כולל:

אולם

צלם

להקה

שמלת כלה

ביגוד לחתן

ביגוד לבני המשפחה (ואנחנו משופעים בבנות ב"ה)

ריהוט

מוצרי חשמל

מוצרים משלימים לבית

קניות אוכל ראשוניות

זהו בגדול.

שקוראים כאן גם רווקים - 

וחלקם לאו דווקא ממשפחות משופעות בכסף - 

אני רואה לנכון להעיר, מהיכרות קרובה, שאפשר לעשות יופי של חתונות, עם אוכל טוב, ותזמורת וכו' - וכמובן שמחה אדירה.. - 

במחירים זולים מאד.

הצלחה לכולם (מחילה על התערבות ב"סקר".. שעיקרו על לשעבר... אבל מה נעשה, זה לצורך "העתיד"..).

בס"ד

אני מכיר להקה טובה וזולה! לכל המעוניין.. 

אני יקשר אותו אליהם..

אלא עזרו כפי יכולתם 

ואת הכסף שילמנו מהמתנות

היו כ350 אנשים

מיעוטם לא ישבו סביב שולחנות.

והיתה חתונה מאוד יפה

לדעתי זה מאוד תלוי במגזר, (ז"א עדה,זה ודאי שעדות המזרח עושים הרבה יותר מפואר)

גם חוזרים בתשובה החתונות  שלהם הרבה יותר מפוארות.

מצד שני גם לא מכסים אצלינו את החתונה.

ההורים עוזרים לקנות דירה בכסף הזה, לא חבל להוציא 100 אלף שקל על לילה???

בינינו זה בעיקר על האוכל. בשביל מה?? סליחה אבל שאח"כ אנשים בלילה מורידים את זה בשרותים????

בחתונה שלנו היה אוכל סטנדרט,אוכל נורמלי, סליחה עם כל הכבוד, באים לשמוח עם החתן והכלה לא  בשביל הבשר

היה  צלם ותזמורת ופרחים בזה קצת השקענו כי זה ענין של עוד אלף שקל לכל אחד וזה עליה ברמה, לעלות ברמה של אוכל זה עוד 30 אלף שקל אם לא יותר. אני אחת שמאוד אכפת לי יופי, החתונה באמת יפה, אנחנו לא סגנון פשוט בכלל, כך שמי שעכשיו עוברת לו מחשבה בראש שזאת היתה חתונה פשוטה , אז לא! אבל שוב, אוכל מינימום

זה בכלל בלי בר פתיחה!! מי אמר שחיבים לאכול לפני החופה וגם אחרי?

באים, מחכים לחופה

אחרי החופה, נוטלים ידים ומנה ראשונה זה בורקס/ בלינצס משהוא כזה...ויש סלטים על השוליחן עם לחמניה

מנה עקרית זה עוף/שינצל עם תוספת

מנה אחרונה גלידה

אפשר לשדרג עם מרק, דג, כבד, וכו.

אבל באמת אני חושבת שמטרת החתונה זה לא להאכיל את הקהל, גם היום נכנס יותר למודעות לא לאכול בשר ב11 בלילה, לראות שאנשים עוזבים את האולם עוד לפני המנה העיקרית זה סתם כסף לפח...

יש גם הבדל של מינוס עשרת אלפים שקל למינוס מאה אלף שקל.

לקחתי מאה אלף שקל משכנתא ושיפצתי את הדירה וזה משהוא שאני יום יום נהנת ממנו.

אבל על יום אחד?? שלא תבינו יופי מאוד מאוד מענין אותי.

ההשקעה בחתונה כמו שאמרתי היתה לא על אוכל,היתה על צלם, שמלת כלה ז"א זה היה גג של עוד 4 שקל הכל שידרוג זה משהוא שאפשר לעמוד בו. כך שמזכרת מהחתונה יפה יש.

האוכל כמו שאמרתי יש חתונות יפות יותר יש פחות, האמת גם לא אכפת לי לא צריכה שישימו לי את ה300 שקל ולא מנת בשר מפוארת, ללכת למסעדה יעלה לי הרבה פחות.

אולי זה גם מנטליות של אשכנזים, גם אנחנו ככה מנהלים בבית עם אוכל, יש אוכל כמה שצריך, אם יבואו פתאום בהפתעה אלי ממש אין מצב שאני אפתח שולחן ענק, אם אדע מראש אכין ויהיה די בדיוק. אבל אוכל טעים וטוב, אצלינו בחיים אוכל לא הולך לפח.

אתמול באה אלי חברה בהפתעה חוץ מוופלים לא היה לי מה לתת לה, גם רק מים או קפה  כי אצילנו אין שתיה מתוקה חוץ מקולה בשבת .כן אין אצלינו מלא עוגות (גם בגלל דיאטה וגם בריאות.) ככה אני גם חשובת בחתונות צריך אוכל מינמום אפשר קצת שידרוג, אבל בר פתיחה זה עוד המון כסף. בשביל מה???

אבל רוב העם לא עשיר.... ככה אני חושבת

יש כאלו שגרים במקומות מסוכנים, תסתכלי בשרשור אפילו כאן, (אני כרגע לא מדבר על מגורים בגלל אידיאולוגיה) מגורים באזור שעולה הרבה יותר זול והסבתא פוחדת מבקבוק תבערה, אז תראי שחלק מזה שהם גרים באזור שלדעת הסבתא מסוכן . זה בגלל  כסף!!!

אז נראה לך שכזה זוג יעשה חתונה של 100 אלף שח אם לא 200 אלף שח ויסכן את חייו במקום מגורים? (שוב אני מדברת בלי השיקול של ישוב ארץ ישראל)במחיר הזה הם יכולים לפחות 3 שנים לגור באזור פ"ת כמו שהיא כתבה שפחות מסוכן

וזה היה מביש. אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ, שמו מעטפה עם סכומים מכובדים (300 ש"ח) , והמנות היו מזעזעות והכלים חד"פ וסלטי מיקי.  לפי דעתי, במשפחות שבהן כן נהוג לשים מעטפה , צריך לארגן אירוע בהתאם.

(אני מבינה שאצלכן לא נהוג, אז באמת אין צורך להשקיע. אבל ברוב המקומות זה לא כך).

קיבלנו באזור 10,000 ש"ח לחתונה (אחים שלי אפילו קבלו 4000 שח) שזה נקרא היה מאוד מאוד יפה, חצי היה ממקום העבודה שלי ועוד חצי מהצד שלי בעלי, אבל משפחה כמעט לא הביאו כלום, צד המשפחה של אמא שלי הביאו כולם 700 שח שקנינו משהוא לבית.

צד של אבא שלי הביאו פחות.

זה מאוד ברור אצלינו לא לעשות מפואר ולא לעשוק את האורחים עם מתנות. יש לי משפחה גדולה ואבא שלי לא יתמוטט עם עוד ועוד חובות על חתונות בשביל שהאוכל יהיה על רמה.

כן אבל בר מצות לאחים שלי עשו בחד פעמי.... זה באמת לא משהוא .. אני לא אעשה כזאת בר מצוה לילדים שלי, הבריתות לילדים שלי כן היו יפות כי זה חשוב לבעלי.

אבל מה שכן שזה העיקר!!

שההורים מכל צד נתנו כסף לדירה ואנחנו לקחנו עוד משכנתא ובזכות זה יש דירה, כשכל צד מביא את ה100 אלף שקל אז אפשר לקנות דירה לא חבל להוציא את זה על לילה אחד??????????????????

נכון שהיום בסכום שאני קניתי דירה אין מצב היום לקנות כי זה הכפיל את עצמו לפחות.

אז אולי באמת אני לא מבינה מה מדובר.

