אולי יעזור שההורים יהיו אצלכם הרבה יחד אתכם, ככל שהאי תכיר אותם ותתרגל לנוכחות שלהם יהיה לה יותר קל,

וגם כשהם אצלכם, אפשר לעשות פרדות קצרצרות, למשל כשהסבתא איתה בסלון ללכת לרגע למטבח ולדבר עם הקטנה משם (שהיא תשמע) ואז לחזור, אם זה עובד אפשר להאריך בקצת את הזמן שהיא לא רואה אותכם  נמצאת עם הסבא והסבתא שלה. כך היא תרכוש את הביטחון שגם כשאת מתרחקת את חוזרת, ושכשסבתא וסבא שם היא יכולה לחוש בטחון.

כדאי גם לדבר איתה כל הזמן- כשהיא נבהלת "מתוקה, נבהלת? רצית את אמא או אבא?"

וגם להתחיל אולי כשהיא משחקת על הרצפה שהם יהיו איתה ולא שיקחו אותה על הידיים (יותר מאיים...).

מקוה שיעבור מהר!

אני יודעת שזה לא קל, כי גם לי יש ילדים רגילים,

אבל יש לי גם ילד אוטיסט.

אוטיסטים בד"כ מאובחנים לא לפני גיל שנה וחצי.

אבל תינוקת כל כך תקשורתית, בטוח לא אוטיסטית!

קראתי פעם שתינוק שמפחד מזרים בגיל מוקדם, יש לו התפתחות רגשית מהירה, ובד"כ הוא יעבור את החרדה מהר יחסית.

אם יש לך דרך להגיע למשהו מהטקסטים של או על ד"ר ג'ון בולבי, אני ממליצה בחום. מאוד פוקח עיניים ועוזר לגייס סבלנות לשלב הזה. יש למשל חוברת בשם "שלבים ראשונים של ההתפתחות", מאת חווה אפלמן, שהתפרסמה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. אם יש לכם גישה לספרייה אוניברסיטאית כלשהי - ממליצה בחום.

אמנם קצת לפני יותר זמן אבל בפעם הראשונה שיצאתי אחרי הלידה אחרי חצי שעה הוקפצתי חזרה הביתה.

וזה קרה עוד פעם או פעמיים או שלוש אבל נהיה יותר טוב. 

היום שוב הוא קצת מפתח תלות וחרדת נטישה אבל אומרים שזה הגיל. 7-9 חודש...

לא יכולה לצאת מהחדר כי המתוק צועק לי שאחזור (8 חודשים)

היא מוכנה להיות על הרצפה לידכם כשיש גם זרים בחדר?

קרה לנו גם כן עם הקטנה. אני חושבת שזה התחיל בערך בגיל של הבת שלך (גיל 7 חודשים או יותר), ונמשך הרבה זמן. אפילו לקראת סוף השנה במעון, בשנה שעברה (קרוב לגיל שנתיים), המטפלות בחדר היו מספרות לי על הפחד שלה מאנשים זרים (בעיקר מבוגרים) שהיו נכנסים לחדר...

 זה באמת לא נעים. ברוך ה', זה עובר.

הקטנה שלנו כיום אומרת שלום לכל אחד ברחוב בערך (בת 2.5), ומתלהבת "אמרתי לו שלום" . היא באמת ידידותית מאוד.

שיעבור מהר!

יש אפשרות שתצאו כשהיא ישנה?

תנסו לצאת בשעות יותר מאוחרות, או להבין את זה ולהכיל את הקושי ותצאו עם התחושה שבסוף הבכי יסתיים... 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות