מחלקה 2 הקשב!
המ"מ עמד מולם והתבונן בהם,
גברים צעירים.
מסודרים שלשות, שלשות.
מתים כבר לעוף הבייתה.
הוא ראה את הלהט בעינהם,
המ"מ הנערץ שכל אחד מהם ייחל להיות כמוהו.
בעודו מנסה לשווא להבליע חייך אמר:
מחלקה 2 עברנו שבוע לא קל,
היו לנו הרבה אימונים, מטווחים ושדאות,
ועמדתם בכך בכבוד ששומר ללוחמים.
עשיתם אותי גאה בכם,
ואף המ"פ ציין אתכם לשבח.
תהנו בשבת,
משוחררים!
הלך הצידה והביט בהם.
צוחקים, ממהרים לקחת את התיק,
להספיק את הרכבת.
מחליפים בניהם חוויות.
לרגע הוא קינא בהם,
על השמחה הפשוטה שלהם,
על אחוות הלוחמים
שכה ניסה להנחיל בהם מתחילת הטירונות.
בזוית העין הוא קלט את רועי-מפקד מחלקה 1
מתקרב אליו במהירות.
"המ"פ רוצה שתיכנס אליו למשרד"
תגיד לו שאני כבר מגיע הוא מילמל בקול עייף.
במשרד המ"פ האווריה כבר הייתה הרבה יותר ניחוחה.
תקשיב רציתי לשבח אותך על השבוע האחרון.
המחלקה שלך עשתה דברים מדהימים,
אחוות הלוחמים והדביקות במשימות,
הרשימה אותי מאוד.
דע לך ששמתי עליך העין,
והמלצתי לגורמים הבכירים על קידום עבורך.
הוא הרגיש את האושר מציף אותו,
הקידום המיוחל סוף סוף נראה קרוב וממשי.
ותוספת המשכורת בטח לא תזיק.
הוא חשב לעצמו.
יאללה אתה נוסע איתנו?
רועי קטע את הרהוריו
בצ'אפחה ידידותית על הכתף.
אנחנו עוברים ליד הבית שלך,
נוכל להוריד אותך שם.
תודה אחי, רק תן לי רגע להביא ת'תיק.
נוסעים, רועי מדבר ומצחיק את כולם,
והוא שקוע במחשבות.
כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה בבית?!
חודש? חודשיים?
הוא כבר הפסיק לספור.
מבלי משים כבר הגיעו לביתו.
אחי, תעשה טוב ולך לנוח איזה שבוע-שבועיים
אתה נראה חצי-מת
אומר רועי לקול פרצי צחוק מצד הח'ברה.
יאללה שבת שלום,
עוד לחיצת יד והוא נפרד מכולם.
לוקח את התיק הכבד ותוהה
מה ימצא כשיגיע הבייתה.
כבר במדרגות הסירחון מכה בו
בקבוק בירה ריק מגלה לו שאבא שוב שתה.
והצעקות,
בהם לא אפשר לטעות.
יודע שחצי רחוב לפחות שומע אותם בדיוק כמוהו.
את תלמדי לכבד אותי!
שאני מגיע הבייתה האוכל כבר צריך להיות מוכן!
ילדה קטנה ומטונפת,
מאכילים אותך בחינם כפוית טובה שכמותך!
מבלי משים הוא מתחיל לרוץ,
הוא יודע שהוא חייב להגיע לשם עכשיו
לפני שהעסק יתדרדר עוד יותר.
כל מדרגה הוא שומע את הצעקות
חזק יותר ויותר
מקוה שיספיק להגיע בזמן לפני שזה יתחיל.
מסתובבות עם חברות ומתבטלת,
ישנה כל היום.
פלא למה אין לה כוח וזמן לכבד את אבא שלה!
הוא פורץ בשעטה הבייתה,
ושם במטבח
הוא מוצא אותם.
אביו עם יד מורמת ואחותו
הקטנה מכווצת מייבבת על הרצפה.
הוא ניגש לשם במהירות,
בעוד הצריחות ממשיכות לנסר בחלל האויר.
הוא יודע שהוא חייב להיות שם בשבילה.
ריח האלכוהול מכה בו בשנית
נוטף הישר מפיו של אביו.
הוא עמד מול אביו.
המבט המבולבל של אביו
התחלף להרף עין
במבט של שמחה
והוא קיווה שאולי,
רק אולי,
הפעם זה יהיה אחרת.
אתה שלא תתערב אתה שומע,
מישהו צריך לדאוג לחנך אותה!
ילדה מופקרת! מה יצא ממנה בסוף!
אבא,
בבקשה תירגע.
ספק מבקש-ספק מתחנן
אך אביו כבר היה שקוע בעולם אחר
והשיכרון רק הוסיף שמן למדורה.
אביו הרים את ידו,
והוא ידע שזה עומד להגיע
בהבזק שניה
הוא חצץ בגופו בין אביו לאחותו.
הסטירה נחתה עליו בבום.
ולאחריה עוד אחת,
ועוד אחת.
מבול של כאבים ואלימות
שאין לו התחילה ואין לו סוף.
סומא מכאב הוא ניסה לעצור את אביו,
בטרם תגיע החגורה
זה היה מאוחר מידי.
הדבר הבא שהוא זוכר
היה החלוקים הלבנים
הם גערו מעליו,
עטפו אותו,
והוא רק רצה לנוח.
שהתעורר שוב
כבר כל הסגל היה שם.
המ"פ ניגש אליו.
שמח לראות שחזרת אלינו,
כבר חששנו שלא תצא מזה.
מה בעצם קרה לך?
זאת, הייתה... תאונה...
הוא מילמל בקול צרוד
מקווה שהקול יצליח להסוות
את השקר שבדה.
נסעתי עם האוטו,
איבדתי שליטה, ונתקעתי בעמוד.
הוא המשיך.
שתדע לך שהיה לך מזל גדול,
אם היית מאבד עוד קצת דם,
כבר לא היית איתנו.
יאללה שמו אותך ברם 2.
תהנה, תחליף כוחות,
ותחזור אלנו רענן.
החיילים שלך מחכים לך!
הם עזבו אותו,
והוא נשאר לבד עם המחשבות.
לו רק הם היו יודעים...
אבל אסור!
אסור שידעו שמפקד מחלקה 2
הקצין הנערץ שמפקדיו מנבאים לו גדולות
וחיילו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים
הוא גם אותך אחד שבביתו שלו
סופג מכות מאביו,
אותו אחד שיכול להוביל את חיילו לשדה הקרב.
אך את המלחמה הפרטית שלו
הוא הפסיד מזמן.
דם חיים נשקף בצללים
דם חיים-אש ומתים.
נשמה אחת
שכוחת אל
זועקת-מתייסרת
פרח נובל.
מגואלת-מכוסה
דם קברים-דם גופה.
נשימות, לחישות
עצמות אילמות.
לבן לא בוהק
אלא מסמא
כלאה לחישות
טיפות חייה.
צהוב זורח
הופך חולני
חיוור וחלש
נהי ובכי.
להט החרב המתהפכת
לוהט בכתום
צבעי מלחמה
עומדים דום.
שקיעת-זריחה
לחישה ישנה
אהבה איתנה
לעד נצורה.
נקודות והס
לחישות חרש
מילים, שאלות
זעקות אילמות
מבוכים, דרקונים
יורקים ונושפים
מתאווים ורוצים
מוסיפים, יגעים
עיינים רעבות
אוזנים כבויות
נשיפות, רעידות
שלהבות מרקדות
הנשק דרוך
החבל כרוך
האור הברוך
מוכן וערוך
נגמר, נעלם
באש ודם
כבה הידם
אבד אדם
נתזי נשק עפים
רשפי אש עולים
סילונות דם נורים
קני רובים שחורים
יללות, צרחות ודם
מאירות, שמחות לאידם
קרות, אדומות בעדם
לעומת צללים בעודם
יריות נורו
זמנים קפאו
רפאים נראו
רוחות רעמו
נצור, מוכן
כבה, הודם
לאש, אומן
אבד כבודם
דם ואש ותמרות עשן
גלילי נייר עפים
וקול צועק פקודות ענן
ריחות עזים, הומים
המון אדם מצטלצל
יודע שכך לעולם
יעום האור בצל
לעד כבה אורם
עוד דומם
בחבלי כסף רכים
נעוץ ברגבי אדמה
בהר, בערים ובצלילים