יכולה להיות לי חתונה פעם בשלוש שנים של נסיעה רחוקה

לא לכולם יש את הסכומים האלה להשאיר,

ואנחנו רוצים שהאורחים שלנו ישמחו בחתונה שלנו ולא יחרגו מהחודשית שלהם בשביל אירוע בזבזני.

אם עשירים יתקמצנו פחות ויערכו אירועים בשופי זה רק יניע את הכלכלה.

אבל יש חברות שבהן גם עניים מרודים שמוזמנים לאירוע מוכרחים להשאיר מעטפה עם מינימום 300 ש"ח, אחרת הם ירגישו ממש ביזיון ויעדיפו להמנע מלבוא. זה נורא בעיניי.

כולם רק מרויחים מזה 

אבל שכל אחד יגע את מקומו ואל יהרוג את עצמו בשביל לעמוד בסטנדרט הזה 

מה למשל עושה שרשור כזה, לכאלו שאין להם בדיוק כסף בכמות כזו..

האם זה עצמו לא "תורם" לאותה אווירה שעושה סטנדרט מה"הוצאות" החיצוניות. והאם זה לא גורם להם ל"חלישות הדעת"..

ועם כל ההשתתפות בשמחתם של כל מי שהוציאו (או הוריהם..) הוצאות רבות על השמחה - האמת היא שאין בהכרח כל תלות בין רמת השמחה בחתונה לבין ההוצאה הכספית.  ואין צריך לומר, שה"המשך" בוודאי שאינו תלוי בכך (חוץ אולי מסכומי המתנות שעוזרים טכנית לזמן-מה..)..

שזה אומר אוכל,אולם ותזמורת ואני השגתי שימלה והינומה אז באמת לא הוצאנו שקל וויתרתי על סידור שיער ואיפור אבל החתונה הייתה אחד האירועים הטראומטים בחיי,לא יודעת אם בגלל שההורים שלי לא היו בחתונה,או הרגשת הבושה הנוראית מבחינתי(ועוד מישהי שהייתה בחתונה אמרה שהייתי כלה מכוערת)הלוואי שנוכל לתת לבת שלנו חתונה פשוטה אבל נסבלת...אז לכל דבר יש את הצדדים שלו.

גם אם יש עשרות שנים של זכרונות נעימים- את הזכרון הראשון קשה לשנות... 

ואולי עיצה- תעשי ליום נישואין עגול כלשהוא- אירוע יחסית גדול ויפה, ותביאי צלם מקצועי וכולי

(יש לי תמונה מהחגיגת יום נישואין 60 של סבא וסבתא רבא שלי, הם נראים שם מהמים ומאושרים...) 

ולא היית כלה מכוערת,

אולי היית כלה שצריך להיות בנאדם עם עיניים כדי לראות את היופי, למשל מי שיש לה פה מגעיל ואומרת עלבונות לכלה- אין לה נפש לראות בכלל יופי כזה.... 

והאישה ההיא....רק אספר לך שלבעלה יש מפעל ידוע בציבור שומרי המיצוות וכמה שנים אחרי שהתחתנו והבן שלה סיפר לי שהיא אמרה את זה כשהתארחנו אצלם ביום טוב. שאחרי החתונה..המפעל נשרף,באמת בלי שימחה לאיד חלילה אבל זה רק הוכיח לי שהשם שהכל נרשם לפניו גם רשם את הלבנת הפנים,הצער והכאב שנגרם לי.

הכוונה אינה שלא צריך להתאמץ שיהיה יפה ושמח (אני ראיתי חתונה - אופנה חדשה - שהחברים/משפחה הכינו את האוכל, ומישהי מחברות הכלה ארגנה מי מביא מה... ולא בגלל שלא יכלו אחרת, אלא עיקרון שלהם. היה שם אוכל באיכות שלא כ"כ רואים, מגוון כמובן... תזמורת של "הלב והמעין" ושמחה עד השמיים. הוצאות כמעט בריצפה..).

ומה שעשו לך.. - יש אנשים עם פה מגעיל בעולם. ה' ירחם עליהם. מי שלא רואה את היופי שעל הכלה, הבעיה היא בעיניים שלה... לא בך)

ת"ח חשוב וידוע - ולא חסר אמצעים כלל.. - שלח הזמנה, ואליה מצורף איזה "תקנון" שיזם בזמנו בהסכמת הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא זצ"ל, וכתב שם שבחתונה יוגש כיבוד קל, והסעודה תהיה אח"כ למשפחה. היו שם מאות רבות של אנשים, גדולים וחשובים. ושמחה רבה כמובן.

לא אומר שכך דווקא צריך לעשות. הרצי"ה כתב "לפי מסיבות החיים בס"ד".. כל אחד כעניינו.

אבל שצריך לדעת שאפשר לארגן מצוין, לא יקר - ושמחה רבה. שוב, בלי לזלזל במי שאירגן משהו יקר ושמַח גם כן... ב"ה. 

אבל לטובת מי שחושב שאולי זה "סנדרט הכרחי"..

20150101231723.pdf

25 לכל צד, או 25 סה"כ?

איך אפשר כ"כ זול?

צלם לפחות 3? להקה לפחות 4? מנה בסיסית לפחות 95 ש"ח למנה?

אבל אנחנו באים ממשפחות קטנות

ומימנו בעצמנו בלי לבקש מהורים

בלי לדעת כמה אנשים היו 

ומתי התחתנתם 

אני יכול באותה מידה לענות 

100 ש"ח

10 אנשים X מנה פלאפל 

ובבית זה הכי זול (תימני שכמותי ..)

ובאמת שהשתדלנו לצמצם...

היו לנו נראה לי 250 מוזמנים. חתונה חמודה אוכל רגיל אבל טעים 

בפירוש לא נעים להזמין אנשים בשביל אוכל לא אכיל. ככה לא מכניסים אורחים

אבל גם אין צורך לתת להם כל מיני מנות מפוארות

היתה חתונה הכי שמחה בעולם!!!!

זה היה רצון של שנינו וההורים הצטרפו.

היה אוכל טעים ובשפע! לא היה חסר כלום. לקחנו אולם שמחות פשוט והבאנו מעצבת שעשתה חופה, כסא כלה, עיצובים על השולחנות, עריכה וכו וכו והיה ממש יפה.

ומשהו שהוזיל מאד את החתונה- הכלים היו חד"פ. וזה היה יפה מאד!!!!!

אין עניין לבזבז כסף. והכי יפה זה פשוט!!!

ממליצה בחום!!!

 והיו בין 400 ל500 מוזמנים. 40 ש"ח למנה!

מנה ראשונה הי בלינצס/בורקס וסלטים

מנה עיקרית היה חזה עוף מוקפץ בירקות ותוספות- אורז תפו"א ואויל עדו משהו לא זוכרת

מנה אחרונה הי גליליות עם גלידה 

בבר היה קצת ממולאים עוגות ושתיה

מה שהיה חשוב מבחינתי שכל דבר שהוגש היה מאוד מאוד טעים. ציינו את זה במיוחד

איך אמר לי אבי שליט"א - טוב רבע עוף בגריל מאשר מגדל אייפל שאתה לא יודע מאיזה צד אוכלים אותו 

450 מוזמנים כפול 115 ש"ח למנה

כמה אלפים על הברים

התחלק חצי חצי בין ההורים

ועוד 20,000 תזמורת וצלם גם כן התחלק בין ההורים

אני לא זוכרת מה בדיוק היה התפריט רק זוכרת שאנשים אמרו לי שהם זכו סוף סוף להיות בחתונה שמנה לא עולה 150 ש"ח עם משהו פיצפון באמצע הצלחת ועיצוב מיותר אלא צלחת מלאה ובנוסף עוד צלחות מרכזיות על כל שולחן עם עוד שפע של אוכל למי שרוצה עוד!!!

מבטיחה לך שאף אחד לא יצא רעב והאוכל היה טעים במיחוד!!

הסוד הוא שהקיטרינג היה של הישיבה שבעלי לומד שם והמלצרים היו חברים שלו והכלים- חד"פ.

זה אפשרי!!!!

(סוד: אין שם כיכר ככל הידוע לי.. )

וברצינות 

הרבה פעמים ההורים משלמים כי הם רוצים לעשות SHOW 

וזה העניין שלהם 

לא יסכימו בחיים לדברים מעין אלה

אשריכם שיש לכם הורים שלא מחשיבים את העניין 

משהו מעין- המעמד מחייב

אבל הייתי בחתונה ממוצעת יחסית[מנה נראלי 130 שקל, יחסית לחתונות של האחים חוץ מאחד שהתחתן עם משפחה סופר בורגנית שהיה חשוב לה] שהיה תלוי שלט,

אנחנו רצינו לארגן לבנינו חתונה יפה, מי שהופך את החתונה ליפה זה אתם, אם ברצונכם לתת מתנה לזוג הצעיר תנו, אך אל תרגישו מחוייבים ח"ו..

ולי שלא שם לב הסקר הזה הגיע בשביל השרשור הזה
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t690340

כי התחתנו במקום שהקימו אוהל ומשלמים רק על האוכל (טעם ובשפע)

אגב בשביל חתונות צריך לדעת את הגבול בין לכבד את המשפחה האורחים וכו' ובין ראוותנות יתר יש את דרך האמצע שאפשר לעשות חתונה בלי להקרע יותר מידי ובלי להוציא את העיניים לשני.

בכל מקרה צריך לדעת שמצוות הכנסת חתן וכלה היא מצוה מאוד גדולה וזה ממש לא בושה לבקש עזרה מגמ"חים וכדו' שמוזילים את עלות החתונה בעשרות אחוזים באמצעות קניות קבוצתיות או דילים מענינים

או סתם להתרים אנשים(למי שצריך) בשביל אירוע מכובד.

זה דבר מאוד גדול ואנשים אוהבים לתרום לזה

אם אתם נמצאים במקום שבו המתנות לא מכסות את עלות האירוע, אז למה שאני אתרום כסף למנה לאנשים אחרים?

אני מעדיפה לתרום לאנשים שבאמת צריכים. גם מנה זולה ב30 ₪ - יכולתי לתרום את אותו הסכום ולספק מזון לארוחה לשפחה שלמה...

לא מבינה למה להתרים עבור זה, כשאפשר להכין אוכל בבית , ולהזמין משפחה מצומצמת וחברים לרבנות..

אגב מצוות צדקה זו חובה.

כולל סוס לרוץ לפניו למי שרגיל בזה..

אבל כבר אז הוציאו מחירים מטורפים על חתונות. אנחנו רצינו משהו הכי פשוט ולא מפואר, ניסינו לארגן חתונה באחד הישובים כדי לחסוך בהוצאות וגם מתוך אידיאל. בסוף זה לא יצא לפועל כי המשפחה המורחבת הודיע שלא תגיע לישוב ב"שטחים" ונאלצנו להתחתן בגן אירועים בירושלים ולשפוך טונות כסף סתם. ממש סתם.

כמה שניסינו לחסוך - לקחנו צלם שהיה צלם חובב שבא בתור תחביב ולא רצה כסף- תמונות מספקות בהחלט. (ללא צילום וידאו שהיה מיותר לדעתינו.)

שמלה- תפירה עצמית של קרובת משפחה מוכשרת. איפור- חברה שלמדה איפור. רכב לחתונה- ביקשנו מחברה רווקה להסיע בהלוך. (בחזור נסנו ביחד ברכב שכבר היה לבעלי.) אבל גם אחרי כל החסכנות הזאת ההורים השאירו באולם כמה עשרות אלפי שקלים, שעד היום אינני מבינה למה. 

מה, היה פחות שמח במקום פשוט יותר? עם אוכל מינימאלי? בסופו של דבר מה שעשה באמת את השמחה היה האנשים ששמחו איתנו, הריקודים והאווירה. עד היום אין לי מושג ולא מעניין אותי מה אכלו שם( אנחנו מהתרגשות לא טעמנו כלום.)

עוד כמה שנים כשהילדים שלי יתחילו בע"ה להתחתן מאיפה בדיוק אני אביא עשרות אלפי שקלים לחתן כל אחד?

אוטוטו בני מתברמץ והריני להודיע שמי שבא בשביל האוכל- שלא יבוא. רוצה מסעדה? תמשיך הלאה עוד 20 דק' תגיע למסעדה הקרובה. את הצ'ק תביא להם.

יהיה מה לאכול בעז"ה, יהיה שמח ויהיה צנוע בע"ה. 

אם זוג לא מצליח לארגן לעצמו חתונה אז איך הוא יסתדר אחר כך? אני מכירה זוגות שחיתנו אותם מתרומות ואחרי זה הם התגרשו כי לא היו מוכנים לחיים עצמאיים.

יש לי חברות שהתחתנו ברבנות כי לא רצו לבקש נדבות והרגישו טוב מאוד עם זה.

אני אישית הרגשתי שכל האירוע הזה בשביל אורחים נטו , כבר באמצע חתונה רציתי כבר ללכת הביתה ולנוח ודווקא הייתה אווירה טובה ושמחה, כולם אכלו, רקדו , דיברו  

האמת היא שלא בא לי למנוע מילד חוג או מעצמי בגד כדי לממן בעוד כמה שנים מנה טובה לדודה בלה שממלא בדיאטה. הסטנדרט הזה הוא מוגזם

וזה עלה בסביבות 70 אלף לכל צד [אצלי קצת יותר בגלל המשפחה היותר גדולה ב"ה שצריך להלביש] כולל הכל [מהארוסין עד החתונה] צריך להבין שההורים מזמינים אנשים מבוגרים יותר מהעבודה / שכנים וזה גורם לכך שהחתונה צריכה להיות מכובדת. 

מה שכן אני חושב שהמחירים בשוק היום יצאו מפרופורציה. כשאני משווה בין החתונה שלנו לחתונה של הבת זה פי חמישה בהוצאות!!! [עשרים וקצת שנים]

לא הייתי הולך על אולם פחות טוב ממה שלקחתי והייתי מרוצה מהשירות והכל אבל עדיין זה רווחים גדולים מאוד.

כנ"ל לגבי תזמורת /צלם אפשר להוריד מחירים.

מוציאים מאות אלפי שקלים בכמה שנים רק על אירוע? ומה אם לצד שני אין? כמה צריך לחסוך? הרי צריך להשאיר גם משהו לעת זקנה

ונגיד את האמת זה מכביד על אורחים - כל פעם שבעלי הולך לחתונה או בר מצווה לעמיתים בעבודה זה 250 שקלים מינימום והוא הולך לבד. 

ב140000 שקל אפשר לחיות שנה ברווח, אפשר לשלם תואר ל 7 ילדים, אפשר להשקיע את זה בדירה

תאמין לי כל הזמנה לחתונה - זה מחשבות על לזרוק כסף לפח 

קודם זורקים את כל הכסף לחתונה ואז מצביעים ללפיד או משהו דומה בצעקות - איפה הכסף? 

וכסף הלך על מנה של שכנה שנכנסה למינוס כדי להביא צ'ק מכובד

והיה אירוע מהמם, עם אוכל ממש טוב, ולהקה.

צריך לדעת איפה הגבול בהוצאות החתונה

עם "תוצאות" כמו שכתבת...

אם מישהו חושב שזה הנאה כזו גדולה שיקרא מה שכתבתי למעלה.

לא כולם רוצים להתחתן מתרומות,לא כולם מתכננים לחיות על חשבון הזולת......גם להאלץ לחיות מקופת הציבור הוא ניסיון לא פחות מייסר.

והם דווקא כן נהנו מהמצב

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.