אלו שכותבים בזהירות רבה את המשפט:
"חמאס ממשיך לשלוט בעזה גם אחרי יותר משנתיים של מלחמה, כי נתניהו סירב להתכונן ליום שאחרי"
– יודעים בדיוק למה הם מתכוונים ב"יום שאחרי", גם אם הם נמנעים מלכתוב את זה במפורש. הכוונה היא העברת השליטה ל**רשות הפלסטינית** (או למנגנון "מתון" כלשהו שייראה כמו הרשות).
אבל זה בדיוק מה שלא עובד – וזה כבר הוכח באופן הכי דרמטי שיש:
ב-2006–2007 חמאס עלה לשלטון בעזה **דווקא תחת** הרשות הפלסטינית של אבו מאזן. אחרי ניצחון בבחירות, הם פשוט השתלטו בכוח על כל המוסדות בעזה תוך ימים ספורים (יוני 2007), רצחו, גירשו והשפילו את אנשי פת"ח – והרשות לא הצליחה למנוע את זה. אז מה בדיוק מציעים? שהחיילים יילחמו, ימותו, יכבשו מחדש את עזה – ואז יעבירו את השלטון חזרה לאותה רשות שכבר הוכיחה שהיא לא מסוגלת לעצור את חמאס מלהשתלט?
וזה לא נגמר בעזה. גם ב**יהודה ושומרון**, שם הרשות "שולטת" לכאורה מאז אוסלו, המצב מדבר בעד עצמו:
מאז 7 באוקטובר 2023 ועד 2025–2026, צה"ל נאלץ ללכוד **אלפי** מחבלים (בשיאים דווח על כ-4,000–7,000 ומעלה במצטבר, כולל מאות מחבלי חמאס), ולחסל מאות נוספים. הרשות הפלסטינית לא מנעה את ההתארגנות הזו, לא לכדה אותם ולא סיכלה אותם – את כל העבודה עשה צה"ל. הדבר היחיד שהרשות עושה באופן עקבי זה לשלם משכורות למחבלים ש**כן** נתפסים ונכלאים (תשלומי "דמי כלא").
אותו דבר בלבנון: יש שם "ממשלה" רשמית, אבל זה לא מונע מחיזבאללה לשלוט בפועל, להתחמש, לבנות מנהרות ולהפוך את המדינה כולה לבסיס טרור.
המסקנה היחידה ש**עבדה** בעבר היא חזרה למצב שלפני הסכמי אוסלו – שליטה ביטחונית ישראלית מלאה בשטח, ללא מסירת שליטה לגורם פלסטיני שתמיד מסיים כפלטפורמה להתחזקות טרור. זה לא פשוט היום – העולם התרגל למציאות אחרת, יש התחייבויות בינלאומיות, לחצים ותלות כלכלית – אבל זה אפשרי עם מאמץ נחוש, אילוצים דיפלומטיים ובעיקר עקביות.
ואולי דווקא השמאל – שרבים ממנו הביאו והגנו על הסכמי אוסלו – יכול לתרום כאן יותר מכולם. במקום להמשיך להגן על "הפתרון" שנכשל באופן מוחלט, אפשר להצטרף לתיקון הטעות ההיסטורית הזו. זה גם ישחרר אותם מהכתם המוסרי והפוליטי שהם נושאים מאז שנות ה-90. זה משתלם לכולם – גם להם.
מה דעתכם?
).
