הם לא דברים שהולכים ביחד. נכון- באופן חיצוני זה נראה שלא רק ביחד. אהבה עצמית יכולה לגרום לניצול גופו של האחר, בין אם זה בהיתר ובין אם באיסור מבחינת ההלכה הכתובה והנלמדת אצל כולם. אבל ברור שמבחינה מהותית ניצול גופו של בן/בת הזוג נגד רצונו זה דבר רע ומגונה. לא אכנס לפרטים פה, ונראה לי שעדיף שגם לא נכנס לזה באישי, אבל בגדול - היחס הפיזי הוא יחס של נתינה וקבלה, כשהגבר 'יותר' נותן, טכנית, והאשה מקבלת. וכמו שאומר המשורר "עוד תלמד את ההבדל בין לקחת ולקבל, לתת.(...)". 
נראלי שהרב מלמד אמר שהיצר הגברי הוא יצר ההמשכיות- השארת חותם, והיצר הנשי הוא לפתח את הדברים. הגבר מתחיל, (גם יוזם) והאשה מפתחת, בבינתה המרובה.
ברמה שטחית שמעתי: הגבר מחפש בעיקר להתרבות, האשה מחפשת מישהו ראוי להיות אם בניו (אבל אצל האשה הגמרא אומרת שהיא שטב למיטב טד דו מלמיטב ארמיל -טוב לה לשבת עם מישהו מאשר לבד, אז אולי זה צריך עיון.). כתבתי יחסית בעדינות.

ממילא- מה שאמרו- מביא לידי הרהור גם תופס, וגם מה שכתבת על נגיעה.

ואולי לפי התורה וההלכה, האהבה היחידה שיכולה להיקרא באמת אהבה שלמה (אני מדבר על אהבה מינית, לא אח-אחות, אבא-ילד, וחבר-חבר) היא אהבה שמעוגנת בקשר הנישואים עצמו ולא לפני.

אולי

ואז מובן למה בעיה להגיד לפני "אהבה" - כי זה עדיין לא "הדבר האמיתי" וזה מסוכן שיחשבו ככה. 

אבל אני לא פוסק הלכה אז קחי את דבריי בעירבון מאוד מאוד מוגבל.

למה שרק אהבה מינית תיקרא אהבה?

ואם אני אומר לאמא אני אוהב אותך? אני משקר?

אבל אני מסכים שאין אהבה  אמיתית

אם בכלל יש אהבה כלשהי

לפני נישואין.

אהבה נוצרת מהקרבה.

כל עוד לא הייתה הקרבה קשה לומר שיש אהבה

התכוונתי שאני מדבר רק על סוג האהבה המינית, ובנוגע אליה כתבתי מה שכתבתי, ולא בנוגע לסוגי האהבות האחרים כמו מה שכתבתי בסוגריים - שזה אהבה מסוג שונה... זאת הייתה כוונתי

כאשר זוג אומר אחד לשני שהוא אוהב אוותו אז נוצרת קירבה שהיא מסוכנת ומי שחושב שהוא בטוח לא "יפול" אז הוא חי בסרט יש לנו תאוות ורצונות להתקרב אחד לשני ואם לא שמים מחיצות אז הקושי לעמוד בפני הפיתוי קשה יותר והנפילה קרובה לבוא כמאמר הגמרא "אין אפוטרופוס לעריות".

דבר נוסף זה עניין ההרהור שקיים אצל הגבר שהאשה לא חווה(לחוות) אותם ורק הגבר מסתבך איתם ואל תנסי להבין את זה כי לא תביני את אשה! אין לך את זה ב"ה ולכן לא תביני את ההתמודדות הזו.. וכדי לא להגיע למחשבות צריך להתרחק ממכשולים ואחד מהם זה הדברים שגורמים קרבה אסורה לאשה.

החטא נכנס פה מכיוון שהאהבה פה היא לא באמת אהבה ואז זה מביא לידי חטא.. בע"ה אחרי החתונה האהבה תהיה יותר אמיתית וממילא זה יביא לידי קרבה המותרת.. בהצלחה!!!   

אתה מוסיף שומר לשומר

ממליצה ללמוד את ההלכות

לדעתי, אהבה לא יכולה כלל להיווצר בשלבים כאלה, מקסימום התאהבות.

שייך לומר, אבל רק בשלבים מאוד מתקדמים, אמירה כזו משחררת רגש עצום, לא אומרים דבר כזה סתם.

חייב להיות בשלבים מתקדמים, אחרת הנזק גדול.

בתור נשואות אנו מבינות כמה זהירות צריך בדברים הללו,

אבל באמת בנות שהן עדיין רווקות לא בהכרח מבינות לאן כל דבר קטן עלול להוביל בחור,

הן יכלות למשל לשאול אח ולשמוע ממנו.

כי היצר לא בהכרח יושב על מקום רגשי. ברור שאחרי חתונה היצר הופך למנוף לבטא דרכו את האהבה אבל לפני כן, היצר הוא בסה"כ יצר כמו אכילה ושתיה וכו'

אני שאלתי את הרבנית שליוותה אותי בתקופה שיצאתי עם בעלי לגבי גילויי אהבה בתקופת האירוסין והאם מותר לומר לבחור מה אני מרגישה כלפיו והתשובה שלה הייתה- כמה שיותר (היא רבנית מבוגרת לא מדובר על מישי שסיימה עכשיו מדרשה ונשואה לרב די חשוב בציבור שלנו)

אני חושבת שכשבני זוג יודעים לקראת מה הם הולכים ולא מורחים את התקופה הזאת (עבר מעט מאוד זמן מהאירוסין לחתונה שלנו) זה דבר מבורך שמגדיל את האהבה והקרבה ומייצר תחושה יותר נינוחה ורגועה לקראת החתונה שהיא בעצמה אירוע מלחיץ מאוד (בעיקר ליל הכלולות) לזוגות דתיים.

לעניין, בהחלט, הבעת רגשות קרבה בהחלט תגרום לגבר לרגשות ומחשבות יצריות

ברור שזה מביע קרבה גדולה,

אבל זה לא קשור לחטא

ולא גורם להרהור

כבר פחדתי שלכולם זה ישר עושה הרהורים...

לא ראיתי כתוב בספרים הקדושים שאסור

(אולי כן כתוב)

אז למה להמציא איסורים מתחושת בטן?

מפריע לך? אל תנהג ככה

אבל אל תכפה על אחרים את דרכך

אין להוסיף איסורים על מה שאסרו חז"ל

ז"א שלדעתם זה ממש איסור. 

אז זה לא מומצא

ולא ראיתי אפחד שכופה על אחר (למה המשפט הזה כזה פופולרי??!) 

רוב הזמן זה תחושות בטן של אנשים

לא הייתי מוכנה להתארס, בלי שזה נאמר ומורגש בבירור

ולכן מוטלת עלינו חובה קדושה לנשק את הארוסה (סליחה, החברה)

לפני שמתחתנים. מה לא ברור פה?

מה שאתה אומר זה (לשיטתך!) הטפה לאי שמירת נגיעה

שכך צריך לנהוג היום בגלל זה

ולמה היא צריכה להיראות טוב כדי שירצו לנשק אותה?

רק מי שנראית טוב שווה בשביל הוד מעלתו שכולו זהב טהור ומום אין בו?

לנושא - בלי להיכנס ספציפית לנושא הדיון.

לא שייך לחשוב שאם לא "יגידו" - אז זה נישואים מתוך שכל בלבד...

בכלל, קצת מוזר שבשביל לדעת שיש יחס כזה, צריך "להגיד" מפורש.. [ואם יש ספקות - האם זה שהוא "אומר", באמת מסיר אותם?  את חושבת שאם החברות ש"חשבו שיש רגש בצד השני" וכאילו "הבינו" אחרת אח"כ - היו שואלות אם יש יחס כזה, הן לא היו מקבלות תשובה: "בטח"..? מסופקני]

אם זה נכון לומר "ביהדות אוהבים אחרי שמתחתנים".. במובן שלפני כן לא אמור להיות יחס אוהב כלשהו אל המשודך/ת..

אם כי ברור שאין ערוך למה שאמור להיבנות מתוך נישואין, לבין התחושה בזמן שבעצם בודקים אם מתאים לנישואין, והוא עדיין מישהו "אחר".

אבל שיהיה יחס של הלב אל מי שרוצים להתחתן איתה - נראה דבר חשוב..

[וכמובן, ההערה שמישהו כתב כאן על יעקב "נישק אותה", היא הערה קנטרנית, כאילו כל ההלכה זה שטויות - וראיה מיעקב אבינו, ר"ל.. הרי הרמב"ן מסביר בדיוק במה מדובר. אין לכך כל קשר למה שכתוב אח"כ שאהב את רחל. ה"נישוק" הזה היה ברגע שפגש אותה, כקרובת משפחתו, הילדה, ולא בדרך חיבת-אישות, כפי שמבואר שם]

אני לא נוהגת לקבל נשיקות מבני דודים שלי!!! וגם לא מהדודים!! בטח אם זה כאלה שמעולם לא ראיתי אותם... גם לגביהם יש איסור נגיעה כמדומני אז איך זה בדיוק עונה על הנשיקה של יעקב??

חוצמזה ממתי מתחייסים לדברים לפי ההרגשה של האדם? כאילו אם יש לי ידיד שאני מאוד אוהבת כבן אדם ולא נמשכת אליו בכלל אז מותר לי לנשק אותו כי זה קשרי ידידות בלבד?

להזכירך, יעקב התחתן עם שתי אחיות

הוא לא ראוי לזה, הוא לא באמת מחפש תשובות, רק להקניט

אם אתה רוצה לך לפשט, זה היה לפני מתן תורה הוא לא מחויב במצוות,

אם אתה רוצה לך לדרש שיעקב שמר באופן כללי על דיני התורה ותראה את הפירושים וההסברים השונים לדברים (כגון דברי הרמבן שם שהזכירו פה).

(הבהרה: התוכן לא מיועד ל"שורש וגרביים" אלא למי שעלול ליפול ברשתו)

שבכל זאת יש לך?

שאפשר ללמוד מזה למציאות היום?

אין עיוות גדול יותר מזה

ושמת לב שמחקו את ההודעה שכתבת קודם על העיוות? כנראה שיש פה מישהו אחר שמעוות

חבל שאתה הופך את זה למשהו אחר

אם הייתה לך מטרה לשאול אני מניח שהיו מקומות ראויים ומובנים יותר לעשות זאת,צורת הניסוח שלך ובמיוחד כנגד אנשים מרמזת אחרת.

[כעת ראיתי את השאלה שלָך]

ראשית, צריך לדעת בכללי, שאנחנו לא יעקב אבינו, אבותינו היו בעלי רוח הקודש, פאזה אחרת (לפני שיעקב אבינו הגיע לחרן, נגלה אליו ה' בבית א-ל.. לנו זה לא כ"כ קורה..). זו הערה כללית למי שבא "להעביר" ישירות משם. אני כמובן לא מדבר על כאלו שאינם מסוגלים לתפוס/להאמין שזה כך, כמו שילד לא מסוגל לתפוס שאבא שלו יודע משהו יותר למשל, כי אז "שאלותיהם" תבואנה ממישור שאיננו מתייחסים אליו כאן. אבל ראיתי שאת שאלת בתום-לב, אז אני עונה, למיטב הבנתי.

הרי את יודעת, למשל, שכתוב בגמרא שרב אחא היה מרכיב את הכלה על כתפו ומרקד; שאלוהו החכמים אם הם גם יכולים לעשות כך, ענה להם: אם דומה בעיניכם כ"כשורא", כאילו אתם נושאים קורת עץ, כלומר שלא גורם להם לאף הרהור - אז בסדר, אם לא - אז לא.  וכי יעלה על הדעת שכל אחד יעשה לעצמו כיום "אומדנא" כזו? לא. יש גדרים שהתקבלו להלכה, גם מהכרת המציאות, וגם מאחריות לרבים.

יעקב אבינו, כמובן, גם כן חי ברמה אחרת מאיתנו. ומעשיו, בוודאי מה שהתורה ראתה לנכון לציין, יש בהם כוונות אחרות. עם זאת, רואה הרמב"ן לנכון ליישב גם עם הנהגת הצניעות ולהסביר שזו לא היתה נשיקה שיש בה חיבה של קרבה בין איש לאשה, מעבר לכך שהיתה ילדה צעירה.

האם כל אחד יכול "ללמוד" נזה הנהגה למעשה? לא. כתוב בהלכה שהמנשק אחת מקרובותיו שאין ליבו של אדם נוקפו עליהם - וזה לא עושה לו כלום - בכל זאת זה דבר מכוער ו"מעשה טפשים", שאין קרבין לערווה כלל. גדר.

ובוודאי שיעקב אבינו היה צנוע-שבצנועים..  הרי כאשר נתן לו לבן את לאה במקום רחל - עד הבוקר כלל לא ידע שזו לאה. "ויהי בבקר - והנה היא לאה". אז נוכל, למשל, בהבדלי המדרגות וההנהגות המתאימים, ללמוד מזה על ערכה של צניעות, באופן כללי, בלי להסיק כרגע מסקנות מעשיות.

[זה, מעבר לכך שאכן אבותינו שלפני מתן תורה, כפי שמסביר "נפש החיים", היו יכולים לנהוג אחרת כאשר ראו שזה צורך של בנין העולם לפי רצון ה'. למשל כשנשא יעקב אבינו שתי אחיות, שידע שכך רצון ה' שמזה ייבנה בית ישראל. אבל אחרי מתן תורה, גם אם אדם "ידע" שמדבר כזה יכולים להיות כל מיני "תיקונים", אסור. יש דין התורה]

על כן, תנוח דעתך.. את נוהגת נכון וראוי ביחס לדודים/בני דודים. וכמובן גם ביחס ל"ידיד" - מעבר לכך שלא כדאי שלאשה נשואה יהיה "ידיד", חוץ מבעלה - ברור שאסור:

א. מי המציא שדווקא אם "נמשכת". גם כביטוי של "יחס אוהב" אסור לגמרי. פשוט. אפילו אצל "קרובי משפחה".

ב. ברור שאת היית מחטיאה אותו, אם חלילה היה דבר כזה, כי אצלו זה לא היה נשאר כך. וגם אצלך - זה היה יכול לעורר מעבר לכך.

ג. גם בלי שהיה כלל "יחס אוהב כבן אדם" - היה אסור לגמרי. "שאין קריבין לערווה כלל". כפי שאמרת נכון.

כמובן.

"מורגש" - זה משהו אחר. בסדר לגמרי שתרצה להרגיש שאכן מדובר במישהו שאוהב אותה, באופן האפשרי ושייך לזמן זה של "הכנה" ובדיקה לנישואין.

אבל "לשמוע את המשפט הזה" - נו...  ברחוב קונים את המשפטים הללו מאד בזול - ואינם ראיה לכלום..

אבל בדר"כ רוב הזוגות שיוצאים במגזר הדתי, 

שומרים את המשפט לפגישות 'מתקדמות' יותר

כי כן זה עושה משהו.. 

כמו שאמרת -קרבה..

אני החזקתי כעקרון בדעה שלא להגיד את המשפט הזה לפני חתונה (וזה לא קשור ללהתחתן על סמך שכל בלבד, מאוד חיפשתי רגש- אבל לא להגיד במפורש). בפועל, בעלי כן אמר לי עוד לפני שהתארסנו, ואצלי זה בהחלט גרר תגובות גופניות. גם בתוך חיי הנישואין אני רואה את הקשר ההדוק בין דיבורי קרבה לבין יצריות, אצל שני הצדדים. ובמבט לאחור לא הייתי פותחת את הערוץ הזה של דיבורי אהבה לפני החתונה.

