אם אחת המיטות היא על גלגלים, לקבע את הגלגלים עם מחק או גומי דלתות תקני.
אבל היום יש מזרונים עם רוכסן בצד, שאפשר להצמיד את המיטות, לרכוס את הרוכסן ואז המיטות לא נפרדות.
במיוחד בריכוזים דתיים.
אנחנו קנינו מזרונים בלי רוכסן, אבל עם טכניקה שמחברת אותם אחד לשני בלי שייפרדו, וזה עובד יופי.
שימנע את ההחלקה- מגבת, מטלית... מתחת
ילדים לא שואלים שאלות על מה שהם רגילים לראות.
לדעתי זה חלק מהחינוך שהם רואים לפעמים כך ולפעמים כך.
שהם יגדלו זה לא יראה להם מוזר.
ואם כבר בחינוך עסקינן, יש כאלה שאומרים לאסור על הילדים להיכנס לחדר ההורים באופן גורף.
(לדוג' שמעתי כך בשם הרבנית אסתר לבנון, ועוד)
זה יותר מובן. להחדיר להם ששם זה הטריטוריה של ההורים בלבד.
סליחה על הניצלוש.
ולעניין, אצלנו אפשר לחבר את המזרונים ברוכסן.
תנסו אולי לחבר את הרגליים של המיטות באזיקונים (אל תסגרו את האזיקוניים חזק מידי כדי שהרגליים לא יעקרו).
אנחנו קיבלנו מהחנות של המיטות ברזלים בצורת יו, ככה קוראים להם וזה פשוט תופס את 2 המיטות ביחד.(זה ברזל בצורת ח' עבה ויש בו מקום בדיוק ל2 הקרשים של המיטות ולכן זה לא זז
אפשר להרגיל אותם שמידי פעם נועלים את הדלת. אבל לא לאפשר כניסה נראה לי קצת מוזר....
דוקא הרבה פעמים שהילדים באים אלי למיטה שוכבים לידי, אני לא מדברת על תינוקים...אלא על ילדים בבית ספר.. אז פתאום יותר הם נפתחים לספר לי כל מיני דברים שהם לא מספרים לי כשאני מבשלת או מכבסת...
זה משהוא שלא הייתי מותרת עליו, זה מאוד חשוב לי. כואב לי שזה לא מספיק, כי לפעמים נקרע לי הלב מה שהם מספרים (כי כידוע אמא לוקחת ללב כל ריב עם חבר, או כל עונש שהמורה נותן וכו..)
אפשר לשים שם אדנים שיחזיקו אותם מחוברים, אצלנו זה הגיע עם המיטות אבל אני מניחה שאפשר לאלתר משהו כזה.
(אדנים= משהו בצורת ח, לא יודעת מה המילה המודרנית לזה 
)
ואז אין מצב שזה זז, גם אם תרצו 
של המיטות וזה לא נפתח
למה שהמיטות יפרדו אחת מהשניה??
כשאנחנו צריכים להפריד, אני לבד לא מצליחה להזיז אותם רק בעלי!
אני שונאת סדין זוגי כי קשה לי לשים אותו, ושמיכות זוגיות עוד יותר,
מי שרוצה אני יכולה לתרום לו מה שיש לי, איזה שלוש. בכיף.
למה להיות בחיבור של 2 המיטות? גם אם היא לא זזה, לא נח לישון על הפס...
מה הבעיה להיות שתיכם במיטה אחת? מה זה משנה אם כל אחד במיטה שלו לכוון אמצע המיטה -שזה זז
או ששתיכם במיטה אחת? זה לא יותר מרווח, כשכל אחד יושן לכוון חיבור המיטות, בתכלס זה טופס אותו השטח...
מיטה אחת להורים.. מיטה אחת לילדים שמצטרפים לפנות בוקר
כשהם רואים את אבא ואמא מתחבקים.
אין לי שום בעיה עם זה.
בדר"כ, בארבע לפנות בוקר כשהם באים, כבר הספקנו לעשות את מה שרצינו וגם להתלבש.
