כולל:

אולם

צלם

להקה

שמלת כלה

ביגוד לחתן

ביגוד לבני המשפחה (ואנחנו משופעים בבנות ב"ה)

ריהוט

מוצרי חשמל

מוצרים משלימים לבית

קניות אוכל ראשוניות

זהו בגדול.

שקוראים כאן גם רווקים - 

וחלקם לאו דווקא ממשפחות משופעות בכסף - 

אני רואה לנכון להעיר, מהיכרות קרובה, שאפשר לעשות יופי של חתונות, עם אוכל טוב, ותזמורת וכו' - וכמובן שמחה אדירה.. - 

במחירים זולים מאד.

הצלחה לכולם (מחילה על התערבות ב"סקר".. שעיקרו על לשעבר... אבל מה נעשה, זה לצורך "העתיד"..).

בס"ד

אני מכיר להקה טובה וזולה! לכל המעוניין.. 

אני יקשר אותו אליהם..

אלא עזרו כפי יכולתם 

ואת הכסף שילמנו מהמתנות

היו כ350 אנשים

מיעוטם לא ישבו סביב שולחנות.

והיתה חתונה מאוד יפה

לדעתי זה מאוד תלוי במגזר, (ז"א עדה,זה ודאי שעדות המזרח עושים הרבה יותר מפואר)

גם חוזרים בתשובה החתונות  שלהם הרבה יותר מפוארות.

מצד שני גם לא מכסים אצלינו את החתונה.

ההורים עוזרים לקנות דירה בכסף הזה, לא חבל להוציא 100 אלף שקל על לילה???

בינינו זה בעיקר על האוכל. בשביל מה?? סליחה אבל שאח"כ אנשים בלילה מורידים את זה בשרותים????

בחתונה שלנו היה אוכל סטנדרט,אוכל נורמלי, סליחה עם כל הכבוד, באים לשמוח עם החתן והכלה לא  בשביל הבשר

היה  צלם ותזמורת ופרחים בזה קצת השקענו כי זה ענין של עוד אלף שקל לכל אחד וזה עליה ברמה, לעלות ברמה של אוכל זה עוד 30 אלף שקל אם לא יותר. אני אחת שמאוד אכפת לי יופי, החתונה באמת יפה, אנחנו לא סגנון פשוט בכלל, כך שמי שעכשיו עוברת לו מחשבה בראש שזאת היתה חתונה פשוטה , אז לא! אבל שוב, אוכל מינימום

זה בכלל בלי בר פתיחה!! מי אמר שחיבים לאכול לפני החופה וגם אחרי?

באים, מחכים לחופה

אחרי החופה, נוטלים ידים ומנה ראשונה זה בורקס/ בלינצס משהוא כזה...ויש סלטים על השוליחן עם לחמניה

מנה עקרית זה עוף/שינצל עם תוספת

מנה אחרונה גלידה

אפשר לשדרג עם מרק, דג, כבד, וכו.

אבל באמת אני חושבת שמטרת החתונה זה לא להאכיל את הקהל, גם היום נכנס יותר למודעות לא לאכול בשר ב11 בלילה, לראות שאנשים עוזבים את האולם עוד לפני המנה העיקרית זה סתם כסף לפח...

יש גם הבדל של מינוס עשרת אלפים שקל למינוס מאה אלף שקל.

לקחתי מאה אלף שקל משכנתא ושיפצתי את הדירה וזה משהוא שאני יום יום נהנת ממנו.

אבל על יום אחד?? שלא תבינו יופי מאוד מאוד מענין אותי.

ההשקעה בחתונה כמו שאמרתי היתה לא על אוכל,היתה על צלם, שמלת כלה ז"א זה היה גג של עוד 4 שקל הכל שידרוג זה משהוא שאפשר לעמוד בו. כך שמזכרת מהחתונה יפה יש.

האוכל כמו שאמרתי יש חתונות יפות יותר יש פחות, האמת גם לא אכפת לי לא צריכה שישימו לי את ה300 שקל ולא מנת בשר מפוארת, ללכת למסעדה יעלה לי הרבה פחות.

אולי זה גם מנטליות של אשכנזים, גם אנחנו ככה מנהלים בבית עם אוכל, יש אוכל כמה שצריך, אם יבואו פתאום בהפתעה אלי ממש אין מצב שאני אפתח שולחן ענק, אם אדע מראש אכין ויהיה די בדיוק. אבל אוכל טעים וטוב, אצלינו בחיים אוכל לא הולך לפח.

אתמול באה אלי חברה בהפתעה חוץ מוופלים לא היה לי מה לתת לה, גם רק מים או קפה  כי אצילנו אין שתיה מתוקה חוץ מקולה בשבת .כן אין אצלינו מלא עוגות (גם בגלל דיאטה וגם בריאות.) ככה אני גם חשובת בחתונות צריך אוכל מינמום אפשר קצת שידרוג, אבל בר פתיחה זה עוד המון כסף. בשביל מה???

אבל רוב העם לא עשיר.... ככה אני חושבת

יש כאלו שגרים במקומות מסוכנים, תסתכלי בשרשור אפילו כאן, (אני כרגע לא מדבר על מגורים בגלל אידיאולוגיה) מגורים באזור שעולה הרבה יותר זול והסבתא פוחדת מבקבוק תבערה, אז תראי שחלק מזה שהם גרים באזור שלדעת הסבתא מסוכן . זה בגלל  כסף!!!

אז נראה לך שכזה זוג יעשה חתונה של 100 אלף שח אם לא 200 אלף שח ויסכן את חייו במקום מגורים? (שוב אני מדברת בלי השיקול של ישוב ארץ ישראל)במחיר הזה הם יכולים לפחות 3 שנים לגור באזור פ"ת כמו שהיא כתבה שפחות מסוכן

וזה היה מביש. אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ, שמו מעטפה עם סכומים מכובדים (300 ש"ח) , והמנות היו מזעזעות והכלים חד"פ וסלטי מיקי.  לפי דעתי, במשפחות שבהן כן נהוג לשים מעטפה , צריך לארגן אירוע בהתאם.

(אני מבינה שאצלכן לא נהוג, אז באמת אין צורך להשקיע. אבל ברוב המקומות זה לא כך).

קיבלנו באזור 10,000 ש"ח לחתונה (אחים שלי אפילו קבלו 4000 שח) שזה נקרא היה מאוד מאוד יפה, חצי היה ממקום העבודה שלי ועוד חצי מהצד שלי בעלי, אבל משפחה כמעט לא הביאו כלום, צד המשפחה של אמא שלי הביאו כולם 700 שח שקנינו משהוא לבית.

צד של אבא שלי הביאו פחות.

זה מאוד ברור אצלינו לא לעשות מפואר ולא לעשוק את האורחים עם מתנות. יש לי משפחה גדולה ואבא שלי לא יתמוטט עם עוד ועוד חובות על חתונות בשביל שהאוכל יהיה על רמה.

כן אבל בר מצות לאחים שלי עשו בחד פעמי.... זה באמת לא משהוא .. אני לא אעשה כזאת בר מצוה לילדים שלי, הבריתות לילדים שלי כן היו יפות כי זה חשוב לבעלי.

אבל מה שכן שזה העיקר!!

שההורים מכל צד נתנו כסף לדירה ואנחנו לקחנו עוד משכנתא ובזכות זה יש דירה, כשכל צד מביא את ה100 אלף שקל אז אפשר לקנות דירה לא חבל להוציא את זה על לילה אחד??????????????????

נכון שהיום בסכום שאני קניתי דירה אין מצב היום לקנות כי זה הכפיל את עצמו לפחות.

אז אולי באמת אני לא מבינה מה מדובר.

יכולה להיות לי חתונה פעם בשלוש שנים של נסיעה רחוקה

לא לכולם יש את הסכומים האלה להשאיר,

ואנחנו רוצים שהאורחים שלנו ישמחו בחתונה שלנו ולא יחרגו מהחודשית שלהם בשביל אירוע בזבזני.

אם עשירים יתקמצנו פחות ויערכו אירועים בשופי זה רק יניע את הכלכלה.

אבל יש חברות שבהן גם עניים מרודים שמוזמנים לאירוע מוכרחים להשאיר מעטפה עם מינימום 300 ש"ח, אחרת הם ירגישו ממש ביזיון ויעדיפו להמנע מלבוא. זה נורא בעיניי.

כולם רק מרויחים מזה 

אבל שכל אחד יגע את מקומו ואל יהרוג את עצמו בשביל לעמוד בסטנדרט הזה 

מה למשל עושה שרשור כזה, לכאלו שאין להם בדיוק כסף בכמות כזו..

האם זה עצמו לא "תורם" לאותה אווירה שעושה סטנדרט מה"הוצאות" החיצוניות. והאם זה לא גורם להם ל"חלישות הדעת"..

ועם כל ההשתתפות בשמחתם של כל מי שהוציאו (או הוריהם..) הוצאות רבות על השמחה - האמת היא שאין בהכרח כל תלות בין רמת השמחה בחתונה לבין ההוצאה הכספית.  ואין צריך לומר, שה"המשך" בוודאי שאינו תלוי בכך (חוץ אולי מסכומי המתנות שעוזרים טכנית לזמן-מה..)..

שזה אומר אוכל,אולם ותזמורת ואני השגתי שימלה והינומה אז באמת לא הוצאנו שקל וויתרתי על סידור שיער ואיפור אבל החתונה הייתה אחד האירועים הטראומטים בחיי,לא יודעת אם בגלל שההורים שלי לא היו בחתונה,או הרגשת הבושה הנוראית מבחינתי(ועוד מישהי שהייתה בחתונה אמרה שהייתי כלה מכוערת)הלוואי שנוכל לתת לבת שלנו חתונה פשוטה אבל נסבלת...אז לכל דבר יש את הצדדים שלו.

גם אם יש עשרות שנים של זכרונות נעימים- את הזכרון הראשון קשה לשנות... 

ואולי עיצה- תעשי ליום נישואין עגול כלשהוא- אירוע יחסית גדול ויפה, ותביאי צלם מקצועי וכולי

(יש לי תמונה מהחגיגת יום נישואין 60 של סבא וסבתא רבא שלי, הם נראים שם מהמים ומאושרים...) 

ולא היית כלה מכוערת,

אולי היית כלה שצריך להיות בנאדם עם עיניים כדי לראות את היופי, למשל מי שיש לה פה מגעיל ואומרת עלבונות לכלה- אין לה נפש לראות בכלל יופי כזה.... 

והאישה ההיא....רק אספר לך שלבעלה יש מפעל ידוע בציבור שומרי המיצוות וכמה שנים אחרי שהתחתנו והבן שלה סיפר לי שהיא אמרה את זה כשהתארחנו אצלם ביום טוב. שאחרי החתונה..המפעל נשרף,באמת בלי שימחה לאיד חלילה אבל זה רק הוכיח לי שהשם שהכל נרשם לפניו גם רשם את הלבנת הפנים,הצער והכאב שנגרם לי.

הכוונה אינה שלא צריך להתאמץ שיהיה יפה ושמח (אני ראיתי חתונה - אופנה חדשה - שהחברים/משפחה הכינו את האוכל, ומישהי מחברות הכלה ארגנה מי מביא מה... ולא בגלל שלא יכלו אחרת, אלא עיקרון שלהם. היה שם אוכל באיכות שלא כ"כ רואים, מגוון כמובן... תזמורת של "הלב והמעין" ושמחה עד השמיים. הוצאות כמעט בריצפה..).

ומה שעשו לך.. - יש אנשים עם פה מגעיל בעולם. ה' ירחם עליהם. מי שלא רואה את היופי שעל הכלה, הבעיה היא בעיניים שלה... לא בך)

ת"ח חשוב וידוע - ולא חסר אמצעים כלל.. - שלח הזמנה, ואליה מצורף איזה "תקנון" שיזם בזמנו בהסכמת הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא זצ"ל, וכתב שם שבחתונה יוגש כיבוד קל, והסעודה תהיה אח"כ למשפחה. היו שם מאות רבות של אנשים, גדולים וחשובים. ושמחה רבה כמובן.

לא אומר שכך דווקא צריך לעשות. הרצי"ה כתב "לפי מסיבות החיים בס"ד".. כל אחד כעניינו.

אבל שצריך לדעת שאפשר לארגן מצוין, לא יקר - ושמחה רבה. שוב, בלי לזלזל במי שאירגן משהו יקר ושמַח גם כן... ב"ה. 

אבל לטובת מי שחושב שאולי זה "סנדרט הכרחי"..

20150101231723.pdf

25 לכל צד, או 25 סה"כ?

איך אפשר כ"כ זול?

צלם לפחות 3? להקה לפחות 4? מנה בסיסית לפחות 95 ש"ח למנה?

אבל אנחנו באים ממשפחות קטנות

ומימנו בעצמנו בלי לבקש מהורים

בלי לדעת כמה אנשים היו 

ומתי התחתנתם 

אני יכול באותה מידה לענות 

100 ש"ח

10 אנשים X מנה פלאפל 

ובבית זה הכי זול (תימני שכמותי ..)

ובאמת שהשתדלנו לצמצם...

היו לנו נראה לי 250 מוזמנים. חתונה חמודה אוכל רגיל אבל טעים 

בפירוש לא נעים להזמין אנשים בשביל אוכל לא אכיל. ככה לא מכניסים אורחים

אבל גם אין צורך לתת להם כל מיני מנות מפוארות

היתה חתונה הכי שמחה בעולם!!!!

זה היה רצון של שנינו וההורים הצטרפו.

היה אוכל טעים ובשפע! לא היה חסר כלום. לקחנו אולם שמחות פשוט והבאנו מעצבת שעשתה חופה, כסא כלה, עיצובים על השולחנות, עריכה וכו וכו והיה ממש יפה.

ומשהו שהוזיל מאד את החתונה- הכלים היו חד"פ. וזה היה יפה מאד!!!!!

אין עניין לבזבז כסף. והכי יפה זה פשוט!!!

ממליצה בחום!!!

 והיו בין 400 ל500 מוזמנים. 40 ש"ח למנה!

מנה ראשונה הי בלינצס/בורקס וסלטים

מנה עיקרית היה חזה עוף מוקפץ בירקות ותוספות- אורז תפו"א ואויל עדו משהו לא זוכרת

מנה אחרונה הי גליליות עם גלידה 

בבר היה קצת ממולאים עוגות ושתיה

מה שהיה חשוב מבחינתי שכל דבר שהוגש היה מאוד מאוד טעים. ציינו את זה במיוחד

איך אמר לי אבי שליט"א - טוב רבע עוף בגריל מאשר מגדל אייפל שאתה לא יודע מאיזה צד אוכלים אותו 

450 מוזמנים כפול 115 ש"ח למנה

כמה אלפים על הברים

התחלק חצי חצי בין ההורים

ועוד 20,000 תזמורת וצלם גם כן התחלק בין ההורים

אני לא זוכרת מה בדיוק היה התפריט רק זוכרת שאנשים אמרו לי שהם זכו סוף סוף להיות בחתונה שמנה לא עולה 150 ש"ח עם משהו פיצפון באמצע הצלחת ועיצוב מיותר אלא צלחת מלאה ובנוסף עוד צלחות מרכזיות על כל שולחן עם עוד שפע של אוכל למי שרוצה עוד!!!

מבטיחה לך שאף אחד לא יצא רעב והאוכל היה טעים במיחוד!!

הסוד הוא שהקיטרינג היה של הישיבה שבעלי לומד שם והמלצרים היו חברים שלו והכלים- חד"פ.

זה אפשרי!!!!

(סוד: אין שם כיכר ככל הידוע לי.. )

וברצינות 

הרבה פעמים ההורים משלמים כי הם רוצים לעשות SHOW 

וזה העניין שלהם 

לא יסכימו בחיים לדברים מעין אלה

אשריכם שיש לכם הורים שלא מחשיבים את העניין 

משהו מעין- המעמד מחייב

אבל הייתי בחתונה ממוצעת יחסית[מנה נראלי 130 שקל, יחסית לחתונות של האחים חוץ מאחד שהתחתן עם משפחה סופר בורגנית שהיה חשוב לה] שהיה תלוי שלט,

אנחנו רצינו לארגן לבנינו חתונה יפה, מי שהופך את החתונה ליפה זה אתם, אם ברצונכם לתת מתנה לזוג הצעיר תנו, אך אל תרגישו מחוייבים ח"ו..

ולי שלא שם לב הסקר הזה הגיע בשביל השרשור הזה
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t690340

כי התחתנו במקום שהקימו אוהל ומשלמים רק על האוכל (טעם ובשפע)

אגב בשביל חתונות צריך לדעת את הגבול בין לכבד את המשפחה האורחים וכו' ובין ראוותנות יתר יש את דרך האמצע שאפשר לעשות חתונה בלי להקרע יותר מידי ובלי להוציא את העיניים לשני.

בכל מקרה צריך לדעת שמצוות הכנסת חתן וכלה היא מצוה מאוד גדולה וזה ממש לא בושה לבקש עזרה מגמ"חים וכדו' שמוזילים את עלות החתונה בעשרות אחוזים באמצעות קניות קבוצתיות או דילים מענינים

או סתם להתרים אנשים(למי שצריך) בשביל אירוע מכובד.

זה דבר מאוד גדול ואנשים אוהבים לתרום לזה

אם אתם נמצאים במקום שבו המתנות לא מכסות את עלות האירוע, אז למה שאני אתרום כסף למנה לאנשים אחרים?

אני מעדיפה לתרום לאנשים שבאמת צריכים. גם מנה זולה ב30 ₪ - יכולתי לתרום את אותו הסכום ולספק מזון לארוחה לשפחה שלמה...

לא מבינה למה להתרים עבור זה, כשאפשר להכין אוכל בבית , ולהזמין משפחה מצומצמת וחברים לרבנות..

אגב מצוות צדקה זו חובה.

כולל סוס לרוץ לפניו למי שרגיל בזה..

אבל כבר אז הוציאו מחירים מטורפים על חתונות. אנחנו רצינו משהו הכי פשוט ולא מפואר, ניסינו לארגן חתונה באחד הישובים כדי לחסוך בהוצאות וגם מתוך אידיאל. בסוף זה לא יצא לפועל כי המשפחה המורחבת הודיע שלא תגיע לישוב ב"שטחים" ונאלצנו להתחתן בגן אירועים בירושלים ולשפוך טונות כסף סתם. ממש סתם.

כמה שניסינו לחסוך - לקחנו צלם שהיה צלם חובב שבא בתור תחביב ולא רצה כסף- תמונות מספקות בהחלט. (ללא צילום וידאו שהיה מיותר לדעתינו.)

שמלה- תפירה עצמית של קרובת משפחה מוכשרת. איפור- חברה שלמדה איפור. רכב לחתונה- ביקשנו מחברה רווקה להסיע בהלוך. (בחזור נסנו ביחד ברכב שכבר היה לבעלי.) אבל גם אחרי כל החסכנות הזאת ההורים השאירו באולם כמה עשרות אלפי שקלים, שעד היום אינני מבינה למה. 

מה, היה פחות שמח במקום פשוט יותר? עם אוכל מינימאלי? בסופו של דבר מה שעשה באמת את השמחה היה האנשים ששמחו איתנו, הריקודים והאווירה. עד היום אין לי מושג ולא מעניין אותי מה אכלו שם( אנחנו מהתרגשות לא טעמנו כלום.)

עוד כמה שנים כשהילדים שלי יתחילו בע"ה להתחתן מאיפה בדיוק אני אביא עשרות אלפי שקלים לחתן כל אחד?

אוטוטו בני מתברמץ והריני להודיע שמי שבא בשביל האוכל- שלא יבוא. רוצה מסעדה? תמשיך הלאה עוד 20 דק' תגיע למסעדה הקרובה. את הצ'ק תביא להם.

יהיה מה לאכול בעז"ה, יהיה שמח ויהיה צנוע בע"ה. 

אם זוג לא מצליח לארגן לעצמו חתונה אז איך הוא יסתדר אחר כך? אני מכירה זוגות שחיתנו אותם מתרומות ואחרי זה הם התגרשו כי לא היו מוכנים לחיים עצמאיים.

יש לי חברות שהתחתנו ברבנות כי לא רצו לבקש נדבות והרגישו טוב מאוד עם זה.

אני אישית הרגשתי שכל האירוע הזה בשביל אורחים נטו , כבר באמצע חתונה רציתי כבר ללכת הביתה ולנוח ודווקא הייתה אווירה טובה ושמחה, כולם אכלו, רקדו , דיברו  

האמת היא שלא בא לי למנוע מילד חוג או מעצמי בגד כדי לממן בעוד כמה שנים מנה טובה לדודה בלה שממלא בדיאטה. הסטנדרט הזה הוא מוגזם

וזה עלה בסביבות 70 אלף לכל צד [אצלי קצת יותר בגלל המשפחה היותר גדולה ב"ה שצריך להלביש] כולל הכל [מהארוסין עד החתונה] צריך להבין שההורים מזמינים אנשים מבוגרים יותר מהעבודה / שכנים וזה גורם לכך שהחתונה צריכה להיות מכובדת. 

מה שכן אני חושב שהמחירים בשוק היום יצאו מפרופורציה. כשאני משווה בין החתונה שלנו לחתונה של הבת זה פי חמישה בהוצאות!!! [עשרים וקצת שנים]

לא הייתי הולך על אולם פחות טוב ממה שלקחתי והייתי מרוצה מהשירות והכל אבל עדיין זה רווחים גדולים מאוד.

כנ"ל לגבי תזמורת /צלם אפשר להוריד מחירים.

מוציאים מאות אלפי שקלים בכמה שנים רק על אירוע? ומה אם לצד שני אין? כמה צריך לחסוך? הרי צריך להשאיר גם משהו לעת זקנה

ונגיד את האמת זה מכביד על אורחים - כל פעם שבעלי הולך לחתונה או בר מצווה לעמיתים בעבודה זה 250 שקלים מינימום והוא הולך לבד. 

ב140000 שקל אפשר לחיות שנה ברווח, אפשר לשלם תואר ל 7 ילדים, אפשר להשקיע את זה בדירה

תאמין לי כל הזמנה לחתונה - זה מחשבות על לזרוק כסף לפח 

קודם זורקים את כל הכסף לחתונה ואז מצביעים ללפיד או משהו דומה בצעקות - איפה הכסף? 

וכסף הלך על מנה של שכנה שנכנסה למינוס כדי להביא צ'ק מכובד

והיה אירוע מהמם, עם אוכל ממש טוב, ולהקה.

צריך לדעת איפה הגבול בהוצאות החתונה

עם "תוצאות" כמו שכתבת...

אם מישהו חושב שזה הנאה כזו גדולה שיקרא מה שכתבתי למעלה.

לא כולם רוצים להתחתן מתרומות,לא כולם מתכננים לחיות על חשבון הזולת......גם להאלץ לחיות מקופת הציבור הוא ניסיון לא פחות מייסר.

והם דווקא כן נהנו מהמצב

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.