אותך, אלא רק רוצה לשתף בצער שלי, ולנסות לראות איך אפשר לפתור את הבעיה" (בניסוח שמתאים לך...) זה כבר מרכך יותר... ומעמיד אותך במקום מבקש עזרה ולא מאשים, ולגבר יש רצון יותר להיענות לזה...גבר אוהב לשמח את אישתו ולהיות "הגבר" שלה כשהיא זקוקה לו.

אל תפלי מהתגובות שהיו פה, בעלך אוהב אותך, והוא רוצה שיהיה לך טוב!

כדאי מאוד שתיפני את למישהו שידריך אותך מה לעשות, ואיך נכון לפתוח את השיחה עם בעלך (כי בעיני זה הכי טוב שתדברו שניכם, חוץ מזה שגבר לא אוהב בדר"כ שאומרים לו "לך תתייעץ") ולכן עדיף שתתיעצי את ותחשבי מה את יכולה לעשות.

(בעיני כדאי שתפתחי איתו שוב את הנושא, תגידי לו שיש משהו חשוב שהיית רוצה שתדברו עליו, מתי נוח לך? קובעים זמן מתאים, בזמן רגוע, ואז הוא מגיע כבר חצי מוכן.. תשתפי אותו בכאב שלך, תגידי לו שאת  אוהבת אותו, משם זה מגיע הרי! ואת לא מאשימה אותו, אלא את רוצה שיהיה לשניכם טוב ואת רוצה שתחשבו ביחד איך אפשר להתקדם. תשאלי אותו מה הוא מציע. אל תבהלי אם אחרי השיחה הראשונה זה לא מסתדר ישר. לוקח זמן לעשות שינויים. ואם מסתבר שהוא צריך איזה ייעוץ, תחשבי איך תוכלי להביא אותו לזה בלי שיפגע... אפשר לקרוא ספר בנושא הזה ביחד, ומתוך זה להגיע לדברים..)

והכי חשוב, ב נ ח ת... לאט לאט הדברים מתבהרים, וחשוב לזכור שאלו תהליכים שלוקחים זמן, ככה זה נישואין... ואם עובדים קשה בעז"ה זוכים להארות!

ותראי שבעזרת ה' יהיה טוב ותגיעו להבנה, וה' לצידינו תמיד...

אוהבת ומחבקת..

ואשמח שתפני אלי אישי ואתן לך מספרים, אפשר גם לפנות למכון פועה.

בהצלחה אהובה!!

מחזיקה לך אצבעות!

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.