הם טענו שהנני מפלצת,
הם בחרו שלא לראות את הכאב.
הכאב הבוער,
שמכרסם בכל חלקה טובה.
שיוצא לעיתים כמפל של זעם וגעש,
ואז המפלצת מתעוררת מרבצה,
נהרות של אש ודם.
ומעיינות תהום רבה,
נפרצות למולם.
אבל מי שהיה כן ואמיתי,
מי שידע להביט קצת מעבר,
אל תוך הגבול הדק.
אל הילד החיצוני שבו,
היא חבויה.
יגלה פלאים ונסתרות.
כי לעיתים
אין זו אשמתו של הילד,
אפשר בתוכו חתמוה.
ממנה הוא שואב את כוחו,
אך לא תמיד שולט בה.
ולפעמים הוא מחפש,
וכוסף ומתאווה.
לאחד כזה-מעבר
שיבין ויתרצה.
זהו שיר געגוע
וגם כיסופים נעלמים
לאשר איננו ידוע
מבעד לשאול הימים.
זה תלוי בכם,
בסופו של דבר.
ההחלטה כמובן תלויה בכם,
נתונה בידכם.
לשבט או לחסד
לקור או למתן
כי כך או כך לנצח
עוד מונח פה עלם תם.
