מכיר לא מעט זוגות כאלו אישית - וכן, הם חיים. ולא, לא כולם נסמכים על ההורים כמו שנהוג לחשוב - אם כי אין זה אומר שההורים לא עוזרים לעיתים.

בית של אברכים לא חייב שתהיה בו גבינה צהובה כל יום, או קורנפלקס עם חלב (כמות גדולה של חלב.. קפה לוקח כמות הרבה יותר קטנה). וכו' וכו' - יש המון דרכים להתצמצם, ואם התורה באמת חשובה לזוג - מוצאים את דרך המלך.

יש כאלה שזה הכי לא באסה בשבילם להצטמצם בשביל ערך לימוד התורה.

אם זה מרצון אז זה ממש לא באסה אלא תחושה נעלית,

אם זה מהכרח זו באמת בעיה.

וחוץ מזה, יש כאלו שנמנעים לאכול גבינה צהובה וקורנפלקס בגלל שהם אברכים ויש כאלו בגלל שהם פוחדים מהשמנה, ויש כאלו בגלל שלא אוהבים, הרבה יכולים לעבור אותה דרך, השאלה מה מקבלים בסוף.

כל אחד מוציא על מה שחשוב לו. יש כאלה שחשוב להם תורה ויש כאלה שלחשוב להם רכב

נכון, אני גרה בקראוון בישוב. 

כן, זה לא חמש דקות נסיעה מהלימודים שלי ואני משקיעה את הזמן בנסיעות.. (יש הסעה, ואני יוצאת מהבית ב6 ורבע 3 ימים בשבוע..)

אבל בחירה שלנו איפה לגור.

ואם למישהו אין יכולת כלכלית מספיקה לגור בעיר/ ישוב יוקרתי/ דירה-- אפשר לגור גם בישוב/ ישוב קטן יותר/ קראוון. אפחד עוד לא מת מזה.. (חשבתי שאני אמות מהקראוון בחור שאנחנו גרים בו. מסתבר שזה די נחמד..)

בעלי סיים צבא ואז התחתנו כשהוא חזר לישיבה (לא עשה הסדר אלה 3 שנים) אז לא היה לנו תשמ"ש. אני הייתי בשנה ב' ללימודים מאוד קשים. איך חיינו?

מצאנו דירה קטנה בישוב באיזור ירושלים שהוא יחסית זול (1600)

בעלי קיבל מגלה של 1000 ש"ח

הוא עבר בהפסקות צהריים שלו (חוקי!!!) בתור מורה בת"ת וזה עוד 2000 ש"ח

וכהה שנשאר לנו 1400 ₪ בחודש לחיות שזה יפה מאוד!! אומנם הצטמצמנו מאוד, כי רצינו לחסוך לכל מני דברים אבל בעיני זה אפשרי לגמרי. באמת לא היה חסר לי כלום. היינו יוצאים מדי פעם גם למסעדות. הצלחנו לחסוך לחופשה של 4 ימים.

ולא קיבלנו כסף מההורים!

ההורים של בעלי נתנו לנו מתנות אבל יותר בקטע של פינוקים (שובר למסעדה, דברים יפים לבית, אמא שלו הייתה לוקחת אותי לקנות בגדים מדי פעם) 

ואין, אין אין כמו בעל שלומד תורה!!!

בעלי עזב את הישיבה זמנית כרגע כי קראו לו לעשות תפקיד בטחוני אבל הוא יחזור לשם!!

בד"כ זוגות כאלו שמתחתנים צעיר ידאגו שיש הכנסה. והרבה פעמים הבחורה תעבוד בעבודה צדדית שתכסה את ההוצאות. לפעמים ההורים עוזרים, או מפרנסים את הזוג לשנתיים-שלוש הראשונות. ברור שזה קשה- אבל הם הסתדרים. הם כמובן לא גרים בבית ענק, מסעדות, תפנוקים- הם חיים בצמצום, מה שהם צריכים הם קונים, ומה שלא צריך- הם מחכים עד שהם יכול לקנות. תהיי מופתעת כמה אפשר לחסוך אם לא הולכים לקניות בסופרמרקטים הקטנים והיקרים, קונים בשר וירקות מחלוקה שכונתית, ולא קונים את ככככככככככלללללללללללל הדברים החדשניים שהרגע יצאו לשוק.

לגבי האם לחכות להתחתן- אני בעיקרון בעד- אבל ממה ששמעתי מחברות שלי- זה בד"כ לא קורה. כי ברגע שאת מוצאת את מי שמתאים לך בד"כ קשה לחכות יותר מכמה חודשים, חצי שנה גג. 

לצאת לדייטים בזמן שהוא בישיבה והיא לומדת- לא ממליצה. אבל אם הבחור/ה מרגישים שהגיע הזמן והם מוכנים לחיות בתנאים שיהיו להם אחרי החתונה- בכבוד...

ובהצלחה!!!!

זה יעזור לי מאוד..

כלומר- עד מתי מחכים? עד שכל אחד מבני הזוג יביא הביתה משכורת של 5000 ש"ח? של 7000 ש"ח?

עד שאפשר לקנות דירה?

בוודאי שצריך להביא בחשבון את הענין הכלכלי, ולחשוב ולחשב איך לחיות בצורה סבירה בלי ליפול על ההורים ובלי להיכנס לחובות, אבל יש חשיבות לא פחותה להתחתן כשאפשר וכשמוצאים, ולהתחיל ליצור זוגיות ומשפחה.

ובאמת בתחילת הדרך, אם גרים בקרוון, ההוצאות לא אמורות להיות כ"כ גדולות.

גרים במקום זול, לא בדירת 3 חדרים בעיר, 

רהיטים משיגים - לא הכל חדש,

בד"כ באופן טבעי בשבתות נמצאים הרבה אצל ההורים - זה כשלעצמו חוסך הרבה כסף,

בד"כ יש מספיק בגדים ואין צורך להשקיע כסף בזה , לומדים לחיות לפי סדר עדיפויות .

כשרוצים מסדרים ומוצאים פתרונות.

גם אם קשה בהתחלה כלכלית , 

קשיים תמיד יש , מי יגיד לי לא קשה אצלי הכל זורם??  אולי בתקופות מאוד מסוימות, החיים מלווים בקשיים, 

יש קושי מכל מיני סוגים,

תבחרי , האם שווה לחכות ולהישאר בינתיים לבד, זו בחירה שלך וסדרי עדיפויות שלך.

השאלה אם להתחיל או לא לצאת - יהא תלויה ברצון שלך כמה חשובה לך כרגע הזוגיות.

משקיעים במה שחשוב.

וכשהוא גומר ללמוד- מחליפים..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