אם כן הוא ממש לא מקיים מצוות עשה של עונתה וואהבת וזה בעיה הרב שלו יהיה הפתרון

אם לא נסי להשתמש ב"מראות הצובאות" של ימינו כיד ה הטובה עלייך.

באופן כללי נראה מוזר שגבר אחרי שנות רווקות רבות לא יחפוץ בנושא עם אהובתו כדאי בירור ישיר 

עם הבחור שלך.

אולי הוא תקוע עדיין על ה"אסור אסור אסור" מלפני החתונה לכי תדעי...

את צריכה ללכת לרב או למשהו שמבין בחתום שיפחת את ליבו וילמד אותו דברים .

חוץ מזה מהכין הוא מביא שלאישה אסור לבקש  בכלל ?

יכול להיות שהוא גם בא מבית סגור , שלא מחבקים ומנשקים ולא מראים חיבה "מיותר " .....

ושאסור לאישה לדבר על זה או להגיד את רצונה .

את צריכה לנסות לברר מהכין זה נובע האמרה הזאת וההתנהגות שלו . מה כך גם בבית שלו נהגו /נוהגים ....

נ.ב

דרך אגב יש כאלה שפחות מתחברים /אוהבים מגע קרוב יותר מדי ....

אני כך למשל ,פחות אוהבת מגע חיבוקים וכאלה .

אמנם לא בקיצוניות כמו אצלך. מדי פעם כן מתחבקים ומתנשקים כשבאה  לנו.....

בהצלחה

הוא פשוט לא רוצה, לא בא לו, אין לו חשק מיני.

יש אנשים, גם גברים וגם נשים, שלא ממש אוהבים את זה.

יש כאלה שאצלם זה לגמרי אחרת.

מאידך, חוסר החשק לא מסביר את הקרירות הרגשית, את ההמנעות ממגע וחיבוקים.

מצב רע ומתסכל.

1.לא לכולם יש הורים זמינים/ בחיים/ דתיים / בקשר רצוף.

2. לרוב אלו נושאים שממש לא מתאים לכל אחד להייעץ איתם עם הורים או מכרים , במיוחד אם אח"כ ההורים מרוב דאגה יכנסו להם לתוך החיים.

כאן יש מקום לשאול שאלות בצורה אנונימית , לקבל מענה ולהתקדם.

שיש נושאים שלא נעים להתייעץ עם ההורים. ממש לא הייתי ממליצה!

כן הייתי פונה למדריכת כלות או יועצת בנושא.

כי לא לכל אחד יש הורים 

וגם אם יש הורים לשאול אותם הם ממש לא הכתובת הנכונה בעניינים אלו.

אסור אפילו לחשוב על רעיון כזה.

הדבר הגרוע ביותר שתוכלו לעשות לעצמכם זה להכניס את ההורים לחדר המיטות.

אלו אנשים שאתה לא נפגש אתם בנסיבות אחרות, אם זה כאן בפורום אז הם כלל לא יודעים מי אתה, יש שלב מסויים בחיים שבו אדם מתנתק מהוריו ומתחיל את חייו העצמאיים.

עובדה שהוא או לא רוצה או לא יכול

אולי מפריע לו משהו? במראה החיצוני, באיך שאתם עושים את זה? 

וזאת בדיוק הבעיה: שהוא לא רוצה!

והוא חוזר הביתה מספיק מוקדם בשביל להספיק גם לנוח (ב7 בערב).

שום דבר לא מפריע לו, הוא מאד נהנה.

ואני נראית מצוין (מרשה לעצמי כי זה מאנונימי...) והוא אוהב את הלוק מאד...

חוזר כל יום הביתה בסביבות 7 בערב.

אני עובדת קשה ויש לי נסיעות מטישות ובכל זאת אני מוכנה ורוצה...

כל הכבוד לך שאת מנסה לתקן את המצב ולשפר את היחסים ביניכם. עשית נכון שפנית ודיברת עם בעלך, ועם כל הרצון שלי לא להיות שיפוטית - התגובה שלו היתה קשה ולא נעימה. ולך לא מגיע לבכות ולהצטער כ"כ הרבה - את בסדר גמור!  אני הייתי ממליצה לך להתקשר לרבנית נעמי שפירא ולדבר איתה. היא ובעלה - הרב יהושע שפירא, מעבירים סדנאות בנושא יחסי אישות והדברים שהם אומרים ברורים ומצדיקים לגמרי את רצונך ואכזבתך. אני שוב חוזרת - את לגמרי בסדר!! אל תוותרי על החלק  הכ"כ משמעותי בחיי הנישואים, לטובת הזוגיות של שניכם.

