ומכיוון שהרבי הוא יותר חכם ובחכמה אלוקית  החשיבה שלו היא הקובעת, 

י היא חשיבה אלוקית 

ולא מוגבלת כמונו

דווקא בחב"ד נראה שיש יותר חשיבה עצמית מכל זרם אורתודוקסי אחר.

אולי מלבד הציבור הדתי הלאומי.

ומותר לי לחלוק עליו.

בחב"ד יש עניין של עבודה עצמית. היהודי צריך לעבוד על עצמו, זה לא רק שעצם החיבור לרבי מעלה אותך לדרגה גבוהה יותר.

פעם אמרו לי שהרבי מברסלב אמר לחסידיו שיבואו לציון שלו וזה לבד נותן להם. בחב"ד אין דבר כזה, החסיד צריך לעשות מעצמו.

ההבדל בין חסידות חב"ד לשאר החסידיות הוא הבדל מהותי שהבחלט מעמיד אותה במקום שונה הדורש התייחסות שונה.

אם בחסידות פולין, למשל, עבודת הצדיק היא הנותנת ואילו על החסיד מוטל רק להתקשר אליו,

הרי שבחסידות חב"ד המצב הפוך 180 מעלות: על החסיד מוטלת עבודה קשה, מייסרת תובענית ובלתי ניתנת לפשרות- כי המוטו של חב"ד בה' הידיעה הוא "חב"ד דורשת פנימיות".

ועכשיו שווה בנפשך: אם בעבודה, שהיא תמצית חייו של היהודי המאמין בכלל וחסיד בפרט, מוטל על האדם לעשותה בנפשו ולא לסמוך על הצדיק, קל וחומר שהדרך להגיע אל עבודה זו רצופת מחשבות והתלבטויות, ואותם לא יעשה לבד ?

כמובן שלא תשלי עצמך, שאם הרבי אמר כך וכך הרי זה מוסיף לעניין אמונה כי החסיד מאמין ברבו בלב שלם

יש הבדל בין לדעת ובין להאמין

כל  הקטע של חבד שהחסיד עובד על עצמו  ויש  גם את הקבלת עול

ב"ה

פעם הגיע חסיד לצמח צדק וביקש ברכה שהוא וצאצאיו יהיו מקושרים לרבי ואז ממילא יהיה להם יראת שמים.

הצמח צדק ענה: כבר יותר מיובל סבי חותני (הבעל התניא והאדמו"ר האמצעי) ואני מוסרים את הנפש על מנת שלחסידים יהיה עבודה עצמית.

אבל חסיד חייב לדעת שכל החלטה שהוא יקבל תגובה ע"י רבו.

רק היום הזכירו לי סיפור נפלא אם הבעש"ט:

איזה גביר נכנס לבעש"ט, והבעש"ט שאל אותו אם צריך איברכה, והגביר ענה ב"ה אני מסודר.

הבעש"ט בכל זאת נתן לא מכתב לפרנס עירו.

הגביר תחב את המכתב במעילו ושכח כליל ממנו.

עברו 16 שנה, התהפך הגלגל, והגביר נהיה עני מרוד, מכר את כל נכסיו, ביתו ואפילו הבגידי יוקרה, לפני צאתו לדרך נדודים מצאה את המעיל הישן וכשלבש אותו, מצאה את המכתב של הבעש"ט שבינתיים הלך לעולמו.

מלא בושה וכלימה על שלא קיים את ציווי הרבי חיפש את הנמען למכתב ואז הודיעו לו שהנמען התמנה רק לפני שעות ספורות לפרנס הקהל.

הוא הגיע אליו ולולא המכתב של הבעש"ט באמצע החגיגות על מינויו החדש לא היה מקבל אותו, כל הקהל והאורחים בלבושי שרד ופתאום מופיע עני מרוד אם מעיל מרופת.

הפרנס פתח את האיגרת ובה היה כתוב שמביא האיגרת הוא גביר לשעבר שירד מנכסיו ועל ראש הקהל לעזור לו לעמוד על הרגליים.

הפרנס עזור לו והוא ב"ה עלה מעלה מעלה שוב.

רואים שגם טעות לכוארה של שכיחה נגמרה בטוב. אם היה מחפש את פרנס הקהל לפני 16 שנה היה נופל על מי שהוא אחר לגמרי.

וסיפור זה חזר על עצמו בימינו כפי שסופר בבית משיח של שבת זו.

מרשה לעצמי לכתוב שמות כי הם פורסמו בגיליון.

הרב פרבר הירש, שליח הרבי בשכונת גילו, קיבל לפני 33 שנה מכתב מהרבי לרגל תספורת בנו.

ליום הולדתו ה-33 של הבן כמתנת יום הולדת הוא נתן את המכתב לבנו, 30 שנה לאחר קבלתו, במכתב היה ברכה לתספורת ותוספת נ.ב: (הרעיון לא המילים) כדאי ללמוד סופרות.

