כולל:

אולם

צלם

להקה

שמלת כלה

ביגוד לחתן

ביגוד לבני המשפחה (ואנחנו משופעים בבנות ב"ה)

ריהוט

מוצרי חשמל

מוצרים משלימים לבית

קניות אוכל ראשוניות

זהו בגדול.

שקוראים כאן גם רווקים - 

וחלקם לאו דווקא ממשפחות משופעות בכסף - 

אני רואה לנכון להעיר, מהיכרות קרובה, שאפשר לעשות יופי של חתונות, עם אוכל טוב, ותזמורת וכו' - וכמובן שמחה אדירה.. - 

במחירים זולים מאד.

הצלחה לכולם (מחילה על התערבות ב"סקר".. שעיקרו על לשעבר... אבל מה נעשה, זה לצורך "העתיד"..).

בס"ד

אני מכיר להקה טובה וזולה! לכל המעוניין.. 

אני יקשר אותו אליהם..

אלא עזרו כפי יכולתם 

ואת הכסף שילמנו מהמתנות

היו כ350 אנשים

מיעוטם לא ישבו סביב שולחנות.

והיתה חתונה מאוד יפה

לדעתי זה מאוד תלוי במגזר, (ז"א עדה,זה ודאי שעדות המזרח עושים הרבה יותר מפואר)

גם חוזרים בתשובה החתונות  שלהם הרבה יותר מפוארות.

מצד שני גם לא מכסים אצלינו את החתונה.

ההורים עוזרים לקנות דירה בכסף הזה, לא חבל להוציא 100 אלף שקל על לילה???

בינינו זה בעיקר על האוכל. בשביל מה?? סליחה אבל שאח"כ אנשים בלילה מורידים את זה בשרותים????

בחתונה שלנו היה אוכל סטנדרט,אוכל נורמלי, סליחה עם כל הכבוד, באים לשמוח עם החתן והכלה לא  בשביל הבשר

היה  צלם ותזמורת ופרחים בזה קצת השקענו כי זה ענין של עוד אלף שקל לכל אחד וזה עליה ברמה, לעלות ברמה של אוכל זה עוד 30 אלף שקל אם לא יותר. אני אחת שמאוד אכפת לי יופי, החתונה באמת יפה, אנחנו לא סגנון פשוט בכלל, כך שמי שעכשיו עוברת לו מחשבה בראש שזאת היתה חתונה פשוטה , אז לא! אבל שוב, אוכל מינימום

זה בכלל בלי בר פתיחה!! מי אמר שחיבים לאכול לפני החופה וגם אחרי?

באים, מחכים לחופה

אחרי החופה, נוטלים ידים ומנה ראשונה זה בורקס/ בלינצס משהוא כזה...ויש סלטים על השוליחן עם לחמניה

מנה עקרית זה עוף/שינצל עם תוספת

מנה אחרונה גלידה

אפשר לשדרג עם מרק, דג, כבד, וכו.

אבל באמת אני חושבת שמטרת החתונה זה לא להאכיל את הקהל, גם היום נכנס יותר למודעות לא לאכול בשר ב11 בלילה, לראות שאנשים עוזבים את האולם עוד לפני המנה העיקרית זה סתם כסף לפח...

יש גם הבדל של מינוס עשרת אלפים שקל למינוס מאה אלף שקל.

לקחתי מאה אלף שקל משכנתא ושיפצתי את הדירה וזה משהוא שאני יום יום נהנת ממנו.

אבל על יום אחד?? שלא תבינו יופי מאוד מאוד מענין אותי.

ההשקעה בחתונה כמו שאמרתי היתה לא על אוכל,היתה על צלם, שמלת כלה ז"א זה היה גג של עוד 4 שקל הכל שידרוג זה משהוא שאפשר לעמוד בו. כך שמזכרת מהחתונה יפה יש.

האוכל כמו שאמרתי יש חתונות יפות יותר יש פחות, האמת גם לא אכפת לי לא צריכה שישימו לי את ה300 שקל ולא מנת בשר מפוארת, ללכת למסעדה יעלה לי הרבה פחות.

אולי זה גם מנטליות של אשכנזים, גם אנחנו ככה מנהלים בבית עם אוכל, יש אוכל כמה שצריך, אם יבואו פתאום בהפתעה אלי ממש אין מצב שאני אפתח שולחן ענק, אם אדע מראש אכין ויהיה די בדיוק. אבל אוכל טעים וטוב, אצלינו בחיים אוכל לא הולך לפח.

אתמול באה אלי חברה בהפתעה חוץ מוופלים לא היה לי מה לתת לה, גם רק מים או קפה  כי אצילנו אין שתיה מתוקה חוץ מקולה בשבת .כן אין אצלינו מלא עוגות (גם בגלל דיאטה וגם בריאות.) ככה אני גם חשובת בחתונות צריך אוכל מינמום אפשר קצת שידרוג, אבל בר פתיחה זה עוד המון כסף. בשביל מה???

אבל רוב העם לא עשיר.... ככה אני חושבת

יש כאלו שגרים במקומות מסוכנים, תסתכלי בשרשור אפילו כאן, (אני כרגע לא מדבר על מגורים בגלל אידיאולוגיה) מגורים באזור שעולה הרבה יותר זול והסבתא פוחדת מבקבוק תבערה, אז תראי שחלק מזה שהם גרים באזור שלדעת הסבתא מסוכן . זה בגלל  כסף!!!

אז נראה לך שכזה זוג יעשה חתונה של 100 אלף שח אם לא 200 אלף שח ויסכן את חייו במקום מגורים? (שוב אני מדברת בלי השיקול של ישוב ארץ ישראל)במחיר הזה הם יכולים לפחות 3 שנים לגור באזור פ"ת כמו שהיא כתבה שפחות מסוכן

וזה היה מביש. אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ, שמו מעטפה עם סכומים מכובדים (300 ש"ח) , והמנות היו מזעזעות והכלים חד"פ וסלטי מיקי.  לפי דעתי, במשפחות שבהן כן נהוג לשים מעטפה , צריך לארגן אירוע בהתאם.

(אני מבינה שאצלכן לא נהוג, אז באמת אין צורך להשקיע. אבל ברוב המקומות זה לא כך).

קיבלנו באזור 10,000 ש"ח לחתונה (אחים שלי אפילו קבלו 4000 שח) שזה נקרא היה מאוד מאוד יפה, חצי היה ממקום העבודה שלי ועוד חצי מהצד שלי בעלי, אבל משפחה כמעט לא הביאו כלום, צד המשפחה של אמא שלי הביאו כולם 700 שח שקנינו משהוא לבית.

צד של אבא שלי הביאו פחות.

זה מאוד ברור אצלינו לא לעשות מפואר ולא לעשוק את האורחים עם מתנות. יש לי משפחה גדולה ואבא שלי לא יתמוטט עם עוד ועוד חובות על חתונות בשביל שהאוכל יהיה על רמה.

כן אבל בר מצות לאחים שלי עשו בחד פעמי.... זה באמת לא משהוא .. אני לא אעשה כזאת בר מצוה לילדים שלי, הבריתות לילדים שלי כן היו יפות כי זה חשוב לבעלי.

אבל מה שכן שזה העיקר!!

שההורים מכל צד נתנו כסף לדירה ואנחנו לקחנו עוד משכנתא ובזכות זה יש דירה, כשכל צד מביא את ה100 אלף שקל אז אפשר לקנות דירה לא חבל להוציא את זה על לילה אחד??????????????????

נכון שהיום בסכום שאני קניתי דירה אין מצב היום לקנות כי זה הכפיל את עצמו לפחות.

אז אולי באמת אני לא מבינה מה מדובר.

יכולה להיות לי חתונה פעם בשלוש שנים של נסיעה רחוקה

לא לכולם יש את הסכומים האלה להשאיר,

ואנחנו רוצים שהאורחים שלנו ישמחו בחתונה שלנו ולא יחרגו מהחודשית שלהם בשביל אירוע בזבזני.

אם עשירים יתקמצנו פחות ויערכו אירועים בשופי זה רק יניע את הכלכלה.

אבל יש חברות שבהן גם עניים מרודים שמוזמנים לאירוע מוכרחים להשאיר מעטפה עם מינימום 300 ש"ח, אחרת הם ירגישו ממש ביזיון ויעדיפו להמנע מלבוא. זה נורא בעיניי.

כולם רק מרויחים מזה 

אבל שכל אחד יגע את מקומו ואל יהרוג את עצמו בשביל לעמוד בסטנדרט הזה 

מה למשל עושה שרשור כזה, לכאלו שאין להם בדיוק כסף בכמות כזו..

האם זה עצמו לא "תורם" לאותה אווירה שעושה סטנדרט מה"הוצאות" החיצוניות. והאם זה לא גורם להם ל"חלישות הדעת"..

ועם כל ההשתתפות בשמחתם של כל מי שהוציאו (או הוריהם..) הוצאות רבות על השמחה - האמת היא שאין בהכרח כל תלות בין רמת השמחה בחתונה לבין ההוצאה הכספית.  ואין צריך לומר, שה"המשך" בוודאי שאינו תלוי בכך (חוץ אולי מסכומי המתנות שעוזרים טכנית לזמן-מה..)..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

גם אם יש עשרות שנים של זכרונות נעימים- את הזכרון הראשון קשה לשנות... 

ואולי עיצה- תעשי ליום נישואין עגול כלשהוא- אירוע יחסית גדול ויפה, ותביאי צלם מקצועי וכולי

(יש לי תמונה מהחגיגת יום נישואין 60 של סבא וסבתא רבא שלי, הם נראים שם מהמים ומאושרים...) 

ולא היית כלה מכוערת,

אולי היית כלה שצריך להיות בנאדם עם עיניים כדי לראות את היופי, למשל מי שיש לה פה מגעיל ואומרת עלבונות לכלה- אין לה נפש לראות בכלל יופי כזה.... 

והאישה ההיא....רק אספר לך שלבעלה יש מפעל ידוע בציבור שומרי המיצוות וכמה שנים אחרי שהתחתנו והבן שלה סיפר לי שהיא אמרה את זה כשהתארחנו אצלם ביום טוב. שאחרי החתונה..המפעל נשרף,באמת בלי שימחה לאיד חלילה אבל זה רק הוכיח לי שהשם שהכל נרשם לפניו גם רשם את הלבנת הפנים,הצער והכאב שנגרם לי.

הכוונה אינה שלא צריך להתאמץ שיהיה יפה ושמח (אני ראיתי חתונה - אופנה חדשה - שהחברים/משפחה הכינו את האוכל, ומישהי מחברות הכלה ארגנה מי מביא מה... ולא בגלל שלא יכלו אחרת, אלא עיקרון שלהם. היה שם אוכל באיכות שלא כ"כ רואים, מגוון כמובן... תזמורת של "הלב והמעין" ושמחה עד השמיים. הוצאות כמעט בריצפה..).

ומה שעשו לך.. - יש אנשים עם פה מגעיל בעולם. ה' ירחם עליהם. מי שלא רואה את היופי שעל הכלה, הבעיה היא בעיניים שלה... לא בך)

ת"ח חשוב וידוע - ולא חסר אמצעים כלל.. - שלח הזמנה, ואליה מצורף איזה "תקנון" שיזם בזמנו בהסכמת הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא זצ"ל, וכתב שם שבחתונה יוגש כיבוד קל, והסעודה תהיה אח"כ למשפחה. היו שם מאות רבות של אנשים, גדולים וחשובים. ושמחה רבה כמובן.

לא אומר שכך דווקא צריך לעשות. הרצי"ה כתב "לפי מסיבות החיים בס"ד".. כל אחד כעניינו.

אבל שצריך לדעת שאפשר לארגן מצוין, לא יקר - ושמחה רבה. שוב, בלי לזלזל במי שאירגן משהו יקר ושמַח גם כן... ב"ה. 

אבל לטובת מי שחושב שאולי זה "סנדרט הכרחי"..

20150101231723.pdf

25 לכל צד, או 25 סה"כ?

איך אפשר כ"כ זול?

צלם לפחות 3? להקה לפחות 4? מנה בסיסית לפחות 95 ש"ח למנה?

אבל אנחנו באים ממשפחות קטנות

ומימנו בעצמנו בלי לבקש מהורים

בלי לדעת כמה אנשים היו 

ומתי התחתנתם 

אני יכול באותה מידה לענות 

100 ש"ח

10 אנשים X מנה פלאפל 

ובבית זה הכי זול (תימני שכמותי ..)

ובאמת שהשתדלנו לצמצם...

היו לנו נראה לי 250 מוזמנים. חתונה חמודה אוכל רגיל אבל טעים 

בפירוש לא נעים להזמין אנשים בשביל אוכל לא אכיל. ככה לא מכניסים אורחים

אבל גם אין צורך לתת להם כל מיני מנות מפוארות

היתה חתונה הכי שמחה בעולם!!!!

זה היה רצון של שנינו וההורים הצטרפו.

היה אוכל טעים ובשפע! לא היה חסר כלום. לקחנו אולם שמחות פשוט והבאנו מעצבת שעשתה חופה, כסא כלה, עיצובים על השולחנות, עריכה וכו וכו והיה ממש יפה.

ומשהו שהוזיל מאד את החתונה- הכלים היו חד"פ. וזה היה יפה מאד!!!!!

אין עניין לבזבז כסף. והכי יפה זה פשוט!!!

ממליצה בחום!!!

 והיו בין 400 ל500 מוזמנים. 40 ש"ח למנה!

מנה ראשונה הי בלינצס/בורקס וסלטים

מנה עיקרית היה חזה עוף מוקפץ בירקות ותוספות- אורז תפו"א ואויל עדו משהו לא זוכרת

מנה אחרונה הי גליליות עם גלידה 

בבר היה קצת ממולאים עוגות ושתיה

מה שהיה חשוב מבחינתי שכל דבר שהוגש היה מאוד מאוד טעים. ציינו את זה במיוחד

איך אמר לי אבי שליט"א - טוב רבע עוף בגריל מאשר מגדל אייפל שאתה לא יודע מאיזה צד אוכלים אותו 

450 מוזמנים כפול 115 ש"ח למנה

כמה אלפים על הברים

התחלק חצי חצי בין ההורים

ועוד 20,000 תזמורת וצלם גם כן התחלק בין ההורים

אני לא זוכרת מה בדיוק היה התפריט רק זוכרת שאנשים אמרו לי שהם זכו סוף סוף להיות בחתונה שמנה לא עולה 150 ש"ח עם משהו פיצפון באמצע הצלחת ועיצוב מיותר אלא צלחת מלאה ובנוסף עוד צלחות מרכזיות על כל שולחן עם עוד שפע של אוכל למי שרוצה עוד!!!

מבטיחה לך שאף אחד לא יצא רעב והאוכל היה טעים במיחוד!!

הסוד הוא שהקיטרינג היה של הישיבה שבעלי לומד שם והמלצרים היו חברים שלו והכלים- חד"פ.

זה אפשרי!!!!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

משהו מעין- המעמד מחייב

אבל הייתי בחתונה ממוצעת יחסית[מנה נראלי 130 שקל, יחסית לחתונות של האחים חוץ מאחד שהתחתן עם משפחה סופר בורגנית שהיה חשוב לה] שהיה תלוי שלט,

אנחנו רצינו לארגן לבנינו חתונה יפה, מי שהופך את החתונה ליפה זה אתם, אם ברצונכם לתת מתנה לזוג הצעיר תנו, אך אל תרגישו מחוייבים ח"ו..

ולי שלא שם לב הסקר הזה הגיע בשביל השרשור הזה
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t690340

כי התחתנו במקום שהקימו אוהל ומשלמים רק על האוכל (טעם ובשפע)

אגב בשביל חתונות צריך לדעת את הגבול בין לכבד את המשפחה האורחים וכו' ובין ראוותנות יתר יש את דרך האמצע שאפשר לעשות חתונה בלי להקרע יותר מידי ובלי להוציא את העיניים לשני.

בכל מקרה צריך לדעת שמצוות הכנסת חתן וכלה היא מצוה מאוד גדולה וזה ממש לא בושה לבקש עזרה מגמ"חים וכדו' שמוזילים את עלות החתונה בעשרות אחוזים באמצעות קניות קבוצתיות או דילים מענינים

או סתם להתרים אנשים(למי שצריך) בשביל אירוע מכובד.

זה דבר מאוד גדול ואנשים אוהבים לתרום לזה

אם אתם נמצאים במקום שבו המתנות לא מכסות את עלות האירוע, אז למה שאני אתרום כסף למנה לאנשים אחרים?

אני מעדיפה לתרום לאנשים שבאמת צריכים. גם מנה זולה ב30 ₪ - יכולתי לתרום את אותו הסכום ולספק מזון לארוחה לשפחה שלמה...

לא מבינה למה להתרים עבור זה, כשאפשר להכין אוכל בבית , ולהזמין משפחה מצומצמת וחברים לרבנות..

אגב מצוות צדקה זו חובה.

כולל סוס לרוץ לפניו למי שרגיל בזה..

אבל כבר אז הוציאו מחירים מטורפים על חתונות. אנחנו רצינו משהו הכי פשוט ולא מפואר, ניסינו לארגן חתונה באחד הישובים כדי לחסוך בהוצאות וגם מתוך אידיאל. בסוף זה לא יצא לפועל כי המשפחה המורחבת הודיע שלא תגיע לישוב ב"שטחים" ונאלצנו להתחתן בגן אירועים בירושלים ולשפוך טונות כסף סתם. ממש סתם.

כמה שניסינו לחסוך - לקחנו צלם שהיה צלם חובב שבא בתור תחביב ולא רצה כסף- תמונות מספקות בהחלט. (ללא צילום וידאו שהיה מיותר לדעתינו.)

שמלה- תפירה עצמית של קרובת משפחה מוכשרת. איפור- חברה שלמדה איפור. רכב לחתונה- ביקשנו מחברה רווקה להסיע בהלוך. (בחזור נסנו ביחד ברכב שכבר היה לבעלי.) אבל גם אחרי כל החסכנות הזאת ההורים השאירו באולם כמה עשרות אלפי שקלים, שעד היום אינני מבינה למה. 

מה, היה פחות שמח במקום פשוט יותר? עם אוכל מינימאלי? בסופו של דבר מה שעשה באמת את השמחה היה האנשים ששמחו איתנו, הריקודים והאווירה. עד היום אין לי מושג ולא מעניין אותי מה אכלו שם( אנחנו מהתרגשות לא טעמנו כלום.)

עוד כמה שנים כשהילדים שלי יתחילו בע"ה להתחתן מאיפה בדיוק אני אביא עשרות אלפי שקלים לחתן כל אחד?

אוטוטו בני מתברמץ והריני להודיע שמי שבא בשביל האוכל- שלא יבוא. רוצה מסעדה? תמשיך הלאה עוד 20 דק' תגיע למסעדה הקרובה. את הצ'ק תביא להם.

יהיה מה לאכול בעז"ה, יהיה שמח ויהיה צנוע בע"ה. 

אם זוג לא מצליח לארגן לעצמו חתונה אז איך הוא יסתדר אחר כך? אני מכירה זוגות שחיתנו אותם מתרומות ואחרי זה הם התגרשו כי לא היו מוכנים לחיים עצמאיים.

יש לי חברות שהתחתנו ברבנות כי לא רצו לבקש נדבות והרגישו טוב מאוד עם זה.

אני אישית הרגשתי שכל האירוע הזה בשביל אורחים נטו , כבר באמצע חתונה רציתי כבר ללכת הביתה ולנוח ודווקא הייתה אווירה טובה ושמחה, כולם אכלו, רקדו , דיברו  

האמת היא שלא בא לי למנוע מילד חוג או מעצמי בגד כדי לממן בעוד כמה שנים מנה טובה לדודה בלה שממלא בדיאטה. הסטנדרט הזה הוא מוגזם

וזה עלה בסביבות 70 אלף לכל צד [אצלי קצת יותר בגלל המשפחה היותר גדולה ב"ה שצריך להלביש] כולל הכל [מהארוסין עד החתונה] צריך להבין שההורים מזמינים אנשים מבוגרים יותר מהעבודה / שכנים וזה גורם לכך שהחתונה צריכה להיות מכובדת. 

מה שכן אני חושב שהמחירים בשוק היום יצאו מפרופורציה. כשאני משווה בין החתונה שלנו לחתונה של הבת זה פי חמישה בהוצאות!!! [עשרים וקצת שנים]

לא הייתי הולך על אולם פחות טוב ממה שלקחתי והייתי מרוצה מהשירות והכל אבל עדיין זה רווחים גדולים מאוד.

כנ"ל לגבי תזמורת /צלם אפשר להוריד מחירים.

מוציאים מאות אלפי שקלים בכמה שנים רק על אירוע? ומה אם לצד שני אין? כמה צריך לחסוך? הרי צריך להשאיר גם משהו לעת זקנה

ונגיד את האמת זה מכביד על אורחים - כל פעם שבעלי הולך לחתונה או בר מצווה לעמיתים בעבודה זה 250 שקלים מינימום והוא הולך לבד. 

ב140000 שקל אפשר לחיות שנה ברווח, אפשר לשלם תואר ל 7 ילדים, אפשר להשקיע את זה בדירה

תאמין לי כל הזמנה לחתונה - זה מחשבות על לזרוק כסף לפח 

קודם זורקים את כל הכסף לחתונה ואז מצביעים ללפיד או משהו דומה בצעקות - איפה הכסף? 

וכסף הלך על מנה של שכנה שנכנסה למינוס כדי להביא צ'ק מכובד

והיה אירוע מהמם, עם אוכל ממש טוב, ולהקה.

צריך לדעת איפה הגבול בהוצאות החתונה

עם "תוצאות" כמו שכתבת...

אם מישהו חושב שזה הנאה כזו גדולה שיקרא מה שכתבתי למעלה.

לא כולם רוצים להתחתן מתרומות,לא כולם מתכננים לחיות על חשבון הזולת......גם להאלץ לחיות מקופת הציבור הוא ניסיון לא פחות מייסר.

והם דווקא כן נהנו מהמצב

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם