שיר שהקדשתי לחברה.
בינות לערפילים הבזיק בי ניצוץ-
יש קרן של תקווה שממתינה.
כעת עלי מוטל לקום ולעשות,
לצעוד בשביל אחר המנגינה.
ובדרכי הגעתי לפרח הקטן
שגדל לו חרש בפינה.
"אותך היום בחרתי!"
לחשתי באזנו,"מכל הצמחיה שבגינה."
הילכנו כך ביחד
בנתיבים זהים,
סיפרתי לו איך לפעמים קשה..
אך אז עלה בי פחד.
הרי עם הפרחים-
אינו מקשיב,שומע או עונה.
וכשליבי ביקש להישבר,לא נתתי,
אחזתי בקרשים מדומיינים.
והניצוץ ניגלה שוב מול עיניי והאמנתי;
אפגוש ביצורים שמקשיבים.
המשכתי להלך בעקבות המנגינה,
עלתה היא וירדה במשעולים.
וכך אותי הובילה למים מפכים,
פגשתי שם בעם הברבורים.
פניתי לגדול מבין החבורה,
שהסכים אלי להצטרף
חתרנו לנו יחד ביכטה לבנה
ושטנו אל הלא נודע,הרחק.
התחלתי לתאר בצבעים של ציירים
איך לעיתים לא קל להתמודד
המציאות חבטה בי; לא עם הברבורים,
יודע לאחסן מה שבלב..
וכשליבי ביקש להישבר,לא נתתי,
אחזתי בקרשים מדומיינים.
והניצוץ ניגלה שוב מול עיניי והאמנתי;
אפגוש ביצורים שמקשיבים.
הניצוץ הקטן הפך לאור גדול מאד
כשהמשכנו בעקבות המנגינה.
היו שם לפנינו האגם והגינה,
בצד ניצבה גם דלת ישנה.
'בני אדם גרים פה',
לחש לי אז האור
'אם חפצת במישהו שיקשיב.
אדם יכול לדעת,לשמוע ולזכור
ובמידת הצורך להגיב'
הכרתי אז אותך
ואור גדול האיר בי
ידעתי שמכאן המנגינה.
אל שביל חיים חדש
ואיכותי אני הובלתי
לא אמצא כמותו בכל הסביבה..!