כמובן בשלב מתקדם, שהקשר נעשה רציני.

כי  זה הרי ברור שאוהבים.  הרי למה   את מתחתנת  איתו כי את אוהבת אותו

כי הוא מצא חן בעינייך אז איזה עניין יש להסתיר את זה ורק לחשוב את זה בלב.

יצר מיניות  היה ותמיד יהיה גם אם לא נאמר את זה. אין מה לעשות.. צריך להתמודד.

אני לא אומרת שאומרים את זה כל הזמן.

אבל מין הסתם שמגיעים להחלטה להתחתן אז אומרים את זה . כל דבר  במידה.

שמירת נגיעה זה קשה מאוד. ובמיוחד  שהקשר מתארך כך זה ניהיה יותר קשה.

וזהו צריך לשמור אין ברירה.. ומתפללים לה'.

למה כל כך חשוב להגיד?

גם אם בעלי לא היה אומר לי את זה בכלל, אי אפשר היה לפספס את זה. הוא היה שקוף לגמרי. ובכל זאת, עצם האמירה גרמה משהו נוסף, משהו מעבר, שלא היה שם אם לא היתה אמירה- למרות שידעתי שהוא אוהב. נכון, יצר תמיד קיים, ברוך השם, והיתה משיכה גדולה מאוד בלי קשר וקושי גדול מאוד לשמור נגיעה (עבר בהצלחה ברוך השם), אבל למה להוסיף לעצמנו קושי על קושי? מבחינתי האמירה הזו הגבירה את הקושי ובהחלט יכולתי להסתדר בלעדיה דווקא כי היה ברור כל כך שיש אהבה.

ואחרי שכתבתי נזכרתי גם שכשדיברנו על זה אחרי זמן הוא בעצמו אמר שבדיעבד זה נראה לו טעות וברור לו שהוא עשה את זה מתוך חוסר ניסיון והבנה של מערכת זוגית (לא בגלל שזה היה לפני החתונה אלא כי גם בדייטים לא ממש היה לו ניסיון). ואנחנו בכלל לא דוסים בטירוף, מניחה שהרבה כותבים כאן הרבה יותר דוסים מאיתנו...

אני לא מציעה לאנשים לעבוד חיים שלמים בלי להגיד שאוהבים רק בגלל שזה ברור. מאחרי החתונה לא עובר יום שאני לא שומעת את המשפט הזה, בעלי הכי מחזר בעולם ואני שמחה בזה מאוד. ועדיין, לדעתי לפני החתונה (כן, גם אחרי אירוסין ואולי אפילו יותר) יש מקום לשקול ברצינות אם כדאי להגיד את זה בפירוש או לא.

תשמרי את זה לרגעים מיוחדים וקרובים, לשמור על הייחודיות של המילים האלה.

גם כשזה נכון, כשאומרים את זה כחלק מהשפה זה מוריד מהערך לאט לאט.

תשמרי את זה לבעלך, כשהוא יהיה בעלך..

אז זה יהיה יותר מיוחד.

כשהחלטת שכן,

וגם אז במינון שאינו מסעיר מידי את הרגשות,

כשמאוד אוהבים יש צורך למגע הבעה במגע היא הגיונית אנושית נורמלית וכל דבר בעיתו.

וואו, חבר'ה- קראתי את כל השיח וזה גרם לי לעצב עמוק וגם, חייבת להגיד, לדאגה.

למה הפכנו את ההלכה? למכבה את המקומות הכי אנושיים? האיסורים באו רק כדי לעזור לנו "להיזהר" מפני נפילות?

חבל להתחתן בלי להיות בטוחים שיש אהבה, זה המרכיב הכי הכי חשוב, ואני אגיד את זה- אפילו יותר מהשקפות עולם ודרך חיים משותפת. כי תמיד יבואו קשיים ותמיד יהיו אכזבות והתמודדויות. האהבה היא מה שמחזיק זוגיות, היא מה שנותן לנו את הדלק לקום ולנסות שוב, אחד בשביל השני ובשביל הביחד שלנו (וחשוב לציין שאני מדברת בתור אישה נשואה, דוסית אש ואני האחרונה שאגיד שדרך חיים משותפת היא לא חשובה ומשמעותית).

מי שמתוך בחירה, מחליט שהוא לא זקוק לזה- לבריאות! יישר כח! אני מכירה זוגות כאלה. רק בבקשה (!!!!!) אל תעשו מזה אידידאולוגיה הלכתית! זה פשוט עוול לאחרים (חוצמזה שזה פשוט לא נכון, ואפשר לפתח על זה דיון בהזדמנות)

הלכתיות שאומרות שבעייתי מאוד ל-ה-ג-י-ד "אני אוהב אותך" לפני החתונה, ולכל הפחות - בשלבים ראשוניים.

יש רב שענה למישהו ששאל אותו האם מותר לו להגיד לארוסתו שהוא אוהב אותה, שזה בעיה אבל הוא יכול להגיד בעקיפין (ואני רציני : "אם היה מותר לי להגיד לך שאני אוהב אותך, הייתי אומר, אבל אסור..." (כתוב כאילו זה מצחיק אבל באמת זה מה שהרב אמר!).

תחמוד") - לעיתים יש איסורים על הירהורים אבל זה דבר אחר לגמרי, חשוב להדגיש.

מה שאסור הוא לא ההרגשה שאתה אוהב, זה דבר טבעי כשמפתחים קשר, וזה בריא כי זה מה שצריך לקרות כאשר רוצים להתחתן - חיבה הדדית + או ++ וכו'.. (כולל כאלו שמרגישים ממש "אוהבים בטירוף" ) - אבל זה לא אומר שאז מותר להביע את זה, גם לא בכתב...

בקיצור הבדל גדול, למיטב הבנתי.

לאהוב את ה', לירא אותו ותלמידי חכמים

לכבד את...

לשמוח במקדש

לשמוח במועדים

לכבד את המועדים

לאהוב את רעך

לשמח את אשתך (ציווי על הרגש של הזולת! אפילו קשה יותר!)

להתחרט

ויש עוד

אמנם ברובם יש היבט מעשי לציווי

אבל פשוט שזה לא בשביל לעקור את עצם הציווי על הרגש. 

לפחות מה שאני קראתי.

קודם כל, להיזהר מ"נפילות" זה לא דבר שולי. כמו שנזהרים מכל סכנה, פיזית או נפשית.

דבר שני, מה זה "מכבה את המקומות הכי אנושיים".. המקומות הכי אנושיים באמת, מתגלים אחרי שנישאים.

ואיפה מישהו כתב כאן שלא חשוב שתהיה אהבה בין איש לאשתו?..  לא ראיתי אחד שעשה מזה "אדיאולוגיה הלכתית" (אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו..). ואיפה מישהו כתב שצריך להתחתן בלי וודאות (כמה שאפשר בשלב כזה), ביחס.  אדרבה, מי שצריך ש"יגידו לו" מפורש - אחרת הוא מסופק אם זה קיים.. זו לא תמיד מעלה. או בעיה בקליטה שלו, או בעיה ביכולת להביע יחס נורמלי, המתאים לתקופה, בלי "לומר אותו". בלי להתייחס כרגע לשאלה מה צריך או לא, לומר.

להגיד "אפילו יותר מהשקפות עולם ודרך משותפת" - זו כמובן קצת הגזמה. בשביל להדגיש חשיבות של דבר אחד, אין צורך להעמיד ב"קונטרה" מול השני. "אהבה" שאין לה בסיס משותף של השקפת עולם בסיסית לפחות, בהרבה מקרים תדעך. יחס אל אדם הוא גם אל ערכיו ואישיותו, ו"השקפת עולם" במובן הבסיסי, כוללת גם משמעות של ערכים בסיסיים, יהדותיים בנידון של מי שנמצאים כאן.

אכן, גם "השקפה" משותפת לבדה אינה הכל. צריך גם את התאמת הלב.

לכל דבר יש הזמן והמקום שלו

(לא עברתי על השרשור, מחילה)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?