הודעה רשמית ממפלגת מחש:

חברי המפלגה הכוללים אותי-להלן "אני"
מיכל-להלן "מיכל" 
ושנז'י-להלן "שנז'"
ערכו התייעצות (זתומרת אני ערכתי התייעצות עם עצמי,
אבל אני מניח שהם מסכימות )
והגיעו למסקנה,
המפלגה תחיל שבעה חברים\ות
בלבד!

כל המעוניינים במועמדות שיטרחו מעט, וירשמו זאת בתגובה.
אנו מונים כבר שלושה ולכן הארבעה הראשונים יזכו בכבוד, להלן: "הכבוד"
אני, מיכל ושנז', נהיה בוחרי האנשים במידה ויהיו הרבה כאלו.
הכבוד יינתן לראשונים מבין הארבעה,
ולכן כדאי להירשם בהקדם.

הכללים הם כדלהלן:
מבין הארבעה שמור שריון אחד לי, למיכל ולשנז',
שהוא יבחר בהצבעה משותפת.
לאחר שישה מועמדים תפורסם הודעה רשמית (בע"ה)
והמקום השביעי יהיה לפי בחירה.
במידה ויהיו כמה אנשים\אנשות
שיהיו מעוניינים בו תקוים התחרות.
הודעה על הכללים תפורסם בהמשך.(אי"ה)
צפו לה.

העם קבע: מחש!

 

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול