בס"ד

פיגועים? אנטישמיות?

כי פה חסר לך פיגועים? חסר לך שנאת ישראל? [זה לא אנטישמיות כי הערבים הם שמים ].

אני בעד לעלות לארץ, אני בעד שיהיה פה קיבוץ גלויות, אבל אני לא אשתמש בטיעון הזה כלפיהם.

זה טיעון מופרך מעיקרו.

פה הם לא מוגנים ממות ומפיגועים.

כמו ילד שמתבגר ומורד..

ובאמת- הגיע הזמן לעבור את הגיל הזה ולהיות בוגרים!

(אני לא מתכוונת שזה השלב שבו אנו נמצאים, סתם ניסיתי להסביר במשל..)

זה ממש מעליב.

זה לא שהם עושים את זה בכוונה. 

זה ממש קשה לעזוב ולבוא למקום חדש, אפילו שזה ארץ ישראל. ובנוסף- אני עליתי בגיל 11, וב"ה לא היו להורים שלי בעיות למצוא עבודה ודברים כאלו. אבל יש הרבה כאלה שלא מוצאים עבודה בארץ, ואז זה ממש בעיה.

נגיד יש לי בן דוד שממש רוצה לעלות לארץ אבל הוא לא יכול לבוא ללא עבודה...

אל תשפטי אנשים עד שתגיעי למקומם.

טוב? 

אם מישהו פה רוצה הסבר מפורט יותר מוזמנים לשאול.

ובשביל הדורות הבאים שלהם, שיעלו..

בשביל לנהל את חיים בצורה יציבה, ביטחון,כלכלה, וכו...

חוצמזה שלא יודעת מה עדיף- פיגועים או אנטישמיות והפגנות כל היום מתחת לבית שלי נגדי..

תשובה לשאלה הראשונה: הרבה אנשים נשארים בחו"ל-

א. כי הם חושבים, בטעות כמובן, שבארץ ישראל יותר מסוכן.

ב.יש כאלה שמסיבות אמוניות לא עולים כי הם סבורים שהמשיח יבוא ואז הם יעלו.

ג. סתם לידע כללי- זה לא כל כך פשוט לעלות לארץ- צריך למצוא מקום לגור, עבודה, מוסדות חינוך וסביבה יומיומית שיהיו טובים לחינוך הילדים ולא יקלקלו אותם (בעיה שמתעוררת בעיקר במשפחות עם ילדים בגיל הנעורים), קהילה חמה וקולטת, ועוד כמה דברים.

תשובה לשאלה השנייה: אנחנו המדינה היחידה שפוחדת להיפטר מאלה שמנסים להיפטר ממנו למרות שרק לנו יש ת'ציווי הזה, כי השלטון עדיין לא סגור מאה אחוז על החלטה מה הוא עושה לגבי עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, כך שנוצר מצב שיש המון דברים שכן הולכים בכיוון טוב, אבל גם יש המון דברים שהולכים בכיוון ההפוך.

הם כן מבינים שבארץ הרבה יותר בטוח, כי השלטון פה יהודי, בניגוד לארצות אחרות,

שם הם קצת "מוזנחים" ולא מטפלים בבעיות הבטחוניות נגד היהודים כמו שצריך.

המחסום העיקרי- הפרנסה. תבינו שבישראל לא בטוח שהם ימצאו עבודה מיד,

בד"כ יקח להם הרבה זמן למצוא. וגם אם ימצאו- השכר בחו"ל גבוה בממוצע פי 3 מהשכר בארץ.

זה אומר להצטמצם מאד מבחינה כלכלית, ולהרבה אנשים קשה לעשות את הצעד הזה,

ואני לחלוטין מבינה אותם... למרות שאני כמובן ממש בעד שיחזרו לארצם 

אבל ישלי בנדוד בן 26 בערך שלא מרוצה מהחיים שלו ומעצם זה שהוא יהודי.. 

הוא טס עם חברים שלו להודו (כמו כולם..) 2 חזרו לארץ והוא ועוד 3 המשיכו לצרפת. שם הם התחילו לעבוד ושכרו דירה.. הם הוסיפו לעצמם עוד 3 חסרי בית שמצאו ברחוב שאפילו לא יהודים. עם ה'חסרי בית' הגיעו עוד 5 בנות. עכשיו הם מתחילים אחד עם השני, מנסים להשכיח אחד מהשני את המוצא שלו, ועכשיו בנדוד שלי רוצה להתחתן עם אחת גויה! הוא ניתק כל קשר ושום כלום! ההורים שלו שמחים על זה שהתארס וזה ולא מוצאים ת'בעייה שהנכדים שלהם יהיו גויים. וכל זה רק בגלל חבר אחד שגר בחו"ל והכירו דרך האינטרנט והוא גרם להם לצאת להודו.. (הם במילא היו יוצאים אבל לא נראלי עד כדי כך..)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....