בס"ד
אני חושב שהדברים הם לא שחור או לבן גם לגבי חילונים וגם לגבי דתיים.
באמת אין טוב בעולם כמו להיות קרוב לה', וכל הרצונות של האדם, כל הטוב שהוא מחפש בחיים, הוא ימצא רק בחיים של עבודת ה' ושל קרבת ה'.
אבל יש יהודים שלצערנו הם לא זכו לחוות ולדעת שיש אפשרות של חיים כאלו, כמו אחינו או החילונים או לצערנו דתיים רבים שגדלו בבתים עם תפיסות שגויות כמו שה' רק עסוק בלחפש איפה הם חוטאים, או שאנו עושים את המצוות כי חייבים אחרת נקבל עונש, בלי חיבור לה' ולנשמה הקדושה שיש בתוכנו. ולכן אצלם אין זו טיפשות שהם לא בחרו בדרך ה', אלא זה סוג של אונס, שנאנסו לחיות חיים אפורים ולחפש ריגושים רגעיים בפריצות ועריות שמביאים יחד עם ריגוש רגעי המון צער ויגון (אגב הנתון החדש של משרד הבריאות מראה שאצל נשים חילוניות אחוז הדיכאון עלה ל33%! מפחיד!), אבל מה יעשו והם לא מכירים דרך בקדושה למצוא חיים של שמחה וריגוש.
אמנם מי שכבר חווה קרבת אלוקים ויודע כמה טוב ה' וכמה טוב להיות קרוב אליו יתברך, וכמה ה' אוהב אותנו, יש לו בחירה, ואם הוא בוחר ללכת אחר יצה"ר לחיים ריקים שנראים מבחוץ שמחים ומבפנים ריקים ועצובים, אז באמת אפשר לומר שהוא לא חכם. וגם עליו אפשר ללמד זכות.
לגבי השאלה על חנוכה. לדעתי השאלה נובעת בגלל חוסר הבנה של הקשר שלנו אם ריבונו של עולם. לכל אחד מאיתנו ישנה נשמה יקרה וקדושה בתוכנו, שהיא חלק מהשכינה הקדושה, כנסת ישראל.אמנם כנגד רצון הנשמה נמצא בתוכנו יצר הרע שכל מטרתו לכבות את הנשמה ולהרחיק אותה מה'.
השעבוד ליוונים הוא בעצם שיעבוד של הנשמה, הטהורה והזקה, וכיבוי אורה, לעומת חופש ליצר הרע (כידוע היוונים בעיקר התמקדו בהוצאת הקדושה והטהרה מעם ישראל, על ידי הטמאת השמנים, על ידי שגזרו שכל אישה צריכה ללכת ל'לילה' אצל הפריץ היווני קודם חתונתה ועוד הרבה דברים שמטמאים את האדם ומכבים את הנשמה). בעצם עיקר הקרב היה בין חיים של פנימיות, של קדושה, של טהרה, של קרבת ה', ובין חיים של חיצוניות. תרבות יוון מי שלא מכיר מלאה בחיצוניות, מבנים גדולים, אנשים יפים, אבל בפנים אין כלום, ככה גם הפילוסופים היוונים דגלו שאין לעולם מטרה מלבד להיות מחשק לאלילים שלהם, שמתוארים כשיכורים מלאי זימה ופריצות.
לעומת זאת עבודת ה' זה שיעבוד היצר הרע, ויציאה לחופש של הנשמה הקדושה, עבודת ה' היא בחירה בנשמה ושעבוד ליוונים היה שעבוד ליצר הרע.
זה היה מהות הקרב בין היהודים ליוונים מי ישלוט החיצוניות או הפנימיות. ועל זה אנו מודים לה' יתברך שהציל את נשמתנו. זה נכון שגם ה' שמח בניצחון, כי הוא אוהב אותנו, ולא פחות משאנחנו רוצים בקרבתו, ככה ה' רוצה שנהיה קרובים אליו, וכמו שחז"ל אומרים שהפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק.
לכן באמת אנו מודים כי זה חסד גדול, וה' גם שמח מאוד בזה.
וניתן משל, כמו שאם בעל עושה לאישתו הפתעה ולוקח אותה לחופשה ליום הולדת היא תגיד לו תודה למרות שגם הוא מאוד שמח מהקשר. ככה גם אנחנו מאוד שמחים שאנו יכולים להיות קרובים היום לה' ית' ולהתקרב אליו על ידי המצוות ואנו מודים לו על זה. וזה לא סותר את זה שגם ה' מאוד שמח בזה, ומאוד אוהב אותנו ורוצה שנהיה קרובים אליו.
יהי רצון שנזכה כולנו לחיות חיים של פנימיות, וכמו שהדלקת הנרות מסמלת את יתרון האור(הנשמה) על החושך (תרבות יוון) כך נזכה אנחנו להאיר את החיצוניות באור נשמתנו הקדושה.