איך אני יכולה לדעת מתי הבת שלי תקבל מחזור בפעם הראשונה?

את יכולה לדעת לפי שני מדדים- 

1 - באיזה גיל בממוצא מקבלים במשפחות שלכם- מתי את קיבלת? אחותך? אמא שלך? גיסתך? 

2 - באיזה שלב היא מתחילה להראות סימני התפתחות משניים בגוף (ואז צריך לקנות לה ביגוד מתאים... וממילא מתחיל דיבור על נשיות והתפתחות, כל כמה זמן הדיבור עולה דרגה) 

נסיבות נוספות-

אם חברות שלה מדברות על זה- דברי איתה קודם, שהיא תשמע ממך - מידע ממקור אמין, צורת ניסוח נכונה ומילים וביטויים נכונים, תחושה ואווירה טובה ולא של סודות וחששות. 

אם היא באה מעצמה ושואלת- לענות לה כפי היכולת שלה להבין 

אם הבית ספר מתכוונים לעשות להן את השיחת-אחות (הנוראית בדרך כלל, למעט כמה בודדות שהן שונות) - תדברי איתה את קודם, שהיא תקבל ממך את האווירה התחושה והחוויה הרגשית  הנכונה (ולא חוויה פדחנית עם כל הכיתה מול אישה זרה שמדברת על דברים מפחידים...) 

בהקשר הזה- ממליצה לקדם בבי"ס של הבת שלך- להביא מישי מומחית לנושא לבנות- כמו איילת בוכניק ודומותיה

שתהיה התבגרות מבורכת 

הילדה שלי בת 10.

אמרו לי שבדור של היום מקבלים יותר מוקדם מאשר פעם, ולכן כדאי כבר עכשיו לספר לה.

מבחינת התפתחות חיצונית, היא נראית ממש ילדונת.

בינתיים לא שמעתי ממנה מילה וחצי מילה על הנושא, אבל אף פעם אני לא יכולה לדעת מתי תבוא איזו חברה ותספר.

אני באופן אישי לא קיבלתי הדרכה מסודרת מאמא שלי על מחזור ולמרות שפיזית לא התפתחתי מהר מידי, מחזור קיבלתי בסוף כיתה ו'. אני לא שוכחת עד היום את הבושה שלי, במשך חצי שנה הסתרתי מכולם את המחזור, לא ידעתי מה עושים עם זה, הייתי משתמשת הרבה בטישו במקום תחבושות כי פשוט לא ידעתי!!! לא היה לי כסף אפילו משל עצמי כדי ללכת לקנות! עד שיום אחד כשההורים שלי לא היו בבית ערכתי חיפוש בחדר שלהם עד שמצאתי את התחבושות וכל פעם הייתי "גונבת" קצת כדי שיהיה לי.

בסופו של דבר זה התגלה כי פעם אחת קיבלתי מחזור בלילה וקמתי עם דם במכנסיים.

אל תעשי את זה לבת שלך זה באמת עוגמת נפש שאי אפשר לתאר.

ותכל'ס אם לא את תדברי איתה על זה מוקדם היא תשמע מחברות וכו'

השאלה אם גיל  10 זה לא מוקדם, בפרט שהיא נראת ילדונת?

ידעתי על העניין שיש לבנים עם הגוף שלי ועל מה יקרה עם זה אחרי שאתחתן

מחברות ומהסביבה. אף מילה מההורים.

ובעלי אמר לי שגם איתו (בתור בן!) ההורים לא דיברו על זה

ואיך קניתי חזיה פעם ראשונה? כשהיינו בעיר פתאום אמא אמרה שעכשיו הולכים לקנות חזיה

אז הלכנו וקנינו, בלי שום דיבור על זה, לא לפני ולא אחרי

זה לא קשור ישירות לשירשור, אני כותבת כדי להעלות את המודעות

ושוב תלוי בסביבה של הילדה.

גיל 10 הוא מאוחר!

כמו שכתבו כאן, היא בטוח תקבל את המידע, השאלה מי יספר לה, מה ואיך...

(סביר שהיא כבר יודעת מחברות בגיל הזה, גם אם היא לא אומרת כלום.)

אני מציעה לך לחשוב עם עצמך מה את רוצה לספר לה ואיך בדיוק, ולקחת אותה לשיחה בהקדם.

השתתפתי בסדנה של יפה צוקרמן מ'עלמה' בנושא חינוך למיניות בריאה בגיל הצעיר. מומלץ! 

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...