הבן בדיוק לאחרונה התלבט האם כתוספת פרנסה כמלמד בת"ת עליו ללמוד סופרות, וזה לא הכל הוא שאל את אביו האם פעם רצה ללמוד סופרות?

ר' פרבר ענה שלעולם הוא לא שם לב לתוספת של הרבי ולעולם הוא לא חשב אפילו לשאול את הרבי בכיוון כיוון שלפני 30 שנה הוא התחיל את השליחות והעבודה בבית חב"ד הייתה רק על כתפיו ולא היה לא פנאי כלל לדבר כזה.

יש עוד כמה דוגמאות והגדולה מכולם לדעתי:

כשחב"ד יצאו בקמפיין "נתניהו טוב ליהודים", זו הייתה אחלטה של עסקן בודד שהעמיד עובדה מוגמרת לפני בית דין רבני חב"ד שהסכימו בעל כורחם, הם היו אצל הרבי לרגל חג המוצ"ים (שבועות) וכשהבית דין פסק שלא לצאת אם הפרסום הודיעו להם שהפעילים כבר בשטח ולא ניתן לעוצרם.

אני זוכר עוד את הלילה של התוצאות, נרדמתי אם רדיו דלוק רק מרוב עייפות ומבואס לגמרי.

פואד בין אליעזר לאחר הניצחון הנראה לעיין הוציא את כל החרבות בלשונו נגד חב"ד, חב"ד תנועה פוליטית נסגור להם את הכניסה לבתי ספר ולבסיסים וכו', אבל הוא שכח את דברי דוד המלך, בערב ילין בכי ולבוקר רינה, שכח את דברי שמעון פרס "שיש רבי היושב בניו יורק וקובע מי יהיה ראש ממשלת ישראל", לאחר שהרבי תרפד את התרגיל המסריח.

האמונה ברבי אינה סותרת כלל את החשיבה העצמית אבל היא מבטיח שבכל מקרה התוצאות יהיו טובות.

איך לעשות הכי טוב את מה שדורשים ממנו

וחושב הרבה על מנת להבין כל דבר.

בין השאר, כי צריך לעבוד את ה' גם עם השכל.

אבל לא כי השכל שלי הוא הקובע.

שליח במקום מרוחק לא יוכל להסתדר בלי חשיבה עצמית, הוא יצטרך להיות מאוד יצירתי 

חוץ מזה חבדניקים מצליחים מצד אחד להחמיר מאוד לעצמם ולהראות יופי שביהדות לאנשים שהכי רחוקים

ולמצוא איזונים נכונים

זה לא ברור מאליו 

ב"ה

בתחילת דרכה של החסידות בזמן הבעש"ט והמגיד, זה כך היה "צדיק באמונתו יחיה" יע חי יע הוא נותן את כוח לחסידיו.

והחידוש הוא של בעל התניא כפי שהעלתי בפוסט הקודם את דברי הצמח צדק.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

זו שיטה וזו שיטה.

בנינו "למה לא הולכים לבדוק האם זה נכון, אם יש קושיות על זה", מי שהוא עושה את זה ???

יש אולי כמה שאלות בקובצי התמימים, אבל אף אחד לא יעז לפעול נגד דברי הרבי גם אם הוא לא מבין !

בוא נראה דוגמה מוחשית ואקטואלית:

הרבי אמר בכמה הזדמנויות:

1. לבחור למפלגה החרדית ביותר.
2. ביקש מח"כ לשעבר מזרחי לבדוק אם הוא עובר את החוז החסימה.
3. אסור למפלגה לחבור לממשלה שמדברת אפילו על אוטונומיה (שיחה הנוקבת למר משה קצב י' שבט התשנ"ב: "אני אישית -אמר את שמו הקדוש - יפיל את שמיר) ולהזכרכם זה היה בזמן ועידת מדריד שלא דובר ועאכו"כ כשמדובר על שתי מדינות.

בהגיענו ומסתכלים על המפה הפוליטית חסידי חב"ד באמת בבעיה:

1. אגודה הוכיחה מנסיון העבר ששלמות הארץ אינה כלל בראשית סולם העדיפויות.
2. ש"ס בהנהגתו של אריה דרעי יותר שמאלנית ממרץ.
3. אלי ישי ימני אמיתי במיוחד פטרונו הרב מזוז, אבל זה הימור, יעבור או לא יעבור.
4. הבית היהודי בראשות מר בנט הוכיח את נאמנותו לעקרונות הכיסא ולא לתורת ישראל. (ספק גדול אם יכול להכנס לתואר "המפלגה החרדית ביותר"
5. בן ארי כשאחוז החסימה היה נמוך יותר אפילו לא גירד אותו.

מה יעשה חסיד חב"ד מאחורי הפרגוד? אז הוא חשב היטב עצמאית, ליבן ובירר ולבסוף הוא ישים בקלפי מה שבית דין רבני חב"ד יפסוק. יופי של חשיבה עצמית אם כל החכמה בינה ודעת שהוא גדל והתחנך עליה.

בסופו של דבר נצרך לזועק "רבי עלפאת מיר", ביברית "רבי תעזור לי!!!" כמו חסיד פולין ממושמע.

אלא כדי לברר, להבין, להתעמק. להגיע לדיוקים. להבין את הפרטים והניואנסים בדברים.

אני חושבת שאדם עושה בירור טוב על מנת להבין ובחור רופא טוב. כשהוא מוצא אותו, הוא סומך עליו כי הוא לא מבין ברפואה. יש כאלו שהולכים עם איזה רופא שיש להם בלי לבדוק איזה רופא הוא. זו טעות לדעתי.

אבל אם אתה מגלה ומבין בחשיבה מעמיקה שהרופא-הרבי שלך הוא אמת לאמיתה,אז הוא מבין יותר ממך. ואז זה נחמד להתעניין, אבל לחלוק על הרופא העולמי זה קצת מצחיק..

שניים מההבדלים:

1. ההפרש בין הרופא והמטופל הוא ידע וניסיון שגם המטופל היה יכול לרכוש. ההבדל בין רבי לחסיד הוא מהותי יותר. לא כל אחד יכול היה להיות משה רבינו למשל...כך שעוד יותר מצחיק לחלוק.

2. בשונה מרפואה, גם אחרי שמצאתי את הרבי, את השיטה, עדיין צריך להמשיך ולהבין. לא כדי לחלוק אלא כי כי זה חלק מעבודת ה'. היד צריכה לקיים מצוות, הרגל, וגם הראש, השכל. איך הראש עובד את ה'? כשהוא חושב.

(וזה עוד לפני שיטת חב"ד בשימוש בשכל על מנת להגיע לרגש ומעשה) 

"אתה צודק אבל אנחנו משוגעים/לא חושבים" וכד' כאשר אתם מטילים את הסברות על הרבי ולא באמת מתמודדים?

את בעצם אומרת שהשכל אינו התניה ושהאמונה למעלה ממנו, בבחירת כתר.

מתאים לי

ב"ה

"הבנתי...."

המילה כתר נתנה לי להבין את משלו של רבינו הזקן הידוע אם בין המלך שצריך לכתוש האבן היקרה ביותר בכתרו של המלך.

למי שלא יודע את המשל אכתוב אותו אם הרקע שנאמר בו בקצרה:

רבי פנחס מקוריץ, למרות שהיה תלמיד מן המנין בחבורת החסידים ומתלמידי הבעש"ט, התרעם נגד ההפצה בשופי.

והתנגדותו היה המקור במרומים והתגשמה בהתנגדות כאן בעולם הזה.

יום אחד רבי פנחס כשראה דפי חסידות מתנופפים ברוח ונופלים ארצה אף הביא התנגדותו בפני תלמידי המגיד, רבינו הזקן נתן על כך משל:

בן המלך היה חולה מאוד, הגיעו רופאים מכל קצה הארץ לנסות למצוא מרפאה לחוליו, אבל כולם הרימו ידיים.

לבסוף הגיעה רופאה שהציע לקחת את האבן היקרה שבכתר של המלך לכתוש אותה ולתת לילד לשתות את המרקחת ואפילו אם יכנס רק טיפה אחת וכל השאר יישפך אולי יש סיכוי להציל את בן המלך.

והסוף ידוע רבינו הזקן הכן נלקח לכלא בעקבות הקיטרוג של רבי פנחס, אבל עוד בתוך כתלי הכלא קיבל הוראה מרבותיו להמשיך ולהפיץ חסידות ביתר שאת.

וכפי שהעולם נברא בהשתלשלות הספירות, יש בחינת חג"ת, חב"ד וכתר שהוא מלכות מהעולם שמעל.

במילה אחת: "משיח" שמסמל את המלכות בחינת כתר.

אז מה, עדיף שנהיה כמו סוסים??

שאומרים עלךיהם זה שהם היו "מרכבה" לשכינה.

לא רק כמו סוס שיש לו רצון אבל הוא מבטל אותו מפני הרצון של העגלון, אלא מרכבה, שאין לה בכלל רצון עצמי, הרצון שלה הוא הרצון של העגלון!

כל החיים של יהודי אמורים להיות במטרה אחת- "לא נבראתי אלא לשמש את קוני", אם לא זו הייתה המטרה לא היינו נבראים! התכלית שלנו זה להיות בביטול לה', וכך לקיים את רצונו ולהביא למימוש תאוותו בבריאת העולם- "נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים" בגאולה האמיתית והשלימה..

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה