אם כן הוא ממש לא מקיים מצוות עשה של עונתה וואהבת וזה בעיה הרב שלו יהיה הפתרון

אם לא נסי להשתמש ב"מראות הצובאות" של ימינו כיד ה הטובה עלייך.

באופן כללי נראה מוזר שגבר אחרי שנות רווקות רבות לא יחפוץ בנושא עם אהובתו כדאי בירור ישיר 

עם הבחור שלך.

אולי הוא תקוע עדיין על ה"אסור אסור אסור" מלפני החתונה לכי תדעי...

את צריכה ללכת לרב או למשהו שמבין בחתום שיפחת את ליבו וילמד אותו דברים .

חוץ מזה מהכין הוא מביא שלאישה אסור לבקש  בכלל ?

יכול להיות שהוא גם בא מבית סגור , שלא מחבקים ומנשקים ולא מראים חיבה "מיותר " .....

ושאסור לאישה לדבר על זה או להגיד את רצונה .

את צריכה לנסות לברר מהכין זה נובע האמרה הזאת וההתנהגות שלו . מה כך גם בבית שלו נהגו /נוהגים ....

נ.ב

דרך אגב יש כאלה שפחות מתחברים /אוהבים מגע קרוב יותר מדי ....

אני כך למשל ,פחות אוהבת מגע חיבוקים וכאלה .

אמנם לא בקיצוניות כמו אצלך. מדי פעם כן מתחבקים ומתנשקים כשבאה  לנו.....

בהצלחה

הוא פשוט לא רוצה, לא בא לו, אין לו חשק מיני.

יש אנשים, גם גברים וגם נשים, שלא ממש אוהבים את זה.

יש כאלה שאצלם זה לגמרי אחרת.

מאידך, חוסר החשק לא מסביר את הקרירות הרגשית, את ההמנעות ממגע וחיבוקים.

מצב רע ומתסכל.

1.לא לכולם יש הורים זמינים/ בחיים/ דתיים / בקשר רצוף.

2. לרוב אלו נושאים שממש לא מתאים לכל אחד להייעץ איתם עם הורים או מכרים , במיוחד אם אח"כ ההורים מרוב דאגה יכנסו להם לתוך החיים.

כאן יש מקום לשאול שאלות בצורה אנונימית , לקבל מענה ולהתקדם.

שיש נושאים שלא נעים להתייעץ עם ההורים. ממש לא הייתי ממליצה!

כן הייתי פונה למדריכת כלות או יועצת בנושא.

כי לא לכל אחד יש הורים 

וגם אם יש הורים לשאול אותם הם ממש לא הכתובת הנכונה בעניינים אלו.

אסור אפילו לחשוב על רעיון כזה.

הדבר הגרוע ביותר שתוכלו לעשות לעצמכם זה להכניס את ההורים לחדר המיטות.

אלו אנשים שאתה לא נפגש אתם בנסיבות אחרות, אם זה כאן בפורום אז הם כלל לא יודעים מי אתה, יש שלב מסויים בחיים שבו אדם מתנתק מהוריו ומתחיל את חייו העצמאיים.

עובדה שהוא או לא רוצה או לא יכול

אולי מפריע לו משהו? במראה החיצוני, באיך שאתם עושים את זה? 

וזאת בדיוק הבעיה: שהוא לא רוצה!

והוא חוזר הביתה מספיק מוקדם בשביל להספיק גם לנוח (ב7 בערב).

שום דבר לא מפריע לו, הוא מאד נהנה.

ואני נראית מצוין (מרשה לעצמי כי זה מאנונימי...) והוא אוהב את הלוק מאד...

חוזר כל יום הביתה בסביבות 7 בערב.

אני עובדת קשה ויש לי נסיעות מטישות ובכל זאת אני מוכנה ורוצה...

כל הכבוד לך שאת מנסה לתקן את המצב ולשפר את היחסים ביניכם. עשית נכון שפנית ודיברת עם בעלך, ועם כל הרצון שלי לא להיות שיפוטית - התגובה שלו היתה קשה ולא נעימה. ולך לא מגיע לבכות ולהצטער כ"כ הרבה - את בסדר גמור!  אני הייתי ממליצה לך להתקשר לרבנית נעמי שפירא ולדבר איתה. היא ובעלה - הרב יהושע שפירא, מעבירים סדנאות בנושא יחסי אישות והדברים שהם אומרים ברורים ומצדיקים לגמרי את רצונך ואכזבתך. אני שוב חוזרת - את לגמרי בסדר!! אל תוותרי על החלק  הכ"כ משמעותי בחיי הנישואים, לטובת הזוגיות של שניכם.

פעם קראתי באתר לחוזרים בתשובה תשובה של רב מסוים שעוסקת בנושא ומה שהיה כתוב שם שלאישה אסור לבקש במפורש ושלא טוב לעשות את זה כל יום כי זה מזכיר תרנגולות

ומה שצריך שלא יעשו לא הרבה מדי ולא פחות מדי אלא פעמיים בשבוע

זה לא ציתות מדויק כי קראתי את זה מזמן

גם לא חוזרים בתשובה. וזה עוול לכתוב את הדברים המטעים האלה.

פשוט אני לא בטוחה שזה נכון לפרסם פה שם של אותו רב

יש דברים כאלה

מכירה כמה כלות וחתנים מהמגזר החרדי שהודרכו כך.

"לתבוע בפה", זו גמרא מפורשת.

אבל זה לא קשור לנושא. הוא יכול להבין דברים גם באופן אחר ובעדינות.

ומה שהזכרת לגבי "תרנגולים", זה גמרא בהסבר של תיקון טבילה לדברי תורה - תקנה שלא התקבלה בעם ישראל - "שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשיהם כתרנגולים". שני הדברים לא שייכים לנידון הזה.

הכל בסדר

לא התכוונתי לפגוע

ואני אכן שלחתי מסר כבר מקודם, כפי שהצעת...

זה דיני נפשות, תזהרו!

זו התחלה, וכל זוג הם שניים וישנם לפעמים פערים בציפיות בנושא הזה. לא כדאי ישר לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת.

בגדול, גם לי בהתחלה היו אי-אלה אכזבות מבעלי בנושא הזה [לא ארחיב] אך במהלך החודשים הראשונים בנינו לנו שיח של ציפיות וב"ה המצב ממש ממש ממש השתפר.

אני ממליצה לך לדבר איתו בגלוי על כמה חשוב לך המגע השגרתי היומיומי, לא לבקש שייגע בך, אלא להסביר כמה זה משמח אותך. לאט לאט. מאמינה שיחול שיפור.

בהצלחה!

הדרכה תורנית מתאימה יכולה לעזור המון-לי עזרה ברמה קריטית ממש

ספרים תורנים בנושא

לחיי אישות, או שיש משהו לא נכון בתפיסה שלו את נושא המגע והקשר הגופני או שגופנית יש לו איזו בעיה, וצריך לדבר על זה ביחד. אחרי שמבינים איפה הקושי רק אז אפשר להתקדם.

לא קל, כואב ממש... 

הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה- 

ללכת ל"יועצת בקדושה" של מכון פועה 

בס"ד

זה כמעט תמיד עובד, בע"ה!

תנסי לשחק אותה קשה להשגה, כאילו את מסתדרת בלעדיו..זה קשה, כי אנחנו לא מסוגלות בלעדיהם רבע שניה, אבל הם יכוליםם להתחרפן מהעובדה שאנחנו אולי מסתדרות בלעדיהם!

כמו שמישהי אמרה פה, תטפחי תעצמך, תשקיעי בעצמך, אבל אל תרדפי אחריו! את את שלך אמרת, הוא יודע מה את רוצה! אחרי ש"התאבלת" על הסינון שהוא הביא לך תנסי לשחק אותה כאילו זה לא מזיז לך! אם במקרה הוא יבוא אלייך, תנפנפי אותו בעדינות כמו להגיד "וואי זה מציק לי" או "אני גמורה מעייפות" וכו..

מנגד, אם השיטה הזאת לא עובדת, אולי תנסי לגרות אותו את. הוא גבר, הוא אמור להידלק מזה.. ;) ;) מחכים לבשורות טובות!!!

אגב, תיהיא נינוחה, לכולם יש תקופות כאלה, זה עובר

בלי ספק. לשלוח אותו "בחוכמה".

לגבי מגע ביום יום למה את לא יכולה ליזום? לגשת אליו כשנפרדים בבוקר ולתת חיבוק. את לא צריכה לחכות לו.    ובהמשך גם ליזום בלי לבקש ולדבר. להוליך אותו לזה. 

שאת יכולה לעשות כדי לגרום לו לשנות את התנהגותו, ואלו הדרכות שלא מדריכים בהכנה לחתונה.

אם כן אז פני אליו...תגידי לו מה קורה ואיך את מרגישה, ואיך בעלך הגיב כשניסית לדבר איתו, והוא ידבר עם בעלך ויבהיר לו מה ההלכה ומה ההשקפה הנכונה בעניינים אלה..

אבל *רק* אם את יודעת שהרב שלו לא יחמיר את הנזק.  אם את חושבת שיש סיכוי שהרב לא יגבה אותך אז תגידי לו שאתם פונים למכון פוע"ה או לייעוץ או משהו ועד אז את לא מוכנה להיות איתו.

לא יודעת, משהו כזה - שיבין שזה חמור ושחייבים ייעוץ.

באתר מורשת יש את הרב מאיר שמחוני והרב שמעון בן שעיה, אפשר לשלוח אליהם שאלה...

זה פשוט מספיק לו ואין לו צורך ליותר

יש אנשים שפחות צריכים את זה - גם גברים

והוא לא כל כך מבין את הצורך שלך ולכן לא הצליח להגיב יפה

כששאלנו את הרב של בעלי מה לעשות עם סוכות, כי לא היתה לנו סוכה משלנו והתארחנו אז לישון יחד בסוכה לא היתה אופציה, הוא אמר שכעקרון בכל לילה של מצוות עונה עדיף שנישן יחד והוא לא יישן בסוכה,

ושבשנה ראשונה כל יום (!!!) נחשב כמצוות עונה.

והוא ממש לא רב מקל או שמחפש היתרים.

(בסוף עשינו איך שהתאים לנו ויצא שבערך חצי מהלילות עשינו ככה וחצי ככה, ומנוחות צהריים הוא גם השתדל לעשות בסוכה. אבל ברוך השם, זה גרם לי להרגיש נורמלית סוף סוף, היו זמנים שהרגשתי שאולי ההתנהלות שלנו חריגה ובעייתית)

את כל הדברים החכמים האחרים כבר אמרו לפני אז אני לא אחזור. רק שולחת לך הרבה כוח בהתמודדות הלא פשוטה הזו.

וכמובן בעיקר שלי כי זה הפרמטר העיקרי למצוות עונה.

המצב הזה אומר, שאת גוזרת על עצמך חיי אומללות. בין בני זוג - חייב להיות מגע. חיבה. רוך.

היסוד נקרא שלום, וללא יסוד, אין שלום בבית.

ובמצב הזה הבית לא יחזיק מעמד.

ההתנהגות שלו אינה לפי ההלכה, אלא מידת חסידות שרק מעטים נוהגים בה. והוא טועה. וגם אם מקווה הגברים קפוא והוא רוצה לשמור על טהרה, לאחר מעשה, אין לו ברירה אלא לשמח אותך. 

לגופו של עניין תחשבי היטב  - מי יכול - בסבירות גבוהה- להאיר את עיניו - לשכנע אותו, שההנהגה שלו לא נכונה. בגלל "חסידותו" צריך מישוה שיראה לו שהוא בעצם לא חסיד ולא צדיק, ולא פרוש, אלא בעל שמצער את אשתו. וחז"ל החמירו בכך מאד.

אל תשתפי עם בני משפחה ח"ו  בשום פנים ואופן.

אעביר מסר קצר, אישי, עם שמות של אלו שיכולים לעזור -  ואין כל צורך לענות לי מחמת צניעות.

אני חושבת שהעניין של "לא להרבות" הוא כדי לא להרוס את המידות של האדם?

תקנו אותי אם אני טועה, אני 'רק' אשה, ולא מבינה בהלכה..

אבל נראה לי, שבדור הזה שיש בעיה בעניני צניעות וכו', דווקא עדיף שבעל יהיה עם אשתו,

ונראה לי שמידת חסידות זו מגיעה, אחרי שהיית עם אשתך לרוב..

ומידת חסידות זו צריכה להיות מקובלת גם על הבעל וגם על האשה, לענ"ד,

ואם זה פוגע בזוגיות לא נראה לי שזו מידת חסידות..

וכמובן שגם כאשר נמצאים ביחד, זה צריך להיות מקובל על שניהם.

זה שיש פער בינך לבין בעלך, זה לא מוזר בעיני, אני חושבת שבד"כ יש פערים בתחום הזה,

כמובן שכדאי שהוא ידבר עם הרב שלו.

ואולי עם מי שהדריך אותו לחתונה, אולי הוא נתפס לאיזה משפט שאמרו לו?

וחוץ מזה, זה שלאשה אסור לבקש, זה לא אומר שאסור לה לבקש בדרך צנועה.. להתאפר ולרמוז לו?

שוב, תקנו אותי אם אני טועה...

בכל אופן, אל תאמרי נואש,

אני הרבה פעמים שמה לב, שהבעל חושב שאשתו זו החברותא שלו.. 

אז לאט לאט הם מבינים, שהם יצאו מהישיבה, ועכשיו הם נשואים, לאשה.

אשה, שהיא רגשנית, בכיינית, רוצה צומי כל הזמן... תגדירו את זה איך שאתם רוצים.

אבל לכל אחד מבני הזוג יש את הצרכים שלו, ולאט לאט לומדים איך עושים את זה..

זוגיות זה תהליך של בנייה..

היי אופטימית, אולי עוד יבוא יום והוא יגיד לך: "איזה טמבל הייתי כשדיברתי אלייך ככה, אני ממש לא הבנתי את העניין,

אני מצטער על כך, ושמח שהיום אנחנו במקום טוב יותר".

ובאמת זה נושא מאוד רגיש, בציבור שלנו, הדתי.

אני רוצה להגיד לך, שזה נושא שיש לי הרבה מה להגיד עליו... אם את רוצה בפרטי בכיף.

אבל בגדול, מחנכים אותנו לצניעות כל הזמן.

בנים זה שיקצע'ה בנים זה לא צנוע.

תתלבשי צנוע, תכסי את עצמך.. ועוד ועוד..

אז אי אפשר לצפות ממישהו שהתרגל להיות "צנוע" ביום אחד לעשות שינוי, ולהיות חופשי עם איש/ אשה...

אל יאוש!!!

ההדרכה הנכונה היא להרבות בלי חשבון וכמה שצריך, בשנה ראשונה. לאחר מכן זה כבר דועך מאליו למקום יותר מאוזן. אחרי 10 שנים אפשר להתחיל לחשוב על מידות חסידות.

א. את צודקת בהרגשות שלך. המצב לא תקין. 

ב. הייתי מערבת מדריך חתנים/ מדריכה- שתמצא מישהו שידבר איתו/ רב שלו (דרך הרבנית...) או כל בנאדם אחראי אחר שיוכל לדבר איתו.

ג. מה יכול להיות הרקע? מהבית הוא לא ראה חיבה בין איש לאישה? חושש מזה? בטוח משהו עומד מאחורי זה. השאלה אם יש לך כלים לפתוח את זה איתו. אישה זקוקה לחיבה ולא רק לאישות.

ד. אם את תיגשי אליו כשהוא מגיע? תתיישבי לידו צמוד, תושיטי יד לליטוף, חיבוק, וכו? זה יפגע ביחסים? יהיה לו מוזר? או שיש דרך שהוא יבין שאת צריכה את זה וטבעי הכי בעולם להביע רגש?! וזה לא רק מותר אלא רצוי?!

ה. והתגובה שמעליי - דברים נכונים שיש להפנים גם לגבי רמיזה שמותרת וגם לגבי מספר פעמים. אבל לא כדאי למדוד בזה. אני מניחה שהמגע היומיומי יותר חשוב לך ממספר הפעמים של חיי אישות.

לכולם ברור שבעלה צריך לתת לה יותר, והיא ואחרים צריכים לדבר איתו

ובשירשור של גבר עם אותה בעיה

לכולם ברור שהוא צריך לוותר,

והוא אפילו ריקני וגשמי מדי, כי הוא רוצה את זה...

וזה לא סותר, אולי יש הבדל אבל תכל'ס, הגבר שם סובל

והיא צריכה לתת לו, כמו בכל דבר אחר בזוגיות, שאם צד אחד לא בסדר

אז אומרים לו להשתנות ולא לשני לקבל את זה

וברור שבמקרה ההוא האישה היא הלא בסדר

דווקא בעל צודק ואשתו ממש לא בסדר

פשוט לא כותבים לו כדי לא לפגוע בשלום בית

בלי קשר להשוואה לשירשור הזה

הבעל שם סובל כי אישתו לא בסדר

אז אולי (ספק גדול) הוא סובל פחות מפותחת שירשור זה

אבל הוא סובל, ואישתו צריכה לשנות את התנהגותה

זה ממש לא קשור רק לעניין הזה של התדירות, אלא למכלול דבריו.

בכל מקרה, אם יש פער (ובבסיס יש פער. כך הקב"ה ברא אותנו) - צריך לגשר עליו ע"י הליכה לקראת השני, של שני הצדדים. כמובן שכל מקרה לגופו, ויש פעמים שאחד הצדדים חי בסרט וצריך לעורר אותו להבין שהוא צריך לעבור שינוי רציני.

שצריך לעורר את אישתו, שהיא הצד שחי בסרט

אלא שהוא צריך לקבל את זה

וזה נכון רק אם ניסיון לעורר את האישה לא מצליח בשום צורה

כי מתוך דבריו עולה שיש לו בעיה הרבה יותר יסודית. והתייחסתי רק אליה.

וזה מה שגם אני חשבתי כשהעליתי את השאלה הזאת.

אבל זה מסביר למה כאן ענו ככה ולא למה שם לא ענו ככה.

כי גם אם שם האישה לא עושה את זה בצורה פוגעת, זה עדיין לא אומר

שהבעיה היא בו, עדיין הבעיה היא בה!

(ותאמר: שכבה עמי..) אז אם הוא רומזת לו, כולל שהיא אומרת בוא נישן יחד, כשהכוונה ליחד יחד- אז הוא חייב להיענות לה.

(ובאמת המצב בשירשור הזני גם דורש טיפול, זה ממש לא בסדר איך שאשתו מתנהגת בהנחה שמה שהוא אומר נכון)

ובאמת זה מה שאמרו בשירשור הזה, וזה מצויין

הטענה היתה שבגלל שהוא עשה את זה בצורה פוגעת, בניגוד 

לשירשור השני אז כאן כן אמרו שהוא צריך לתת לה, ואולי באמת זה בגלל זה,

זאת הטענה הנכונה, לא זה שהוא לא צריך לתת לה, לא אמרו את זה

ולמה כאן אתם פתאום אומרים שהגבר בשירשור השני צודק

ולא אומרים לו את זה בשירשור שלו?

[התלבטתי אם להגיב כאן, כי אני לא נשוי, אבל נראה לי שהנקודה שאני מעיר כאן  מנסיוני חשובה]

1. אני יכול לומר שאני לא רגיל למחוות שכוללות מגע - טפיחות שכם, חיבוקים, אפילו נתינת 'כיפים', גם כשהם מקובלות סביבי [בין החבר'ה]. 

כנראה שזה שילוב בין אופי מופנם, לתרבות שגדלתי בה.

כך שזה יכול להיות גם סגנון כזה, שמן הסתם מתבטא גם בקשר בין איש לאישה.

2. התגובה שלו, מראה כנראה שהוא תפס את הדברים כדרישה, שטוענת שזו חובתו, ולא רק כהבעת רצון/ בקשה.

ואז הוא בא להתגונן, ולטעון שזו לא חובתו ההלכתית [ואולי הוא אפילו צודק, אני לא יודע].

ייתכן שזה באמת נאמר לו בצורה הזאת, וייתכן שלא. לא שמעתי את השיחה הזו כמובן. נראה לי הרבה יותר שייך לומר את הדברים כהבעת רצון/ בקשה.

אם תקרא היטב את הכתובה  תראה שם כתוב בין התחייבויות הבעל:

" ומיעל לוותייכוי כאורח כל ארעא " .

 מלים הכי ברורות , שלא משאירות שום תרוץ .

מלים כל כך ברורות שלכן בדרך כלל  לא קוראין אותן לציבור בחופה . ( הקריאה היא רק כהפסקה בין קידושין לנישואטין ולכן לא צריך לקרוא את כל הכתובה).

 אם החיים של זוג מתנהלים לפי מה שמחוייבים לפי דין או לפי התחייבות אז המצב רע מאוד ! 

 ומצד שני , מי שהחיים בינה לבעלה  לא מתנהלים בנחת ובהבנה , כמו במקרה המתואר ובמצב כזה  מבקשת בפה מלא ובמלים ברורות , היא בכלל לא אחרת ממי שלא מחזירים לו הלואה גדולה שנתן ודוחים אותו בכל מיני תרוצים , והוא אומר במלים ברורות "אתה חייב להחזיר לי את ההלואה שנתתי לך ".  והלווה אומר לו "זה לא מנומס לדבר ככה ... ".

וחוץ מזה פעם-פעמיים בשבוע... תברר בספרים הרלוונטים.

[או כאשר מישהו מרגיש כך, כפי שציינתי שאיני יודע איזו מהאפשרויות נכונה]

זה גורם לאדם לענות במושגים של חובה.

הוא דוחה ומגעיל.

יחסים מקיימים מתוך רצון ואהבה.

מטבעם של חובות, שיש להם גבול.

הבעל גם חייב לזון את אשתו, זה לא אומר שאם היא רוצה לסעוד במסעדות יוקרה שלוש פעמים ביום הוא חייב לממן לה את זה. יש הגדרות הלכתיות, שקובעות, בהתאם למקרה הספציפי, איזו רמה של מזון הוא חייב לה.

האם הוא צודק בטענה שלו, שהוא עומד בגבולות - איני יודע.

הרי פתחתם את הנושא, והוא הגיב כמו שהגיב,

את יכולה לפתוח את זה שוב, תגידי לו שאולי הוא לא הבין כמה זה משמעותי בשבילך.

ושאם זה ממשיך ככה את רוצה ללכת איתו לייעוץ.

תקחי בחשבון שזה תחילת הנישואין,

עדיין יש תקווה (תמיד יש, ובהתחלה זה אפילו קל יותר)- לשינוי.

אל תתני למצב להימשך ככה.

בהצלחה

הרי פתחתם את הנושא, והוא הגיב כמו שהגיב,

את יכולה לפתוח את זה שוב, תגידי לו שאולי הוא לא הבין כמה זה משמעותי בשבילך.

ושאם זה ממשיך ככה את רוצה ללכת איתו לייעוץ.

תקחי בחשבון שזה תחילת הנישואין,

עדיין יש תקווה (תמיד יש, ובהתחלה זה אפילו קל יותר)- לשינוי.

אל תתני למצב להימשך ככה.

בהצלחה

איך הוא מתנהג עם אחרים?

האם עם חברים או אחים או הורים הוא מתחבק? האם יש מגע גופני אחר בחייו? או שהוא מתנזר ממגע באופן גורף.

יש אנשים שנרתעים ממגע גופני באשר הוא, זה משהו שאפשר לעבוד עליו, אבל צריך הרבה סבלנות.

הבעיה הזאת לא מובנת. לבעל יש בד"כ נטייה להדבק באישתו ואם זה לא כך יש פה איזשהי בעיה.

השאלה היא מה הבעיה, בשביל זה הוא צריך להיות יותר פתוח איתך. את אישתו ובטח מכירה אותו טוב מכולם, תמצאי דרך לברר מה הבעיה. אולי זה משהו שהוא מתבייש בו וקשה לו לפתוח את זה אז יותר קל לו להפיל את זה עלייך.

האם הוא שם לב שנעלבת מתגובתו? איך הוא הגיב אם כן?

לדעתי רעיה צעירה לא צריכה להתמודד לבד עם בעיה כזאת. עלייך לפנות לאנשי מקצוע שיעזרו לך.

רק דעי שהכל אצלך בסדר ובריא ונורמלי. ואת מבקשת לך דברים סבירים ורצויים בהחלט. ולא נראה שעברת על שום הלכה .

אני למדתי כשהייתי כלה לפני הרבה זמן, שהבעל אמור להיות כלכך קשוב לאישתו שהיא לא תצטרך לדרוש בפה אלא הוא יבין לבד את רמזיה. (כי אכן יש בעיה לדרוש בפה, אך אם אינו מבין רמזים מה אפשר לעשות?) חוץ מזה לוקח קצת זמן להכיר אחד את השני כך שיהיה מספיק רמז והוא יבין.

בהצלחה.

הרבה זוגות עוברים קשיים בתחילת דרכם בנושאים האלה ואפשר ברוב המקרים לפתור את זה ולהתקדם.

בס"ד

יקרה,

דבר ראשון מגיע לך יישר כוח ענק ששיתפת!

בעיני השיתוף זה א.ב. לחיי נישואין טובים ותקינים, ושווה להתגבר על הקושי ולשתף, כמעט בכל דבר! למרות האי נעימות שהרבה פעמים קיימת, כי אחרת זה עלול להצטבר ואין לדעת איפה זה ייגמר...

גם אני חשה לפעמים את אותה הרגשה (שאני רוצה והוא לא, ואני לא יודעת איך להגיד לו את זה, ואולי הוא אפילו מתעלם מהרמזים וכו'..) אמנם לא בכאלו עוצמות אך זה קיים, ואני נשואה ב"ה כשנה.

אני רוצה להרגיע אותך שזה מאוד לגיטמי בתחילת הנישואין ולוקח זמן להבין אחד את השני, מה טוב אחד לשני וכו'.

וכנראה הוא באמת בעל מקסים כמו שכתבת, רק שאת הנקודה הזאת תצטרכו לברר עם עצמיכם טוב יותר! והוא אוהב אותך, ואני בטוחה שהוא רוצה לגרום לך טוב!

אנחנו כבר פתחנו את זה כמה פעמים ודיברנו על זה, בהתחלה הוא היה המום שאני בכלל מרגישה את זה, הוא לא היה מודע לכך בכלל.. !

כשהוא הבין את הכאב והבעיה שלי (והמתח שיש לי לפעמים)כאב לו שכך אני מרגישה. ישבנו וניסינו לראות מה אפשר לעשות.

קראנו את החוברת בספר "איש ואישה" של אליישיב כנוהל (מומלץ! ומומלץ תמיד לשמוע עוד על הנושא הזה!).

בין הדברים החשובים שכתובים שם נאמר שזה בהחלט קיים - פערים בין רצונות של כל אחד מבני הזוג, ומכיוון שזה נושא כ"כ רגיש חייבים להיזהר בזה!

כמו כן, לפחות בתחילת הנישואין, כדי למנוע מתיחויות, לא טוב להשאיר את זה רק לסימנים ספונטניים אלא חשוב לקבוע מסגרת שנכונה לשניהם (אפילו מס' ימים בשבוע, מתי..) , ומי יציע וכו'. יש בעיה שאישה תדרוש בפה אבל היא כן יכולה לתת רמזים, באיפור, לבוש, הבעת רצון, והיא כן יכולה להגיד מילים מסויימות שמוסכמות על שניהם... צריך למצוא את הדרך הנכונה שמתאימה לשניהם.

וכן, ראוי שהבעל יבין, אבל אם האישה רואה שהוא לא בקטע - להרפות. אז לא נורא, פעם אחרת...

וחשוב לדבר ולדבר ולדבר...

לגבי חיבוקים ומגע ביומיום - גם לבעלי לקח זמן להבין שזה חשוב לי, הוא לא תמיד היה מודע לזה שאני מחכה לחיבוק ברגע שהוא מגיע הבייתה וכו'. תחילת נישואין זה שלב שצריך להסביר את כל ההרגשות שלנו אחד לשני, ולהכיר זה את זו! הרי הכל חדש לשנינו! (וב"ה הם לא טיפשים, הם מבינים בסוף...) אפשר להגיד בזמן אמת: "האמת שעכשיו הייתי שמחה לחיבוק..." לפעמים אנחנו צוחקים על עצמינו שזה כמו ילדים קטנים, ועוברת מחשבה בראש - למה אני צריכה להגיד, שיבין לבד, הוא לא רואה שאני רומזת לו? אבל לא כך. צריך לדבר ולהסביר בדיוק. רק כך תתפתח בעז"ה זוגיות טובה. לדעתי. ולהגיד לא ממקום של דרישה, אלא ממקום של בקשה, שאני זקוקה לך, של פתיחות ורצון שיהיה לשנינו טוב.

וכן חשוב בעיני להתחבק ולהתנשק כל היום! ולהגיד מילים טובות וכו' וכו' ולא לחסוך בזה! אפילו שאת תובילי את זה, רק לאט לאט, בהדרגה  ובנחת..

(אני רוצה להוסיף דוגמא מהחיים - אני אוהבת ללכת לישון מתוך חיבוק, אבל בעלי לא אוהב שמישהו ישן יחד איתו, הוא צריך את המרחב שלו. זה מאוד הפריע לי, אבל לאט לאט לומדים אחד את השני, ואם זה מפריע לו אני גם צריכה לכבד זאת. אז לפעמים ישנים כך ולפעמים כך. ולאט לאט הוא לומד גם להינות מזה...)

צר לי על התגובה שלו, כשפתחת את הנושא. אבל תנסי לחשוב איך פנית אליו. הרבה פעמים אישה פונה מתוך מצוקה ורצון לעזרה, אך הגבר מפרש זאת כהאשמה חמורה כלפיו ולכן מגיב ישר בהסתייגות. (זה כתוב ב"גברים ממאדים ונשים מנגה" - מומלץ!) (וגם יכול להיות שהנושא רגיש אצלו מאיזה שהיא סיבה..)

לכן, אנחנו צריכות לשים לב ולהבהיר "אני לא מאשימה אותך, אלא רק רוצה לשתף בצער שלי, ולנסות לראות איך אפשר לפתור את הבעיה" (בניסוח שמתאים לך...) זה כבר מרכך יותר... ומעמיד אותך במקום מבקש עזרה ולא מאשים, ולגבר יש רצון יותר להיענות לזה...גבר אוהב לשמח את אישתו ולהיות "הגבר" שלה כשהיא זקוקה לו.

אל תפלי מהתגובות שהיו פה, בעלך אוהב אותך, והוא רוצה שיהיה לך טוב!

כדאי מאוד שתיפני את למישהו שידריך אותך מה לעשות, ואיך נכון לפתוח את השיחה עם בעלך (כי בעיני זה הכי טוב שתדברו שניכם, חוץ מזה שגבר לא אוהב בדר"כ שאומרים לו "לך תתייעץ") ולכן עדיף שתתיעצי את ותחשבי מה את יכולה לעשות.

(בעיני כדאי שתפתחי איתו שוב את הנושא, תגידי לו שיש משהו חשוב שהיית רוצה שתדברו עליו, מתי נוח לך? קובעים זמן מתאים, בזמן רגוע, ואז הוא מגיע כבר חצי מוכן.. תשתפי אותו בכאב שלך, תגידי לו שאת  אוהבת אותו, משם זה מגיע הרי! ואת לא מאשימה אותו, אלא את רוצה שיהיה לשניכם טוב ואת רוצה שתחשבו ביחד איך אפשר להתקדם. תשאלי אותו מה הוא מציע. אל תבהלי אם אחרי השיחה הראשונה זה לא מסתדר ישר. לוקח זמן לעשות שינויים. ואם מסתבר שהוא צריך איזה ייעוץ, תחשבי איך תוכלי להביא אותו לזה בלי שיפגע... אפשר לקרוא ספר בנושא הזה ביחד, ומתוך זה להגיע לדברים..)

והכי חשוב, ב נ ח ת... לאט לאט הדברים מתבהרים, וחשוב לזכור שאלו תהליכים שלוקחים זמן, ככה זה נישואין... ואם עובדים קשה בעז"ה זוכים להארות!

ותראי שבעזרת ה' יהיה טוב ותגיעו להבנה, וה' לצידינו תמיד...

אוהבת ומחבקת..

ואשמח שתפני אלי אישי ואתן לך מספרים, אפשר גם לפנות למכון פועה.

בהצלחה אהובה!!

מחזיקה לך אצבעות!

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

את צריכה להדפיס את זה

ולתלות בשער בת רבים

איזה בעל מיוחד היה לך

באיזו זוגיות מופלאה זכיתם.

איזו זכות ללמוד מכם ולגדול

תודה על מה שכתבת

תודה שזיכית אותי להכיר טיפה מן הים

שהקב"ה יתן לך המון כח ושיהיה לך רק טוב.

בבקשה תכתבי את זה גם בפורום שלנו (הו"ל)

כל כך הרבה זוגות ירוויחו מזה

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