פעם קראתי באתר לחוזרים בתשובה תשובה של רב מסוים שעוסקת בנושא ומה שהיה כתוב שם שלאישה אסור לבקש במפורש ושלא טוב לעשות את זה כל יום כי זה מזכיר תרנגולות

ומה שצריך שלא יעשו לא הרבה מדי ולא פחות מדי אלא פעמיים בשבוע

זה לא ציתות מדויק כי קראתי את זה מזמן

גם לא חוזרים בתשובה. וזה עוול לכתוב את הדברים המטעים האלה.

פשוט אני לא בטוחה שזה נכון לפרסם פה שם של אותו רב

יש דברים כאלה

מכירה כמה כלות וחתנים מהמגזר החרדי שהודרכו כך.

"לתבוע בפה", זו גמרא מפורשת.

אבל זה לא קשור לנושא. הוא יכול להבין דברים גם באופן אחר ובעדינות.

ומה שהזכרת לגבי "תרנגולים", זה גמרא בהסבר של תיקון טבילה לדברי תורה - תקנה שלא התקבלה בעם ישראל - "שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשיהם כתרנגולים". שני הדברים לא שייכים לנידון הזה.

הכל בסדר

לא התכוונתי לפגוע

ואני אכן שלחתי מסר כבר מקודם, כפי שהצעת...

זה דיני נפשות, תזהרו!

זו התחלה, וכל זוג הם שניים וישנם לפעמים פערים בציפיות בנושא הזה. לא כדאי ישר לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת.

בגדול, גם לי בהתחלה היו אי-אלה אכזבות מבעלי בנושא הזה [לא ארחיב] אך במהלך החודשים הראשונים בנינו לנו שיח של ציפיות וב"ה המצב ממש ממש ממש השתפר.

אני ממליצה לך לדבר איתו בגלוי על כמה חשוב לך המגע השגרתי היומיומי, לא לבקש שייגע בך, אלא להסביר כמה זה משמח אותך. לאט לאט. מאמינה שיחול שיפור.

בהצלחה!

הדרכה תורנית מתאימה יכולה לעזור המון-לי עזרה ברמה קריטית ממש

ספרים תורנים בנושא

לחיי אישות, או שיש משהו לא נכון בתפיסה שלו את נושא המגע והקשר הגופני או שגופנית יש לו איזו בעיה, וצריך לדבר על זה ביחד. אחרי שמבינים איפה הקושי רק אז אפשר להתקדם.

לא קל, כואב ממש... 

הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה- 

ללכת ל"יועצת בקדושה" של מכון פועה 

בס"ד

זה כמעט תמיד עובד, בע"ה!

תנסי לשחק אותה קשה להשגה, כאילו את מסתדרת בלעדיו..זה קשה, כי אנחנו לא מסוגלות בלעדיהם רבע שניה, אבל הם יכוליםם להתחרפן מהעובדה שאנחנו אולי מסתדרות בלעדיהם!

כמו שמישהי אמרה פה, תטפחי תעצמך, תשקיעי בעצמך, אבל אל תרדפי אחריו! את את שלך אמרת, הוא יודע מה את רוצה! אחרי ש"התאבלת" על הסינון שהוא הביא לך תנסי לשחק אותה כאילו זה לא מזיז לך! אם במקרה הוא יבוא אלייך, תנפנפי אותו בעדינות כמו להגיד "וואי זה מציק לי" או "אני גמורה מעייפות" וכו..

מנגד, אם השיטה הזאת לא עובדת, אולי תנסי לגרות אותו את. הוא גבר, הוא אמור להידלק מזה.. ;) ;) מחכים לבשורות טובות!!!

אגב, תיהיא נינוחה, לכולם יש תקופות כאלה, זה עובר

בלי ספק. לשלוח אותו "בחוכמה".

לגבי מגע ביום יום למה את לא יכולה ליזום? לגשת אליו כשנפרדים בבוקר ולתת חיבוק. את לא צריכה לחכות לו.    ובהמשך גם ליזום בלי לבקש ולדבר. להוליך אותו לזה. 

שאת יכולה לעשות כדי לגרום לו לשנות את התנהגותו, ואלו הדרכות שלא מדריכים בהכנה לחתונה.

אם כן אז פני אליו...תגידי לו מה קורה ואיך את מרגישה, ואיך בעלך הגיב כשניסית לדבר איתו, והוא ידבר עם בעלך ויבהיר לו מה ההלכה ומה ההשקפה הנכונה בעניינים אלה..

אבל *רק* אם את יודעת שהרב שלו לא יחמיר את הנזק.  אם את חושבת שיש סיכוי שהרב לא יגבה אותך אז תגידי לו שאתם פונים למכון פוע"ה או לייעוץ או משהו ועד אז את לא מוכנה להיות איתו.

לא יודעת, משהו כזה - שיבין שזה חמור ושחייבים ייעוץ.

באתר מורשת יש את הרב מאיר שמחוני והרב שמעון בן שעיה, אפשר לשלוח אליהם שאלה...

זה פשוט מספיק לו ואין לו צורך ליותר

יש אנשים שפחות צריכים את זה - גם גברים

והוא לא כל כך מבין את הצורך שלך ולכן לא הצליח להגיב יפה

כששאלנו את הרב של בעלי מה לעשות עם סוכות, כי לא היתה לנו סוכה משלנו והתארחנו אז לישון יחד בסוכה לא היתה אופציה, הוא אמר שכעקרון בכל לילה של מצוות עונה עדיף שנישן יחד והוא לא יישן בסוכה,

ושבשנה ראשונה כל יום (!!!) נחשב כמצוות עונה.

והוא ממש לא רב מקל או שמחפש היתרים.

(בסוף עשינו איך שהתאים לנו ויצא שבערך חצי מהלילות עשינו ככה וחצי ככה, ומנוחות צהריים הוא גם השתדל לעשות בסוכה. אבל ברוך השם, זה גרם לי להרגיש נורמלית סוף סוף, היו זמנים שהרגשתי שאולי ההתנהלות שלנו חריגה ובעייתית)

את כל הדברים החכמים האחרים כבר אמרו לפני אז אני לא אחזור. רק שולחת לך הרבה כוח בהתמודדות הלא פשוטה הזו.

וכמובן בעיקר שלי כי זה הפרמטר העיקרי למצוות עונה.

המצב הזה אומר, שאת גוזרת על עצמך חיי אומללות. בין בני זוג - חייב להיות מגע. חיבה. רוך.

היסוד נקרא שלום, וללא יסוד, אין שלום בבית.

ובמצב הזה הבית לא יחזיק מעמד.

ההתנהגות שלו אינה לפי ההלכה, אלא מידת חסידות שרק מעטים נוהגים בה. והוא טועה. וגם אם מקווה הגברים קפוא והוא רוצה לשמור על טהרה, לאחר מעשה, אין לו ברירה אלא לשמח אותך. 

לגופו של עניין תחשבי היטב  - מי יכול - בסבירות גבוהה- להאיר את עיניו - לשכנע אותו, שההנהגה שלו לא נכונה. בגלל "חסידותו" צריך מישוה שיראה לו שהוא בעצם לא חסיד ולא צדיק, ולא פרוש, אלא בעל שמצער את אשתו. וחז"ל החמירו בכך מאד.

אל תשתפי עם בני משפחה ח"ו  בשום פנים ואופן.

אעביר מסר קצר, אישי, עם שמות של אלו שיכולים לעזור -  ואין כל צורך לענות לי מחמת צניעות.

אני חושבת שהעניין של "לא להרבות" הוא כדי לא להרוס את המידות של האדם?

תקנו אותי אם אני טועה, אני 'רק' אשה, ולא מבינה בהלכה..

אבל נראה לי, שבדור הזה שיש בעיה בעניני צניעות וכו', דווקא עדיף שבעל יהיה עם אשתו,

ונראה לי שמידת חסידות זו מגיעה, אחרי שהיית עם אשתך לרוב..

ומידת חסידות זו צריכה להיות מקובלת גם על הבעל וגם על האשה, לענ"ד,

ואם זה פוגע בזוגיות לא נראה לי שזו מידת חסידות..

וכמובן שגם כאשר נמצאים ביחד, זה צריך להיות מקובל על שניהם.

זה שיש פער בינך לבין בעלך, זה לא מוזר בעיני, אני חושבת שבד"כ יש פערים בתחום הזה,

כמובן שכדאי שהוא ידבר עם הרב שלו.

ואולי עם מי שהדריך אותו לחתונה, אולי הוא נתפס לאיזה משפט שאמרו לו?

וחוץ מזה, זה שלאשה אסור לבקש, זה לא אומר שאסור לה לבקש בדרך צנועה.. להתאפר ולרמוז לו?

שוב, תקנו אותי אם אני טועה...

בכל אופן, אל תאמרי נואש,

אני הרבה פעמים שמה לב, שהבעל חושב שאשתו זו החברותא שלו.. 

אז לאט לאט הם מבינים, שהם יצאו מהישיבה, ועכשיו הם נשואים, לאשה.

אשה, שהיא רגשנית, בכיינית, רוצה צומי כל הזמן... תגדירו את זה איך שאתם רוצים.

אבל לכל אחד מבני הזוג יש את הצרכים שלו, ולאט לאט לומדים איך עושים את זה..

זוגיות זה תהליך של בנייה..

היי אופטימית, אולי עוד יבוא יום והוא יגיד לך: "איזה טמבל הייתי כשדיברתי אלייך ככה, אני ממש לא הבנתי את העניין,

אני מצטער על כך, ושמח שהיום אנחנו במקום טוב יותר".

ובאמת זה נושא מאוד רגיש, בציבור שלנו, הדתי.

אני רוצה להגיד לך, שזה נושא שיש לי הרבה מה להגיד עליו... אם את רוצה בפרטי בכיף.

אבל בגדול, מחנכים אותנו לצניעות כל הזמן.

בנים זה שיקצע'ה בנים זה לא צנוע.

תתלבשי צנוע, תכסי את עצמך.. ועוד ועוד..

אז אי אפשר לצפות ממישהו שהתרגל להיות "צנוע" ביום אחד לעשות שינוי, ולהיות חופשי עם איש/ אשה...

אל יאוש!!!

ההדרכה הנכונה היא להרבות בלי חשבון וכמה שצריך, בשנה ראשונה. לאחר מכן זה כבר דועך מאליו למקום יותר מאוזן. אחרי 10 שנים אפשר להתחיל לחשוב על מידות חסידות.

א. את צודקת בהרגשות שלך. המצב לא תקין. 

ב. הייתי מערבת מדריך חתנים/ מדריכה- שתמצא מישהו שידבר איתו/ רב שלו (דרך הרבנית...) או כל בנאדם אחראי אחר שיוכל לדבר איתו.

ג. מה יכול להיות הרקע? מהבית הוא לא ראה חיבה בין איש לאישה? חושש מזה? בטוח משהו עומד מאחורי זה. השאלה אם יש לך כלים לפתוח את זה איתו. אישה זקוקה לחיבה ולא רק לאישות.

ד. אם את תיגשי אליו כשהוא מגיע? תתיישבי לידו צמוד, תושיטי יד לליטוף, חיבוק, וכו? זה יפגע ביחסים? יהיה לו מוזר? או שיש דרך שהוא יבין שאת צריכה את זה וטבעי הכי בעולם להביע רגש?! וזה לא רק מותר אלא רצוי?!

ה. והתגובה שמעליי - דברים נכונים שיש להפנים גם לגבי רמיזה שמותרת וגם לגבי מספר פעמים. אבל לא כדאי למדוד בזה. אני מניחה שהמגע היומיומי יותר חשוב לך ממספר הפעמים של חיי אישות.

לכולם ברור שבעלה צריך לתת לה יותר, והיא ואחרים צריכים לדבר איתו

ובשירשור של גבר עם אותה בעיה

לכולם ברור שהוא צריך לוותר,

והוא אפילו ריקני וגשמי מדי, כי הוא רוצה את זה...

וזה לא סותר, אולי יש הבדל אבל תכל'ס, הגבר שם סובל

והיא צריכה לתת לו, כמו בכל דבר אחר בזוגיות, שאם צד אחד לא בסדר

אז אומרים לו להשתנות ולא לשני לקבל את זה

וברור שבמקרה ההוא האישה היא הלא בסדר

דווקא בעל צודק ואשתו ממש לא בסדר

פשוט לא כותבים לו כדי לא לפגוע בשלום בית

בלי קשר להשוואה לשירשור הזה

הבעל שם סובל כי אישתו לא בסדר

אז אולי (ספק גדול) הוא סובל פחות מפותחת שירשור זה

אבל הוא סובל, ואישתו צריכה לשנות את התנהגותה

זה ממש לא קשור רק לעניין הזה של התדירות, אלא למכלול דבריו.

בכל מקרה, אם יש פער (ובבסיס יש פער. כך הקב"ה ברא אותנו) - צריך לגשר עליו ע"י הליכה לקראת השני, של שני הצדדים. כמובן שכל מקרה לגופו, ויש פעמים שאחד הצדדים חי בסרט וצריך לעורר אותו להבין שהוא צריך לעבור שינוי רציני.

שצריך לעורר את אישתו, שהיא הצד שחי בסרט

אלא שהוא צריך לקבל את זה

וזה נכון רק אם ניסיון לעורר את האישה לא מצליח בשום צורה

כי מתוך דבריו עולה שיש לו בעיה הרבה יותר יסודית. והתייחסתי רק אליה.

וזה מה שגם אני חשבתי כשהעליתי את השאלה הזאת.

אבל זה מסביר למה כאן ענו ככה ולא למה שם לא ענו ככה.

כי גם אם שם האישה לא עושה את זה בצורה פוגעת, זה עדיין לא אומר

שהבעיה היא בו, עדיין הבעיה היא בה!

(ותאמר: שכבה עמי..) אז אם הוא רומזת לו, כולל שהיא אומרת בוא נישן יחד, כשהכוונה ליחד יחד- אז הוא חייב להיענות לה.

(ובאמת המצב בשירשור הזני גם דורש טיפול, זה ממש לא בסדר איך שאשתו מתנהגת בהנחה שמה שהוא אומר נכון)

ובאמת זה מה שאמרו בשירשור הזה, וזה מצויין

הטענה היתה שבגלל שהוא עשה את זה בצורה פוגעת, בניגוד 

לשירשור השני אז כאן כן אמרו שהוא צריך לתת לה, ואולי באמת זה בגלל זה,

זאת הטענה הנכונה, לא זה שהוא לא צריך לתת לה, לא אמרו את זה

ולמה כאן אתם פתאום אומרים שהגבר בשירשור השני צודק

ולא אומרים לו את זה בשירשור שלו?

[התלבטתי אם להגיב כאן, כי אני לא נשוי, אבל נראה לי שהנקודה שאני מעיר כאן  מנסיוני חשובה]

1. אני יכול לומר שאני לא רגיל למחוות שכוללות מגע - טפיחות שכם, חיבוקים, אפילו נתינת 'כיפים', גם כשהם מקובלות סביבי [בין החבר'ה]. 

כנראה שזה שילוב בין אופי מופנם, לתרבות שגדלתי בה.

כך שזה יכול להיות גם סגנון כזה, שמן הסתם מתבטא גם בקשר בין איש לאישה.

2. התגובה שלו, מראה כנראה שהוא תפס את הדברים כדרישה, שטוענת שזו חובתו, ולא רק כהבעת רצון/ בקשה.

ואז הוא בא להתגונן, ולטעון שזו לא חובתו ההלכתית [ואולי הוא אפילו צודק, אני לא יודע].

ייתכן שזה באמת נאמר לו בצורה הזאת, וייתכן שלא. לא שמעתי את השיחה הזו כמובן. נראה לי הרבה יותר שייך לומר את הדברים כהבעת רצון/ בקשה.

אם תקרא היטב את הכתובה  תראה שם כתוב בין התחייבויות הבעל:

" ומיעל לוותייכוי כאורח כל ארעא " .

 מלים הכי ברורות , שלא משאירות שום תרוץ .

מלים כל כך ברורות שלכן בדרך כלל  לא קוראין אותן לציבור בחופה . ( הקריאה היא רק כהפסקה בין קידושין לנישואטין ולכן לא צריך לקרוא את כל הכתובה).

 אם החיים של זוג מתנהלים לפי מה שמחוייבים לפי דין או לפי התחייבות אז המצב רע מאוד ! 

 ומצד שני , מי שהחיים בינה לבעלה  לא מתנהלים בנחת ובהבנה , כמו במקרה המתואר ובמצב כזה  מבקשת בפה מלא ובמלים ברורות , היא בכלל לא אחרת ממי שלא מחזירים לו הלואה גדולה שנתן ודוחים אותו בכל מיני תרוצים , והוא אומר במלים ברורות "אתה חייב להחזיר לי את ההלואה שנתתי לך ".  והלווה אומר לו "זה לא מנומס לדבר ככה ... ".

וחוץ מזה פעם-פעמיים בשבוע... תברר בספרים הרלוונטים.

[או כאשר מישהו מרגיש כך, כפי שציינתי שאיני יודע איזו מהאפשרויות נכונה]

זה גורם לאדם לענות במושגים של חובה.

הוא דוחה ומגעיל.

יחסים מקיימים מתוך רצון ואהבה.

מטבעם של חובות, שיש להם גבול.

הבעל גם חייב לזון את אשתו, זה לא אומר שאם היא רוצה לסעוד במסעדות יוקרה שלוש פעמים ביום הוא חייב לממן לה את זה. יש הגדרות הלכתיות, שקובעות, בהתאם למקרה הספציפי, איזו רמה של מזון הוא חייב לה.

האם הוא צודק בטענה שלו, שהוא עומד בגבולות - איני יודע.

הרי פתחתם את הנושא, והוא הגיב כמו שהגיב,

את יכולה לפתוח את זה שוב, תגידי לו שאולי הוא לא הבין כמה זה משמעותי בשבילך.

ושאם זה ממשיך ככה את רוצה ללכת איתו לייעוץ.

תקחי בחשבון שזה תחילת הנישואין,

עדיין יש תקווה (תמיד יש, ובהתחלה זה אפילו קל יותר)- לשינוי.

אל תתני למצב להימשך ככה.

בהצלחה

הרי פתחתם את הנושא, והוא הגיב כמו שהגיב,

את יכולה לפתוח את זה שוב, תגידי לו שאולי הוא לא הבין כמה זה משמעותי בשבילך.

ושאם זה ממשיך ככה את רוצה ללכת איתו לייעוץ.

תקחי בחשבון שזה תחילת הנישואין,

עדיין יש תקווה (תמיד יש, ובהתחלה זה אפילו קל יותר)- לשינוי.

אל תתני למצב להימשך ככה.

בהצלחה

איך הוא מתנהג עם אחרים?

האם עם חברים או אחים או הורים הוא מתחבק? האם יש מגע גופני אחר בחייו? או שהוא מתנזר ממגע באופן גורף.

יש אנשים שנרתעים ממגע גופני באשר הוא, זה משהו שאפשר לעבוד עליו, אבל צריך הרבה סבלנות.

הבעיה הזאת לא מובנת. לבעל יש בד"כ נטייה להדבק באישתו ואם זה לא כך יש פה איזשהי בעיה.

השאלה היא מה הבעיה, בשביל זה הוא צריך להיות יותר פתוח איתך. את אישתו ובטח מכירה אותו טוב מכולם, תמצאי דרך לברר מה הבעיה. אולי זה משהו שהוא מתבייש בו וקשה לו לפתוח את זה אז יותר קל לו להפיל את זה עלייך.

האם הוא שם לב שנעלבת מתגובתו? איך הוא הגיב אם כן?

לדעתי רעיה צעירה לא צריכה להתמודד לבד עם בעיה כזאת. עלייך לפנות לאנשי מקצוע שיעזרו לך.

רק דעי שהכל אצלך בסדר ובריא ונורמלי. ואת מבקשת לך דברים סבירים ורצויים בהחלט. ולא נראה שעברת על שום הלכה .

אני למדתי כשהייתי כלה לפני הרבה זמן, שהבעל אמור להיות כלכך קשוב לאישתו שהיא לא תצטרך לדרוש בפה אלא הוא יבין לבד את רמזיה. (כי אכן יש בעיה לדרוש בפה, אך אם אינו מבין רמזים מה אפשר לעשות?) חוץ מזה לוקח קצת זמן להכיר אחד את השני כך שיהיה מספיק רמז והוא יבין.

בהצלחה.

הרבה זוגות עוברים קשיים בתחילת דרכם בנושאים האלה ואפשר ברוב המקרים לפתור את זה ולהתקדם.

בס"ד

יקרה,

דבר ראשון מגיע לך יישר כוח ענק ששיתפת!

בעיני השיתוף זה א.ב. לחיי נישואין טובים ותקינים, ושווה להתגבר על הקושי ולשתף, כמעט בכל דבר! למרות האי נעימות שהרבה פעמים קיימת, כי אחרת זה עלול להצטבר ואין לדעת איפה זה ייגמר...

גם אני חשה לפעמים את אותה הרגשה (שאני רוצה והוא לא, ואני לא יודעת איך להגיד לו את זה, ואולי הוא אפילו מתעלם מהרמזים וכו'..) אמנם לא בכאלו עוצמות אך זה קיים, ואני נשואה ב"ה כשנה.

אני רוצה להרגיע אותך שזה מאוד לגיטמי בתחילת הנישואין ולוקח זמן להבין אחד את השני, מה טוב אחד לשני וכו'.

וכנראה הוא באמת בעל מקסים כמו שכתבת, רק שאת הנקודה הזאת תצטרכו לברר עם עצמיכם טוב יותר! והוא אוהב אותך, ואני בטוחה שהוא רוצה לגרום לך טוב!

אנחנו כבר פתחנו את זה כמה פעמים ודיברנו על זה, בהתחלה הוא היה המום שאני בכלל מרגישה את זה, הוא לא היה מודע לכך בכלל.. !

כשהוא הבין את הכאב והבעיה שלי (והמתח שיש לי לפעמים)כאב לו שכך אני מרגישה. ישבנו וניסינו לראות מה אפשר לעשות.

קראנו את החוברת בספר "איש ואישה" של אליישיב כנוהל (מומלץ! ומומלץ תמיד לשמוע עוד על הנושא הזה!).

בין הדברים החשובים שכתובים שם נאמר שזה בהחלט קיים - פערים בין רצונות של כל אחד מבני הזוג, ומכיוון שזה נושא כ"כ רגיש חייבים להיזהר בזה!

כמו כן, לפחות בתחילת הנישואין, כדי למנוע מתיחויות, לא טוב להשאיר את זה רק לסימנים ספונטניים אלא חשוב לקבוע מסגרת שנכונה לשניהם (אפילו מס' ימים בשבוע, מתי..) , ומי יציע וכו'. יש בעיה שאישה תדרוש בפה אבל היא כן יכולה לתת רמזים, באיפור, לבוש, הבעת רצון, והיא כן יכולה להגיד מילים מסויימות שמוסכמות על שניהם... צריך למצוא את הדרך הנכונה שמתאימה לשניהם.

וכן, ראוי שהבעל יבין, אבל אם האישה רואה שהוא לא בקטע - להרפות. אז לא נורא, פעם אחרת...

וחשוב לדבר ולדבר ולדבר...

