ולומר בצורה ברורה שהדבר הספציפי הזה עובר את הגבול ולא מתאים לך.

היה לי נסיון כזה, היה משהו שעיצבן אותי, הפסקתי להסתכל עליו בכדי לא לראות אותו בקילקולו (דהיינו עושה את הדברים שמעצבנים אותי), ואיכשהו היה סיעתא דשמיא שנהיינו מזה מחוברים. כשידעתי שהוא מתנהג לא קשורה לא הסתכלתי עליו, וכשידעתי שהוא עושה משהו טוב הסתכלתי עליו ובכך קניתי עין טובה עליו.

אני ממש מאמין שזה הדרך הנכונה, זה היה ממש ברוך(עם חולם בואו) וזה פתח את השערים.

בעזרת ה'

כדאי לך לחשוב למה היא עושה את זה? האם היא עושה את זה במטרה לעצבן אותי או שהיא פשוט עושה דברים שאותי הם מעצבנים.

לדוג': יש אנשים שאוהבים להיות מוזרים, וזה מעצבן. יש סוג אחר של אנשים שאין להם טאקט בסיסי, יש להם לשון ארסית מאוד, הם פוגעים בנו כמעט כל יום והם אפי' לא שמים לב לזה.

יש לי חבר כזה בישיבה, הוא פותח את הפה שלו וראיתי שאני א היחיד שסופג ממנו אש. הייתי רותח עליו, לא יכולתי להסתכל עליו מרוב עצבים, כי הוא היה מעליב ויום אח"כ כבר בא ומדבר איתך כמו חבר, כאילו לא קרה כלום.

אחרי שחשבתי על הדברים הבנתי שבמקום לכעוס עליו- אני צריך לרחם עליו, להסתכל עליו כאדם מסכן שאין לו יחסי אנוש נורמליים עם הסובבים אותו- מי רוצה חבר כזה? מי תרצה להתחתן איתו? הרגשתי שאני מסתכל עליו כאדם חולה, חולה במחלת "חוסר נימוס ונעימות". כמובן, התרחקתי ממנו כמה שיכולתי, אך הפסקתי להתעצבן. הבנתי שאני רואה מולי אדם לא בריא, אדם לא מתוקן.  עם הזמן זה עזר לי.

עוד נקודה חשובה: כשאנחנו כועסים- זה על 2 דברים. א. על החברה שפגעה בי ואני לא מצליחה לסלוח לה.  ב. על עצמי. אני כועסת על עצמי- בגלל שאני כועסת. לפעמים רוב התסכול נובע מתחושה פנימית רעה, "מה אני לא מסוגלת לסלוח לה?" - זה בעצמו מעצבן אותנו. 

מה עושים במצב כזה?

מפסיקים לכעוס על עצמנו! אם אני פגוע אני מקבל את זה, לא מנסה לדחוק את זה או להשתיק את זה. בשלב ראשוני פשוט נותנים ללב לדבר, מקשיבים לו. הלב פגוע, אם נתכחש לזה וננסה מיד לסלוח- זה רק מייצר תסכול פנימי יותר חזק- כי זה לא עובד. טבעי שאת כועסת, הכי טבעי בעולם. אל תכעסי על עצמך על זה. אם תניחי ללב שלך ותתני לו את הזמן לעשות את התהליך בשקט ובלי לחץ- תרגישי הרבה יותר רגועה ושמחה.

בהצלחה רבה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...