אז אני לא מוצאת שום בעיה שהילדים יראו את אבא ואמא במיטה אחת והם מצטרפים אלינו תלוי לפי הגיל....
ברור שילדי בית ספר לא באים בארבע לפנות בוקר, אלא בשש בבוקר נכנסים לכמה דקות (בערך 10 דקות) קצת להתחממם עם המשפחה.
אני ממש לא מרגישה שזה פוגם בזוגיות, קצת פוגם תינוק קטן שיונוק וישן עם ההורים, גם תינוק בן שנתיים שאני מביאה למיטה, האמת זה לא הרעיון שאני מבאיה למיטה פוגם, גם זה שהוא מתעורר ואפילו אני צריכה לקום 3 פעמם לחדר ולשבת לידו, כבר קרו מקרים שנרדמתי בחדר ילדים עד הבוקר, כך שזה גם פוגע בזוגיות, איך שתסתכלי על זה טיפול בילדים בלילה פוגע זה לא משנה אם הם באים או שאת צריכה לקום כצה פעמים כי זה מפסיק את הרצף....ב"ה שיש ילדים ויש למי לקום.
גם אני מוצאת את עצמי מהר מלבישה פיזמה כי התינוק צורח מהחדר השני.
אז הרעיון שלך בלי בגדים כל הלילה ממש לא יהיה שייך אחרי הלידה.
אין מצב שהתינוק שלך בן חצי שנה יצרח מהחדר השני ולא תגשי אליו.
תינוק קטן עד גיל שנה עוד מילא...
אבל שהילד בן השלוש הגמול עשה במיטה
או בן החמש הקיא
אין ספור סטואציות.
קשה לי להאמין ש3-4 פעמים בלילה תתפשטי ותתלבשי. ימים יגידו......
וילד בן שנה לא מתעורר?
אצלי אין דבר כזה ... אולי אצל השכנים... אצלי מתעוררים לפחות פעמים בלילה וכאמור אין לדעת מתי זה יקרה.
בדר"כ זה אחרי אחד בלילה.
כך שמהשכבה שהיא גג תשע בלילה עד אחד לפנות בוקר יש מפסיק שעות להיות בלי בגדים אם זה ממש חשוב ...
במקרה גרתי אצל אחותי הגדולה במשך חצי שנה, אני ישנתי בחדר עם הילדה שלהם שהייתה בת 7 חודשים כשהעבירו אותה לחדר נפרד (איתי) והיא לא הייתה מתעוררת בלילות. זכורות לי מספר פעמים ממש בודדות שזה קרה...
גם אצלנו במשפחה זה ככה. ב"ה ההורים שלי ושל בעלי מעידים על עצמם שכל הילדים שלהם היו ישנים לילות שלמים מגילאים נורא צעירים (4-5 חודשים) וראיתי את זה גם אצל האחיינים שלי.
חוצמזה, לא מפריע לי מתחת לשמיכה להיות בלי בגדים גם אם יש ילד בחדר... בטח אם הוא כ"כ קטן
אגב, מי שהיה קם אלינו בלילה היה אבא שלי בעיקר (מה כ"כ קשה לשים בוקסר???) וגם לאמא שלי תמיד היה בחדר חלוק בית שכשהיינו דופקים בלילה בדלת כדי שתבא לידנו היא הייתה לבושה בחלוק הזה (כ"כ קשה? לא נראה לי...)
חוצמזה, הדיון הוא לא לגבי הבגדים שלובשים או שלא לובשים בשינה, הדיון הוא האם חדר ההורים הוא מקום לילדים או לא.
בעיני- לא. כך נוהגים ההורים שלי, ההורים של בעלי, אחים שלי, וכו'. גם הם נשואים עם ילדים ומסתדרים. זה עי=ניין של סדר עדיפויות.
יש הורים שמתעצלים לקום מהמיטה שלהם ומעדיפים שהילד יטייל בלילה לחדר שלהם. יש הורים שבשביל לשמור על האינטימיות שלהם מוכנים לקום בלילה.
חוצמזה, מקווה שהקב"ה יברך אותי בילדים שלא קמים יותר מדי בלילה... כמוני וכמו בעלי
נכון שלאבא הכי קל להתלבש... הוא הולך אליהם, אבל אם זה התינוק אין מה לדבר צרחות עד לב השמים רק אמא, בעלי לא יעמוד בחדר שעה וינסה לחנך אותו באמצע הלילה.
חוץ מיזה שאני באמת לא מבינה אם כרגע היתי עם בעלי שעתים בשקט בחדר ונרדמנו יחד.
כבר היינו זמן ביחד, לי אין בעיה שהתינוק יבוא אח"כ.....
כבר כמה פעמים ניסתי לקום אליהם לחדר השני, מה שקרה שאני נרדמתי בחדר ילדים בעלי נרדם בחדר שינה, כי כל זה רציתי לגרום לכך שהם לא יבואו, בסוף התעוררתי בחמש לפנות בוקר עם גוף שבור ומבואסת.
לי אישית נראה לי שעדיף שעתים עם בעלי ואח"כ שהתינוק יצטרף, אבל כל משפחה איך שהיא מחליטה מה נח
כי כשקמתי זה היה מתוך פחד או משו ואבא יותר משרה ביטחון (לפחות לי אבל מה זה משנה...) זה עניין של מה מרגילים ילדים- אם כל הזמן רק אמא קמה, אז הם תמיד ירצו את אמא.
זה לא העניין של כמה שעות הייתי עם בעלי, זה הנקודה שאין לזוג את המקום הפרטי שלהם בבית. זה בכלל לא משנה מה הספקתי או לא הספקתי באותו לילה, אני מעדיפה שיהיו כמה לילות שאני אשן בחדר של הילדים מאשר לוותר על המקום הפרטי שלי לטובת זה. כי עם כל הכבוד, באיזשהו שלב ילדים לא קמים בלילה, עד איזה גיל קמים, 4? 5? זה מוגזם... צריך לחנך ילד להסתדר לבד ולא על כל שטות להעיר את ההורים שלו. שאגב זה עוד עניין.
ההורים שלי היו ישנים בצוהרים וידענו בתור ילדים שברגע שאחד ההורים נכנס לחדר שלו בצוהריים , יתהפך העולם ולא נכנסים לשם ולא מעירים אותו. אז מה עושים? מסתדרים.... בסופו של דבר ילד לומד להתנהל לפי הכללים שההורים מרגילים אותו.
ילד מפונק ישגע את ההורים שלו ולא ידע לתת להם את המרחב שהם זקוקים לו.
היה לי טוב בתור ילדה בצורת התנהלות הזאת, לא הרגשתי חוסרים באהבה ותשומת לב, אני רוצה ליישם את השיטה הזאת בבית שלי דווקא כי החוויה שלי בתור ילדה הייתה חיובית.
מי שלא מתאים לו ומעוניין שהחדר שינה לו יהפוך לסלון המשפחתי- בכיף.
לי לא מתאים ולא נראה לי שזה מועיל למישו, רק מזיק
אני מרגישה שאני והבעל ממש חייבים את הפרטיות שלנו בחדר שינה ולא מתאים לי ילדים שם כי הגיע למצב שהחדר שלנו נהפך לחדר ילדים שני ולא היתה לנו שום פינה לעצמנו אבל הילדים עוד קטנים וגם החיבור היחיד למחשב בדירה זה בחדר שינה ואני לא יודעת מה לעשות!
קודם כל רוב הפעמים הילדים ישנים במיטות שלהם. אם משהוא מתעורר הוא לא בא אלינו אלא אני אקום אליו וארגיע או כל דבר אחר שהוא צריך. אבל הוא לא יגיע למיטה שלנו
אני מרשה בבקרים כשיש זמן לבוא להתלבש אצלנו בחדר, במיוחד בחורף שצריך חימום.
לגבי המחשב-פשוט לקבוע זמן מסויים שבו אפשר להיכנס להיות במחשב.
למשל עם קרש קטן בשוליים שיקרב אותו לעבר השכן....
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
אשמח להמלצות על תחתונים.
אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד
תודה
אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)
לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים
אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,
זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.