לגבי חיבוקים ומגע ביומיום - גם לבעלי לקח זמן להבין שזה חשוב לי, הוא לא תמיד היה מודע לזה שאני מחכה לחיבוק ברגע שהוא מגיע הבייתה וכו'. תחילת נישואין זה שלב שצריך להסביר את כל ההרגשות שלנו אחד לשני, ולהכיר זה את זו! הרי הכל חדש לשנינו! (וב"ה הם לא טיפשים, הם מבינים בסוף...) אפשר להגיד בזמן אמת: "האמת שעכשיו הייתי שמחה לחיבוק..." לפעמים אנחנו צוחקים על עצמינו שזה כמו ילדים קטנים, ועוברת מחשבה בראש - למה אני צריכה להגיד, שיבין לבד, הוא לא רואה שאני רומזת לו? אבל לא כך. צריך לדבר ולהסביר בדיוק. רק כך תתפתח בעז"ה זוגיות טובה. לדעתי. ולהגיד לא ממקום של דרישה, אלא ממקום של בקשה, שאני זקוקה לך, של פתיחות ורצון שיהיה לשנינו טוב.

וכן חשוב בעיני להתחבק ולהתנשק כל היום! ולהגיד מילים טובות וכו' וכו' ולא לחסוך בזה! אפילו שאת תובילי את זה, רק לאט לאט, בהדרגה  ובנחת..

(אני רוצה להוסיף דוגמא מהחיים - אני אוהבת ללכת לישון מתוך חיבוק, אבל בעלי לא אוהב שמישהו ישן יחד איתו, הוא צריך את המרחב שלו. זה מאוד הפריע לי, אבל לאט לאט לומדים אחד את השני, ואם זה מפריע לו אני גם צריכה לכבד זאת. אז לפעמים ישנים כך ולפעמים כך. ולאט לאט הוא לומד גם להינות מזה...)

צר לי על התגובה שלו, כשפתחת את הנושא. אבל תנסי לחשוב איך פנית אליו. הרבה פעמים אישה פונה מתוך מצוקה ורצון לעזרה, אך הגבר מפרש זאת כהאשמה חמורה כלפיו ולכן מגיב ישר בהסתייגות. (זה כתוב ב"גברים ממאדים ונשים מנגה" - מומלץ!) (וגם יכול להיות שהנושא רגיש אצלו מאיזה שהיא סיבה..)

לכן, אנחנו צריכות לשים לב ולהבהיר "אני לא מאשימה אותך, אלא רק רוצה לשתף בצער שלי, ולנסות לראות איך אפשר לפתור את הבעיה" (בניסוח שמתאים לך...) זה כבר מרכך יותר... ומעמיד אותך במקום מבקש עזרה ולא מאשים, ולגבר יש רצון יותר להיענות לזה...גבר אוהב לשמח את אישתו ולהיות "הגבר" שלה כשהיא זקוקה לו.

אל תפלי מהתגובות שהיו פה, בעלך אוהב אותך, והוא רוצה שיהיה לך טוב!

כדאי מאוד שתיפני את למישהו שידריך אותך מה לעשות, ואיך נכון לפתוח את השיחה עם בעלך (כי בעיני זה הכי טוב שתדברו שניכם, חוץ מזה שגבר לא אוהב בדר"כ שאומרים לו "לך תתייעץ") ולכן עדיף שתתיעצי את ותחשבי מה את יכולה לעשות.

(בעיני כדאי שתפתחי איתו שוב את הנושא, תגידי לו שיש משהו חשוב שהיית רוצה שתדברו עליו, מתי נוח לך? קובעים זמן מתאים, בזמן רגוע, ואז הוא מגיע כבר חצי מוכן.. תשתפי אותו בכאב שלך, תגידי לו שאת  אוהבת אותו, משם זה מגיע הרי! ואת לא מאשימה אותו, אלא את רוצה שיהיה לשניכם טוב ואת רוצה שתחשבו ביחד איך אפשר להתקדם. תשאלי אותו מה הוא מציע. אל תבהלי אם אחרי השיחה הראשונה זה לא מסתדר ישר. לוקח זמן לעשות שינויים. ואם מסתבר שהוא צריך איזה ייעוץ, תחשבי איך תוכלי להביא אותו לזה בלי שיפגע... אפשר לקרוא ספר בנושא הזה ביחד, ומתוך זה להגיע לדברים..)

והכי חשוב, ב נ ח ת... לאט לאט הדברים מתבהרים, וחשוב לזכור שאלו תהליכים שלוקחים זמן, ככה זה נישואין... ואם עובדים קשה בעז"ה זוכים להארות!

ותראי שבעזרת ה' יהיה טוב ותגיעו להבנה, וה' לצידינו תמיד...

אוהבת ומחבקת..

ואשמח שתפני אלי אישי ואתן לך מספרים, אפשר גם לפנות למכון פועה.

בהצלחה אהובה!!

מחזיקה לך אצבעות!

אתה לא מכיר זוגות שנשואים עשורים וטוב להם?

וודאי שיש קשיים. גם כרווקים וגם כנשואים.

אבל בסך הכולל- לא סתם הרבה אנשים מתחתנים.

יש בזה הרבה מאוד טוב.

ובזוגיות טובה ונורמלית זה באמת כיף וטוב וממלא, היחד.

גם לא נכון עובדתית.

90 אחוז חיים גרועים יותר?

חצי מתגרשים? לא נכון עובדתית

גם לא נכון שאי אפשר לעשות ילדים לבד מבחינה ביולוגית זה עדיין בלתי אפשרי.

גם לא נכון כי יש מחיר לחופש, יש מיעוט של "חופשיים" אחרי גיל 40 שהם היו מתים שתהיה להם משפחה או קריירה אבל הם התמכרו לחופש והם משלמים את המחיר החברתי של להיות "חופשיים" הרוב המוחלט חוזר לתלם אחרי גיל 20 ומשהו, מקימים משפחות, פוצחים בקריירה ומשמחים את אמא, זה האושר האמיתי, החופש שהוא מתאר בגיל 40 זה מקור לאומללות.

זה שיקוף של עולם ערכי מערבי מנותק משורשים, של אכול ושתה כי מחר נמות. כשאין מוכנות להשקיע, להתאמץ, ליגעת ומצאת - תאמין, באמת זוגיות נראת סוחטת.

כשחיים נכון, כשמבינים שאדם - לעמל יולד, כשבאמת דואגים אחד לשני ומתאמצים לראות אחד את השני - אין דבר שיותר משלים וממלא ונותן שייכות מזוגיות שמתפתחת למשפחה.

גם בתרבות המערבית, רובם המוחלט של האנשים מתחתנים...

לא כל דעה מוזרה היא תרבות מערבית

העלאת על נס דגל החירות.

הרווקות המאוחרת.

הפרוגרסיביות שרואה במשפחה אויב.

אחוזי הגירושים.

עשיית ילד "לבד".

מה זה כל החרא הזה אם לא תרבות המערב על סטרואידים?

וכמה אנשים מנסים באופן אקטיבי להטיף לזה שחתונה זה דבר רע?

מיעוט שבמיעוט.

הפרוגרסיביזם לגמרי תומך בהשמדת המשפחה.

מעצימים את האינדיבידואליזם.

הרבה מאוד באירופה ובארהב בוחרים שלא להתחתן אני לא יודע איפה אתה חי.

לא מיעוט שבמיעוט בכלל.

מרמור והתקרבנות

ויש גם דברים נכונים:

כ50% מתגרשים

אנשים נשארים לעיתים גם כשגרוע להם

ידע מגיע רק מניסיון (ולפעמים ניסיון גם הוא לא מספיק בשביל ידע)

מערכת יחסים יכולה להיות משהו רע (וגם אם היא בינונית היא יכולה להיות דבר מאד רחוק מזוגיות תקינה)

שקר גס.

השקר הכי ברור בכל הפוסט.

מבט מסוים על הסטטיסטיקה

גירושין סטטיסטיקה

זה מספר הזוגות שמתגרשים מתוך אלה שמתחתנים? מה פתאום? אפילו לא קרוב.

ומי שלא מוכן להסתכן להיפגע לא מוכן להסכים לחיות.

זוגיות היא לא סטטית

כל זוג עובר רגעים שחורים ורגעים מאושרים.

מי שמוכן ללמוד ולעבוד על עצמו ישיג יחס גבוה של רגעים מאושרים לעומת רגעים קשים

עובר רגעים מאושרים

כדי להשיג אותם לא די בעבודה ותהליך עצמי

צריך פרטנר מתאים

לפעמים הוא פשוט לא

מהסיבה שחווה רגע מאושר אחד עם השני

לידה, רגע שקט ונחת עם הילדים

זה רגע של אושר ביחד

אפילו תקווה ביום החתונה שהחיים יהיו מאושרים ביחד

מי שלא חווה שום רגע כזה בשום שלב של הדרך אני בספק אם יש עם מה לעבוד

אמר רבן שמעון בן גמליאל שלא היו ימים שמחים וטובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, משום שבימים אלו היו בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים כדי לא לבייש איש, רוקדות בכרמים ומוצאות את בני זוגן.

אולי הבן אדם לא גר בירושלים?

וגם אם נכון.

אין עצה ותבונה נגד ה'

שגילה דעתו שזה טוב להתחתן.

ואמר "לא טוב היות האדם לבדו"

ומכלל לאו אתה שומע הן.

ומתפרש כאיסור הלכתי.

"שלא לישב בלא אשה".

אנחנו לא יכולים לחלוק על ה'

גם אם הוא שלח אותנו לשדה מוקשים

של סיכויי הפסד של 90%

שנקרא "זוגיות"

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.