אם מתחת לגיל4, אז לדעתי אין מה לצפות שהיא תחזור נקייהץ

מעל 4, אז הייתי מרימה טלפון לגננת

אבל דווקא בגלל שהיא קטנה, אני מצפה שישימו סינר.

לא טענתי שהן צודקות...מסתכלת על המצב כפי שהוא

עדיף לא להשקיע יותר מידי בביגוד בשלב הזה ואולי לשלוח אותה כבר עם סינר על הצוואר

וההורים שלהם לא רוצים ערימות כביסה.

בכל התמונות שהגננת שולחת בווצאפ יראו את הנסיכה שלי עם סינר?

זה הגיוני???

ביקשתי שישימו את הסינר רק לזמן היצירות וארוחת הצהריים.

אבל הן מלבישות סינר אך ורק לילדים שמצירים בגואש! 

פנסאי ומשיח עכשיוו,

אתן מצפות שאני יקנה לנסיכה בגדים בשוק או באיזה באזר?

חיכיתי לילדה הזו יותר מ-10 שנים!

היא נסיכה ותמיד תתלבש כך!

אני לא מסוגלת לראות אותה לובשת סמרטוטים.

למה גננות לא יכולות לכבד את הרגישות של ההורים?

פניתי אליהן בצורה כל כך עדינה!

יש המון אבקות כביסה שמורידות הכול הכול ויש מסירי כתמים 

הבעיה היא שעם מסירי כתמים, הצבע של הבד דוהה.

הבת שלי גם בגיל הזה וקניתי לה בגדים פשוטים ויפים.

את הבגדים היותר מיוחדים מעדיפה לקנות לה בשבת.

ילד מטבעו ללכלך בגדים

הנסיכוּת שלה לא תוגדר על ידי הבגדים.

וגם אם היא אהובה ומקסימה אין סיבה שתיסבול מלבוש לא פרקטי. 

גם לא ממש חינוכי שתלמד להיות כל היום מגונדרת. היא רק בת 3.

כמו שאת רוצה שהגננות יכבדו את הרגישות שלך צריך גם לכבד אותן ולהבין שיש להן אילוצים בלתי אפשריים של טיפול בהמון ילדים בו זמנית.

בתור אחת שעלולה הייתה להיות במצבך אני מאוד מזדהה עם הרגישות שלך

ואני בטוחה שהבת שלך אהובה,מטופלת ומושקעת וברת מזל שאת אמא שלה

וברור שכל הבנות הן נסיכות בנות של מלך מלכי המלכים

ומכיוון שהשם רואה ללב לא ממש אכפת לו שהנסיכה שלו תלבש בגדים פשוטים כי מספיק לו לדעת שהיא נסיכה ושיש לה אמא נהדרת כמוך שככ איכפתית ודואגת ששוה היה לה לחכות להיות הבת שלך כי את בודאי תחנכי אותה הכי טוב לפשטות,צניעות ושמחת חיים שלא תלויים בשום דבר חומרי ולא ביחס של שום גננת.

מוזמנת לפנות אלי בפרטי.

הבת שלי בת השלוש גם נסיכה, נכדה ראשונה שסבתא שלה

חיכתה לנכד/ה הרבה שנים, כי הבת הצעירה שלה ילדה לה את הנכדה הראשונה,

והיא מקבלת שפע של בגדים חגיגיים מזארה ומקסטרו, משילב ומפירמות איכות אמריקאיות, 

יש לה ארון בגדים שמספיק ל3 ילדות, 

ולא, היא לא הולכת איתם לגן, לגן היא הולכת עם חליפות פוטר שסבתא קונה לה במבצע 

בדלתא או פוקס, או שאמא קונה לה ב"איזה בזאר", כי סבתא גם קנתה לאמא כשהייתה קטנה בגדים ב"איזה בזאר" 

ולא קרה לה כלום. ותמיד נקייה ומסורקת, כיאה לנסיכה הראשונה. 

ואין לי שום, אבל שום ציפיה, שהגננת שצריכה להתעסק עם 30 ילדים אחרים, 

תשמור על הבגדים שלה נקיים. יש להן מספיק על הראש.

אמא שמלבישה ילדה בת פחות מ4 בבגדי יציאה לגן, יש לה בעיות. 

זה לא שהיא לא מכבדת את הרגישות שלך, זה שהיא לא יכולה לכבד את הרגישות שלך,

אם בגן לא שמים סינרים, אז לא שמים. זכותם. אם זה היה במעון של גיל שנתיים, הייתי אומרת, עצלנות,

אבל כאן זה לא המקרה. יש עניין ללמד ילדים בגיל הזה לשמור על ניקיון.

פנית בצורה עדינה, אשרייך,

זה עדיין לא אומר שהיא צריכה להיענות לכל מה שאומרים לה בעדינות.

כל עוד היא לא הגיבה בכעס או בגסות, היא בהחלט מכבדת אותך.

הם לא במעון. גם בגן של הבת שלי, גן של גיל 3, אין סינר.

רק במעון אצלנו שמים סינרים.

אני לא שמה סינר בגיל הזה. רק לבגד לבן אני שמה חיתול קשור (הרבה יותר אפקטיבי).

סינר לא אפקטיבי בעיני, בטח שלא בגן שמתלכלכים גם מהסביבה.....

להוריד ולשים סינר ל-35 ילדים זה לוקח המון המון זמן (סביר להניח שיהיו מתנגדים שזה יהיה קשה יותר....)

אגב, אני שולחת לגן עם בגדים לא לבנים והכי זולים שיש מהבאזר הקרוב.

הם בגדים יפהפיים שהבת שלך תראה נסיכה מושלמת,

רק מה, אחרי כמה עשרות כביסות כנראה שהבגד כבר לא יהיה כ"כ יפהפיה,

לכן בגיל הזה עדיף לקנות כמות גדולה של בגדים זולים ולהחליף את המלתחה לעיתים קרובות יותר מאשר בגילאים גדולים יותר שאז עדיף בגד איכותי שיחזיק מעמד לאורך זמן.

בכל אופן, אני מבינה שחיפשת צידוק לעמדה שלך, אבל מה לעשות, לא ריאלי.

בשכונה שלנו מקובל להלביש את הילדים טיפ-טופ מכף רגל ועד ראש.

אחרי הגנים/ בתיה"ס מחליפים לכולם בגדים, מסרקים ומסדרים את השיער לבנות ו... שולחים אותם לגן שעשועים שיתלכלכו שוב.

ילדים צריכים שיאפשרו להם את החופשיות להתלכלך, ליפול. מעבר לכך זאת כבר בחירה של ההורים אבל ודאי שאי אפשר לצפות מהגן 'ליישר קו' עם בקשות ההורים.

ילדות חמודות ומקסימות אבל לא צריך להגזים...יש להן גם אישיות ולא רק פוזה

גם בגן וגם בבית וגם בגינה

ואני מצטערת אבל צריך להלביש ילדים בהתאם לצרכים שלהם ולא בשביל תמונה

צריך חיות את החיים ולא לתעד אותם

וכן - בשבילך היא נסיכה אבל בשביל גננת וכל אחד בעולם היא ילדה חמודה בדיוק כמו כולם, אם תכניסי לה לראש שהיא נסיכה את יכולה בטעות להרוס לה את החיים שלה

אני רוצה להגיד לך שאלה שמעלי צודקות. אני הייתי מלבישה להן רק מותגים לגן. ולאט לאט הבנתי שזה לא שווה את זה אז לשבתות וחגים יש להן את הבגדים שלהן (המותגים) ולגן פשוט אני קונה חליפות בשוק מהממות במחירים זולים וכך לא נצבט לי הלב כל פעם שהם מגיעים עם כתמים של אוכל וכרכום ואני מבקרת בשוק מידי שבוע... אז ככה שהם כל פעם מקבלים חליפה חדשה.

פעם ראשונה שהילדה שלך יוצאת למסגרת?

אצלנו כבר מגיל כמה חודשים מנסים שהתינוקות יישרו קו.

איפה שהנהלים לצידי- אני מתעקשת.

איפה שלא- משלימה עם המצב.

תאמיני לי שגם לי לא קל שהבן ישן צהריים ובלילה נרדם בין 21:00-22:00.

אבל מה לעשות, רשמתי אותו למעון, אילו הנהלים...

אגב, נשמע שהגן שלכם יחסית טוב, אותי כבר הכינו מראש שאשכח מזה שיחליפו בגדים לילדים מפספסים הכי הרבה הם מוכנים לקרוא להורים שיצאו באמצע יום עבודה להחליף את הבגדים. שלא לדבר על תמונות ווטסאפ.

אצלנו מודיעים מראש מתי יש ימי צילומים במהלך השנה וחוץ מזה אף אחד לא חושב בכלל לצלם.

בגן של הילד/ה שלך עוברים על החוק!

הסייעת חייבת להחליף בגדים לכל ילד שפיספס..

אני מציעה שתדברי עם הצוות בהקדם, את יכולה לעין בחוזר מנכ"ל על תפקיד הסייעת בגן הילדים.

לא להחליף בגדים במצבים כאלה. זו הזנחה!

אני לא מקנאה בצוות הגן שלך, על מה שיכול לקרות להן, אם תעבירי את הדברים הלאה.

שמעתי על אימהות שבאו באמירה שקטה לגננות, על כך שהן שמעו שיש כזה חוק, והגננות מיד התקפלו.

בקשר לתמונות בווטסאפ - זוהי בחירה של הגננת.

אם הגננת רוצה לצלם את הילדים היא צריכה להחתים את ההורים על כך ולקבל את רשותם גם לעצם הצילום, וגם לפרסום בווטסאפ. אבל בטח שהגננת לא חייבת לעשות זאת. 

נ.ב.

האימא הפותחת יכולה לחתום שהיא מסכימה לפרסם את תמונת בתה, רק בתנאי שהיא נקיה ומסודרת.

אבל אז היא עלולה להפסיד, כי יתכן שבתה כמעט לא תופיע בווטסאפ.     ,

נשמע לי תמוה מאוד

לשנה הבאה שכדאי שהוא יהיה גמול היטב.

קודם כל ציטוט:

על פי הנחיית האגף לחנוך קדם יסודי ומרכז שלטון מקומי, יש לקלוט את כל הילדים לגן "אין בשום מקרה

להתנות קבלת ילד לגן בטענה שאינו גמול ולחייב את הוריו לבצע פעולה זו. חובת החלפת הטיטולים לילדים

בלתי גמולים היא על הסייעות לגננות". חוזר מנכ"ל תשסא/ 10 א, י' סיון תשס"א, 1 ביוני 2001

מה שאמרו לך זה נכון, כדאי שיהיה גמול.

מי כמוני יודעת, כמה קשה לילד לא גמול להתמודד בגן.

אבל גם אצל ילדים גמולים קורה שיש לעיתים רחוקות פיספוסים.

לפעמים בתחילת שנה, עקב קשיי הסתגלות.

לפעמים בתחילת החורף, בגלל הקור.

סוף סוף הם עדיין קטנטנים!

חובה על ההורים לדאוג שבתיק יהיו בגדי החלפה באופן קבוע. (תיקני מראש תיק גדול)

בגן אין מגירות כמו במעון. ילד שאין לו בתיק בגדים עלול להישאר רטוב/מלוכלך עד שההורים יבואו להביא בגדים.

חשוב לדעת שהעבודה של  2 אנשי צוות בלבד עם 35 ילדים., בהחלט לא מאפשרת לנו לתת לילדים את כל מה שאנחנו רוצות לתת.

אם היו פחות ילדים בגן, יכולנו לתת להם הרבה יותר התייחסות רגשית, חברתית, חינוכית ולימודית

אבל יש דברים שעליהן אנו לא מוותרות וחייבות להקפיד למרות העומס:

1. בטיחות

2. בריאות הילד

כמובן שהחלפה לילד מפספס, זה עניין בריאותי.

אני אעדיף, להספיק פחות יצירות או פחות חזרות למסיבה, ולא אותר על החלפה לילד בעת הצורך.

(כמובן שמדובר על החלפה בגלל עשיית צרכים ולא בגלל רוטב עגבניות שהכתים את החולצה)

היא אמרה שהיא עובדת עירייה ולא כפופה לנהלים של משרד החינוך. ושמעיריית ירושלים היא קיבלה נוהל אחר, שהיא לא אמורה להחליף פספוסים.

לא התווכחתי יותר מדי, כי הגעתי למסקנה בעצמי שבשביל הבן של מ-א-ו-ד עדיף שאעשה כל מאמץ אפשרי ואגיע בעצמי להחליף לו כשהוא מפספס ולתת לו יחס אישי שהוא זקוק ובתהליך הגמילה הלא-פשוט. גם אם זה אומר מדי פעם להוציא אותו לגמרי מהגן באמצע היום ולקחת הביתה כי הוא חייב אמבטיה - מבחינתי זה כמו שכשהוא חולה אני חייבת למצוא פתרונות ולהיות איתו בבית.

אז אני משאירה את המאבק בנושא לאימהות אחרות, שבאמת אין להם שום ברירה...

הגננת היא מנהלת הגן.

הרשות משלמת משכורת, אבל משרד החינוך קובע את תפקידי הסייעת בגן.

מעניין אותי, אם זה באמת נכון שעירית ירושלים מגבה את הסייעות.

תוך כמה זמן מצליחה אימא עקרת בית להגיע אל הגן להחליף לילד?

ותוך כמה זמן מצליחה אישה עובדת להגיע לגן להחליף?

זו פשוט הזנחה!!!

עוד לא נתקלתי בדבר כזה לקרוא לאמא להחליף... חוצפה! 

תאמינו או לא: אבל קרה לי כבר כמה פעמים שהחלפתי לילדים. (כשהייתה לי סייעת ממלאת מקום)

לכל הגננות והסייעות שעסוקות בקישוט הקירות והכנת יצירות,

אם אין לכן לב כלפי ילד שעשה את צרכיו, עדיף שתתפטרו.

אני מציעה שתנסו להתקבל כמרצות באוניברסיטה!

ואם גננת מצטטת חוק כזה אני מאמינה שאכן כך מחוייב להיות.

רוצה יחס אישי יותר? תרשמי אותה לגן פרטי עם 10 ילדים.

מה לעשות שבגן עם 35 קטנטנים אין סיכוי שישימו סינרים לכולם. זה לא ריאלי

הגננות טוענות שזה לא ענין של זמן, אלא חינוך לשמירה על ניקיון.

באמת מעניין אותי, אם את יודעת מה קורה בצהרון פרטי.

הם בחיידר  כ10 בנים, אף פעם לא חוזר מלוכלך מאוכל.

אבל אני לא יודעת אם שמים להם סינר

המטפלת עם סייעת מצליחה להשתלט עליהם.

האנונימי שאלה אותי אם אני יודעת מה קורה בצהרון של הבן שלי

מטפלת יכולה לתת X דקות של יחס לכל ילד בגן במהלך היום 

כי יש לה זמן מוגבל וכמות גדולה של ילדים

היא יכולה לעשות מגוון של אופציות עם הזמן הזה- למשל- 

להקריא לו, ולעוד ילדים, סיפור או שיר או דיקלום 

לעשות יצירה נחמדה

לצאת לחצר ולשחק ביחד

להחליף טיטולים כך שכולם נקיים 

לסדר קוקיות וגרביים ונעליים

לנזוף במי שמטפס ומשתולל ולנסות שוב להשליט סדר בבלגאן... ושוב

לקנח נזלת, ועוד נזלת, ועוד נזלת

להלביש סינרים, להוריד, להלביש סינרים להוריד, ושוב... 

אישית אני מעדיפה שהילד שלי יקבל את התשומת לב הזו בדמות יחס וחום ואהבה- ולא שיבזבזו את הזמן על הלבשת סינר... 

ולא, זה לא בושה ללבוש בגדים מבזאר או מהשוק

את כל הכסף שחשבת לקנות לה בו בגדים יקרים- שימי לה בתוכנית חיסכון, לחתונה תקני לה בגדי מותגים והיא תדע להנות מזה... 

מה שעושה אדם להיות נסיך - זה לא הבגדים שלו, זה הנפש שלו. להיות ענו ונוח לבריות ולא מגונדר ולבוש ברמה לא מתאימה לסיטואציה

הן טוענות פה אחד, שרק כך מלמדים את הילדים לשמור על הניקיון, ושהן רואות את התוצאות בהדרגה.

אם היא יודעת לפתוח את התיק לבד - יש סינרים שלובשים מעל הראש מאד בקלות.

אגב, אני מסכימה עם מה שכתבו לך על בזארים ובגדים פשוטים, 

אבל אם מאד חשוב לך...

לשים לה סינר כשלאחרים אין - זה לא לעניין היא תרגיש שונה ואולי גם יצחקו עליה שהיא תינוקת

הבת שלך מתי שהוא תצטרך ללמוד לאכול בלי סינר

אם כל הילדים בגן עכשיו עושים את זה - תזרמי עם זה 

כמה בגדים יהרסו לך ברמה זו או אחרת

אבל הילדה תהיה חלק מהכלל וגם תלמד לאכול נקי 

עדיף שהבגדים שלה יהרסו עכשיו מאשר הבגדים של עוד כמה שנים......

אין לי ילדים אבל אני יודעת מזה אחות שהיא נסיכה. בחיים לא תראי אותה הולכת עם בגד שמתחת ל100-150 ש"ח ואני לא מגזימה, אני רואה את התווים על הבגדים. אבל בנוסף לכך גם ציינת שחיכית לילדה הזאת 10 שנים- אני מאמינה שאת רק רוצה בטובתה אין לי ספק בכלל. ולכן אציין פה כמה עובדות שלמדתי בפסיכולוגיה התפתחותית לגיל הרך ומהניסיון שלי במעון: 

מהפן הפסיכולוגי/חברתי- זה ברור שלהציג את ילדתך בצורה שונה מהנורמה המקובלת בגן/בחברה בה היא נמצאת- פוגעת בהרבה בחינות. סינר יבדיל אותה מחברותיה ורק זה חסר לה עכשיו....

שנית- ציית שביתך בת שלוש, זה אומר שהיא בשלב התפתחותי בו היא לומדת על עצמה, תכונותיה, גופה וכו' היא בתהליך למידה והכרות עם עצמה, היא לומדת מהם כוחותיה, למה היא מסוגלת להגיע בכוחות עצמה ולמה היא זקוקה עזרה וסיוע מאחרים. (את אולי תבחיני שהיא גם רוצה להתלבש לבד למרות שזה יכול לקחת שעה, היא רוצה לאכול לבד ולעשות הכל לבד לבד לבד--- זה טבעי ונורמאלי) רק שזה אומר שבשלב הזה של ההתפתחות הכי חשוב לה לקלוט שהיא יכולה להשאר נקייה מבלי עזרה חיצונית, תראי שעוד כמה שבועות היא כבה תדע לאכול יפה בעצמה מבלי ללכלך- אם עד עכשיו דאגו לא היא פשוט תרכוש עצמאות בנושא הזה ותדאג לעצמה.

מבחינה מעשית- את נשמעת כאמא שבאמת דואגת לביתה- אבל חשוב לך להבין שיש כללים בכל מוסד, כולל צהרונים ומעונים למיניהם. המטפלות צריכות להתחשב בדעות ההורים לגבי הטיפול בילד- ואבוי אם לא! זהו אחד הסעיפים בחומר בלימודים. אבל הן גם צריכות לשלב בין דעות ההורים לדרישות המוסד. והמוסד- מהמקרים שלי במעון- דורש לתת תשומת לב שווה לכל הילדים וכך ללכת עפ"י יסודות הפסיכולוגיה ההתפתחותית שציינתי לך, המטפלות פשוט מחויבות לזה. ותאמיני לי שזה בסוף לטובת ביתך.

בנוסף לכך- כשאני מטפלת במעון יש לי 11 ילדים שאני אחראית עליהן, אני נקרעת בין הדרישות בשטח לעין הבוחנת של ההורים. כשיש מורה אחת שאחראית לטפל ב35 בנות שהקפיצה בגיל רק מקשה על הטיפול- זה כמעט בלתי אפשרי לתת תשומת לב כ"כ אישית לכל אחת. 

ורק דבר אחד אחרון- אם ביתך בגיל הזה יכולה לשמור על עצמה נקייה כל היום ורק שעת האוכל מהווה בעיה- את יכולה ללמד את ביתך כיצד להשאיר את עצמה נקייה, איך ללבוש סינר. אחותי בת שנתיים כבר עושה את זה לבד, היא גם מבקשת את זה. ילדים בגיל הזה יכולים להקנות לעצמם הרגלי אכילה נכונים-

ודעי לך--- ילדים מטבעם אוהבים להיות נקיים, אם מלמדים אותם איך לעשות את זה- הם קופצים על המציאה. מניסיון במעון ומעיון בחומר-

בתקווה שעזרתי לך....

לא לזרוק את הבגדים! תנסי לעשות טיפול נקודתי ישירות על הכתם עם מסיר כתמים בספריי של וניש) ואח"כ ישר למכונה עם פקק של וניש קליה ג'ל. בנוסף, הטיפ חשוב לטפל בכתמים כמה שיותר קרוב למועד היווצרות הכתם... זה משפר את סיכויי ה"החלמה" של הבגד

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  

בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.   

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב