אני רק יכולה להרגיע שאצל המון זוגות האושר והחיוכים ממשיכים גם אחרי החופה לשנות הנישואין ואף הולכים ומתעצמים..

אני לא רוצה להכליל כי באמת יש כל כך הרבה גורמים שיכולים להביא למצבים מסובכים ולא פשוטים שמתוארים כאן אבל בגדול התאוריה שלי היא שהעיקר זה עבודת המידות של שני הצדדים ואם כל אחד יודע שהוא הולך לעבוד בשביל הזוגיות ולהשקיע ולהבליג כשצריך ולבוא לקראת השני וכו׳ יש סיכוי טוב לחיים מאושרים.

וכמו שאמרו הרבה פעמים לשאלה ששאלת, המקרים שמגיעים לפורום הם באמת מקרים שלא מוצאים הרבה וזוגות שטוב להם לא ישתפו פה סתם בטוב הגדול ובאושר שהם חיים בו, אז רק לדעת שזה לא משהו מייצג..

תעשי את ההשתדלות שלך לברר כמה שיותר לפני ההחלטה ובעז״ה תעשי את הדבר הנכון..

בהצלחה רבה!!

איך הבן/בת זוג שאיתם יוצאים מתנהגים ולברר בלימודים,  בית כנסת, ישיבה, אולפנה, מדרשה, בעבודה, שכנים, ובכל מקום אפשרי!

כי מידות זה הבסיס לנישואים מאושרים!אם אין עבודה על המידות, יהיו חיים קשים...

בהצלחה לך ולכולם!

ובעיקר נשואין בלי אהבה.

חושבים שהאהבה תבוא בעתיד אבל זה לא קורה.

אז אם את לא מאוהבת בו, ואם את לא מתגעגעת אליו כשאתם נפרדים, ואם את לא חושבת עליו כל הזמן אז זה סימן אזהרה.

(וכמובן גם הוא כלפיך).

ואם יש סימנים רעים בהתנהגות שלו או בעבר שלו או ברקע שלו ואת מקווה שזה יסתדר, פעמים רבות זה לא מסתדר.

כשמתחילים עם אהבה יש דלק לזינוק גדול קדימה שמגדיל את הסיכוי לנשואין טובים.

לא הייתי מתחתנת לעולם

למה? כי לא הייתי מצליחה ליצור קשר עמוק ואהבה רק מפגישות,

ללא חיים משותפים וללא מגע!

והתחתנתי בלי אהבה בוערת (אך בהחלט עם חיבה ורצון וציפיה למפגש)

והפלא ופלא- החיבה התעצמה והפכה מהר מאוד להתאהבות ענקית ואח"כ לאהבה עמוקה ואמיתית

למה? כי כשיש לזה פוטנציאל, יש התאמה וכימיה, אז זה פשוט קורה, החיים ביחד עושים את זה,

וגם הנתינה כמובן

אז יש כאלה שמתאים להם ככה ואחרים שמתאים להם אחרת..

כמוני כמוך,

אם כי בעלי היה מאוהב עד הגג.

איך אפשר לאהוב מישהו אחרי 3 פגישות?...

התגעגעתי אליו, חיכיתי לפגישות איתו, חשבתי עליו בלי הפסקה, אבל לא 'אהבתי' אותו.

היום , כמובן, זה השתנה...

לענ"ד צריך לראות בצורה מושכלת ו"קרה" שיש בסיס להבנה הדדית, שאיפות דומות ורצון לחיים משותפים ורק אז להכניס את הרגש לסיפור ולבדוק את עומק הרגשות והגעגועים שיש בין בני הזוג. 

אני לפחות מאושרת מאד שכך התחתנתי. אין עכשיו סתירות מהותיות בין הרצונות, השאיפות והמעשים שלנו וכיוון שיש הבנה שאנחנו רוצים חיים משותפים ומאושרים, אנו עושים מאמצים להתקדם יחד באותו כיוון בלי ויכוחים על כל צעד ושעל.

שלא מבינים כלל מה בעצם קרה להם.

העובדה שיש כאלה שהשיטה הזאת כן הצליחה אצלם אינה מעידה על הכלל.

הם התאהבו כל כך חזק שההגיון שלהם לא עבד בכלל

ועכשיו הם אכלו את פירות החוסר התאמה המשמעותי שלהם בגירושין עם ילדים מזונות וכל הבלגן

האמירה "עשרות אלפי זוגות" היא פופוליסטית ואינה מוסיפה אמינות לטיעון.

הרי אף אחד כאן לא מכיר "עשרות אלפי זוגות" - וגם לא עשה אצלם סטאטיסטיקה על אופן היכרותם זה את זה.

[ולענ"ד, בוודאי שצריך חוץ מ"התאמת נתונים" טכנית, גם הרגשת הלב. מה בדיוק ההגדרה והמינון, זו כבר שאלה אחרת]

וה"שיטה" שלך בדוקה???

אין לי מושג מאיפה אתה מביא את ה"סטטיסטיקות" שלך אבל שים לב שלא פסלתי כלל את עניין הרגש ואדרבא כתבתי שיש להכניס פרמטר זה רק אחר ההתאמה השכלית כדי לבדוק אם בני הזוג אוהבים ונמשכים זה לזה.

כל שכתבתי זה שכדאי לבדוק קודם מבחינה שכלית כי מי שבודק קודם את הרגש והמשיכה סופו (לרוב) להתאכזב מנושאים/חלקי אישיות/שאיפות שונות לחלוטין משלו שעולים וצפים לאחר החתונה (ולא לפני כאשר בני הזוג מאוהבים עד למעלה מראשם ומסונוורים מכדי לראות את התמונה המלאה של הבנ"א שמולם) ומערימים קשיים על הזוג כאשר הפרפרים שוככים ומפנים את מקומם לטובת בניית אהבה עמוקה, מתמשכת ושלווה.

אם הוא קיים אפשר לבדוק הלאה אם נשואין בכלל באים בחשבון מכל הבחינות האחרות.

שכליות, כלכליות, דתיות, משפחתיות או כל גורם אחר.

אני הכרתי את בעלי מנעורי ככה שלא היה לי שום ספק שאני רוצה להנשא לו, אצל רוב האנשים זה לא כך ולכן אני ממליצה לזוגות לצאת הרבה זמן לפני שמחליטים להתחתן. להכיר היטב, להכיר את המשפחות, להבין את התוכניות, לחשוב על הבסיס הכלכלי וכו'. (וכמובן לאהוב...)

הקמת בית בישראל היא דבר רציני מאד, זה לא המשך הילדות והנעורים אלא יציאה לדרך חדשה לגמרי ובני הזוג חייבים להיות ספוגים ברצון להקים משהו חדש משלהם בלבד.

צריך להיזהר מלהמליץ עליה לכולם בצורה טוטאלית

כי יש אנשים שזה פשוט לא ילך להם לפני החתונה, ולא משנה עם מי

אז מה תגידי להם? אל תתחתנו?

ועל כל אחד לעשות את ההשתדלות שלו להשיג את מירב התנאים הנכונים על מנת להקים בית.

יש מצבים אידאליים ויש פחות, לא תמיד אפשר לקבל הכל.

ברצינות?

גם אם יש זוג אחד למאה שיכול, זה לא מתאים לכולם.

מה גם שאת החישוב הקר ניתן לעשות לפני שנקשרים רגשית, אחר כך אפשר לבדוק את הרגש.

אבל אהבה?!

כשנפגשים, מדברים, מכירים ומבלים יחד  זה קורה.

ואם זה לא קורה אז לא כדאי להתחתן.

אני לא אמרתי שאפשר "לפתח" אהבה בפגישות

אמרתי שאחרי שבודקים התאמה בסיסית ו"קרה", צריך (וחובה!) לבדוק שבני הזוג נמשכים זה לזה , מתגעגעים אחד לשני ואוהבים את הקשר ביניהם.

אמנם כתבתי "אוהבים" אבל בהחלט לא התכוונתי לאהבה העמוקה שבאה יחד עם החיים המשותפים אלא למה שמגדירים התאהבות/ פרפרים בבטן/ משיכה או איך שבא לך לקרוא לזה.

לדעתי אין כזה דבר "אהבה עמוקה" שמתפתחת בזמן הפגישות אלא רק בחיי נישואין משותפים.

איך אפשר להתחתן אחרי 3 פגישות. או להחליט את זה.

אבל כל אחד ומה שמתאים לו,

אין דבר שהוא חד משמעי.

גם אני חושבת, כמוך, שמצב עגום כזה מתרחש כשמתחתנים מהסיבות הלא נכונות, אבל את ההשתלשלות אני רואה בדיוק הפוך:

כשזוג שלא מתאים באמת (מבחינת אופי, השקפות, סגנון, יכולת לתקשר) מתארס בגלל "אהבה" בלבד, שזו בעצם משיכה, הם מאושרים מאד בתקופת האירוסין: האהבה פורחת, כלומר - המשיכה מתעצמת, יש אמנם חילוקי דעות אבל לא מריבות אמיתיות, כי בכל אופן - לפני החתונה כולם זהירים יותר, יש אי אילו נקודות שוני אבל מבטלים אותן וחושבים שזה זניח, ככה שהכל נפלא וורוד והתוצאה היא זוג מתוק ומאושר.

אחרי החתונה, נכנסים לחיים האמיתיים, ואז חוסר ההתאמה מתגלה במלוא חוסר יפעתו: חילוקי הדעות מתקופת האירוסין הופכים פתאום למריבות, וחוסר ההתאמה הקל הופך פתאום לבלתי אפשרי. והאהבה? דועכת, מהר מאד. ואז לא נשארת אפילו סיבה אחת להיות מאושרים, ומקבלים זוגות מתוסכלים, או שני אנשים מאושרים, אבל בנפרד 

אז כן, מסכימה איתך, חלב ודבש, שכדאי לחפש אהבה, אבל עוד יותר חשוב לשים לב להתאמה האובייקטיבית.

בהצלחה רבה.

אחרי שיש התאמה בודקים אם תתכן אהבה 

[ואין פה משהו  לא-במקום...]

אל תלכי לפי "מחוייך" וכל מיני דברים שאת רואה מבחוץ.

וגם אל תחשבי שפה כותבים הכל. כבר ראינו שכותבים לפעמים על דברים לפני החתונה שהם ממש תועבה - אח"כ "מתפלאים" לאן נעלם ה"דבש" החיצוני שסביב דברים כאלה.

בנוסף, לפעמים כותבים על "בעיות של רגע".. כאן זה נראה "נורא ואיום" - אחרי זמן מה משתנה אצל הכותבת "כיוון הרוח", ובעצם זה לא כך. וגם רוב מי שכותב בדברים כאלו, הוא מי שנתקל בבעיה, לא מי ש"הכל בסדר" אצלו.

יש בחירה. אם את מרגישה מצוין עם מי שאת בקשר איתו, והכל הולך טוב, ובדקת בישוב הדעת שהוא בעל מידות טובות ומתחשב באופיו, וגם את כזו - אין לך מה לדאוג. אתם תבחרו בטוב, תבנו קומה אחר קומה בהתחשבות וטוב, תתקנו אם יש סטיה זמנית כלשהי מהמהלך הטוב, ויהיה לכם כיף וטוב.  לא להרבות בחששות. רק בהחלטה שממש נעשה הכל, בנחת, שיהיה טוב...

בהצלחה.

תחפשי היסטוריית הפורום כמה שירשורים על - כמה טוב להיות נשואים, 2 דברים שעשיתי כדי לעשות טוב בנישואין שלנו

שירשורים ארוכים ונעימים

שהם הדגמה מיוחדת למה שבדכ קורה בשקט, בלי דיבורים - שאנשים מאושרים וטוב להם והאהבה זורמת, ושאם יש תקלים וקשיים אז יש כוחות להתמודד ולבנות, ואם צריך עיצה אז מבקשים ולא מסתבכים וממשיכים הלאה.... 

ככה החיים האמיתיים. בפורום עולה רק מה שעולה וצף... 

כשמתחתנים המציאות הופכת להיות מוחשית יותר. ולכן ההתמודדויות הן אחרות- דורשות יותר.

זה לא בהכרח שווה למציאות נוראית..

הכל עניין של סיעתא דשמיא והשתדלות. שני גלגלי שיניים שצריכים להשלים אחד את השני

כל האנשים שטוב להם לא כותבים פה בפורום

לכולם יש מורכבויות ובניית בית דורשת עבודה אינסופית (גם אחרי 9 שנות נישואין אני אומר זאת)
מי שלא מתקדם חוזר אחורה...

בהצלחה

בס"ד

בזוגיות בריאה יש צורך לשמור את החוויות המשותפות זה לזו, ולשמור על המקום האינטימי.
ככל שהקשר פנימי ועמוק יותר, הצורך לשמור עליו ביננו, עולם שהוא רק של בני הזוג גדול יותר.

כאשר אין ברירה וצריכים עזרה, על אותן נקודות שמתקשים עליהם- מתייעצים.
אבל זה נעשה רק לצורך תיקון מצב מסוים וכד'.

קשר בין בעל לישה משול לקודש הקודשים, אליו נכנס רק הכהן הגדול ביום כיפור.

אך ישנו גם מצב שצריך לתקן משהו, לשפץ, ואז נכנס בעל מקצוע.

אלא שהיו משלשלים אותו בתוך מעלית הפתוחה רק לכיוון אחד, כדי שיראה בדיוק מה דורש תיקון ויתקן שם.

גם כשנכנס מישהו זר לקודש הקודשים לא הייתה לו רשות להתחיל להסתכל סביב ולהתרשם...

גם בזוגיות, כשמשתפים מישהו זר, (וכל אחד שאינו אחד מבני הזוג הוא בגדר זר לצורך כך)
אז זב לצורך מסוים, ומראים לו רק את מה שדרוש לו על מנת לתקן.

בהצלחה רבה, ושיהיו בשורות טובות!

חשוב מאוד בשלב הבירורים לבדוק האם מדובר באדם שעובד על מידותיו (הרחבה על כך ניתן לקרוא בהקדמה למסילת ישרים)

מי שלא עובד על מידותיו כמובן של אחר החתונה יצוצו בעיות אף אחד אינו משולם העיקר שהוא הולך בכיוון ולא נגד הכיוון

חשוב מאוד גם שתהיה הכנה מתאימה לאיך להתייחס אחד לשני וכיצד להעיר הערות (ממליץ על הבית היהודי של הרב שמחה כהן)

וממילא גם לא תיבהל....

מלבד עולם הפורומים, יש עולם שלם מחוץ לו,

העולם מלא אנשים אמיתיים שחיים באושר עם בני זוגם.

וגם אם יש להם קשיים- הם מתמודדים איתם, נופלים וקמים, וחיים יפה.

נכון שיש גם מקרים אחרים.

אנשים שמנסים למצוא בעולם הוירטואלי מענה לקשיים- במקום פשוט לעבוד עליהם בחיים האמיתיים.

ב"ה בעולם האמיתי הם לא הרוב.

בקיצור מה שבולט, שמים לב אליו יותר.

את שומעת רק על הבעיות.

פעם ניסו לפתוח פה שרשור על הדברים הטובים, היתה הצפה.

(אני התנגדתי לשרשור דרך אגב, לא בטוח שהיום הייתי מתנגד)

טבעי שיהיו חיכוכים וויכוחים. 
(ולא משנה אם זה חבר/חברה/בעל או אישה..) 
איך מתמודדים? זאת השאלה הגדולה. 

רוב הזוגות מתמודדים יפה, יש התאמה , יש דיאלוג ויש שמחה ואושר. 
לחלק מהזוגות אין התאמה, אין דיאלוג ואין שמחה ולכן הם מוציאים את זה בפורומים

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)