הילדים התחילו לבקר אצלנו בשני ושישי.

וביום שישי מתחתי שריר בגב כאשר רציתי לעזור לה להתנקות באמבטיה והיא נתקפה היסטריה ולמעשה כל שארית הביקור לא ממש הצלחנו להרגיע אותה,היא גם מאוד נלחצת אם מטפטף עליה משהו וחורקת לפעמים בשינים.

היא אמורה להתחיל בתרפיה שפתית ואני מקווה שגם ריגשית.

ילדים בין השנים 2-3 עוברים שלב של התפתחות, בו הם עורכים הכרות עם עצמם. הגוף שלהם, היכולות ומוגבלויות. אם נותינים לילדים בגיל זה אפשרויות והזדמנויות רבות להכיר את עצמם במגוון הרחב יותר של מקרים, תופעות וכו' הם ידעו להכיר את עצמם טוב יותר ויבנו את הביטחון שלהם בעצמם וביכולתם, אך זהו שלב (2-3) של התפתחות המצויה בקונפליקט- אם הילד לא למד להכיר את עצמו, אם הוא לא למד להיות עצמאי (בכלליות) אז האולטימטום הינו חוסר אמון של הילד בעצמו- בושה וספק ביכולתיו. את מתארת מצב בו ילדתך לא מאה אחוז בטוחה בעצמה וביכולות שלה- הדרך לתקן היא האפשרות לחזור אחורנית- לתת לה לחוות את השלב הזה בו היא פתרה את הקונפליקט בצורה לא נכונה. (למשל: לתת לה אפשרויות לעשות דברים בעצמה, להלביש את עצמה, לאכול לבד- והכל מתוך עידוד ותמיכה) ולתת לה אפשרויות רבות כדי שהיא תוכל לפתור את הקונפליקט הזה בצורה נכונה.

לגבי החשש מהסביבה- זה יותר קשור לגילאים 0-1, אבל זה גם הסבר:

תינוק כשנולד לומד מאימו כיצד ניתן לסמוך על הסביבה בה הוא חי, דרך הטיפול שמעניקה האם לילד הוא לומד גם להאמין במטפליו וגם בעולם הסובב אותו. אם צרכי הילד מתמלאים ע"י האם או מטפליו- הילד למד שהוא יכול לסמוך על העולם הזה ועל יושביו כי הם יספקו לו את הצרכים שלו. אך זהו גם שלב התפתחות המצויה בקונפליקט- האולטימטום הוא חוסר אמון וחרדה (!). ילד שאינו פותר את הקונפיקט הזה בגיל המתאים ובתצורה המתאימה- יוצא עם חרדות וחוסר אמון בסביבה שלו. הדרך הנכונה לפתור את הקונפיקט היא ע"י מילואי צרכיו של הילד. פינוק בלי סוף וכו'. בגלל הזמן שעבר מאז בתך עברה את הקונפיקט- אין לי אפשרותל להגיד לך מה יכול לעזור לה. אבל במקרים רבים רק הידיעה הזאת מועילה. ואת כאמה בוודאי תדעי מה לעשות עם המידע הזה-

ובהצלחה!!!!!

א. זה תלוי באופי, יש ילדים יותר פתוחים ויש פחות

ב. זה תלוי בהרגל. אם ילד רגיל רק לאימא למה שהוא ילך למישהו אחר? 

ג. במקרה הנ''ל זה בכלל קשור לנסיבות חיי לידה ולא למה שהיה בגיל 0 או בגיל שנה

ד. לדעתי זה מוזר שילד ישר נפתח לזרים בלי התאקלמות קצרה כלשהי, מה קשר לקונפליקט שאת מתארת? מי בכלל החליט שזה ככה?

ובקשר לסעיף ראשון של בטחון עצמי שכתבת - רב הילדים בגיל הזה לא מתלבשים לבד ולא גמולים אפילו, חוץ מלאכול ולשחק הם לא יודעים כלום לעשות לבד, ולא נראה לי שזה נכון לדחוף עצמאות בכח 

מאז שנולדה תמיד היה לה אופי תינוקי והגדילה היתה הלם טוטאלי בשבילה,היא סירבה לכל אפשרות של עצמאות וביטאה ברור שהיא רוצה להמשיך להיות תינוקת וסביר להניח שאם היתה ממשיכה לגור איתנו היתה ממשיכה להתנהג כתינוקת וכן תמיד ניסיתי לעודד אותה לעצמאות אך בודאי שלא עשיתי את זה נכון כמובן ובודאי שזה בהחלט קשור בכך שנולדה בתחילת תשיעי ומתפתחת מאוד באיטיות,כרגע היא לומדת להיות עצמאית יותר כי אין לה ברירה שהרי היא לא עם אבא ואמא.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות