יהודי אינו יכול לשבת בדד.
ולפעמים התחושה היא – לבד.
ולפעמים יש מחשבה, אמירה:
אני חייב לקום - לתפוס תעוזה.
אבל מה כבר נותר לחדש.
מה שהיה היה ועתיד כבר יש.
העם לא מבין שידיד הנפש הוא ה'.
ואם מאיימים עלינו אויבנו רק הוא זה שירחם.
אז יוצא שמחפשים אורות ללא כלים.
ימינה או שמאלה, לא יודעים לאן פונים.
אז לעולם של אשליה נכנסים.
עיתון, טלוויזיה, אולי עוד כמה סרטים.
אבל תחושת הריק והחיסרון לעולם לא תעלם.
עד שאור חדש על ציון יביא המרחם.
שלא נתבלבל, אין גאולה רק עם ה'יסוד'.
צריך שמלכות ה' - תפסיק להישאר בסוד.
את צמח דוד עבדך, [מהרה] תצמיח.
מתי את אור האחדות - נפריח?
ההוא - חרדי משתמט.
האם זה אומר - שעדיף אותו כמת?
ולכאורה - מה שווה תורה אם לא תורמים?
אתם יודעים למה חנוכייה - תחת עשרה טפחים?
כי גם במקומות כאלה - שלא תופסים ומבינים.
האור - מאחד את שני המשיחים.
משיח בן יוסף הוא היסוד – הצדיק.
ואילו בן דוד הוא מלך, שאת ה' תמיד מצדיק.
אז מי בעצם, השווה מבניהם?
לא הבנת, לגאולת ישראל - צריך את שניהם!
אבל רגע, מי צודק? אני מבולבל.
רק על פי אור התורה - תהיה מובל.
ברשות הרבים נברך שעשה ניסים - בכוונה.
אבל גם את ההנהגה - מוכרחים לכפוף להלכה.
לא רק החיילים והשבויים הם - "הנתונים בצרה".
וכי הישראלי השבוי אצל 'האח הגדול', לא צריך - רווחה ואורה?!
וגם על עובדי ה' - לא חסר דיבורים מבחילים.
לא תדרוש מהמקום - שימשוך עליהם רחמים?
ומה עשו החשמונאים כשהחותמת מעל כל הפחים הוסרה?
הם לא התפתו ליפול בפח, אלא הוא הספיק להם לכל שמונת ימי חנוכה.
ומה עם אותם כלים שבורים שאינם מכילים את האור?
מצאו לכם פח (של אהבת ישראל) קטן אחד שעליו אתם מצליחים לשמור.
