נשמע לי שמדובר פה על שתי דברים:

אחת- את דואגת לחברות שלך באמת ובתמים ורוצה לעזור להם כדי שהחברות שלהן לא תתפתח לחברות לוחצת ותלותית, ועל זה יישר כוח ענק! יש בך רגישות, אמן על כולם. עכשיו השאלה מה את עושה עם זה- והאמת היא- אין לך הרבה מה לעשות. הן חברות שלך, בגילך ומה שאת הבנת (על חברות לוחצת) הן בודאי גם מבינות או יבינו. יכול להיות ששתיהן עוברות עכשיו חוויה (קשה או טובה מאוד) דומה, וכעת הן שואבות עידוד והסכמה לתחושותיהן זו מזו. וגם יכול להיות שהן במצב משפחתי/חברתי/אישי/דתי דומה וכך הן בעצם מזדהות אחת עם השניה. בכל מצב, זו זכותן, ואם הן רוצות להיות בבדידות החברתית הזאת- עליהן ולא עליך.

שנית- את תיארת בהתחלה איך החברות ה'לוחצת' הזאת משפיעה עליך ועל חברותיך. על חברותיך- את יכולה לנסות לדבר עם בנות בכיתה שלך, אולי ביחד תוכלנה להעלות פיתרון. עכשיו לגבייך- אני מציעה לך לחשוב באמת מה מפריע לך בחברות הזאת, את מתארת מצב שבו החברות הטובות האלו שמות אותך כגלגל השלישי בעגלה ו'מותירות אותך מאחור'. את לא שותפה מלאה בחברות הזאת, היית רוצה שישתפו אותך יותר. וזה לגיטימי ונורמאלי- כל אדם רוצה שישתפו אותו בנעשה. אף אחד לא רוצה לגלות שמסתירים ממנו משהו. שהוא לא חלק מה'קבוצה'. הייתי מציעה לך לחפש לך חברות נוספות, שלא תשארי בודדה עם שניים האלה. אולי אם תיצרי חברויות נוספות וכך כשכולכן תלכנה, למשל להליכה, אם השניים תשארנה מאחור, יישארו לך חברות אחרות, את לא תהיי בודדה. תנסי ליצור חברויות אחרות וכך לא תשארי בודדה. תבלי יותר זמן עם חברות שלך שנותנות לך תחושה טובה.

בכל זאת- אני מאחלת לך המון המון הצלחה וס"ד!!!!!!!!!!!!! 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....